בית אפרים חושן משפט רכו

מ"ד דאע"ג דאית לה כתובה לארוסה מ"מ אם נשאת אחלי' לי' לשעבוד' קמא ואינו גובה אלא מחמת הכתובה בשעת נישואין ולפ"ז א"ש דבאמת אית ליה מיגו שיאמר אין את אשתי ור"ל שאינה נשואה אבל מ"מ שפיר יודה שהיא ארוסה ואע"ג דארוסה נמי אית לה כתובה מ"מ הרי היא תטעון האמת שהיתה נשואה ותתבע הכתובה שמשעת נישואין וממילא דמחלה לכתובת אירוסין ועל כתובת נישואין הוא יכחישה ופטור והו"ל כמ"ש התוס' דפטור משאר כסות דהוה טענו חטים כו' ועדיף מיניה שהרי זה כאומר החוב המגיע לי מכבר מחלתי לך ואני תובע אותך חוב אחר והוא כופר החוב האחר ומודה לו בחוב הנמחל דפשיטא דפטור: והנה בתו' ד"ה אביי מגופא דמתני' הדר ביה כו' דלא מסתבר שכתב בשביל אהבתה כו' אא"ז מהרש"א מגיה בדבריהם ונלענ"ד לפרש ע"פ מ"ש הרא"ש דאף במקום שאין כותבין נ"מ ממעשה ב"ד כגון שכתב לה אפ"ה לא ישתנה הדין בשביל כך והשתא א"ש א"ש דודאי י"ל דאע"פ שאינו כותב לאהבתה כותב להפסידה שיהיה נאמן לטעון פרעתי אלא דזה תלוי אם נימא דגט היינו כתובתה ואין כאן מעשה ב"ד כלל אף במקום שאין כותבין א"כ לא שייך לא פלוג רבנן בתקנתן וכל שזה כתב לה כתובה שוב אינה יכולה לגבות בגט לבד דהוי כשני שט"ח על חוב א' ושפיר י"ל שכתב לה כדי שלא תוכל לגבות בגט לבד וא"ש הסיפא דכתובה ואין עמה גט אבל השתא דדחי אביי שא"א לומר דגט היינו כתובה א"כ ע"כ אם נאמר דמיירי במקום שא"כ היינו משום דבאותו מקום כך נתקן ולפ"ז שוב לא פלוג רבנן בתקנתן ואף אם זה כתב לה אין התקנה משתנה בשביל כך וגביא בלא כתובה א"כ אין טעם לדבר כלל למה כתב לה זה דהא כדי לגרוע כחה אין בידו מחמת זה וגם לא מסתבר שכתב בשביל אהבתה ולכך הוכיח דבמקום שכותבין מיירי כן נראה נכון לענ"ד: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה עד שאלה לברר הדין אי אמרינן מיגו במקום שהוא משים עצמו רשע או בטענה עצמה או בטענות המיגו: תשובה דבר זה כבר עמדתי עליו באורך בכמה תשובות באה"ע וכאן לא באתי אלא בשביל דברים שנתחדשו לי בעידנא דעסיקנא לברר הדין מתוך הסוגיא דכתובות דף י"ח העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו ואף שקצת דברים דרך פלפול לא מנעתי לכותבם להגדיל תורה ויאדיר וגם כי בעזה"י המה הולכים על נתיב יושר מסלה אפס אכתוב בקצרה והנה אמרינן התם העדים שאמרו כו' אמר רמי ב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אבל מחמת נפשות נאמנים א"ל רבא כל כמיניה כיון שהגיד כו' אלא כי איתמר ארישא איתמר הרי אלו נאמנים אמר רמי ב"ח ל"ש אלא שאמרו אנוסים מחמת נפשות כו'. ולכאורה צ"ע כיון