בית אפרים חושן משפט רכ

לא הוה חזקתו חזקה במקום מנהיג כיון דמנהיג לחודיה קנה עכ"ד צ"ע שהרי התוס' בריש ב"מ הקשו דנימא כל דאלי' גבר ותירצו דהתם אין מוחזקין אמרינן כל דאלים גבר משא"כ כאן שהם מוחזקין כ"א מחמת שהם אוחזין ולפ"ז י"ל דגבי רכוב דלא קני ואם שנים רוכבין א"כ כ"א לא חשיב מוחזק לגבי חבירו והוי כאילו שניהם אין מוחזקין וא"כ אית לן למימר כל דאלים גבר והדרא קושיית מהרש"א לדוכתא דהו"ל לאתויי משנים רוכבין דרכוב לחודא קני: ולפי א"ש על נכון דהך בבא דשנים רוכבין שפיר מצינין לאוקמי דמיירי במקח וממכר ותפיסי במוסירא דקנין שניהם שוה וא"ל דנימא כל דאלים גבר ז"א דלענין זה שפיר יש לחלק בין כל דאלים שאין מוחזקין משא"כ כאן שהם מוחזקין מחמת קנין המוסירא דבאמת הוא קנין דרכיבה במו"מ קנין הוא (ולפי טענתיה שאומר דמסר ליה חבריה קנין גמור הוא ומ"מ שפיר הקשיתי על מהרש"א דאם נימא רכיבה לא הוי קנין כלל א"כ גם לפי טענתם לא הוו מוחזקין ואית לן למימר כל דאלים גבר) אבל מאחד רכוב פריך שפיר דאם איתא שאין קנין המוסיר' רק משום דמסר לי חבריה א"כ אין קנין הרכוב מבורר דדלמא לא מסר לי' חבריה וקנין המנהיג מבורר והול"ל דמנהיג קנה הכל אלא ע"כ דרכיב אף במציאה קני ושפיר קרוי מוחזק ויתר מזה אין הזמן מספיק כי סבוני גם סבבוני המוני ענינים הנצרכים למעשה אפס לכבודו עניתי וכתבתי הדברים האלה לסלסל ולפלפל וכ"ת יודע הדברים במשפט לכלכל: דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה סט שאלה לבאר דין מטבע נעשה חליפין וביאור הסוגיא בב"מ פרק הזהב דף מ"ה ע"ב שיש שם כמה תמיהות: תשובה מתחילה אבאר מה שנראה לפענ"ד בישוב קושית התוס' בד"ה מאי לאו שהקשו וכי לא ידע סיפא דהכסף אין קונה את הזהב ועוד מאי מייתי בתר הכי ועוד תניא וכי אלימא ממתני' דזאת הפרכ' גופא כבר הביא ממתניתין ונראה לתרץ בהקדים לתרץ קושית הרא"ש הביאו השטה מקובצת דאמאי לא מקשה הגמרא מברייתא דהי' עומד בגורן אמ"ד מטבע נ"ח דכיון דאין נקנה כ"ש דאין נ"ח וע"ש מה שתירץ: ונ"ל ע"פ מ"ש המרדכי פרק מי שמת הביאו בש"ע סי' ר"ג דאם נתן לו סודר שיקנה לו מעות ומטלטלין לא קנה המטלטלין מתוך שלא קנה המעות ועפ"ז נ"ל דהצעת הסוגיא כך הוא דהא אמרינן בגמרא טעמא דמ"ד מטבע אין נעשה חילופין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ופירש הרשב"א וכן המפורשים דלא חל הקנין אצורה משום דדבר שאין בו ממש הוא והוי כמו אותיות דאין ניקנין במסירה ע"ש ולפ"ז איכא למימר דהך מ"ד סבירא ליה דאין דעתו רק אצורה ולכך אין נעשה חליפין ומ"ד נ"ח ס"ל דהמקנה דעתו על שניהם וא"כ הוי כאלו הקנה לו דבר שיש בו ממש עם דבר שאין בו ממש שיקנה לו בעבורו דבר אחר דקני כמ"ש הב"י סי' קצ"ה ועיין במ"ל פרק ה' מהלכות מכירה הלכה וא"ו אבל מ"מ אינו נקנה בחליפין דהא הוה כאילו הקנה לו דבר שיקנה עבורו קרקעות ומטלטלין דלא קנה כמ"ש המרדכי לכך לא מצי להקשות מברייתא זו אמ"ד מטבע נעשה חליפין דיכול להיות אע"פ דנעשה מ"מ אינו נקנה כנ"ל והנה רב האי גאון ס"ל דדהבא פירא הוה לכל מילי ונקנה בחליפין אפילו לדידן דפסקינן אינו מטבע נ"ח ונראה טעמא דידיה דכיון דפירי הוא לא אמרינן כלל דעתיה אצורתא אך שהרמב"ן ז"ל תמה עליו דהא אקשינין ממתניתין דהזהב קונה את הכסף ואי ס"ד לענין חליפין פירא הוה היכא שמעת מיניה דמטבע נ"ח דהא דהבא פירא הוה לתנא דידן: ובאמת י"ל דאין זה קושיא דהא לכאורה יש לדקדק אמאי נטר עד דקאמר רב פפא טעמא דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתי' אצורתא ואמאי לא מקשה בל"ז וניחא לי עפמ"ש הפני יהושע וכן כתב השיטה מקובצת דהאי טעמא דדעתיה אצורתא לבתר דהדר בי' רב פפא איתמר דלה"ט ע"כ כשם שאין נעשה חליפין כך אין נקנה בחליפין והשתא א"ש דבלא ה"ט לא מצי להקשות ממתני' דאיכא למימר דהבא פירי הוה וכספא טבעא ואע"פ שאין נעשה חליפין נקנה בחליפין כסברת רב האי אבל השתא דקאמרת טעמא משום דדעתיה אצורתא א"כ קשה ממ"נ דאי דהבא פירי הוה כספא טבעא הוה ואין נקנה בחליפין ואי אמרת כספא פירי הוה א"כ דהבא טבעא ואין נעשה חליפין והשתא ניחא לן נמי קושיית התוס' דהגמרא קאמר שפיר מאי לאו בחליפין דאיכא למימר דהבא טבעא וכספא פירי וכיון דכספא פירי הוה לית לן למימר כלל דדעתיה אצורתא כסברת הגאון ז"ל ולכך שפיר נקנה בחליפין וזה שמשך את הזהב אע"פ דטבעא הוה ודעתיה אצורתא מ"מ דעתו גם על גוף הזהב כמ"ש לעיל למ"ד מטבע נ"ח אבל בסיפא דמשך את הכסף דהיינו הפרי לא נקנה לו הזהב דהיינו המטבע דכיון דדעתיה נמי אצורתא א"כ הוי כאלו נתן לו את הסודר שיקנה עבורו מעות ומטלטלין דלא קנה כנ"ל: אך דז"א דהא אמרינן בגמרא טעמא דמשנתינו משום דדהבא פירי וכספא טבעא ובילדותיה דרבי דהוי סבור דהבא טבעא אפכא הוה תני א"כ ע"כ מוכח דלאו בחליפין איירי וזהו דקאמר הגמרא לא בדמים ה"נ מסתברא מדקתני סיפא הכסף כו' אי אמרת בשלמא בדמים היינו דאמרינן דהבא פירי וכספא טבעא וטבעא פירי לא קני ומדוקדק לישנא דהיינו דאמרינן דמגופא דמתני' אין הכרע דאיכא למימר כמ"ש רק דעיקר הוכחתו מהא דאמרינן לעיל טעמא דמתני' משום דדהבא פירי א"כ ליכא למימר כנ"ל ומוכח דבדמים קמיירי ועוד תניא כו'. ר"ל דמהכא מוכח דטעמא משום דדהבא פירי ובדמים מיירי דלכאורה