בית אפרים חושן משפט כ

הקול שהרי י"ל שימסרנו למלוה משא"כ אם מצוה שיהא ת"י העדים אפשר דלא איכפת להעדי' להוציא קול תיכף עד שעה שיצא מידם דכל זמן שהוא בידם ידוע להם שעדיין לא נגמר ההלואה ולא נשתעבד (ודוקא היכי שאמר להעדים שיעמוד בידם בשביל המלוה ס"ל לפוסקי' דזכה מיד כמ"ש בסמ"ע): ולפי"ז יש מקום ג"כ ליישב הא דמוקדמין פסולים היינו בהך גוונא שאמר לעדים כתבו וחתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות בו א"כ לא מפקי לקלא משעת חתימה עד שיבא הלוה ויקח השט"ח מידם ואם נשתהה איזה זמן ה"ל מוקדם ופסול ודוק' היכא שהעדי' חותמין ע"ד שיזכה בו המלוה מיד אמרינן עבחז"ל: ואמנם לכאורה ז"א דאם נימא דכ"ז שהוא בידם לא מפקי לקלא א"כ למה אמר אביי עבחז"ל דלמה באמת יזכה משעת חתימ' ויוציאו קול שזה לוה מזה ודי להם שיוציאו הקול אחרי הלקח מאתם השט"ח ליד הלוה שאם יש להם להוציא קול שמא ימסרנו הלוה מיד אבל כשהוא בידם מה צורך להשמיע קול ברמה שפלוני שעבד נכסיו כיון שעדיין לא נגמר הענין אע"כ דאביי ס"ל דכך הוא המדה דלעולם העדי' מוציאין הקול מיד שחותמין אלא דאמיתות השעבוד לא נגמר עד דמטא לידי' ואז זכה למפרע וא"כ אף שאמר כתבו וחתמו ויהיה בידכם ג"כ הם מוציאין קול תיכף משעת חתימה אך כ"ז במסקנא דבעינן מטא לידי' דווקא וא"כ ע"כ שגמר השעבוד אינו אלא אח"כ ואפ"ה אמרינן שמוציאין קול משעת חתימה משא"כ בס"ד דלא בעינן מטא לידי' וא"כ פירושו דעבחז"ל היינו שמיד בשעת החתימה נגמר כל השעבוד וא"צ לשום דבר ומיד מוציאין קול לפ"ז י"ל דכל שלא חתמו אדעתא שיזכה מיד רק שאמר חתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות מה"ת נאמר שיוציאו הקול מיד טרם יכירו וידעו שלוה וא"כ אין הקול יוצא עד אותו הזמן וה"ל מוקדם ולפ"ז א"ש דברי רש"י דנטר להקשות הך קושיא דמוקדמין פסולין היכא משכחת לה עד דמשני דבעינן מטא לידי' וא"כ מוכח שלעולם דרך העדי' להוציא קול משעת חתימה אף בזמן שהשטר בידם ולא גמר השעבוד משא"כ בס"ד מצינן למימר דכל שלא גמר השיעבוד בשעת חתימה אין מוציאין קול מההוא שעת' ודווקא במצוה לחתום סתם שהענין נגמר בחתימה זו דהא לא בעינן מטא לידיה וא"כ לא קשה מוקדם היכי משכחת לה דהא שפיר משכחת כשלא נגמר בשעת מעשה ואמר לעדים חתמו ויהא בידכם עד שאצטרך ללות ולא יהא עד ממהר להשמיע במרום קולו משעת החתימה וה"ל מוקדם: הנה הארכתי קצת בזה להשתעשע עמך ואולם כהנה רבות עמדי בסוגיא זו כו' ועתה קח נא את ברכתי כו' כנפשך ונפש חותנך מעתיר עבורך זעירא מן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ד