בית אפרים חושן משפט ל

בכת"י יכול לטעון פרעתי ודעת הרי"ף והרמב"ם והרבה פוסקים שיכול לטעון פרעתי: אך דעת הר"י בתוספות דכתובות דף כ"א והביאו בסמ"ג וכן דעת הרז"ה סוף בב"ב והטור בשם הרמ"ה וכ"כ בשם הרשב"ם והראב"ד דאינו נאמן לומר פרעתי והרשב"א כתב שלזה דעתו נוטה והרמ"א בסי' ס"ט הביא דעת י"א אלו ולכאו' דלפי דעת הי"א אלו אף מיתומים גובין בכת"י ולא טענינן להו דלמא פרע אביהן כיון דלדידהו כ"י יש לו דין שטר לענין טענות פרוע ולכאור' לא משמע כן ממ"ש הסמ"ע שם ס"ק י"ז דאפילו כתב בשטר נאמנות סתם לא מהני הנאמנות לגבי היורשים כו' וכ"כ הש"ך שם שכן הוא בתשובת מיימוני כו' ע"ש הרי מבואר דאע"ג דלגבי דידיה מהני נאמנות סתם דלא מצי למימר פרעתי מ"מ ליתמי טענינן וא"כ י"ל דה"ה להנך דסברי דבכת"י לא מצי למטען פרעתי מ"מ ליתמי טענינן אך לענ"ד נראה שיש לחלק ביניהם דבאמת צריך להבין לדעת הפוסקים דנאמן לומר פרעתי והטעם לפי שאינו חושש להניחו וע"כ שאין הטעם לפי שיסמוך עצמו שיטעון פרעתי דאיפכא הוי לן למימר שלא יהא נאמן לומר פרעתי והלוה יחוש לעצמו וכ"כ הרשב"א בתשובות המכונות להרמב"ן סימן ע"ו דבשלמא בשטר שיש בו נאמנות ללוה שהוא יודע שהוא נאמן לומר פרעתי א"נ בשטר פקדון שהתורה האמינתו בטענות נאנסו אינו חושש אם מניחו לפי שסומך הוא על נאמנותו אבל כאן מי האמינו שיסמוך על אמנותו אלא שאתה בא להאמינו מפני שאינו מקפיד אם ישאר שטרו ביד המלוה ויגבה שנית מב"ח ואילו מצינו בפירוש כן לבעלי הגמרא היה ראוי לשאול למה כ"ש עכשיו כו' ע"ש. אך דעת הפוסקים הסוברין דשפיר מצי טעין פרעתי הוא כמ"ש הרמב"ן במלחמות סוף ב"ב דכיון שאינו גובה בו ממשועבדים אין מקפידין עליו ומניחין אותו ביד המלוה אף ע"פ שהוא פרוע ואין נוהגין בכת"י עדים מפני שיש לו קול וזילי נכסי שהרי גובה בו ממשועבדי' עכ"ל ולפי"ז שוב אין טעם לדבר באם יש בו נאמנות שכתבו הטור וש"ע דאינו נאמן לומר פרעתי דהא מ"מ לית ליה קלא ולא זילי נכסי ונימא שאין חושש להניחו בידו וצ"ל הטעם כמו שכתב הש"ך ס"ק י"ז לחלק בין כתב שאין לו דין שטר ובין כתב בו נאמנות משום דבכתב נאמנות ודאי משקר שהרי הוא האמינו ועוד דאמרי' ליה אפילו האמת כדבריך את הוא דאפסדת אנפשך דהמנת ליה עליך כו' ע"ש ולפי"ז א"ש דלא מהני נאמנות דידיה לגבי יורשים דלגבי דידהו אמרינן דלמא פרע והניחו בידו לפי שלא חשש עליו דכיון דלא זילי נכסי דהא לגבי יורשים לא הימניה כלל וכ"ז להפוסקים שנאמן בכת"י לומר פרעתי אבל להפוסקים דלא איכפת לן במה שאינו גובה ממשועבדים וגם בכת"י הוא מקפיד עליו שלא להניחו ביד