בית אפרים חושן משפט רג

כל היום ת"ש דתני רב זוטי בדבי ר"פ מפירין נדרים לצורך השבת אין כו' עי' שם וקשה מהא דאמר שם בדף מ"ו מתיב רמי ב"ח מפירין נדרים כו' והנוסחא ישינה שם מפירין נדרים בשבת לצורך ובש"ס חדשים דפוס פפ"ד הוגה עפ"י רש"ל מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהם לצורך השבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה בעל ומשני כדר"פ דאמר כל הנודרת כו' וקשה לפי הנוסחא חדשה משמע דממתני' פריך וא"כ מאי קושיא הא איכא לפרושי כדמפרשינן הכא דהפרה אפילו שלא לצורך א"נ דאינה מותרת לאכול בשביל מוקצה מ"מ שפיר הוא מפר בשביל צורך שאחר השבת שהרי לא יוכל להפר אח"כ דהפרת נדרים כל היום ותו לא ולכן נראה שזה טעם הנוסחא ישינה והיינו דהש"ס מקשי מברייתא דרבה זוטי. (וברש"י משמע שהיה גרסתו כפי הגהת נ"ח) דהשתא פריך שפיר דלא משכחת הפרה לצורך שבת כלל: אלא דלפי זה קשה מאי משני הש"ס כל הנודרת כו' ופי' רש"י שנודרת ע"ד אם ירצה בעל וסמכה עליו דמזדקק לה ביום שמעו דהא אכתי תיקשי דלפום הך ברייתא ע"כ לצורך שבת אין שלא לצורך לא משום דהפרת נדרים מעל"ע וא"כ אכתי מי יימר דמזדקק לה בעל ביום שבת דשמא לא יזדקק לה אלא לאחר השבת שהרי יש לו זמן שיוכל להפר כל המעל"ע ומכ"ש דמסתבר לומר כן לפי מ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים דף ע"ו חייא בר רב שדא גורא ובדיק הפרת נדרים מעל"ע וכשהיתה אשתו נודרת לא היה מפר מיד אלא שותק לקנטרה כאילו הוא רוצה לקיים נדרה והיה זורק חץ בכותל לכוין בצל שיתיר לה למחרתו קודם שיגיע לאותו מקום וכן רבה בר ר"ה הוי יתיב וקאים עי' שם א"כ פשיטא דא"ל מי יימר שיפר לה בשבת דלמא ישתוק כדי לקנטרה ולא יזדקק לה אלא למחרתו טרם יעבור המעל"ע: ונלענ"ד לתרץ על פי דברי התוספות דלעיל שפי' דקושית הש"ס דפריך מי יימר דמזדקק בעל דבעל נמי לא ניחא ליה להזדקק דזימנין דשרי נדרים שנדרה לדבר מצוה ולפי צ"ל לפום שנוייא דמשני הש"ס כל הנודרת כו' דסמכה עליה שיזדקק להתיר אף אותן נדרים שנדרה לדבר מצוה והשתא א"ש דאע"ג דהפרת נדרים מעל"ע מ"מ א"ל מי יימר שיזדקק בשבת כיון דכל עיקר טעמא שהיה לנו לומר מי יימר היינו במקום שיש איסור וכן לענין נדרים לדבר מצוה וכיון שעכ"פ ס"ס שיתיר הבעל עכ"פ קודם עבור המעל"ע ולא יחוש לנדרי מצוה ממילא דלא אמרינן מי יימר כלל ולא אסחה דעתה דסוברת שיזדקק לה בשבת עצמו ודוקא בס"ד דהמקשן שהיה סובר דשייך מי יימר בנדרי מצוה ואסחה דעתה דשמא מחמת זה לא יזדקק לה להפר כלל אבל להתרצן דסומכת שיזדקק להפר אף שהוא נדר