בית אפרים חושן משפט קצז

דכיון דעכ"פ הוא בא להוציא צריך שבועה להרשב"א. ואפשר שבא לומר דהרמ"ה בא לפרש דלא תטעה לומר שהפירוש בא ליטול היינו לומר שהוא שליח הבא בשכרו לזה קאמר דבא ליטול פירושו חלק אבל אין הפירוש שהוא שליח בשכר גם זה הוא תמוה מאוד דפשיטא שאין לפרש בא ליטול היינו שליח בשכר דמאי בא ליטול דקאמר (וגם הרמ"א מסיים ואין חילוק בין בנושא שכר) שעיקר החילוק אם הוא שליח בחנם או אם קצץ לו שכר על שליחותו והמעיין יראה שדברי הרמ"א פשוטין כמ"ש: ושם ס"ק ך"ו בסמ"ע וכצ"ל ה"ה אם אינו טוען ששמעון יודע בודאי כו' וכן הוא בב"י ועי' ש"ך ס"ק ט"ו במ"ש א"כ ודאי אינו יודע שהרי שמעון לא היה שם בשעה שנתעסק כו' הוא תמוה דהא השתא לא מיירי מזה ששמעון לא נתעסק אדרבה הרי התחיל וכ' ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד והממון כולו ביד ראובן מבואר דהעסק היה ביחד (רק שעתה הממון שנשאר מהשותפים הוא ביד ראובן ולכן ראובן נאמן בשבועה על המנה שת"י שאם לא היה תח"י ראובן לא היה נאמן כלל כדלקמן) וכן מבואר מהא מלתא גופא דנקט שראובן טוען ששמעון יודע בודאי כו' הרי דמיירי בענין ששמעון היה אצל העסק ובסיפא דמיירי ששמעון לא נתעסק אפ"ה מצי למטעון דהכי מתרמי ששמעון יודע וברישא דמיירי בנתעסק בפשיטות כן הוא שהיה שם בשעת העסק ולכן ראובן טוען עליו שיודע ואהא שפיר קשיא להו כיון דס"ס צריך למנקט בגוונא שיוכל להיות ששמעון יודע א"כ א"צ ראובן לטעון ברי והוא פשוט לענ"ד: שוב ראיתי בב"ח שכתב לתרץ משום דאין רגלים לדבר והיינו כיון שהממון ביד ראובן על הרוב הוא מתעסק כו' ולפענ"ד הוא תמיה שהרי מבואר שנשאו ונתנו יחד (ומ"ש שהממון ביד ראובן כבר כתבתי לעיל) וגם הט"ז כתב התירוץ דאין רגלים לדבר ולפענ"ד דברי הב"י והסמ"ע נכון דכיון דלפי טענתי' דהשתא טוען שיודע בודאי וא"כ מסתמא היה עכ"פ אצל העסק וכמ"ש בריש דבריו שנשאו ונתנו יחד א"כ אף אם לא היה ברי לראובן ששמעון יודע בודאי היה יכול לגלגל שאין לך רגלים לדבר יותר מזה שסתם שותף נותן לב לדעת עסק המו"מ של השותפות אם עשה והצליח או להיפוך וא"כ בסתם יכול לגלגל עליו כנלענ"ד: סי' צ"ד ס"ק י"ב בש"ך יש שם חסרון וט"ס במ"ש שוב מצאתי בתשובת הרשב"א כו' ואם זה כופר הכל הו"ל שבועה דרבנן ויכול להפכה עכ"ל הרשב"א ופשוט שאם לא קפץ ונשבע אעפ"י שנסתלקו מן הענין מה בכך הא עכשיו מגלגל עליו כו' כצ"ל וכוונת הש"ך בזה משום דלכאורה היה מקום ללמוד מדברי הרשב"א דאין לגלגל דין שבועה חמורה שנתחייב אלא אם מגלגל תיכף באותו מעמד שנתחייב השבועה אבל אם נסתלקו מן הענין שבועה אחרת הוא זו אף שעדיין לא נשבע שבועה שנתחייב בה דאל"כ מה