בית אפרים חושן משפט רכה

שאלה עג שאלה לבאר דין הטוען אחר מעשה ב"ד ואמר פרעתיך אם נאמן במיגו או לא: תשובה הנה בב"מ דף י"ז אמרינן אמר ר"י הטוען אחר מעשה ב"ד ואמר פרעתי לא אמר כלום כו' ע"ש. והנה במה שכתבו התוספות ד"ה לא אמר כלום תמה אא"ז מהרש"א שהרי בכתובות דף פ"ט דחו התוספות זה שכתבו שם דאם הוא במקום שאין מכירין אע"פ שהכתובה בידה יהיה נאמן במיגו דלא גרשתיך וכן הקשו שאר מפורשים. ונלענ"ד לתרץ ומתחלה אבאר מה שיש לדקדק בלשון התוס' שכאן כתבו אם אין לה עידי קידושין ובכתובות נקטו בסתם שיהיה נאמן במיגו דאין את אשתי ובפשיטות היה אפשר לומר דהתוספות הכא קיימו למאי דס"ד בש"ס דאביי מייתי סייעתא לר"י דאל"כ אלמנה מן האירוסין היכא גביא ומזה הוכחה דאלמנה מן האירוסין אית לה כתובה אע"ג דלא כתב לה ולכך הוצרכו התוס' לפרש שיחתם שיוכל לומר אין את אשתי אם אין לה עידי קידושין והיינו שע"כ אנו צריכין לומר שיטעון להכחיש שאף ארוסתו אינה משא"כ התם בכתובות קיימי התוספות לפרושי מלתא דר"י לפום המסקנא דארוסה אין לה כתובה רק דגופא מתני' קשיתי' כו' שפיר נקטו התו' דנאמן במיגו דאין את אשתי ור"ל דאף אם יהי' עידי קידושין מ"מ יוכל להכחיש שלא נשאה וארוסה אין לה כתובה ובהכי א"ש מה דקשה לכאורה לפי מ"ש הרא"ה בפ"ב דכתובות והביאו האו"ת סימן נ"ד לתרץ הא דלא חיישינן כשאין השטר כתובה בידה ורוצה לגבות הכתובה בתנאי ב"ד דדלמא מכרה הכתובה לאחר משום דהא קי"ל דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול: לפ"ז קשה על מ"ש התוספות דאף שהכתובה בידה נאמן לומר פרעתי במיגו דלא גרשתיך וא"כ אין לו הפסד במה שאינה מוציאה הכתובה מת"י ולפי דברי הרא"ה הנ"ל קשה דאכתי יוכל לבא לידי הפסד דכיון שהשטר כתובה נשאר בידה יש לחוש שמא מכרה או תמכור לאחר הכתובה והוא יפסיד שוברו ויצטרך לשלם שנית ללוקח ואי משום שיהיה נאמן במיגו דלא גרשתיך ז"א כמ"ש התוס' לקמן שאין זה מיגו שהרי יתחייב בשאר כסות ועונה וא"ל כתירוץ התו' דהו"ל טענו חטים. והודה בשעורים ז"א דזה ניחא בהא דכתובה ואין עמה גט דמיירי שהאשה באה לגבות ושטר כתובה בידה והו"ל לגבי שאר כסות כטענו חטים משא"כ כאן דהחשש הוא שמא הלוקח יבא לגבות הכתובה והאשה לא תתבע כלום וא"כ אינו נאמן במיגו דלא גרשתיך שאם יודה כן בב"ד תתבענו היא שאר כסות ועונה שהרי היא לא מחלה לו כלום וגם יש להקשות לפמ"ש התוס' דהא דמהימן במיגו דלא גרשתיך אע"ג דהאומרת גרשתני נאמנת משום דכשתובעת כתובתה אין נאמנת ויש חולקים בזה על התוס': ונלענ"ד דהיכא דהאשה טוענת גרשתני ואינה תובעת כתובתה רק הלוקח הכתובה הוא תובע ע"פ דבורה של אשה ודאי דגובה וגם התוס' מודים