בית אפרים חושן משפט רכט

מכ"ת כי רב הוא ואגב חורפא ושיטפא היה סבור שקושיית הש"ך הוא על מ"ש הריטב"א דשטר מהני והרואה יראה כי ע"ז לא קשיא ליה כלל רק דהש"ך קאי על מ"ש הריטב"א דקנין לא מהני וע"ז מקשה דהא בש"ס מוקי שקנו מידו וא"כ עכ"פ קנין הוי ככתיבה או אלים מכתיבה וא"כ למה כתב הריטב"א דבשטר עדיף לטרוף ממשועבדים ובקנין לא טריף וע"ז כתב דהריטב"א לטעמיה כו' והא דמשני בשקנו מידו היינו קנין בהדי כתיבה וכל דבריו סובבים ע"ז ע"ש: אך כ"ז לענין משועבדים אבל לענין ב"ח כל בתי שבישראל פוסקים לחייב המחייב בדבר שאינו קצוב וא"כ גם בנ"ד הדין דין אמת כאשר כתבתי (ועיין בתוס' כתובות לענין מזון הבנות לאחר מיתה דמיקרי יש להם קצבה למעלה עד דתבגר) אך באמת כאן א"צ לזה דשפיר מיקרי דבר קצוב כיון שא"א לחייבו יותר משלשה אפילו אם לא היה דבר קצוב ג"כ קם דינא דחייב וכמ"ש: ובענין הברירה ביד מי אם ביד המתחייב או ביד מי שנתחייב לו ראיתי ונזכרתי הלכה למעשה אשר ראיתי בהיותי מופלא סמוך לאיש ולמדתי בק"ק זבאריז לפני כבוד דודי מ"ו הגאון מוהר"ר סענדר ז"ל שהיה משכן כבודו שמה בעת ההיא ואיקלע עובדא לפני הדיינים שרופא אחד עשה התקשרות בכתב עם נער משרת ומשכורתו או מחצית שכר הגילוח או סך כך ובכלות השנה היה מדיינים הברירה ביד מי והדיינים חפשו בחושן משפט וילאו למצוא פתח לדין זה ורצו לדון בדין המוציא מחבירו ע"ה ויקריבו הדבר לפני אדמ"ו ז"ל והאיר עיניהם בהלכה כי דין זה מבואר ביו"ד הלכות רבית בסי' קע"ז בטור בשם הרמ"ה ובש"ע סימן ק"ו באם התנו הנותן והמקבל שיהיה פלגא באגר ובהפסד היכא שהוא אדם גדול דדיינינן ביה להיתרא אז אם כתוב בשטר דיהיב מרי עיסקא למקבל פלגא באגר ובהפסד משמע דמלתא במרי עיסקא קיימא ובדידיה תליא מלתא למיתב למקבל ואי דניחא ליה ואי כתיב ביה למשקל פלגא באגר ובהפסד משמע דבמקבל תליא מלתא למשקל מאי דבעי עכ"ל. ומזה נקח לנ"ד שכתוב בשטר שנתחייב לתת לו מזונות או דמיהם דבמתחייב תליא מלתא שאם ירצה לזון רשאי ואם רצה נותן סך הקצוב ונראה בהך דינא דהרמ"ה אם לא הוזכר בשטר מהנך לישנא למיתב או למשקל רק סתם שעשו ביניהם שיהיה פלגא באגר ובהפסד אז המע"ה ובנ"ד הדבר פשוט דכל המתחייב דבר נגד חבירו במתחייב תליא מלתא אם לא לשון השטר מורה להדיא שהתנאי היה שהענין תלוי ביד השני והדברים פשוטים לענ"ד. דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה עו שאלה ראובן קנה סחורה משמעון ושוב לא רצה לשלם לו כי אמר שלא היה בדעתו לקנות כלל רק שרצה לתפוס בעד חובו שמגיע לו משמעון ושמעון טוען כי המקח קיים ובענין החוב יקוב הדין את ההר ביניהם מה דינו: תשובה לכאורה נראה שהדין עם שמעון שאינו יכול לבטל המקח שאע"פ שלדבריו לא היה דעתו לקנות כלל רק לתפוס מ"מ הא קי"ל בההיא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל דדברים שבלב אינם דברים ואע"ג דבאומדנא דמוכח דברים שבלב הוי דברים מ"מ אין כאן אומדנא דמוכח דאף שנאמר שהדברים מוכיחין שרצה לתפוס לחובו מ"מ אין כאן אומדנא שלא נתרצה לקנות הסחורה די"ל דשפיר נתרצה לקנות הסחורה והיה בדעתו לתפוס המעות אך מצאתי בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' פ"ב כתב כעובדא דנ"ד ומשמע שדעתו שם לפסוק דהמכירה בטלה ולא נתן טעם למה לא נימא שהוא דברים שבלב ואפשר דאזיל לשיטתו שם בתשובה סי' נ"ג כתב לענין קידושין לחלק דהא דזבין אדעתא למיסק כו' שפיר הוה דברים שבלב לפי שבעיקר המכירה היה פיו ולבו שוים אלא שבלבו להטיל בדבר תנאי המבטלו עי' שם ולכאורה י"ל דמסתמא היה כוונתו לקנות ולא לעבור איסור דאין אדם משים עצמו רשע: אך י"ל דלענין דין ממון שפיר מהני טענתו אף במקום שמשים ע"ר ועי' מ"ש בזה בשו"ת ב"ח החדשות בק"א שם ובדברי הח"צ סי' ק"ן וגם נראה דהא דעובר