בית אפרים חושן משפט כג

להועיל שאם יפסלו האיסרין דהוי כהוזל לזה התנה שיתן לו כשער של עכשיו משא"כ בסתמא לא תלינן הזולא באיסרין כלל וקמ"ל דאף בסתמא תלינן הזול באיסרין וצריך לקיים באיסרין וצריך לקיים התנאי וזה דוחק גדול מבואר למעיין: ואמנם באמת יש לעיין לפי פי' התוס' דהא דקאמר האיסר אחד מכ"ד היינו לומר שהדינר במקומו עומד דבאמת מה"ת לומר כן שלעולם במקומו הדינר עומד. ונחזי אנן שאם יוקר או זול הפירות הוא נגד האיסר ונגד הדינר לא נשתנה השער כלל אלא הוא כמקודם א"כ הדינר במקומו והאיסר הוא שעלה או ירד ואם היא להיפוך שיוקר או זול הפירות הוא נגד הדינר ונגד האיסר לא נשתנה השער כלל הא קמן שהאיסר במקומו והדינר הוא דאייקיר או זול הפירות נגד הדינר ולכן נלענ"ד דהתוס' מפרשים הא דקאמר נ"מ למו"מ היינו שהתנא הי' בא להשמיענו שחשבון האיסר הוא משוער לפי ערך כ"ד בדינר לפי שהי' מקום לומר שאין האיסר תלוי בדינר כלל והאי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכ"א הוא מטבע לעצמו ואין זה נתלה בזה כלל וא"כ בזה שהתנה לתת לו כ"כ איסרין מה איכפת לן ביוקר הדינרין שצריך ליתן בעדו ל"ב איסרין שהרי לא הזכיר בפסיקת דמים שם דינר כלל וא"כ אי חזינן דהפירות נמכרים בעד האיסר כמקדם הא קמן שהאיסר במקומו עומד ומה שנותנין בעד דינר ל"ב איסרין וכן פירות יותר היינו משום עלוי' דהדינר והרי זה מקיים מה שהוטל עליו לתת לו כ"כ איסרין כמו שהתנה לזה אמר התנא שהאיסר הוא אחד מכ"ד בדינר ור"ל שהאיסר הוא תלוי בדינר והאיסר מתחשב אחד מכ"ד בדינר בלשון ב"א וכשהוא מחייב עצמו ליתן איסר המכווין ממנו שיתן אחד מכ"ד בדינר ואם כן כשעמדו ל"ב בדינר אינו יכול ליתן לו איסר אחד ויפטור עצמו בזה שהרי עתה אינו רק אחד מל"ב ואם קנה ממנו בעד כ"ד איסרין המכווין בזה שיהי' עולה סכום דינר וצריך ליתן לו ל"ב איסרין או דינר ואף שהפירו' נמכרים בעד איסר כמקדם אין זה מועיל לומר שהאיסר במקומו עומד שעיקר חיובו שיתן לו איסור היוצא בהוצאה ואחד מכ"ד בדינר וכלל הדברים דלענין מו"מ המכווין של האיסר הוא אחד מכ"ד בדינר כסף שהוא אחד מכ"ה בדינר זהב וכן מבואר שם בדברי אא"ז מהרש"א ז"ל ולפי דרכינו למדנו דבכל מטבעות היוצאין בהוצאה וכ"א שם מטבע לעצמו ואין תלוים זה בזה שנותן לו אותו המטבע שנתחייב וכגון מתחייב טאליר או ב"ץ נותן לו מה שהתנה דמה"ת נתלה אותם במטבע אחרת שלא נדבר והתנה ע"ז כלל ומה איכפת לנו בזה שאם בא להחליפם במטבע אחרת צריך לתת לו יותר וכמו בהתנה לתת לו חטים שנותן לו חטים אף שהוזלו רק דבאיסר כך למדנו רבותינו