אלף שלומים לכבוד אהובי ידיד נפשי החריף ובקי החכם השלם חד חד נחית לעומקא דדינא כש"ת מוהר"ר שמחה נתן נ"י כאור הבהיר: דבריו הנעימים הגיעני ביום אתמול וקראתי לשבת עונג ומריש הוה אמינא להחמיץ הדין כעת עד בואי אל מנוחתי כידוע לכ"ת כי אני שומר יום יום יושב ומצפה מחכה ויגיע עת יתפרדו פועלי אבן וחדר הוראתי יבנה על מכונו וכעת רוב ספרי סוגרו וענין זה אשר כתב כ"ת מקצוע גדול והרבה מגדולי הספרדי' הרחיבו הדבור בזה בתשובותיה' אך הלום ראיתי כי נפשו שוקקה לדברי אני שוקד על דבריו לעשותו כפי הזמן המוכשר כעת ועוד חזון למועד ב"נ להאריך מענית בעזה"י: פתח דבריו יאיר בנידון מי שמכר לחבירו סחורה וזקף במלוה על טאליר טערקיש או ב"צ ובעת הפרעון הוזלו הטאליר או הב"ץ וע"ז הביא דברי התוספות והרא"ש בב"ק במלוה מטבע ונפסל נותן לו מה שהלוהו וכ"ש בזה שהוזל ולא נפסל לגמרי ושוב הבאת דברי מהרשד"ם סימן ע"ה שכתב להיפוך ותמהת עליו דאיך ידחה ראיית התוספות מהך דא"נ מלוה אדם כור חטים הוזלו נותן לו חטים הוקרו נותן דמיהם אלמא דאחריו' הוזלו על הלוה וא"כ ה"ה במכירה וזקף עליו במלוה דאין חילוק ביניהם כמ"ש התוספות בב"ק ועוד הארכת בזה בדברים טובים ונכוחים ורוב הדברים כבר עמדו בזה גדולים חקרי לבב בתשובותיהם ואני עתיד לבארם אי"ה אחת לאחת אפס כי מדי עברי בדברי התוס' בב"ק נתקשו לי בדבריהם שכתבו לחלק בין גזילה להלוואה דמטבע שנפסל חשוב כהוזל וכמעיקרא שוה ד' ולבסוף זוזא גבי גזלן אמרינן דכי ליתנייהו בעין משלם כשעת הגזלה אבל גבי הלוואה משלם כי זולא דהשתא כדאמרינן בא"נ כו' ולענ"ד חילוק זה צ"ע דאע"ג דקי"ל לענין גזילה אי מעיקר' שוה ד' ולבסוף זוזא גבי גזלן אמרינן דכי ליתנייהו בעין משלם כדמעיקר' היינו משום דכיון דלא מהדר הגזלה בעינא אשעתא דגזלה מחייבינן ליה דמשעתא דגזלה אחייב ליה או שישוב הגזילה בעינא או שישלם דמי שויה ודמי שויה של הגזילה הם עליו כמלוה ותו לא איכפת לן במה שהוזל הגזילה אח"כ ולכך משלם ד' וא"כ הגע עצמך שדמי החפץ שגזל הוא שוה סלע נימא דמצי פטר נפשיה בסלע שנפסל בנתיים כמו בהלוה סלע ונפסל: ואמנם בזה י"ל דדוקא בהלוואה אמרינן הכי כיון שאותו מטבע עצמו שנפסל' עכשיו הוא שהלוה לו אבל בגזל חפץ שנתחייב לו סתם דמי שוויה של אותו חפץ באיזה מטבע שיהיה אינו יכול לפטור עצמו בסלע שנפסל וכמו אם הלוהו דינר זהב אין הלוה יכול לפטור עצמו בכ"ה דינרי כסף פסולות דדווקא אותו מטבע שהלוה משלם לו אף שנפסל אבל לא כשלוה ממנו מטבע אחרת והא דגזל ממנו חפץ כלוה