משמיענו הרשב"א בזה שאם נסתלקו כו' דפשיטא כיון שכבר נשבע שבועה חמורה שנתחייב בה בב"ד מה דין גלגול שייך כיון שכבר נסתלק חיוב עיקר השבועה שהרי כבר נשבע ולכן כתב הש"ך דז"א דודאי כ"ז שלא קפץ ונשבע ועדיין חיוב שבועה מוטלת עליו מה בכך שנסתלקו מהמעמד שחייבוהו השבועה הא עכשיו מגלגל עליו בשעה שבא זה לישבע הוא יכול לגלגל עליו שהרי לא נסתלק מעליו חיוב השבועה ומ"מ אשמעינן הרשב"א בזה שכתב לחלק בין נסתלקו דא"י לגלגל אחר שקפץ ונשבע דאע"ג דמה שקפץ ונשבע היה אחר שכבר רצה זה לגלגל עליו וסד"א כיון שכבר אמר זה התובע שרצה לגלגל עליו קודם שקפץ ונשבע אינו מועיל כיון שזה קפץ ונשבע ושוב נסתלקו מן הענין ולא צווח מיד באותו מעמד שישבע על מה שגלגל עליו אע"ג דלא הוי כמחילת התביעה גופא מ"מ הוי כמחל לו שלא ישבע עוד בתורת גלגול כיון שנסתלקו מן הענין בשתיקה ומה שזה חוזר ותובעו תביעה אחרת הוא זו (והיה נראה לענ"ד שיש ט"ס בתשובת הרשב"א וצ"ל תביעה אחרת הוא זו) ואם הוא כ"ה אין כאן רק שבועה דרבנן כו' כן הוא כוונת הש"ך והוכרח לבאר זה לפי שהיה מקום לומר דמדברי הרשב"א אין כאן ראיה לסתור דברי הטור והש"ע דכיון דהרשב"א כתב דבנסתלקו מן הענין שבועה אחרת הוא י"ל דכוונתו אפילו לא נשבע עיקר שבועה הדין כן וא"כ י"ל דהטור והש"ע מיירו אחר שנסתלקו מן הענין ומ"ש נתחייב לו שבועת התורה ובא לגלגל שבועת היסת ר"ל שאח"כ כשבא לישבע הוא מגלגל שבועת היסת ולא באותו מעמד שנתחייב שבועת התורה ולכן הוא יכול להפך שבועת הגלגול ולזה הוצרך הש"ך לומר דכל שלא קפץ ונשבע אף שנסתלקו מהענין הגלגול דין ש"ח יש לו כיון דעכשיו בעודו מחויב עיקר השבועה הוא מגלגל עליו רק שהרשב"א מיירי היכא שכבר קפץ ונשבע בזה יש לחלק מחמת שנסתלקו ואשמעינן דאע"ג שכבר רצה לגלגל קודם שקפץ מ"מ כיון ששוב נסתלקו אחר שקפץ וזה לא תבע מיד שבועת הגלגול מה שהוא תובעו עכשיו תביעה אחרת הוא כנלע"ד: וע"ש שהעתיק הש"ך מתשובת הרשב"א ונשבע בנק"ח על הגלגול וא"י להפכה וברשב"א שלפנינו לא נמצא תיבות אלו וא"י להפכה רק מסיפא שמעינן דמסיים בכ"ה הו"ל שבועה דרבנן ויכול להפכה מכלל דברישא שלא נסתלק א"י להפכה וזה מצי לדייק מתשובת הרשב"א שהביא הב"י ועי' שם בש"ך בסופו וכן מוכח בספר לח"מ כו' דאי הוה עיקר שבועת בנק"ח הוי ניחא נראה דר"ל דמוכח מדהקשה הלח"מ קושית שכתב הש"ך לעיל ס"ק ח' דהא בטענות ודאי בלא"ה יכול להשביעו היסת וקשיא דוקא מדנקט הרמב"ם אפילו היסת אבל אי מיירי הרמב"ם בשבועה בנק"ח הוי ניחא ליה שרוצה לשלם עיקר השבועה שיפטר מלישבע ש"ח על הגלגול כך הוא כוונת הש"ך. ואמנם לענ"ד אין מזה ראיה כלל דודאי ליכא למ"ד שיחלוק ע"ז