בזה וא"כ התינח בכתובה ואין עמה גט שפיר קאמר הש"ס דאם אין עידי גירושין נאמן במיגו דלא גרשתיך כיון דהאשה בעצמה היא התובעת כתובתה משא"כ בזה שיש לחוש שתמכור הכתובה והלוקח יגבה ע"פ האשה שאומרת גרשתני ולפמ"ש א"ש דבאמת מתוך לשון הכתובה אין הכרח אם היא ארוסה אלא שכתב לה כתובה או היא נשואה וא"כ שפיר כתבו התוס' דאף אם יהיה שטר כתובה בידה מ"מ יוכל לומר לא גרשתיך וא"ל שימכור הכתובה לאחר דז"א דמ"מ יהיה נאמן לומר לא גרשתיך ועדיין היא ארוסה ואז אינו מתחייב בשאר כסות וגם בטענתה גרשתני אינה נאמנת כמ"ש במשנה למלך פרק מהלכות אישות בשם מהר"ד ערמאה שי"ל דבארוסה לא אמרינן חזקה אין מעיזה ע"ש. ולפ"ז י"ל דדוקא בכתובות שפיר כתבו התו' לדחות אף אם ישאר הכתובה איכא מיגו דלא גרשתיך משא"כ בב"מ דהתו' קט"ו התם אי ארוסה אית לה כתובה וא"כ צ"ל דאין כאן עדים על הקידושין כלל. ולפ"ז א"א לומר כן משום דאכתי יפסיד כשתמכור לאחר וא"ל שיהיה נאמן לגבי הלוקח במיגו דלא גרשתיך כיון שהיא ארוסה אינה נאמנת לומר גרשתיך ז"א כיון דאין עדים על הקידושין בלא"ה מהימנא לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כמבואר בכתובות ואע"פ שאז כשיבא הלוקח עם הכתובה יתברר מחמת הכתובה שהיתה א"א מ"מ הא אמרינן התם דאיכא דמתני ארישא דאם משהתירוה לינשא באו עדים אם ניסת לא תצא ואביי ס"ל כהך מ"ד כמ"ש בספר כתובה בסוגיא דשנים אומרים לא מת וכיון שהיא מותרת לינשא ממילא שצריך לשלם הכתובה ללוקח דממדרש כתובה נלמד לכשתנשאי כו' וא"כ יש לו הפסד כשישאר הכתובה ת"י במקום שאין מכירין שאם לא תהיה הכתובה ת"י הרי יוכל לטעון לא קדשתיך משא"כ כשהכתובה ת"י חיישינן דתמכור ואיהי מהימנא לטעון גרשתני ויצטרך לפרוע הכתובה ללוקח: ועדיין נשאר לנו לפרש דמ"ט כתבו התוס' בכתובות דאין תועלת משטר כתובה דאף אם הכתובה בידה יטעון לא גרשתיך דמ"מ יש תועלת כשלא יהיה עידי קידושין דאז תהיה נאמנת במיגו דלא קדשתני וכמש"ל אך י"ל דודאי לגבי דידה גופא ליכא חששא דהרי ע"י מיגו דלא קדשתני לא תגבה כתובה אך החששא הוא לגבי לוקח כמש"ל והנה לעיל מבואר בדף מ"ד דאחד זה ואחד זה מן הנשואין והטעם מבואר שם דמחלה לשעבודא קמא דמשעת אירוסין ועיין בספר כתובה שם דלכאורה אי הכתובה מתקנת חכמים אין מועיל לה מחילה דחכמים עשו חיזוק אך אם אינה מתקנת חכמים רק מחמת שכתב לה שוב שפיר מועיל מחילה והנה אנן קי"ל דמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ולפ"ז שפיר כתבו התו' בכתובות דאין תועלת מכתובה ואי משום דתמכור הלא יכול לטעון שכתובת אירוסין היתה זו ובאמת עתה כבר היא נשואה וממילא שנמחלה לו הכתובת אירוסין וכיון