בית אפרים חושן משפט רז

שהרי ר' יודן מתרץ תמן באומר כך וכך כו' ועלה פריך אם יש בו דעת לשעבר כו' וכן ר' אבודימי מתרץ דבחרש קיימינן כו' מבואר להדיא שהיה סובר דמיירי בחרש וא"כ מה שסוברים ר"ת ודעימיה לפסול פקח היינו לפי מסקנת ירושלמי דמוקי ר"י בר בון דמיירי בבריא ומטעם דמתעסק בשטרותיו אבל באמת לא פליג אדרשב"ג דתרומה כלל. ולהיות כי מוכ"ז נחפז לדרכו הוצרכתי להפסיק באמצע הפרק ובגוף הענין הארכתי הרבה בתשובתי (עי' בחלק אה"ע סי') ושלום תורתו יגדל כנפשו ונפש זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה סד שלום לכבוד אהובי חתני החריף והשנון האברך מוהר"ר חיים נחמן נ"י: הנה מכתבך קבלתי ואכתוב בקצרה בהא דקשיא לך אהא דמיבעיא ליה דלמא תולדותיהן לאו כיוצא אאיזה תולדה קמיבעיא ליה אפשר לומר בפשיטות דבעל האיבעיא שפיר קא מיבעיא ליה הכי אתולדה דקרן ואע"ג דהתולדה דומה לאב בכל מילי כיון דקי"ל פלגא ניזקא קנסא מקנסא לא ילפינן כדאיתא בגיטין דף נ"ב ובכמה דוכתי משא"כ הש"ס לקמן שפיר הקשה על רב פפא אהי קאי אילימא אקרן מ"ש קרן דהא ר"פ איהו ס"ל פלגא נזקא ממונא וא"כ לדידיה אין מקום לומר דקרן תולדתו לאו כיוצא בהן דמ"ש קרן כו' ודוחק לומר דרב פפא אליבא דבעל האיבעי קאמר דסובר קנסא ולדידיה לא ס"ל אלא ודאי ר"פ פשיטות דידיה קאמר אליבא דכ"ע וא"כ פריך שפיר דע"כ לאו אקרן קאי. ואין להקשות דבאמת האיך ילפינן תולדה דקרן מאב דידיה למ"ד קנסא י"ל דהא לאו מילף הוא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא דכל מעשה השור כה"ג קנסי' רחמנא כי היכא דלנטריה לתורא ובהכי א"ש מה שפי' רש"י בסוף הסוגיא גבי ח"נ צרורות אליבא דמ"ד קנסא אע"ג דר"פ גופא ס"ל פ"נ ממונא מ"מ כיון דרב פפא אתי למיפשט אליבא דבעל האיבעיא ולמימר מה דקמיבעיא לך בקרן פשיטא לי דתולדתו כיוצא בהן רק יש מהן דלאו כיוצא בהן דהיינו ח"נ צרורות וכיון דבעל האיבעיא הוא סובר פ"נ קנסא לכך פירש הסוגיא אליביה ומה דקשיא לך בקושי' דא"כ לר"פ נימא דצרורות הוי תולדה דקרן כיון דגם פ"נ דקרן ממונא הוא יבואר לקמן: והנה לכאורה יש מקום לומר דאתולדה דרגל קמיבעיא ליה ואע"ג דדומה לרגל בכל מילי מ"מ הא איכא ח"נ צרורות דג"כ דמי ליה ומאי חזית דילפת מרגל גופי' נילף מח"נ צרורות דדמי ליה ג"כ בכל מילי אך י"ל כיון דצרורות הלכתא גמירי לה וקי"ל דאין דנין ק"ו מהלכה וה"ה דאין דנין ג"כ בנין אב מהלכה כדאמרינן בזבחים דף צ"ג איבעיא להו בדם מאי הלכתא הוא ומהלכתא לא גמרינן כו' עי' שם אך דאכתי קשה בהא דמיפשט פשיטא ליה דתולדה דרגל כרגל כיון דדמי לרגל דמאי חזית למילף מרגל נילף מקרן