מצוה אף שיש לו שהות להפר אחר שבת מ"מ לא אסחה דעתה והיא יושבת ומצפה אימת יפר לה שהרי אפשר שיפר לה בשבת ולא ימתין עד שעה אחרונה קודם המעל"ע: ועפ"י מ"ש א"ש קושית מהרש"א דסיפא דנשאלים א"א לומר דקאי על נדרי מצוה דהחכם ודאי לא יתיר לו ולפמ"ש א"ש דלכאו' אדרבה איפכא מסתברא כיון דרישא מוקמי' בכל גווני אף שהוא נדרי מצוה גם סיפא דונשאלין בכה"ג מיירי. וא"כ קשה באמת איך החכם מתיר לו אך י"ל דא"ש על פי מה דאיתא בנדרים דף ס"ט בעי רבא יש שאלה בהקם או אין שאלה בהקם כו' ת"ש דאמר ר"י נשאלים על ההקם כו' ולפי זה י"ל דגם סיפא דונשאלין שפיר מיירי בנדרי מצוה מ"מ שפיר יכול להתיר ההקם שהקים לה הבעל אעפ"י שהנדר היה דבר מצוה. ולפי"ז שפיר פריך הש"ס מי יימר דמזדקק לה חכם כיון שעכ"פ גוף הנדר היה דבר מצוה אף שהחכם אין נשאל רק על הקמתו של בעל מ"מ דלמא לא יהיה ניחא לחכם להשאל עליו מחמת שהוא מצוה משא"כ בלא מי יימר שפיר קאמר דנשאלין דכל שאינו נשאל על עיקר הנדר של מצוה רק על הקמתו של בעל שפיר יכול להתיר לו. ולפימ"ש א"ש הא דקשה בריש ביצה דלמה נקט סתם תנא כר"ש מהך דמחתכין כו' דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דהא ר"י פליג וכמ"ש התוספות ויישבו בדוחק טפי הו"ל לאתויי מתני' דמפירין נדרים דמתניא בלא פלוגתא כלל דמינה מוכח כר"ש דשרי מוקצה אך י"ל דממתניתין אין מוכרח דאיכא למימר דמפירין נדרים בשבת היינו שלא לצורך רק משום שלא יוכל להפר אח"כ וכמש"ל דהעיקר הנוסחא דש"ס מקשה מברייתא דרבה זוטי ולא ממתניתין וא"כ ליכא סתם משנה אך דאכתי קשה דמצי לאתויי מהא דנשאלין לצורך שבת וצ"ל דגם מהך דנשאלין ליכא לאתויי לפי מ"ש דפרושא דמלתא שהוא נשאל על ההקם וע"כ דמיירי שקיים לה בשבת ורוצה לשאול עליו דאם קיים לה בע"ש א"כ מה מועיל השאלה בשבת דהא עכ"פ הפרה ביום שמעו בעינן ותנא דמתניתין ס"ל הפרת נדרים כל היום ואפילו תימא דתנא ס"ל ג"כ מעל"ע ולצורך אתרווייהו קאי מ"מ קשה דאם קיים בעל מאי אריא לצורך אפילו שלא לצורך נמי שהרי אם לא יתיר לו היום שוב לא יועיל ההתרה שהרי לא יהיה יכול להפר אחר שבת שהוא אחר מעל"ע מיום שמעו וע"כ שקיים לה בשבת ורוצה לשאול על ההקמה ולפי זה אין כאן הכרח כלל דמוקצה שרי דהא ליכא למימר מיגו דאתקצי לבה"ש דבה"ש שעדיין לא קיים לה עדיין אכתי לא אסחה דעתה דסברה שיפר לה ואין המוקצה מתחיל אלא משעה שקיים לה וההיא שעתא כבר הוא שבת וקי"ל דאין מוקצה לחצי שבת ולכך לא מייתי הש"ס דסתמא כר"ש מהך דונשאלין רק מהך דמחתכין כו' והש"ס דמייתי מהך דנשאלין ע"כ דהיינו למ"ד יש מוקצה