בית אפרים חושן משפט רכז

ובאמת קשה למה לא יועיל מיגו להאמינו דבשלמא לענין עדות שפיר דאדם קרוב אצל עצמו ואינו בגדר עדות אצל עצמו משא"כ לענין מיגו יהא נאמן כמו שנאמין כשטוען על חבירו כמ"ש הריב"ש גבי מי שתובעו שנדר לה באתננה עי' סי' פ"ז סעיף כ"ה דמבואר שיכול לתבוע חבירו ולהשביעו אף שמשים ע"ר ובאמת יש מחלוקת הפוסקים בזה לענין אם טוען לקחת ממני רבית עי' שם ואין כאן מקומו ומ"ש הש"ך בכללי מיגו בשם ספר כריתות כתבתי בתשובה שדבריו תמוהים: אך זה היכא שטוען לזכות עצמו והוא התובע אמרינן דאין מאמינים תביעתו למשוי נפשיה רשיעא משא"כ היכא שהוא מיגו של אחר מה לנו בכך שעושה עצמו רשע מ"מ נאמן הוא בדבריו לזכות של אחר במיגו וכמו דמהימן במיגו דקלתיה וכן במאמר אחד ראיתי אביכם שהטמין ואע"ג דהתם לא מיירי במע"ר מ"מ אין לחלק בכך לענין מה שהוא נאמן במיגו ולכן נראה דעיקרן של דברים בכוונת התוס' שהקשו לעיל דהא הוי מיגו במקום עדים ותירצו דכיון שהצריכו קיום כו' נראה דודאי מדאורייתא דלא בעי קיום אית לן למימר דהוי כמי שנחקרה בב"ד משעה שחתמו על השטר והרי זה כאלו הגידו אז ע"פ של הלוה וא"כ מיגו דהשתא הוא מיגו במקום עדים אבל כיון דעכ"פ מדרבנן בעי קיום א"כ אין בעת חתימת השטר משום הגדה כלל ועיקרו של שטר וחקירת עדות בב"ד הוא בשעת קיומו ועד השתא חספא הוא והוי כאילו באין עדים לפנינו ומעידים לנו אנחנו עדים כתבנו שטר לפלוני וחתמנו עליו מחמת דפשיטא שאין מקום לחלק העדים לשנים ולומר שנאמנים שחתמו לו שטר הלואה ושלא מחמת אונס והשתא שפיר קאמר רבא דמחמת ממון א"נ דאמע"ר דאם מעידים כתבנו לפלוני שטר וחתמנו אותו מחמת אונס ממון אין נאמנים ע"ז שחתמו מחמת אונס ממון כיון שמע"ר ובכה"ג שפיר אמרינן אין אמע"ר דלאו בתורת מגו אתינן עלה כ"א מתורת עדים ובעדים מה שמעיד על עצמו שנעשה רשע לא מהימנינן ליה והלכך אע"ג דמדרבנן בעי קיום והתחלת הגדת העדות הוא בשעת הקיום מ"מ א"נ על הגדתם אנוסים מחמת ממון רק על מה שאומרים שחתמו שטר וע"ז הקשו התוס' דמה חזית דפלגת הכי פליג הכי אנוסים ולא מ"מ כ"א מ"נ וע"ז תירצו כיון דקיום שטרות דרבנן כו' ר"ל דמדאורייתא דהוי כמי שנחקרה משעת חתימה א"כ אפילו אם אמרו עתה אנוסים מ"נ לא מהימני דהא ה"ל חוזר ומגיד רק מדרבנן לא חשבינן ליה הגדה ועדות רק עתה בשעת קיום ולכן אם אומרים מ"נ חשבינן ליה חדא הגדה ונאמנין כל מה שמעידים באותה עדות שאין משימין עצמם רשעים וא"כ די בזה שיועיל לפסול השטר מחמת שהצריכו חכמים קיום היכא שאומר בפירוש מ"נ אבל למפלג דבורה לפסול השטר ולומר שאנוסים מ"נ זה לא אמרינן כיון דמ"נ גופא לא מהני למפסל מדאורייתא רק מדרבנן ולכן לא מהימנינן להאי דבורא דאנוסים