ממנו מטבע אחרת דמי אך כל זה בגזל חפץ אבל בגזל מטבע פשיטא דלא מסתבר לומר שנתחייב מטבע אחרת והא ודאי שענין החיוב המוטל עליו הוא שאם לא יחזיר מטבע זו בעין יתן תמורתה מטבע אחרת מאותו מין מטבע גופא ואם איתא דבמלוה ומכר כה"ג שפיר מצי פטר נפשי' במטבע שנפסל גם בגזל מטבע תסגי בהכי ואחיי' לקרן כעין שגנב קרינן ביה ואע"ג דבגוזל דבר מה והוזל וליתא בעינא לא מהני אם רוצה להחזיר חפץ אחר כיוצא בזה שגזל כיון שעכשיו כבר הוזל וצריך לשלם כפי שויה בשעת גזילה כמבואר פרק כ"ש גבי אוכל תרומה דקאמר היכא דמעיקרא שויה ד' ולבסוף זוזא ודאי לפי דמים משלם דלא גרע מגזלן כו' היינו משום דכל שאינו מחזיר גוף החפץ שגזל נתחייב בדמי שווי' שבשעת הגזלה ואין מועיל מה שיתן חפץ אחר כזה תמורתו שדמים הוא שנתחייב לו וכמ"ש התוספות בב"ק דף י"א גבי אין שמין לגנב ולגזלן כו' אבל בגזל מטבע מה בכך שנתחייב דמים מ"מ אין לנו לבדות ענין החיוב על מטבע אחרת שלא מאותו מין שגזל ואם החיוב הוא על אותו מטבע למה לא יועיל לסלקו במטבע שנפסל כמו לוה ולשיטות רש"י י"ל דא"ש דרש"י סובר דווקא בהלוהו אבל במוכר לא והך דגזל י"ל דכמוכר דמי: אך נראה שגם ז"א לפי הטעם שכתב בסה"ת לחלק בין הלוואה למכר דבהלוואה מצי למימר אם היה המעות בידך ג"כ היה נפסל משא"כ במכירה דא"ל דאם היה החפץ בידי הייתי מוכרו במטבע היוצא עכשיו ואם כן גבי גזל מטבע להלוואה דמי דא"ל דגם בידך היה נפסל וגם לפי שיטת התוספות אליבא דרש"י משמע דטעמא משום דגבי מכר מתנה עמו בפירוש שיתן לו מעות ואמדינן דעתיה דמטבע היוצא קאמר וא"כ גבי גזל לא שייך זה ודינו כהלוהו סתם ואפשר לומר דרש"י סובר דבמלוה שנותן לו אותו מטבע ולא פירש סתמא דמלתא דדעתיה שיפרע לו מהך מטבע דאל"כ הו"ל לאתנויי שיפרע לו מטבע היוצא משא"כ במכר שאין נותן לו מטבע רק שמחויב דמים בעד החפץ סתמא דמלתא שמחויב מטבע היוצא: ולפי"ז א"ש בפשיטות החילוק בין גזל להלוואה דגזל לא שייך הו"ל לאתנויי שפיר מתחייב ליתן לו מטבע היוצא משא"כ בהלוואה אך שיטת התוס' אינו כן וגם דהך סברא דהו"ל לאתנויי צ"ע דאונסא דל"ש הוא דלא אסיק אדעתיה שתפסל מטבע זה כלל ולקמן אבאר בזה והנה במאי דכתיבנא דבגוזל דבר מה והוזל ונאבד מידו לא מהני אף אם רוצה להחזיר לו חפץ כזה והוכחתי כן מפרק כ"ש דאף שרוצה לשלם לפי מדה לא מהני ולכאורה אין משם ראיה די"ל דשאני התם דבשעת אכילה שהוא שעת הוצאה מן העולם עדיין היה שוה ד' וא"כ האי שעתא איתחייב ליה ד' זוזי ושוב לא מהני מאי דבעי לאהדורי ליה השתא גריווי' דתמרי שכבר נתחייב לו דמים