בית אפרים חושן משפט נ

זא"ז תכ"ד וראיתי בשעה"מ הל' לולב שהרגיש בזה ושם הביא לשון הפר"ח שכתב שא"א לפרש דברי הרא"ש רק דר"ל דלישנא דאקנויי לא מקנה משמע דאף מדרבנן לא קנה ולכך מוקי בשלא הגיע לעה"פ ובאמת שהמעיין יראה שאין מקום לפרש כן בדבריו וכ"כ בשעה"מ שהוא דוחק ומכ"ש מ"ש הפר"ח שכן דעת הר"ן ג"כ לענ"ד ליתא שמבואר להדיא שהר"ן כ"כ לדינא והובאו דבריו כן בב"י ובש"ע לדינא וכ"כ ג"כ הריטב"א בסוכה לדינא אמנם הריטב"א שם כתב אף למאן דס"ל דזכי' מדרבנן כשדעת א"מ מ"מ זכי' דרבנן זכי' גמורה היא והפקר ב"ד הפקר ואם לא הגיע לעה"פ לא מצי לאקנויי אבל הגיע לעה"פ אף הקנאתו הקנאה בתקנתא דרבנן וכשם שקונה מדבריהם כך חוזר ומקנה כו': ולפ"ז לכאורה למאן דסבר דקני ד"ת אף שהגיע לעה"פ לא מהני אך לענ"ד הריטב"א לא נחית להך שיטתא דדעת א"מ ד"ת ומ"ש אף למאן דס"ל דזוכה מדרבנן היינו לומר דעכ"פ זוכה מדרבנן לאפוקי מציאה שאינו רק מפני ד"ש והוא שיטת הר"ן ג"כ כמ"ש לקמן בשם השי"מ לב"מ וגם דברי הר"ן בסוכה נראה שהם כדברי הריטב"א בזה אלא שקיצר בדבר דבאמת גם למאן דס"ל דזוכה ד"ת ג"כ אם הגיע לעוה"פ כיון שהקנאתו הקנאה גמורה כקונה ד"ת דמי וע"ש שגם מ"ש הר"ן שם דהו"ל תנאי שא"א לקיימו הוא כדברי הריטב"א שם וידוע למעיין ורגיל בדבריהם שהרבה פעמים סגנון א' עולה להם (וראיתי מי ששגה בזה וסבר ששעה"מ קשי' לי' אדברי הרשב"א בגיטין בהך דמערימין מדברי הרשב"א בסוכה בהך דלא ליקני וליתא שבסוכה אינם חידושי הרשב"א רק מכונה שבע שיטו' להרשב"א אבל באמת חידושי סוכה הם להריטב"א ז"ל גם בלא"ה מדברי הריטב"א שם מבואר דגם אינו קונה רק מדרבנן וכדכתיבנא אך דברי הרשב"א סותרים תכ"ד דבאותו ענין גופא סיים הרשב"א דהגיע לעוה"פ מהני אף לולב דאוריית' וזה כוונת שעה"מ כמבואר בדבריו ומ"ש שם ליישב עפ"י הך סברא דקנין דרבנן אין מועיל רק לעשות הפקר כבר דברנו מזה למעלה וכבר הביא כ"ת מ"ש בזה בק"א לשו"ת ב"ח וגם במ"א בחידושי לקידושין באתי בארוכה ואני איני כותב כעת רק מה שבעזה"י מתחדש לי דרך עיוני בדברי כ"ת אך בלא"ה אין דבריו נכונים דאפי' תימא שאין ביד חכמים לעשות שאינו זוכה כזוכה מה"ת וכמש"ל דאף לפום הך דרשא דמה אבות נוחלין כו' מ"מ אין להם כח לעשות יד למי שאין לו להיות קונה מה"ת מ"מ התם לענין פדיית מעשר כיון שעכ"פ מצד קנין חז"ל פקע רשות האב מן המעות ואין זה מעותיו מחמת הפקר ב"ד וא"צ להוסיף חומש וע"כ דהרשב"א ס"ל דקנין חז"ל ל"מ לדאורייתא כלל אף לעשות הפקר ב"ד וא"כ סותר למ"ש דאם הגיע לעוה"פ דמקנה מדרבנן מהני לדאורייתא. והנלענ"ד בדברי הרשב"א בזה הוא דאין ספק לענ"ד דהרשב"א ס"ל דודאי מהני קנין