בלאו היינו כשתופס בחזקה מיד חבירו אבל דרך הערמה שרי דאל"כ קשה היכא משכחת דינא דתופס בעל חוב במקום שחב לאחרים ויש סוברים דע"י שליח עדיף ולכאורה היה מקום לומר בזה אין שליח לדבר עבירה ועי' בח"מ סי' ד' לענין עביד דינא לנפשיה שכתב אבל תפיסה בעלמא שהוא תופסו למשכון יכול לעשות בכל ענין והיש"ש שחולק שם ס"ל דיכול לעכב פקדון שתחת ידו עי' שם (ואחר זמן נדפס ספר קצה"ח וכתב שם על פי דברי הריטב"א סי' כ"ח אף בפקדון בעי למעבד השבה מעליא ואין פנאי לעמוד על דבריו ועי' באורים ותומים סי' ע"ב ושוב ראיתי בשו"ת שבות יעקב חלק ב' סי' ודעתו שהמקח קיים וראייתו מהא דאמרינן בכתובות פקח היה שמכר לו השדה שיוכל למשכנו ועוד הביא ראיה מסימן ע"ד וראייתו יש לדחות במ"ש שם אחר כך וא"ל דהכא ניכר האונס כו' ז"א דהתם נמי מיירי שהיה מבריח מטלטלין כמ"ש רש"י שם והו"ל אגב אונסא גמר ומקני עכ"ל וא"כ י"ל דמוכר שדה נהי דנימא דמוכר מחמת אונס תלוהו וזבין מהני דאגב אונסא גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות אינו קנין כמבואר בסי' ר"ה: ולדינא נראה לפי עניית דעתי דכל שאין גילוי דעת או שמסר מודעא בפני אחרים שאין בדעתו לקנות הו"ל דברים שבלב ואינם דברים והמקח קיים (ומלתא אגב אורחא ראיתי בשו"ת שבות יעקב חלק א' בסוף סי' קי"א הביא ראיה לענין ערב לאשת אביו בכתובתה מב"ב דף קע"ג דקאמר מנין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו ומאי ראיה נימא דברא לגביה אבוה משעבד נפשיה עי' שם והוא תמוה דהא דאמרינן אבא לגבי בריה משעבד נפשיה היינו כשהוא ערב והוא עושה בזה טובה לבן וא"כ י"ל דבן לגבי אב כאב לגבי בן דמי רק ביהודה שאני שלא היה ערבותו בשביל טובת האב רק שהיה ערב לאביו עבור בנימין שילך עם אחיו ואין הפרש בין ערבות זה לשאר ערבות דעלמא) הנראה לפי עניית דעתי כתבתי דברי זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה עז שאלה מכבוד גיסי החכם השלם מופלג בתורה וביראה המנוח מוהר"ר יאקיל זללה"ה: בכתובות דף ק"ט ע"ב ההוא דאמר דקלא לברתיה כו' היינו מתניתין פי' רש"י דאזלא גבי כל חד וחד ומצי מדחי' ליה כרבנן ותיבת כרבנן הוא תמוה דהא הכא הוי בארבעה דאתו מכח חד דאמר רבא דאפילו אדמון מודה: תשובה אמת שלכאורה הוא תמוה וכמדומה שזה כביר גם כן נשאלתי על לשון רש"י בזה ועיינתי באלפסי ובדברי המפורשים שם וליתא שם תיבת כרבנן. אך אחר העיון נלענ"ד ליישב הגירסא שלפנינו דרש"י קשיא ליה הא דקאמר היינו מתני' ובאמת אין זו דומה למשנתינו דהא בזו אף אדמון מודה לכן הוכרח רש"י לפרש דהך מילתא נמי תליא בפלוגתא דאדמון ורבנן וא"ש על פי מה דאמרי' ביבמות דף ל"ז ע"ב ספק ובני יבם שבאו לחלוק בניכסי יבם לבתר דפליג יבם בניכסי מיתנא בני יבם אמרי אייתי ראיה ושקיל ואמר להו ספק מה נפשייכו אי אחיכון אנא כו' ר"א אמר קם דינא ר' ירמיה אמר הדר דינא לימא בפלוגתא דאדמון ורבנן קמיפלגי כו' אמר לך ר"א אנא דאמרי אפילו כאדמון ע"כ ל"ק אדמון התם אלא משום דא"ל ממ"נ דרכי גבך הוא אבל הכא מי איכא למימר הכי ור"י אמר לך ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דא"ל אי שתקית כו' ופי' רש"י בהא דר"א דאדמון לא קאמר אלא התם דידע ה קתבע מיניה אבל הכא לא ידע מה תבע מיניה אי פלגי בניכסי מיתני אי פלגא בנכסי יבם ומכח שני הטענות בא עליהם בכל אחת אומרים לו הבא ראיה עי' שם: ועיין באשר"י שרבינו אלפסי כתב דהלכתא כר"א דקים ליה כרבנן והרמב"ן מפרש דבריו דנקטינן כס"ד דש"ס ולא סמכינן אדחויה דדחי דאתי כתרווייהו ולפ"ז פלוגתייהו דרבנן ואדמון היינו בהך גוונא דלא ידע מה תבע מיניה דלאדמון אף בכה"ג נמי אמרינן ממ"נ (וכדי לבאר יותר נלענ"ד דודאי לכאורה קשה דהא שפיר קאמר ר"י דלרבנן לא קאמרי רק משום אי שתקית כדמפרש רבא וצ"ל דס"ל