מ"מ כלל: ולפ"ז מ"ש בספר כתובה דהא כשהלוה טוען מזויף צריך קיום מדאורייתא לק"מ דעיקר הענין תלוי אם אמרינן דהוי כמו שנחקרה בב"ד משעת חתימה וכיון דמדאוריתא כן הוא והיינו מלתיה דר"ל א"כ כיון דעכשיו מתאמת לנו שאמת הוא שחתמו ושלא כדברי הלוה שטוען עכשיו לפנינו מזויף נמצא שהיה כאילו נחקרה העדים בשעת חתימה והגידו אז ולדינא דאורייתא אף שהעדים אומרים אנוסים מ"נ לא מהימני דהא כבר היה הגדה בעת חתימה ואין חוזרים ומגידים ומיגו הוי מיגו במקום עדים וכיון שאף מ"נ לא מהימני מדאורייתא רק מחמת שצריך קיום מדרבנן ממילא דלא פ"ד לומר שלא היה רק מ"נ והבו דלא לוסיף עלה דוקא באומרים בפירוש מ"נ ולא ע"י פ"ד: ועפ"י מש"ל יש ליישב קושית התוס' שהקשו על רמב"ח דלהימן מחמת ממון במיגו דמחמת נפשות ולפי מ"ש א"ש דבאמת גם רמב"ח לית ליה מיגו במקום שמע"ר רק טעמיה דבכה"ג שאין כת"י יוצא ממ"א לא משוי נפשייהו רשעים כיון שא"א לגבות בלי שיקיימו הם השטר ואז יאמרו שאנוסים היו וגם שמא יגבה שלא בפניו ליכא למיחש כיון דלא ס"ל הא דר"ל טענינין ליתומים ולקוחות מזוייף כמ"ש באורך וכ"ז באין כת"י יוצא ממ"א אבל בשכת"י יוצא ממ"א והיה אפשר לגבות בלעדם שוב כשאומרים אנוסים מחמת ממון משוו נפשייהו רשעים ולא מהימני אף במיגו דמיגו לא מהני במקום שמע"ר אף לרמב"ח: ולכאורה בהא דכתיבנא דאליבא דרבה שפיר משוו נפשייהו רשיעי אף באין כת"י יוצא ממ"א כיון דס"ל דר"ל ולא בעי קיום מדאורייתא יש לחוש שיגבה שלא בפניו דלדידיה אין טוענין ללקוחות מזוייף כמ"ש התוס' בכתובות דף צ"ב ולכאורה ז"א לפי התוס' שם דאף דלא טענינן להו פרוע שהיה אביהן או המוכר יכול לטעון פרוע במיגו דמזוייף עי' שם.. אך אא"ז מהר"מ מלובלין בריש גיטין תמה על התוס' שם דמ"מ מה נ"מ הא נטעון ללוקח פרוע עי' שם ותירץ דנ"מ אם נכתב בשטר שהוא תוך זמנו ולפי"ז לרבא דס"ל בב"ב אדם פורע ת"ז א"כ אפילו תימא שהיה להם לחוש שמא יתבע בשטר תוך זמנו מ"מ לרבא שפיר טענינין פרוע אף ת"ז ואפשר לומר דגם לאביי ורבא שם דעביד אינש דפרע גו זימניה דלא לטרדן היינו דוקא בטוען ברי אבל ליתומים וללקוחות אף לאביי ורבא לא טענינין וכמ"ש בסי' ע"ח לענין יומא דמשלם זמן דדוקא אי טעין איהו אבל ליתמי לא טענינין (והא דפשיט בב"מ מהך דבכור מת האב עד שלא נפדה והתוס' מייתי לה בב"ב אהך דרבא י"ל כמ"ש באו"ת שם ס"ק י"א דשאני התם שגם הכהן טוען שמא עי' שם) ולפי"ז שפיר יש לחוש שיטרוף בשטר זה שיראה אותו לפני ב"ד ת"ז שלא יהיה חשש שנפרע אח"כ ויגבה בו מלקוחות כגון שמת או שהיה הלוה במה"י וכיוצא בו וכשיגיע זמנו לגבות יטרוף מיתומים ולקוחות: אך הפ"י בריש גיטין שדא נרגא בהא דאא"ז מהר"ם דאם נאמר שבשטר שהוא