דרבנן לדאורייתא כמבואר בדבריו כאן דהגיע לעה"פ מהני וכמ"ש ג"כ גבי פרוזבל וכן מבואר בדבריו להדיא בגיטין דף מ"ם בההיא דאקני' לבנו קטן כו' ע"ש במ"ש בשם הרשב"ם זצ"ל דדוקא לענין השטר אין כח ביד ב"ד לעשות השטר שעושה התינוק שטר מדאוריית' לפי שצריך כוונה כו' ומעמידין אפטרופ' שיכתוב לו שחרור שהפקירוהו ב"ד והעמידוהו ברשות האפטרופוס כו' ע"ש וכך מטין דברי הרשב"א ביבמות דף ס"ז בהא דאמרינן כיון דאיכא בן בהדה כו' תמי' לי דאה"נ דעדיף כו' והאיך אתיא תקנתא דרבנן ומפקיע מאיסור לזרים דאורייתא ואפשר לומר דמאן דמוקי בהכי ס"ל כר"ח דב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת ומפקינן תרומה לחולין כו' ע"ש (ומבואר דאף בכה"ג דלא אתי ליד הזוכה מהני תקנתא דרבנן במלתא דאוריית' ולא משום זכי' מהפקר אלא יש כח ביד חכמים לעשות קנין ד"ת וכמש"ל): אמנם מדברי הרשב"א ביבמות שם דף פ"ט ד"ה שוגג אמזיד קרמית כתב דהלכה כרבה דאין ב"ד מתנין לעקור כו' אך נראה דזה דוקא בתקנתא אבל לא לענין קנין ולקמן אבאר בזה ועכ"פ מבואר דכל קנין דרבנן מהני לדאוריית' ומ"ש הרשב"א להוכיח דזוכה ד"ת מדאינו מוסיף חומש נלענ"ד דא"ש עפ"י מ"ש הרשב"א בגיטין דף ל"ט גבי הא דאמרינן קטנים כל המחזיק בהם זכה לפי שאין להם יד לזכות בעצמם דקשה מסוכה מהא דאמרינן דינוקא מיקני קני ותירץ ר"י דמדאוריית' אין לו זכי' אבל מדרבנן אית לי' זכי' מפני ד"ש א"נ שאני התם דאיכא דעת א"מ עכ"ל נראה מדבריו דלפום תירוצא קמא דהוה זכי' מדרבנן אין זה רק משום ד"ש כמו מציאה רק בפירוקא אחרינא משום דעת א"מ משמע דהוה אפי' קנין דאוריית' ונראה דהרשב"א סובר דודאי אם נימא דמדאוריית' אין לו זכיי' כלל כ"א מתקנתא דרבנן א"כ לית לן לפלוגי בין מציאה לדעת א"מ דאם איתא שרצו לתקן קנין גמור שיהי' גזל ממש מדבריהם היו מתקנים גם במציאה וכיון שראו שדי בתקנה שיהיה גזל מפני ד"ש גם בדעת אחרת לא תיקנו יותר מזה והך חילוקא בין דעת א"מ ל"ש כ"א אם נאמר שהיא קנין דאוריית' ובמציאה אין לו יד מה"ת כלל ותיקנו חכמים שיהי' גזל מפני ד"ש וגם לענין דאוריית' מגמגם הש"ך בסי' רמ"ג בחילוק זה אבל לענין דרבנן מסתבר לי' להרשב"א דליכא לאפלוגי בהכי וגם בדעת א"מ כגון ההוא דלולב אינו רק גזל דבריהם מפני ד"ש אם נימא דלא קני דעת אחרת מה"ת וכן מבואר להדיא דעת רש"י בסוכה דינוקא מקני קני להיות גזל מפני ד"ש וכל העולה דדעת א"מ ל"ש לומר שהוא קנין גמור מדבריהם אלא או דנימא שהוא קנין מה"ת או שאינו רק מפני ד"ש כמו מציאה ולפ"ז צדקו דברי הרשב"א במ"ש דמוכח דזוכה מה"ת דאל"כ ר"ל שאינו זוכה מה"ת רק שהוא כמו מציאה מפני ד"ש א"כ פשיטא דלא מהני לאפקועי