שצריך לישבע על הגלגול ג"כ בנק"ח כמו על עיקר השבועה רק דהט"ו ס"ל דמ"מ הגלגול קיל לענין זה מעיקר השבועה דאע"ג דעיקר השבועה אין בידו להפך הבו דלא לוסיף עלה לומר שגם הגלגול א"י להפך אלא שפיר יכול להפך הגלגול אע"פ שהוטל עליו טכסיס שבועה עצמה בנק"ח וא"כ אין ראיה מהלח"מ כנל ולכאורה הוי מצי לאתוי' ראיה מתירץ הלח"מ דלעיל דמשמע מדבריו שאם אינו יכול להפך עיקר שבועת היסת מחמת שקיבל עליו אינו יכול להפך גם הגלגול לכך הוא טוען שישלם עיקר השבועה כדי שיוכל להפך הגלגול ע"ש במ"ש הש"ך בשמו ס"ק ח' וא"כ ה"ה בשבועה דאורייתא שא"י להפך מדינא גם הגלגול א"י להפך וכ"ש הוא: אך לפענ"ד סברת הלח"מ בזה תמוה ובאמת גוף הדין דקיבל עליו א"י להפך אין מוכרח כמ"ש הש"ך סי' כ"ב ס"ק י"ז (וצ"ע שלא הזכיר שם מדברי הלח"מ אלו) ואף להסוברים שם דקיבל מהני מ"מ היינו לענין עיקר השבועה אבל מה"ת לומר שיועיל קבלה זו לענין מה שהוא רוצה לגלגל עליו שיהיה מעיקר שבועת היסת שיכול להפך ואפילו לדעת הש"ך כאן דבש"ח א"י להפך הגלגול דגם הוא דין ש"ח יש לו מ"מ לענין היסת שמדינא יכול להפך רק מצד שקיבל עליו דיינו שיועיל לענין גוף השבועה ולא לענין הגלגול שהרי גם בעיקר השבועה דעת הש"ך דמה שאמר אני נשבע לא מהני ע"ש ואפשר דהש"ך מודה באם אמר בפירוש אני נשבע ולא אהפך ובכה"ג מיירי הלח"מ ומ"מ נראה שאין קבלה זו מועלת לחייבו שלא יהפך הגלגול וצ"ע. ועיין בסמ"ע ס"ק י"ב שכתב וה"ה איפכא כו' וכ"כ הט"ו בש"ד בסמוך סעיף ח' ולא אמרינן דוקא בש"ד ומטעם שא"י להפכ' כו' וכוונתו די"ל דכאן שאומרים לו אם תרצה תהפוך הכל והנתבע אומר שאינו רוצה להפוך הכל אלא אני רוצה להפוך הגלגולים וי"ל דבכה"ג אין שומעין לו והא דבסעיף ח' שומעין לו שם מיירי שהנתבע טוען אני מרצוני אהפוך הכל אם תרצה לישבע אלא שאתה מעכב ההיפך מצד שהוא ש"ח ואיני יכול להפך שלא מדעתך עכ"פ הגלגולים אהפוך עליך וקמ"ל דגם בהיסת והתובע טוען תהפוך הכל והוא אינו רוצה להפוך רק הגלגולים או איפכא שומעין לו ולפ"ז גם בש"ד דסעיף ח' מיירי אפי' בכה"ג שהתובע אומר אם אתה רוצה להפך תהפוך הכל ואני אשבע גם על העיקר ש"ד עם הגלגולים ואטול והנתבע אומר שאינו רוצה להפוך עיקר השבועה רק הגלגול הדין עם הנתבע: סימן צ"ה ס"ק ד' ל"ש מודה כו' ל"ש שבועת השומרין דאלו אפקדון דמטלטלים חייב השומר לישבע אבל דברים אלו השומר פטור משבועה דאף דאמרינן עירוב כו' כנ"ל כך נראה להגיה דהא דעיקר פרשיות לא אמרינן הוא טעם אהא דבאלו א"צ לישבע ואף אם לא נגי' צריך לפרש כן דמ"ש דאף דאמרינן כו' הוא חוזר לפרש טעם הדין של הש"ע וצ"ע: ולפעד"נ דהא הך דעיקר פרשיות לא אמרינן הוא דעת הרא"ש