דלא משלם רק ח"נ וא"ל דשאני קרן דלאו אורחיה דהתינח למ"ד פלגא נזקא קנסא אבל למ"ד פ"נ ממונא קרן נמי אורחא הוא ואפ"ה לא משלם רק ח"נ וא"כ דלמא דוקא רגל גופא דגלי קרא לשלם נ"ש אבל בעלמא לא וצ"ל דבאמת לכאורה הא גופא קשיא דס"ל לאו בחזקת שימור קיימי ורחמנא חס עליו דלמה חס רחמנא בקרן משום דלא אייעד יותר מרגל כיון דאיהו ס"ל דסתם שוורים הם רגילים ליגח ואפ"ה חס רחמנא גם ברגל הו"ל למיחס וצ"ל דרש"י פירש רגל היזקו מצי דכל שעה היא מהלכת ואם יש כלים תחת רגלים היא דורסת, ולפי"ז י"ל דבקרן אע"ג דשוורים רגילין ליגח מ"מ שפיר חס רחמנא כיון דלא מצי שיגח בכל שעה משא"כ רגל שהיזקו מצי שכל שעה היא מהלכת ולא שייך לחוס משום דלא אייעד כלל וכיון דלא נטרי' חייב נ"ש. ולפי"ז א"ש דגם תולדה דרגל ליכא למילף מקרן דמה לקרן אע"ג דאורחיה הוא מ"מ אין היזקו מצוי כמו תולדה דרגל הלכך לרגל מדמינין ליה אלא דאכתי קשה נילף מקרן וא"ל מה לקרן שאין היזקו מצוי דהא י"ל צרורות תוכיח דהזיקו מצוי ואפ"ה לא משלם רק ח"נ ואע"ג דאין דנין ק"ו מהלכה שפיר עושין תוכיח מהלכה וכמ"ש התוס' לקמן דף ך"ו בד"ה ולא תהא כו' (ועי' בסוטה דף ך"ח בתוס' משמע דאף יוכיח אין עושין מהלכה ועי' מ"ש אא"ז מהרש"א שם ואין כאן מקומו): ומ"ש בדברי התוס' ד"ה אבל מחוברת אימא כולה מועדת היא שהביאו כאן הך דולמ"ד קרן עדיפא ופירוש ר"ת והוא אך למותר הו"ל לאתויי רק מלתא דר"פ ור"ה בריה דר"י לחוד ונלענ"ד כוונתם בזה דמהך דר"פ ור"ה בריה דר"י לא מצי לאקשויי די"ל דאינהו לאו מסברא דנפשייהו הכריעו אם הם בחזקת שימור או לא אלא כל חד מוכיח לנפשיה דמר לא משמע ליה למימר דרחמנא קנסי' הלכך ס"ל דע"כ התורה ירדה לסוף הענין דרובם לאו בחזקת שימור רק רחמנא הוא דחס עליה ור"ה ברי' דר"י לא משמע ליה למימר דרחמנא חס עליה ולכך ס"ל להיפך אבל אם היינו אומרים דהתורה מיירי מקרן תלושה דוקא א"כ היינו יכולים לומר דלענין מחוברת ודאי לאו בחזקת שימור נינהו וכיון דלא ס"ל סברא דרחמנא חס עליה חייב נזק שלם בזה ולכך מייתי התוס' הך דולמ"ד קרן עדיפא כו' אלמא דקאמר הש"ס שהיינו יכולין ללמוד קרן משאר אבות א"כ מוכרח דר"פ ור"ה ברי' דר"י הכריעו כן מסברא דנפשייהו דאל"כ פשיטא דהוצרכה התורה להשמיענו הך מלתא גופא דלאו בחזקת שימור ואי לא כתיב קרן ה"א דבחזקת שימור קיימו וא"כ האיך קאמר דקרן נמי אתי אלא ע"כ דמסברא הכריעו כן והלכך מקשו שפיר דלר"ה ברי' דר"י דס"ל מסברא דבחזקת שימור נינהו והיינו ודאי בקרן מחוברת כיון שמחולקים הם בכל פ"נ דס"ל דקנסא הוא וא"כ קשה מהיכא יליף מחוברת לחייבו נ"ש בפעם ראשונה: ואמנם מ"ש התוס' דלמ"ד