לחצי שבת כדאיתא בביצה דף כ"ז: אך הא דכתיבנא דע"כ מוכח שקיים לה בשבת דאל"כ אפילו שלא לצורך נמי לכאורה ז"א לפי מ"ש בסי' רל"ד תשובת הרשב"א דאם הקים וסבר שאין לשון זה מועיל להקמה והפר לה אז אע"פי שלשון הקמה היה מועיל מ"מ הרי יכול לישאל על ההקמה ועוקר למפרע והפרתו קיימת עי' שם ולפי"ז שפיר י"ל שקיים לה בע"ש ומ"מ בעינן דוקא לצורך דשלא לצורך אין לשאול היום בשבת רק הבעל יפיר לה בשבת ואע"פ שכעת אין מועיל הפרה שאחר הקמה מ"מ לכשישאל עליו בחול נעקר ההקמה למפרע וההפרה מועלת: אך נראה דמ"מ א"ש לפמ"ש דמיירי בנדרי מצוה ומ"מ החכם מתיר לו לפי שאין הענין נגמר על ידו שהוא אינו מתיר רק ההקמה ומ"מ עדיין הנדר של מצוה במקומו עומד עד שיפר הבעל ואז ביד הבעל הוא תלוי אם רוצה להפר או לא משא"כ אם הבעל הקים הנדר של מצוה ואח"כ הפיר ורוצה לשאול על ההקמה כיון דמיד בשעה שמתיר החכם הנדר של מצוה בטל שההפרה שהפיר הבעל מועלת למפרע שוב אין לו לחכם להתיר ההקמה דהוי כאילו הוא עצמו מתיר הנדר של מצוה וא"כ כיון שא"א להיות נשאל אח"כ לחכם מותר להיות נשאל עליו בשבת קודם הפרת הבעל דאז אף שהוא דבר מצוה יוכל החכם להתיר שהרי כל שעדיין לא הפיר אין זה כמתיר נדר מצוה רק ההקמה לבד וא"כ אף שלא לצורך נמי אלא ע"כ דמיירי שקיים לה בשבת דאז אסור שלא לצורך דתנא ס"ל מעל"ע וא"כ יוכל לשאול במוצאי שבת קודם ההפרה ואח"כ יפר ועוד הארכתי בזה בחידושי ואי"ה עוד חזון למועד להיות תורתו שעשועי כו'. דברי נכד דודו זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה סב שאלה הגוזל מחבירו איסורי הנאה שאפרן מותר כגון ערלה וכלאי הכרם וחמץ בפסח לר' יהודא ואכלן או שהזיק אותם ואיבדם והאפר ש"פ אם צריך לשלם דמי אפרן: תשובה לכאורה דבר זה תלוי בשני תירוצי התוס' בפסחים דף כ"ט ד"ה אין פודין דלתירוץ קמא א"צ לשלם ולתירץ ב' דמיירי שאין באפר ש"פ משמע דכל שיש באפר ש"פ שפיר מיקרי בר דמים לענין האפר וכן פסק הב"ח באה"ע סי' ך"ט לחוש לתירוץ הב' ולכאורה יש להכריח כתירוץ הא' מדפריך בדף ל"ב חמץ בפסח בר דמים הוא וקשה דלמא מיירי ששוה האפר פרוטה ואפילו את"ל דמיירי בכל גווני מ"מ הא בתרומה ס"ל לרבנן דאם אכל כזית חייב ומבואר דלדידהו אע"פ שאינו ש"פ וכן פסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות תרומות הלכה כ"ג והכ"מ שם נדחק ליישב מ"ש בש"ס אי דלית ביה ש"פ קרן נמי לא ישלם ע"ש ודבריו תמוהים דבש"ס שם מיירי היכא שאין בו כזית וא"כ אין כאן חיוב מצד איסור תרומה וכיון שהוא פחות מש"פ א"כ הוא פטור אף מקרן משא"כ הרמב"ם