דבאנוסים מחמת ממון לא סתר רבא סברת רמי ב"ח דמהימנו למשוי נפשייהו רשיעו ובמיגו א"כ מי הכריחו לחזור גם מזה ולומר דאין אדם מע"ר. ומצאתי בספר כתובה שכתב לתרץ זה עי' שם שדפח"ח: אך לפענ"ד נראה דא"ש דהנה באמת צריך להבין סברת רמב"ח דלדידי מהני מיגו אף במקום שמשים עצמו רשע דהא משמע דמה"ת אפילו במיגו לא מהני כדמשמע ביבמות בפלוגתא דרבנן ור"י גבי הרגתיו והגאון ז"ל שם מייתי אח"כ ג"כ מהא. ובתשובה כוונתי בזה לדעת הגאון ז"ל והארכתי. ועכ"פ סברת רמב"ח בזה מחודשת הוא ולכן נראה דגם רמב"ח מודה בזה דלא מהני מיג' במקום שמשים ע"ר רק דס"ל דאנוסים מחמת ממון דמשע"ר אינו כ"א בכת"י יוצא ממ"א אבל אם אין יוצא ממ"א אין נעשה רשע כלל מחמת זה דהא א"א לקיימו כ"א ע"פ ומימר אמר כשירצה בעהש"ט לקיימו אז אומר האמת שאנוס הייתי ולא יועיל הקיום וכל כמה שאינו מקוים חספא בעלמא הוא כדאיתא בב"מ דף ז' ולאו מידי עביד שנאמר אין אדם מע"ר ואדרבה צ"ע למה אמר רבא דאין נאמנים משום דמשע"ר אך י"ל דהתינח אם יבא לגבות מהלוה והלוה יטעון מזויף ויצטרך לבא לידי קיום אבל מ"מ היה לו לחוש שמא יבא לגבות מיתומים ולקוחות שלא בפני הלוה דאז גובה בלא קיום דאין טוענים ליתומים ולקוחות מזויף כמ"ש התוס' לקמן סי' צ"ב דכיון דמדאורייתא כמי שנחקרה כו' ולא בעי קיום הלכך כי תקינו רבנן קיום ה"מ כי אמר לוה מזיף אבל ליתומים ולקוחות א"צ קיום עי' שם ובש"ך סי' מ"ו: ולפי"ז י"ל דרבא לשיטתו דס"ל כר"ל דעדים החתומים כו' וא"כ מדאורייתא לא בעי קיום וממילא דגובין מיתומים ולקוחות בלא קיום והלכך שפיר סובר דאם אמרו אנוסים היינו מחמת ממון אין אמע"ר דא"ל שסמכו שאם ירצה לקיים יאמרו מזוייף או אנוסים במיגו דמזוייף ז"א דשמא יגבה מיתומים ולקוחות בלא קיום משא"כ רמב"ח דאמר מחמת נפשות נאמנים אף בכת"י יוצא ממ"א ואע"ג דאין חוזר ומגיד ס"ל כדאמרינן ה"מ ע"פ אבל בשטר שפיר חוזר ומגיד דלא ס"ל הך דר"ל דעדים החתומים כו' (ואע"ג דהכא הך דר"ל מענין שאין יכולים לחזור ולומר מבודין מ"מ חד טעמא הוא עם הא דא"צ קיום מדאורייתא כמבואר בשו"ת מהרי"ק ועי' בפ"י ריש גיטין ובק"א שם) וא"כ לדידיה שפיר בעי קיום מדאורייתא ועי' לקמן דף ך"ח בתוס' ד"ה קיום שטרות מדרבנן עי' שם שכתב דדוקא במודה לוה כו' עי' שם ולפ"ז ממילא דגם מיתומים ולקוחות בעי קיום דוקא ולכך שפיר ס"ל דאם אין כת"י יוצא ממ"א נאמנים אף מחמת ממון דלא משוי נפשייהו רשיעי דהא ליכא למיחש למידי וכמ"ש. ולפ"ז א"ש דכיון דרבא דחי מלתא דרב"ח משום הא דר"ל כו' שפיר הוכרח לסתור דברי רמב"ח גם בזה דאנוסים מחמת ממון דכיון דקי"ל כר"ל