בית אפרים חושן משפט מב

המכירות שהאשה לוקחת דבר מה חוץ מדמי המכר שפסקו ביניהם והיינו מכירת שיעבוד כתובתה וא"כ אפשר דגם מ"ש בשטר שהיא מקבלת אחריות היינו על מכירתה שמוכרת שיעבודה ואם יבוא לוקח שלקח שטר כתובתה לטרוף מכחה היא מחויבת לפצות וע"ש בטור בשם תשובת הרא"ש וכ"כ בספר כתובה דלענין זה מהני האחריות אבל עדיין קשה הדבר לאמרו שלכתחלה יכתבו העדים שטר בלשון זה שמשמעותו שהי' מחצה השדה של האשה ממש ומוכרת אותה והיא שקר וצריך לפרשו על צד הדוחק שהכוונה על מכירת השיעבוד ואף דבכתובות גבי הא דאיבעי לן אי מעלין משטרות ליוחסין כתבו הפוסקים דבמילי דאמר לוה להו משמי' לא דייקי ע"ש בר"ן בשם הרא"ה מ"מ עכ"פ אין להם להפוך הקערה על פיה בחנם אשר לא ציותה אותם ולא עלה על לבה וגם דודאי נ"מ טובא אם הקרקע שלה ומוכרת אותה או לא ויותר נלענ"ד דהכוונה בשטר למכירה גמורה והוא ע"פ לשון הרמב"ם פ' י' הלכה ל' מהל' מכירה שכתב וכן העבד שקנה או מכר כו' יד האדון על העליונה אם ירצה לקיים מעשיו הרי אלו קיימין כו' ובדברים בלבד היא שמקיים אותם או מבטל אותם וא"צ לקנות ממנו כלום וכן האשה שמכרה או נתנה במתנה בין בנכסי בעלה ובין בנצ"ב שהכניסה לו בין בדבר שייחד לה בכתובתה בין בנכסי מלוג בין מקרקעות ובין מטלטלין כו' יד הבעל על העליונה ואם רצה לקיים יקיים ואם רצה לבטל יבטל הכל עכ"ל וכתב ה"ה דעת המחבר שדין העבד והאשה כשעושין מעשה ע"י עצמן לאחרי' שביד אחרים לקיים או לבטל כו' ולדברים אלו רמז הב"ש סי' צ' ס"ק ע"ש ולפי"ז א"ש נוסח שטרות שלנו דשייך לשון מכירה גם על האשה אלא שהבעל יכול לבטל וכיון שלא ביטל אלא קיימו הרי מכירתה מכירה וגם י"ל כיון דסתם נשים שלנו הם נושאת ונותנת בתוך הבית כמבואר בח"מ סי' צ"ב ואף שי"ל שזה תלוי במה שדרכה להתעסק שאם אין דרכה להתעסק הרבה אין מעשי' קיימין בסך מרובה ומכירה בעסק גדול כזה למכור קרקע דנראה דלא מהני בזה מה שנושאת ונותנת בתוך הבית מ"מ היינו דוקא שיהי' מעשי' קיימין אף שבא הבעל ומיחה אבל אם נתרצה הבעל למעשיה בכל גווני מהני וכמ"ש הש"ך בסי' צ"ו דאף רבינו מאיר מודה בהא דדוקא למחו' יכול הבעל דנהי דנושא' ונותנ' מ"מ כשאין לו תועלת יכול לבטל אבל אם שתק ולא מיחה אמרינן דמסתמא הסכים למעשיה ונהנה מן הממון כו' עכ"ל ומ"מ י"ל כיון דעל עסק כזה לא מהני מה שהיא נושאת ונותנת א"כ אין דינה כשליח ואין כאן התחלת מכירה כלל ומ"מ מדברי הרמב"ם נראה דמהני מכירת האשה בכל גווני ואין חילוק בין נו"נ או לא אלא אם הסכים הבעל אח"כ אפי' בדברים בעלמא מהני וכמו גבי עבד ואף שדברי הרמב"ם הללו גבי אשה