שהמכווין הוא אחד מכ"ד בדינר ואינו ענין לשאר מטבעות היוצאין בהוצאה כלל שאין נתלין זה בזה כלל ומעת' מה שהקש' בח"ד דהא בהתנה לתת חטי' נותן חטים לק"מ דהכא היינו טעמא לפי שחשבון האיסר הולך אחר הדינר והוא פשוט וברור. איברא דאכתי איכא למידק מדברי התוס' שכתבו שא"י לפטור בכ"ד ולומר דדינר הוא דאייקיר והאיסרים במקומם עומדים דאף לפום מה דכתיבנא שהכוונה שא"י לטעון בזה דמה איכפת לן ביוקר הדינר שאין האיסר נתלה בו והאיסר במקומו עומד ולוקחין בו פירות כפי השער מימי קדם מ"מ חזינן דאי לאו הך טעמא שהאיסר במקומו עומד לא הוי מצי פטר נפשי' והא בפשיטות י"ל דכיון שאין האיסור תלוי בדינ' ממילא הוא פוטר עצמו בכ"ד איסרין כמו שהתנה אף שהאיסר ירד ממקומו דלא גרע מנפסל ומדנקטו במילתייהו והאיסרין במקומן עומדין משמע דהיכי דליכא למימר הכי כגון בנפסל או היכא דחזינן שהמטבע הוזל שצריך להוסיף על הפירו' שקוני' עבור' הרב' וא"א לתלו' שהפירו' נתייקרו כיון דחזינן דלגבי שאר מטבעות לא הוקרו הפירו' כלל וכמו נ"ד בטאליר או ב"צ שעינינו הרואות שאין היוקר מצד הפירות רק שהם הוזלו וירדו ומשמע דבכה"ג צריך להשלים כפי השער דמעיקרא וזה מתנגד למ"ש התוס' בב"ק ולענין נפסל וכן דעת הפוסקים דנותן לו מטבע כזולא דהשתא: וראיתי בספר מחנה אפרים הל' ריבית סי' ק"ה הביא דברי מהרשד"ם שהביא מדברי התוס' דהזהב ראי' שצריך לשלם כדמעיקרא וכתב ע"ז שזה נגד מה שנראה מדברי התוס' פרק הגוזל מהטור וכד דייקינין מוכח מר"פ א"נ דקאמר דאוזפי' מאה בק"כ אי בתר מעיקרא אזלית כו' ויש דס"ל דהוי רבית דאורייתא משמע דמדינא אינו מחויב לשלם אלא מאה אע"פ שהוזלו כו' ומדברי התוס' אין ראיה דההיא במוכר בכ"ד איסרין דסתמא כאומ' בדינר אני מוכר לך ולפיכך צריך ליתן לו דינר אע"ג דאיכ' למימר הדינרי' הוקרו ולפי סברת מהרשד"ם אמאי לא מצי למפטר נפשיה בטענות הדינרי' הם שהוקרו ואיסרין כשווי' שווי' אבל לפע"ד מ"ש התוס' פרק הגוזל במוכר פרקמטיא כל שלא פירש נותן לו מטבע שנפסל איירי במוכר לזמן בהקפה והמעות נעשו עליו מלוה אבל במוכר שלא בהקפה אלא עד שיבא בני או שאמצא מפתח לא מצי ליתן לו מטבע שנפסל דא"כ נמצא זה נתאנה וכ"נ מהתוס' דהזהב שכתבו דאיצטריך לאשמועינן שלא יאמר הדינרי' הם שהוקרו כו' משמע דבל"ז צריך ליתן כדהוי שוי מעיקרא אלא בשביל שלא הוזלו האיסרין רק הדינרי' איצטרך לאשמועינן עכ"ל והעתקתי דבריו בקצרה כי אין הספר מצוי ביד כל אדם ובכלל דבריו דברי דאף שאין הכרע ממה דמפרשי התוס' לדינ' שצריך ליתן ל"ב איסרין דהתם טעמא דהתנא מלמדנו דמהמכווין של