תוך זמנו שפיר נפרעין מיתומים ולקוחות א"כ שייך שוב לא שבקת חיי' שיזייף שטר ויתבע בו ת"ז ועיין באו"ת סי' ס"ט מ"ש לתרץ והוא דחוק אך דאפילו תימא דטענינן פרוע במיגו דמזויף אף בשטר דת"ז כיון שי"ל דמזוייף וא"כ אין כאן הלואה כלל מ"מ בגוונא דהכא דמיירי שאומרים שההלואה אמת א"כ יש לחוש שמא יהיה עדים אחרים על ההלואה שהוא ת"ז או שיודה לפני עדים שלוה לזמן פלוני וא"כ אין כאן טענת פרעון רק שהשטר נכתב שלא מדעת הלוה וא"א לטרוף בו מלקוחות והוא יוציא השטר עם העדים שלוה ממנו והוא ת"ז ואז שפיר יטרוף בו מלקוחות כי אנחנו לא נדע שאנוסים היו ונכתב שלא מדעת הלוה ולא טענינן לה מזוייף וגם פרוע לא נטעון כיון שיש עדים שההלואה אמת והוא ת"ז ואפשר לדחות כיון דע"כ אין כאן עדים שיאמרו שהמה ראו המלוה שנכתב עליו זה אע"פ שיעידו שראו הלואה מצי לקוחות למטען שהוא הלואה אחרת בע"פ ואותה הלואה בשטר פרע לך ויהיה נאמן במיגו דמזויף אף שיכתבו בו הזמן והוא ת"ז מ"מ טענינן פרוע במיגו דמזויף דאל"כ לא שבקת חיי וכמ"ש הפ"י ויש ליישב וקצרתי: והנה מה שהקשו התוס' שיהא נאמן במיגו דפרוע או לרמב"ח במיגו דמ"נ י"ל למאי דאמרינן לקמן דר"מ ס"ל מודה בשטר כו' ולא אלים מיגו לאורעי שטרא ואף דרבנן פליגי או דס"ל דעדים אלימי לאורעי שטרא כמ"ש בתוספות שם מ"מ היינו דוקא בכה"ג שהשטר אינו מקויים עד עתה שבאין לקיים אותו ובתכ"ד אומרים אנוסים היינו אין זה אורעי שטרא שהרי עתה הוא נעשה שטר גמור ולכך שפיר מהני מיגו דאין זה כת"י לאורעי וכעין זה כתבו התוס' לתרץ קושיית דהוי מיגו במקום עדים משא"כ היכא שכת"י יוצא ממקום אחר שאז הוא שטר גמור מבלעדי העדים תו לא מהני מיגו דפרוע או מיגו מחמת נפשות לאורעי שטרא ואפשר לפרש שזה כוונת התוספות במ"ש דהוי מיגו במקום עדים ותירוצם וכבר ביארתי לעיל ולפמ"ש י"ל דהנה לר"מ ילפינן מהך דמודה בשטר לכאן ולכאורה התם מיירי בטענת פרוע דאינו עוקר השטר כלל משא"כ כאן שע"י המיגו עוקרין השטר ובכה"ג מהני כיון שלדבריהם אין כאן שטר כלל וצ"ל דהכי מדמה הש"ס דכמו דהתם אמרינן כיון דהשטר הוא בחזקת שאינו פרוע לא מהני מיגו לבטולי הך חזקה כמו כן כאן דחזקה שהשטר נחתם כהוגן דאנן סהדי שהשטר שחתומים עליו עדים אם ההלואה אמת הו"ל נחתם כהוגן ואנן סהדי לאו דוקא כמ"ש הפ"י רק פירושו שאנו מחזיקין אותו בחזקת כשר ולא מהני ביה מיגו לבטולי והתוספות קשיא להו דאף לרבנן אית לן למימר הכי דהא חזקה זו אלימתא הוא וכעדים דמי ואף דרבנן ס"ל גבי מודה בשטר דצריך לקיימו התם י"ל דמחמת המיגו אזל חזקה שיש לשטר שאינו פרוע דהא כל הלואה לפרעון עומד רק בשטר שייך שטרא בידי מאי בעי וכאן י"ל דסמך על המיגו דהא בידו לטעון מזייף משא"כ הכא