ועבד לא ידענו מקורו ומוצאו ומפרשי דבריו לא הערו מקורו וה"ה שם כתב שלא מצא מבואר מ"מ אין חולק על דבריו ושפתיו ברור מללו דאפי' בנכסי בעלה ובקרקע יד הבעל על העליונה אם רוצה לקיים יקיים כו' מ"מ דבר ברור הוא דאף להרמב"ם אין מכירה זו מצד כח האשה רק דהוה כשליח הבעל בזה וא"כ מצד הדין אין אחריות עליו כדין שליח המוכר שהאחריות אינו רק על נכסי המוכר וכדאמרינן בכתובות דף ך' ארמלתא דזבין אחריותא איתמי ופירושו לפי שהאלמנה אינו רק כמו שליח היתומים ואע"ג דאמרינן שם אחריות דנפשה קבילת עלה היינו דאיהי לא תטרוף לכתובה ההיא קרקע גופא שמכרה למזונות אבל מ"מ אין בכלל זה שתתחייב לפצות הלוקח ממה שתגב' לכתובתה מקרקע אחרת אבל מ"מ צ"ע כיון דבשטר המכר מפורש בהדי' האחריות על שניהם לפצות הלוקח וגם כתב שם שהם ע"ק זל"ז א"כ הרי היא מחוייב' לפצות מדין ערב ועיין בשו"ת מהרי"ל דלכ"ע אם נו"נ בבית ובא לידה חייב מדין ערב לפי"ז אפי' אם הוא מוקד' ויש קרקע חייב' לשלם עכ"ל וא"כ בנ"ד נהי דנימא שלא בא מעות המכר לידה מ"מ הרי נתחייבה בהדי' בשטר זה להיות ע"ק בעד הבעל ומחוייבת לשלם אם לא שנאמר שגם מה שנכתב שהם ע"ק ה לזה ג"כ אינו רק שופרי' דשטרא ואין דנין עליו וצ"ע גדול בזה נראה שיש לחפוש ולחקור אחר המנהג בזה כי לא שמענו להוציא מיד האשה לפצות הלוקח ואע"ג דלא שמענו ולא ראינו אינו ראי' בזה דלא שכיח ואפשר דאי הוי מתרמי הי' גובין לו מן האשה מ"מ מאחר שהט"ז מפקפק בזה לפי שאפשר שיכתוב בלא דעתה ואף שכתבתי לעיל שיש לחלק בין ההיא להא דמברחתא מ"מ דעת הש"ך גם לענין נאמנות דבעינן שהבע"ד ידע המנהג וציוה לכתוב א"כ אפשר שכך הוקבע המנהג שלא לשאול האשה ומה שכותבין בשטר אחריות על שניהם וגם שהם ע"ק זל"ז הכל לא ניתן לכתוב כ א לשופרא דשטרא וצ"ע: ומ"ש הרב המשיב נ"י לענין הריבית דאף אם הי' שטר בעדים אינו גובה ממשועבדים אע"ג דבסי' ק"ד סעיף ט"ו כתב דגובה היינו בלוה לזמן אבל אין סברא לומר שיגבה כל הריבית שיעלה לעולם דא"כ אינם קצובי' ולא דמי למזונות הבת שהתחייב על ה' שנים ע"כ והנה מקור הדברים בסי' ק"ד הוא מתשובת הרשב"א בב"י שם ושם כתב וז"ל והטענה שאמרתי דאי בעי לסלוקי כו' נמי שמעינן דליתא דהתם נמי מצי לסלוקי שיעבודא אם כתב לה כל זמן שאת עמי כו' ע"ש א"כ משמע דאף בכתב כל זמן שאת עמי נמי גובה ממשועבדים ולפי מ"ש התוס' בכתובות ד"נ דהא דמזון הבעל אע"פ שיש קצבה למעלה עד שיבגרו מ"מ אין קצבה למטה וא"כ בכתוב לזונה ה' שנים כל זמן שאת עמי נמי לא גבי ממשועבדים דהא אין קצבה למטה אך ראיתי בספר כתובה שעמד בזה ודחי דהסוגיא התם דבעי