המלוה כמו שטר בעדים א"כ גם ליתמי לא טענינן דלמא פרע כמו שטר בעדים אך צ"ע מלשון הטור וש"ע שכתבו להדיא טעמא דבנאמנות א"נ לומר פרעתי שאילו פרע לא היה מניח בידו כיון שיש בו נאמנות ונר' שלמדו לומר כן ממ"ש בעה"ת שער ג' ויש לברר כו' א"ד כיון דאית ביה נאמנות אמרינן ליה אם איתא שטרך בידי מאי בעי ומסתברא דודאי מהני כו' ולפי טעם זה נראה לכאורה דאף בנאמנות סתם מהני דאף להיורשים לא טענינן שפרע דא"כ לא היה מניחו בידו כיון שיש בו נאמנות ומ"ש הש"ך שמהטור שכתב בסעיף יו"ד ואם כתב בו נאמנות שהאמינו עליו ועל יורשיו כו' משמע דבנאמנות סתם לא מהני לגבי יורשים לענ"ד צ"ע שהרי ע"כ הטור קיצר בדברי בעה"ת שהרי הטור שם לא מיירי רק לענין אם הוא נאמן לומר פרעתי ופשיטא דלגבי דידיה אין הפרש בין אם כתב בו נאמנות לגבי יורשים או לא ונראה שהטור שיטפא דלשון בעה"ת נקיט ואתי ובעה"ת שם מיירי גם לענין היורשים ומלשונו אין הכרע דבעה"ת אתי למימר דגבי מיתמי בלא שבועה ולהכי נקט שכתב בו נאמנות גם על יורשין וכן הוא בלשון בעל העיטור דף ס"ב ע"ד ואי אית ביה נאמנות גבי בלא שבועה אפילו מיתמי ע"ש והיינו כשכתב בו נאמנות גם לגבי יורשין אבל לענין דלא טענינן פרעתי ומהימן מלוה בשבועה אפשר דגם בנאמנות סתם הדין כן דכיון דלא חיישינן שהניחו בידו ולפי"ז צ"ע על הסמ"ע שהביא בזה דינא דתשובת מיימוני וכן הב"י הביא בזה דברי תשובת מיימוני ובאמת י"ל דתשובת מיימוני ס"ל הטעם דכת"י בנאמנות א"נ לומר פרעתי משום דהא הימני' וכמש"ל בשם הש"ך ולגבי יורשים הא לא הימניה כלל משא"כ לפי הטעם המבואר בטור וש"ע אין מקום לחלק בין אם נכתב נאמנות לגבי יורשים או לא דלא טענינן ליתמי מה דלא מצי אבוהון למטען: ועיינתי בתשובת מיימוני וראיתי שכתב וז"ל הלכך בנדון זה אף דלגבי דידיה מהני נאמנותו דהימנינהו לגבי יורשים לא מהני מידי וכמאן דלא הימנינהו דמי וכדחזינן בפרק הכותב נקי נדר נקי שבועה ממני יורשין משביעין אותו לכ"ע ולגבי יורשין כמאן דלא הימניה דמי ולא שקיל אלא בשבועה וא"כ הכא דליכא שטרא אלא כת"י נמי נימא הכי דהיכא דהימנינהו לגבי דידיה לגבי יורשים כמאן דלא הימנינהו דמי ואי לא המנינהו הוי טענינן ליתמי פרוע כי היכא דמצי למטען אבוהון השתא נמי דהמנינהו טענינן להו הכי וליפטרו כיון דליכא שטרא אלא כת"י דדלמא שכח ופרע ולא דמי לחייב מודה כו' אבל הכא דלמא פרע ולאו אדעתיה דכתב ליה נאמנות דנשקול מיניה כ"י כי היכא דאמרינן התם נקי נדר נקי שבועה ממני דאמרינן דלא פרעיה ושכח ולא הוציא השטר מידו או מידה ואדרבא נראין הדברים ק"ו ומה התם דאפילו