איסר היא אחד מכ"ד בדינר מ"מ ממ"ש שא"י לפטור עצמו לומר הדינרי' הם שהוקרו מוכח דאי הוי זלי איסרין צריך ליתן כדמעיקרא: אך מ"ש לחלק בין כשמוכר בהקפה לזמן וכן בא בדבריך דיש חילוק בין היכא דזקף במלוה והתוס' בהזהב מיירי דלא זקף במלוה ואנא לא חילוק ידענא דמה ענין זקף במלוה לכאן דכמו אם לקח חטים בסלע מיד שמשך עומד ברשותו ליוקרא וזולא כמו כן מתחייב הקונה מיד ליתן הסלע והרי היא עליו מלוה מיד ומה לי שצריך לשלם מיד או לאחר זמן. ומ"ש המחנה אפרים דבכה"ג לא מצי ליתן לו מטבע שנפסל שנמצא זה נתאנה הוא תמוה דבכל קונה בדרכי הקונים נימא דאם מיד אחר שקנה הוקר או הוזל הרי נתאנה א"ו דז"א דאונאה לא הוי כ"א בשעת קנין ממש אבל אי חלף שעתא דאקני' ליה מהאי שעתא ברשותיה דלוקח קאי וכל אונס או יוקרא וזולא מזלא דידי' גרם ונסתחפה שדהו וה"נ לענין המטבע שמתחייב הקונה ליתן להמוכר מה שהוזל או הוקר אחר זמן קנין החפץ לא שייכא בי' אונאה ובמזלא תליא מלתא ואי בעלמ' במלוה דינא היא דמשלם לו כדהשתא ה"נ אית לן למימר הכא ועיין בב"ק דף צ"ז בתו' שם ועוד אומר ר"י כיון שהלוהו חטים ואמר או תחזור לי כו' ואלו במעו' לחודייהו קצב הי' משלם לו מטבע שנפסל אבל הכא שלא זקף עליו במלוה גמורה שיכול לפרוע לו חטים אם ירצה נותן לו מטבע היוצא באותו שעה וכ"כ בהג"א מבואר דוקא בכה"ג שיכול לפרוע לו חטים אם ירצה לא מחשיב זקיפת מלוה הא לא"ה שפיר משלם לו מטבע שנפסל ולא מחשב אונאה וא"ל דווקא בקצב לו זמן מיירי אלא נראה דמיד שמשך זה ונתחייב זה בדמים זהו זקיפתו במלוה ומה לי זמן ארוך או קצר ואף לפמ"ש שם בתחלה לחלק בין מוכר פרקמטיא להלוואה היינו לענין נפסל דבמוכר אף בסתם כשאומר כך מעות צריך לשלם מטבע היוצא משום דמסתמא דעתי' על מטבע היוצאת בהוצאה ובין זקף עליו במלוה או לא זקף הדין כן משא"כ כשלא נפסל רק הוזל דמשלם כמו שהיה בשעת המכר אף שלא זקפו במלוה לזמן דינא הכי כיון דלא שייך טעמא דדעתי' אמטבע היוצא ומה דהוזל ברשות המוכר הוזל: ואמנם כדי לבאר כ"ז ראיתי לבאר הא דר"פ א"ל דאמרינן אי אוזפי' ק' בק"ך כו' דמינה מייתי ראי' במחנה אפרים ועוד תשובת אחרוני' וכן בא בדברי כ"ת שמכאן ראיה דהוזל נותן לו כמו שהלוהו דאל"כ אין כאן ריבית ולכאורה צריך להבין לפ"ז דמאי קאמר אי בתר בסוף אזלית לא נשך איכא כו' וצ"ע דכיון דאמרינן דמדינ' נותן לו ק' פרוטות וכן הדין נותן שהרי לא הזכיר מעה בעת שנעשה הלואה ומה לנו לחשבון המעה אם הוא ק' או ק"ך א"כ מאי מקום יש לפטור מדין ריבית ולמיזיל בתר חשבון המעה ואף לפי דעת הפוסקים דבתר מעיקרא אזלינן