לפרושי דכותבין אף לגבות ממשעבדי , אזלי למ"ד לפי שאין כתובין: אמנם בנ"ד נראה לכאורה לפי מ"ש הרשב"א הביאו ב"י סימן ס' במחייב לתת לחבירו מנה כל ימי היותו סופר כו' נקרא קצוב שהרי קצץ עיקר מה שהוא מתחייב אע"פ שקצבה כו' ע"ש והך דריבית נמי הרי הריבית עצמן קצובין הם שהרי קצץ עיקר מה שהוא מתחייב ואע"פ שהרמ"א כתב או שלא נתן קצבה לשנים וצ"ע לדינא אך בלא"ה צ"ע לענ"ד מה שנראה מדברי הרשב"א דהריבית שעלה הוי ככתוב בשטר לגבות ממשועבדים שהרי הרשב"א גופא בתשובות המכונות כתב דכל שלוה ק' בק"ך לשנה אע"פ שנתחייב עכשיו בק"ך אין אומרין דמשע' כתיבת השטר זכה בכל העשרים וזמן הוא שהרויח לו עד סוף שנה אלא ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ויום יום מרויח לפי חשבון ומכאן נסתפק לי' ריבית הכתוב בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה כלל לפי שהוא כמלוה ע"פ לפי שלא נתחייב כולו בעת כתיבת השטר ודקדקתי מהאי דיש נוחלין בכור נוטל פי שנים במלוה ולא בריבית אליבא דרבנן כו' ע"ש הרי מבואר דריבית דינו כמלוה ע"פ א"כ פשיטא שאין לו לטרוף ממשועבדים ומבע"ח מאוחר א"כ דברי הרשב"א סותרין זא"ז ועיין ח"מ סי' ס"ו בש"ך ס"ק ק"ז שהרשב"א כתב דמוחל לכותי צריך לשלם גם הריבית והש"ך הקשה ממ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל דמספק' לי' אם יכול למכור הריבית ואם אינו נמכר אינו חייב לשלם ע"ש וא"ל דהך תשובה דסימן רכ"ג הוא מתשובת הרמב"ן כמבואר בב"י ביורה דעה סי' ק"ע לענין ע"ק לעכו"ם שכתוב זו דהרשב"א הוא ע"ש: אך מ"ש הרשב"א ראי' מפ' יש נוחלין והש"ך כתב שהוא ראיה נכונה לענ"ד צ"ע די"ל אע"ג דודאי החוב מתחיל מיד שמתחייב כל הריבית שמעלה אח"כ מ"מ שפיר מיקרי ראוי לענין בכור דהא מ"מ אינו בעין בהאי שעתא אלא הולך ומתרבה דבר יום ביומו וכ"כ הר"י מיגש שם דאע"ג דהאי קיימו ברשותו מחיים וכמאן דגבי דמי כיון דהאי ריבית דהיינו שבחא דילי' לא מטו ברשותיה מחיים לא שקיל פי שנים ועיין עוד דאפי' ריבית שעלה בחיי אב נמי לא שקיל דהנ"מ בקרן גופא דפרע לי' ממונא דשקיל אבל בריבית דכי פרע שבחא בעלמא הוא דפרע לי' כו' ע"ש: ואמנם לפי"ז הי' אפשר לומר מה"ט גופא אין יכול למכור הריבית דהו"ל כמו שבח דהוא דשלב"ל ואע"פ שהחיוב חל עליו מיד כמו מזונות שיכול להתחייב בהן מיד אך מ"מ מ"ש שם בתשו' המכונות שהוא כמע"פ א"כ מה"ט נראה שאין לגבות ממשועבדים וכן נראה לפי מ"ש הש"ך דמשמע מהרשב"א דאפילו הריבית שכבר עלה אינו יכול למכור לפי"ז צ"ל הא דבמזונות גובה ממשעבדי דהתם עיקר חיוב השטר ע"ז והוי כמחייב א"ע שיתן