שחזרה ומחלה הרי הוא מחול כיון דבכתובות קיימי התוספות למסקנא דארוסה לית לה כתובה א"כ אף שכתב לה מהני מחילה משא"כ בב"מ דקיימינן התם דארוסה אית לה כתובה ולא מהני מחילה שפיר כתבו התוס' שם שיהיה נאמנת במיגו אם אין לה עידי קידושין וכמש"ל אלא דבתו' דף מ"ד ד"ה והלכתא משמע להיפך דאם הכתובה מתנאי ב"ד טפי שייך מחילה כשכתב אח"כ ועיין בספר כתובה שם. ועוד י"ל דלכאורה קשה בהנך מיגו שכתבו התוס' שיש לו מיגו דאלמנה או אין את אשתי או לא גרשתיך שהרי התו' בכתובו' דף י"ט הקשו למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דמ"ט לא מהימן פרוע במיגו דמזוייף וכתבו די"ל דשמא ירא לומר מזויף פן יכחישוהו וא"כ איך קאמרו התוס' הכא דנאמן פרוע בהנך מיגו כיון דבאמת איכא עדים ע"ז ואע"פ שאינם לפנינו אין זה מיגו וא"ל דהתו' כתבו כן למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ז"א דהא הש"ס קאמר כולה מתני' רשב"ג היא ורשב"ג הא ס"ל א"צ לקיימו כדאיתא בב"מ דף ז' וגם אליבא דרבי יוחנן פירשו התוס' הא דמן הסכנה ואילך בדליכא עידי גירושין משום דאלמוה הא קודם הסכנה נאמן במיגו דלא גרשתיך: ולכן נלענ"ד דודאי לא בכל מקום אמרינן שאינו מיגו שמתיירא פן יכחישוהו דא"כ בטלת כל דיני מיגו דבכל מקום ניחוש שמא לא הוי מצי לטעון הך טענה שמתיירא פן יתבדה ויאחז אלא דוקא בכה"ג דפרוע במיגו דמזוייף שהרי בודאי הי' כאן עדים שחתומים ע"ז השטר והלכך שפיר י"ל דמתיירא שלא יתפס בשקרו ואף אם מתו עדים אלו חושש שמא כבר עשו בשטר קיום והעידו באיזה ב"ד על קיום זה השטר וכדומה וכן בכל דבר שגוף הענין נעשה ע"י עדים לא אמרינן מיגו אע"פ שהעדים עתה אינם לפנינו אבל ענין שיכול להיות שמעולם לא היה עדים על הדבר לברר שקרו מה"ת ניחוש לי' דניקום ונימא שמא מתיירא לטעון שלא יתברר היפך טענתו כיון שאין ידוע לנו שיש עדים שיכולים לברר. ולפ"ז א"ש הא דמהימן במיגו דלא גרשתיך אף לרשב"ג דהא רשב"ג ס"ל בב"ב דף ק"ע ע"ח כרתי ולדידי' כתב בכתב ידו כשר מדאורייתא א"כ אע"פ שעתה היא תובעת בגט שחתומין עליו עדים מ"מ אין בכך כלום ויפרע לאשה ויוציא הגט מתחת ידה ובכתובה לא איכפת לן דאם יבא למקום שאין מכירין יהי' נאמן פרעתי במיגו דלא גרשתיך שהרי לא נתברר לב"ד גם שבמקום שאין מכירין שהי' עדים בדבר דדלמא גרשה בכתב ידו ואין עליו עדים דמהני למ"ד ע"ח כרתי ולפ"ז גם במיגו דאין את אשתי לכאורה א"ש למ"ד דאם מהני בגט ה"ה דמהני בקידושין כמ"ש בנ"י הובא בב"ש סי' ל"ב אך לדעת הרשב"א שם דס"ל דאע"ג דמהני בגט לא מהני בקידושין לכאורה הך מיגו לאו מיגו הוא כיון דעכ"פ ה' כאן עדים על הקידושין אך י"ל לפי מה דאיתא בכתובות דף