קרן עדיפא א"ש הכא מאי דקאמר אבל מחוברת אימא מועדת הוא ולכאורה קשה לפי מ"ש התוס' לקמן בדף ט"ו בד"ה והשתא דאמר פ"נ האי כלבא כו' וכתבו דלמ"ד פ"נ ממונא לא משלם כלל דמקרן ליכא למילף דהוי אורחא משא"כ האי דמשונה. ולפ"ז קשה על התוס' שכתבו הכא דלהך מ"ד ניחא דאדרבא להך מ"ד תיקשי טפי כיון דהברייתא ס"ל דבין קרן תלושה ובין מחוברת משלם ח"נ והרי קרן תלושה ודאי לאו אורחא ומשונה הוא ולענין זה ודאי דבחזקת שימור קיימי ואפ"ה איתא בבריי' דחייב א"כ מוכח מזה דפלגא נזקא קנסא דאל"כ אין לחייבו כלל בתלושה ויש ליישב קצת דהתוס' לקמן דף ך"ב הקשו דהא הוי תחלתו בפשיעה כו' ותירצו דלא אמרינן תחלתו בפשיעה לענין שן ורגל וסופו באונס דקרן דאפילו פשע בקרן לא משלם רק ח"נ. ולפ"ז צ"ל הא דכלבא דאכל אימרי אע"ג דתחלתו בפשיעה לענין זוטרי מ"מ לענין רברבא אין כאן פשיעה כלל וכדאמרינן לקמן דלא אמרינן מיגו דהוי פשיעה לגמלים משא"כ כאן אע"ג דהשתא אונס דמשונה מ"מ תחלתו בפשיעה שלא יגח בקרן מחוברת כיון דלאו בחזקת שימור הם וסופו באונס ע"י שינוי ובהכי חייבא רחמנא כיון דאם פשע בקרן הי' חייב ח"נ עכ"פ וכיון שהיה פושע להך מלתא גופא שפיר מיקרי תחלתו בפשיעה וגם האונס בא מחמת הפשיעה ובעיקר קושית התו' שכתבו וא"ת מהיכא יליף לה אי מתלושה די' כתלושה י"ל בפשיטות דא"ש ע"פ התוס' בריש הסוגיא בד"ה ולא זה כו' וקצת קשה דמשמע דעונשין מן הדין ובמכילתין תניא כי יפתח וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כ"ש אלא ללמדך שאין עונשין מה"ד ומיהו בפרק הפרה כו'. ולפ"ז מתני' דקתני לא הרי ע"כ מוכרח דס"ל עונשין משא"כ הך ברייתא דשלש אבות נאמרו בשור דלא אשכחן דקתני בה לא הרי כו' י"ל דס"ל כהמכילתא דאין עונשין מה"ד ולפ"ז י"ל דה"ק אבל במחוברת אימא כולה מועדת וא"כ כיון דחמיר טפי מתלושה א"כ פטור לגמרי דאי מתלושה הא אין עונשין כו' ולכך איצטרך קרא לאשמועינן דמיירי אף במחוברת כנלענ"ד: ובקושית התוס' שם אהא דאמרינן ולכתוב רחמנא ושלח דמשמע רגל ומשמע שן כו' מכדי שקולין הם דרגל היזקו מצוי ושן יש הנאה להיזקו ויבאו שניהם ומשני סד"א ה"מ היכי דשלח שלוחי כו' והקשו התוס' א"כ תיקשי השתא הא דפריך לעיל טעמא דכתיב כאשר יבער כו' ע"ש ונהירנא כד הוינא טליא שמעתי מפי אדוני אבי מ"ו הרב הגאון הגדול זכרונו לברכה ששמע מפי רבו המובהק המפורסים ש"ב מוה"ר יצחק הלוי ז"ל האב"ד דק"ק דוקלא ואח"כ נתקבל לאב"ד דק"ק פרעשבורג שאמר קו' התוס' דהנה הא דאמרי' שקולים הם היינו משום דרגל היזקו מצוי וזה דוקא אי אמרינן ל"ש שלח שלוחי כו' ל"ש אזלא ממילא משא"כ אי נימא דוקא שלח שלוחי