הימנינהו הו"ל לאפוקי שטרא מינייהו דלא נהדר ונגבה בהאי שטרא אפ"ה אמרינן בשביל תקנת יתומים דלמא פרע ושכח ולא מהני המנותיה לגבי יתמי כ"ש הכא בכת"י דאילו שכח לנאמנותו דהימנינהו לא בעי לאפוקי מידייהו כת"י דסמיך אהא דכל שעתא מצי למטעון פרעתי דנטעון להו דלמא פרעיה כו' ע"ש הנה העתקתי רוב לשונו שמבואר ממנו טעם נאמנות סתם דלא מהני ליורשין אף ע"ג דמהני לגבי נפשיה משום דגבי דידיה לא אמרינן דלמא שכח ופרע ולאו אדעתיה דכתב ליה נאמנות דהא מ"מ הימני' אבל לגבי יתמי אמרינן הכי דהא לגבי יתמי הוה כלא הימני' כלל ואמרינן דלמא שכח לנאמנותו ולא חשש לאפוקי כת"י וזה מבואר כדברי הש"ך דהא בכת"י בנאמנות אינו נאמן לומר פרעתי היינו מטעם דהימני' לגבי נפשיה וכמ"ש משא"כ אם נאמר כיון שיש בו נאמנות אינו מניחה בידו ולשכחה לא חיישינן א"כ גם לענין היורשין י"ל דלא הימני' כיון דלא הוי מצי אבוהון למטען: אמנם באמת הסמ"ע סימן ע"א ס"ק ל"א כתב הטעם דנאמנות סתם לא מהני לגבי יורשין אף ע"ג דאבוהון לא מצי למטען פרעתי מ"מ טענינן ליורשין ואם היה אבוהון לא הי' מעיז פניו נגדו לומר שלא נפרע ומש"ה הימנוהו המלוה נגדו ולא הימנוהו נגד יורשיו מפני שמעיז נגדם לכפור הפרעון שפרעוהו הלוה ע"ש ולפום הך טעמא אתי שפיר מה שכתב הסמ"ע דכת"י בנאמנות אין מועיל לגבי יורשים אף לפי דאיתא בטור וש"ע הטעם דכת"י בנאמנות א"נ לומר פרעתי לפי שלא היו מניחו בידו מ"מ כמו דבשטר גמור צריך לישבע ואמרינן דשמא אף ע"פ כן הניחו בידו וסמך עצמו שלא יוכל לכפור כנגדו ומ"מ לגבי יורשיו לא הימני' דבבנו מעיז ה"נ לענין כת"י בנאמנות אמרינן הכי לגבי יורשים דשמא אע"פ כן הניחו וסמך שלא יוכל להעיז נגדו: ובקשתי חבר לדברי הסמ"ע ומצאתי שהרי הרב אומר כן רבינו הרשב"א ז"ל הובא בשטה מקובצת דף פ"ז שכתב וז"ל ולפי דבריהם כי כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך היורשין משביעין אותה אפילו על מה שנשתמשה בחיי בעלה שלא פטרה אלא ממנו לפי שהיא או יורשיה בושים ממנו יותר שהוא יודע בעסק הנכסים יותר ואין מעיזין פניהם אבל בבנו ובבאים ברשותו מעיזים ומעיזים וכ"ש בפגימת כתובה דטוען ברי שאין מעיזין אבל בבנו מעיזין כו' ע"ש: אך לענ"ד צ"ע על הרשב"א דלפום הך סברא נראה דלא מהני נאמנות לנפרע שלא בפניו וכ"כ הריטב"א בכתובות שם שדעת רוב הגאונים דאפילו בשכתב נאמנות מפורש צריכה שבועה כשנפרעת שלא בפניו דכי הימנה בפניו שאינו מעיזה בו אבל שלא בפניו לא הימני' וא"כ הרי הרשב"א בתשו' סי' אלף א' דעתו בנפרע שלא בפניו מהני נאמנות וכתב דכיון שהאמינו על נכסיו נפרע