יש להקשות לשיטת רש"י דמטבע לאו כלי הוא איך יתרץ רב נחמן למשנתינו דקתני בה הזהב קונה את הכסף ואין לומר דמוקי לה בדמים דא"כ קשיא סיפא אמאי אין הכסף קונה את הזהב בתורת דמים וא"ל דמשיכה מפורשת מן התורה ס"ל לרב נחמן ז"א דהא מסקינין בסמוך דר"נ כר' יוחנן ס"ל וא"ל מטעם גזירה שמא יאמר כו' ז"א דהא התוס' הקשו בעירובין דף פ"א דמאי תקנו חכמים בזה דמעות לא קני השתא יאמר לו המוכר נשרפו מעותך. ותירצו חדא דבמעות ליכא טרחא כולי האי לכך טרח ומציל אבל בחיטין אי לא מוקמינן ליה ברשותו לא טרח ומציל ועוד תירצו דגבי מעות אין שייך לומר נשרפו מעותך בעלייה דעכ"פ ש"ח הוי על המעות וכספים אין להם שמירה אלא בקרקע כו' ע"ש ושני תרוצים אלו לא שייכי הכא דאי אמרת דלכך לא קני הכא משום שמא יאמר כו' א"כ ניחוש לה נמי איפכא וע"כ דבמעות לא חיישינן א"כ אף אי משיכא קני ליכא למיחש למידי דהא אידי ואידי מעות נינהו ולא שייך לא טרח ומציל כמ"ש התוספות וא"כ אמאי אין הכסף קונה את הזהב. מיהו באמת על ר' יוחנן גופא קשיא דהא הש"ס מסיק דע"כ מיירי בדמים. דאי בחליפין לקני אהדדי ובחליפין לא שייך שמא יאמר כמ"ש התוספות ד"ה ש"מ דלא שכיח מילתא שיתן המוכר חפצו במעות שאין שוות המקח וא"כ נהי דמיירי בדמים מ"מ הא לא שייך שמא יאמר כיון דאידי ואידי מעות נינהו כנ"ל ע"כ נראה לתרץ קושיות התוס' שהקשו שיניח המוכר לשרוף המעות ולא טרח ומציל דז"א כיון דהמוכר רוצה למכור חפצו וליטול המעות בעבורו איך יניח לשרוף המעות נהי שלא יצטרך ליתו ללוקח החפץ מ"מ חפצו בידו הוא ועדיין לא מכרו והא חזינין שרצונו למכרו וליקח המעות בעבורו רק דר' יוחנן קאמר דלכך מעות לא קני דאי אמרת קני לא טרח ומציל דמאי איכפת ליה בחפץ דלוקח כיון דהוא כבר מכרו ונתקיימה מחשבתו וא"כ אין חילוק נהי דהכא אידי ואידי מעות נינהו מ"מ השתא דאמרת לא קני שפיר טרח ומציל הכסף ג"כ אבל אי אמרת דקני לא טרח ומציל הזהב ולפי מה שכתבו התוס' שם בלא שיטת הריב"ן דאיכא למימר כיון דאין מעות קונות אין דרך לאחר המשיכה אחר נתינת המעות ולא חיישינן שמא בין כך תיפול דליקה כו' נמי ניחא קושיא הנ"ל כיון דדהבא פירי הוא וקני לה מיניה בכספא אמרינן דלא קני ומן הסתם לא יאחר את משיכת הזהב וכן לפי מ"ש התוס' לעיל דף מ"ג ע"ש אך דהא קשיא לן בשלמא היכי שקונה ממנו שאר חפצים והוא מחויב ליתן לו מעות סתם ניחא אבל הכא ממ"נ אי דמיירי דקני ממנו האי דהבא בהאי כספא אמאי הזהב קונה את הכסף פן יאמר לו נשרף כספך ואינו מחוייב ליתן לו כסף אחר ואי אמרת דלא קני ממנו האי כספא דוקא א"כ דכוותיה בסיפא גבי דהבא נמי אמאי לא קני