ממילא באנוסים מחמת ממון משוי נפשייהו רשיעי דהא בהא תליא וכמ"ש: עוד הקשה שם בספר כתובה על מ"ש התוס' הלכך לא אמרינן פלגינן דבורא כיון דקיום שטרות דרבנן כו' דאכתי תיקשי לפי' התוס' לקמן מיירי מתני' דהלוה טוען מזוייף ויש פוסקים דכשהלוה טוען מזוייף בעי קיום מדאורייתא ונלענ"ד דלכאורה דברי התוס' צריכין ביאור דמה ענין זה לקיום שטרות דרבנן דהא מה דפלגינן דבורא היינו בעדותן שאומרים אנוסים היינו ואפילו אם אין שטר צריך קיום כלל והם אומרים אנוסים מחמת ממון אפשר למפליג ולומר אנוסים ולא מחמת ממון כ"א מ"נ ואם כוונת דבריהם כיון דעיקר נאמנותם מחמת מיגו שלא היו אומרים כת"י ולא היה מקוים וזה אינו רק מדרבנן מ"מ אין זה ענין למה שאנו אומרים פלגינן דבורא בעדות אנוסים והנאמנות מחמת מיגו דאי בעי שתקי והוי השטר חספא בעלמא אין לחלק בזה בין אם הוא מדרבנן או דאורייתא דס"ס מיגו טובה היא: ואמנם כוונת דבריהם עפ"י מש"ל דהוי מיגו במקום עדים אלא כיון דהצריכו חכמים קיום אף דאמרי כת"י הוא אינהו אמרי אנוסים כו' ור"ל דאף שאין כאן מיגו שלפי דבריהם שאמרו שחתמו אותו אנן סהדי שחתמו בכשרות מ"מ אין זה קיום שהצריכו חז"ל שהרי הקיום הוא לידע שנחתם מעדים כשרים ברצון הלוה וכאן המקיימים הם הסותרים שאומרים אנוסים כו' ואמנם זה רק מדרבנן אבל כיון דמדאורייתא א"צ קיום תו לא הוי משגחינין באמירתם אנוסים אפילו מחמת נפשות דהא אין חוזר ומגיד וא"כ די בזה דאם אומרים מ"נ אמרינן דהשטר פסול כיון שצריך קיום מדרבנן עכ"פ וזה לא מיקרי קיום משא"כ מחמת ממון שאין נאמנים רק שנפלוג דבורא לומר מ"נ כיון דמדאורייתא אפילו אומרים מ"נ לא מהימני לא פ"ד בכה"ג כלענ"ד בביאור דברי התוס' אך באמת עיקר הקושיא שהקשו דנימא פ"ד הוא תמוה דבשלמא אם היה הנאמנות כאן מתורת עדות שייך פלגינן דבורה כמו בפלוני רבעני משא"כ כאן שאין הנאמנות מתורת עדות רק מתורת מיגו ובמיגו לא מהימן למשוי נפשייהו רשיעא איך נאמר בזה פלגינן דבורא לומר שיהא נאמן על דבר שאינו אומר במיגו שהיה אומר כך וכך שכל הנאמנות מחמת מיגו צריך להאמין את מה שהוא אומר כמות שהוא ומכ"ש לפי מ"ש הראב"ד בטעמא דפלגינן דבורא משום דעל עצמו אינו בגדר עדות ולא אמרינן ביה עדות שבטלה ושאר העדות נשאר קיים א"כ פשיטא דלא שייך פלגינן דבורא להאמינו במיגו במה שהוא מע"ר ואין זה דומה להא דב"ב דבעל שאמר גרשתי שנאמן להבא ולא למפרע דהתם אין חולקין הדבור רק שאין מאמינין לו מה שאין לו מיגו עי' שם וקצרתי לכן נלענ"ד דבאמת לכאורה קשה על רבא גופא דקאמר מחמת ממון אין נאמנין דאמע"ר והיינו דס"ל דלא מהני בזה מיגו