רשות האב שבו מדאורייתא וצריך להוסיף חומש משא"כ בההיא דלא ליקני כו' שפיר כתב הרשב"א דדוקא בלא הגיע לעה"פ רק למדת צרור וזרקו דקנה מה"ת משום דעת אחרת ואקנויי לא מקני כלל משא"כ בהגיע לעה"פ שהוא קנין דרבנן גמור משום כדי חייו פשיטא דקנין זה מועיל שיהי' שלו ד"ת ומתנתו מתנה מה"ת ושפיר נפק בי' ידי חובת לולב דאוריית' ונכון מאד ושמחתי שזכיתי ליישב דברי הרשב"א לאמתת כוונתו בעזה"י ובהכי א"ש נמי מ"ש הרשב"א בר"פ האיש מקדש שהתוס' כתבו בשם רש"י דזכי' מדין שליחות ולפ"ד קטן ל"ל זכי' כלל מדאוריית' לא ע"י עצמו ולא ע"י אחרים כו' וקשי' לי' הא דאמרינן בהשולח אקניי' לבנו קטן כו' ואם איתא לכפיי' לאב למכתב לי' שחרור דהא דידי' הוא אכתי ד"ת וזכיית הקטן אינו אלא מדרבנן ואתי דאוריית' ומפיק דרבנן כו' וראיתי בקצה"ח סי' רל"ה שכתב וז"ל ובעיקר קושי' הרשב"א לא ידענא לפמ"ש באה"ע במעמד שלשתן דהוי דאוריית' משום הפקר ב"ד כו' ע"ש ולפמ"ש לק"מ דהרשב"א קאי התם להקשות לשיטת רש"י דס"ל דקטן לית לי' זכי' מדאוריית' רק דרבנן מפני ד"ש ובכה"ג פשיטא דלא מפיק דרבנן וכשיטתו כאן בפרק התקבל ואע"ג דרש"י פירש שם בהשולח דהאי קטן הגיע לעה"פ מ"מ הרשב"א בקידושין לא קאי לפירש"י שהרי מסיים בה הרשב"א ואי משום דלא לישכחי' ינוקא בשוקא ומסריך בי' כו' וזה שיטת האלפסי ור"ת שם בהשולח ע"ש דמפרשים דהאפטרופוס משחרר וע"י קבלת דמים שהרי הוא כמוכרו לו ע"ש בתוס' ורשב"א: ולפ"ז צ"ל דמיירי שלא הגיע לעוה"פ דאל"כ ל"ל אפטרופוס שהרי עיקר השחרור קבלת הכסף גומר בו וא"צ שטר רק משום לעז בעלמ' כמבואר בתוס' והרא"ש שם ופשיטא דלזה הוי מהני שטרא דינוקא גופא וע"ש בפ"י דמפרש לשיטת ר"ת וכתב שטרא ע"ש דינוקא וכתב שכן נראה מהראב"ד אלא ע"כ דלהך פירושא מיירי שלא הגיע לעוה"פ ולכך צריך אפטרופס שיקבל מהעבד דמי עצמו או שטר על דמיו כמ"ש הרא"ש והכי משמע מדברי הרי"ף בהשגות שכתב אקני' לבנו קטן דינוקא מקני קני אקנויי לא מקנה והיינו כלישנא דסוכה דמוקי לה הרשב"א והריטב"א בשלא הגיע לעה"פ וכן הרשב"א בקידושין שם העתיק לשון דינוקא מקני קני כו' וכן מבואר ג"כ מדברי הרשב"א בגיטין דף ל"ט שכתב בההוא דגר שבזבז כו' וכן בב"מ אזל אקניי' כו' וכן לקמן בעבד של שני שותפין אזל אקניי' לבנו קטן תירץ ר"י ז"ל דמדאורייתא אין לו זכיה אבל מדרבנן אית ליה זכיה מפני ד"ש כו' הרי מבואר דמוקי גם ההיא דאקני' לבנו קטן בזכיה דרבנן מפני ד"ש ושפיר קא קשיא ליה עלה דלכפי' לאב שהרי פשיטא דמפיק מהך דרבנן שאינו רק משום ד"ש ואף דהרשב"א מקשה שם על שיטת רש"י דזכיה משום שליחות ורש"י מוקי לה להך דגיטין כשהגיע לעה"פ מ"מ אין קושיא על רש"י גופיה