בית אפרים חושן משפט קצ

ולהבא נפסל אגניבה דאיתזום כו' ופירש"י אע"ג דבהדדי אסהודי עלי' הא לא אתחיל פסולייהו מההיא שעתא כו' ולכאורה קשה מה בכך דס"ס עדות טביחה עכ"פ בטל הוא שהרי הוזמו עליה וכיון שבדבור א' נאמר עם עדות גניבה נימא עדות שבטלה מקצתה כו' וצ"ל דמחמת ביטול מקצת העדות ע"י הזמה וכה"ג לא אמרינן עדות שבטלה כו' אלא דוקא אם אותו המעיד נפסל מתורת עדות במקצת העדות שהעיד דאז אם היא תכ"ד חשבינן כאלו היה פסול בכל ההגדה שהגיד בדבור א' ואפשר דבהכי גמירי להו מדכתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר שצריך שיהיו שם עד עליו בכל אותו הדבור אבל אם במקצת הדבור נסתלק שם עד מעליו שנעשה פסול הוי כאלו היה פסול בכל אותו הדיבור משא"כ אם לא נעשה פסול ולא נסתלק שם עד מעליו ושפיר היה עד כשר בעת שהגיד אלא שהעדות בטל מחמת הזמה למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל כיון שאין שמץ פסול בשעת הגדת העדות רק הפסול מתחיל משעת הזמה ואילך ל"ל בה משא"כ אם למפרע נפסל כיון שבגמר עדות טביחה נעשה פסול לעדות הוי כאלו הי' פסול בכל הדבור ואף שא"א לקרוא עליו שם פסול עד כלות כ"ד אחר גמר העדות שתכ"ד אכתי איתיה בחזרה מ"מ כיון דתכ"ד כ"ד והדבור עם התכ"ד שאחריו כחדא חשבינן ליה וכיון שזה לא חזר בו בתכ"ד איגלאי מלתא שבתכ"ד של עדות זה נפסלו וכאלו נפסלו בתחלתו חשבינן ליה וזה דעת רש"י שכתב משום פסול עדות דהיינו הך גופא דעדות שבטלה מקצתה כו' שהעדות אשר צמיד פסול עליו שנעשה לאו בר הגדה בתכ"ד של העדות והכל כחד חשוב אנו רואין אותו כאלו היה פסול בכל אותו העדות ורש"י דייק בלישני' משום פסול עדות כדי לאפוקי היכא שאין שם פסול עדות רק ביטול העדות לבד כגון למ"ד מכאן ולהבא נפסל אין מקום לבטל בשביל זה שאר העדות שהועד עמו וקושטא קאי שקרא לא קאי וכן יש להוכיח מהא דקי"ל פלגינן דבורא ואע"ג דודאי פתיך שקרא בהאי סהדותא ואף להראב"ד דמפרש שם דמה שמעיד על עצמו אינו בגדר עדות ולא אמרינן עדות שבטלה כו' ממנו נקח דגם בהזמה למ"ד מכאן ולהבא נפסל כיון שעכ"פ לא נסתלק מעליו שם עד כשר מחמת שהוזם אח"כ ובשעת העדות היה שם כשר עליו אע"פ שע"כ נתברר לנו הביטול דהא קמן שהוזם לא אמרינן שבטלה כ"א היכא שמתבטל מחמת פסול עדות ויש אריכות דברים בזה ולקצר אני צריך וראיתי בשיטה מקובצת לב"ק בשם תלמוד מהר"פ דאי מכאן ולהבא נפסל לא שייך עדות שבטלה כו' דאין הביטול והפיסול אלא משעת הזמה כו' ונראה דביטול דנקט לאו דוקא ור"ל דמה שהעד מתבטל ונפסל מתורת עדות אינו רק משעת הזמה דאילו הענין שהעיד עליו ודאי שהוא בטל למפרע ואם העיד על מכירת קרקע והוזם פשיטא שהמכירה בטלה למפרע ואם בנתיים אקדיש לוקח או זבין לאו כלום הוא ולא פליגי רק לענין מאימתי מתחיל פסול העדים כמבואר שם אלא כוונתו כמ"ש כיון דמה שנפסל מתורת עד אינו רק משעת הזמה לא אמרינן עדות שבטלה אף דע"כ העידו עדות שקר תכ"ד לא איכפת לן בהכי: ואחרי הודיע כל זאת דברי מהרי"ט נכונים דמוכח מהכא דיש שם פסול על העדים אף באותו עדות עצמו שנפסלו בו דאי תימא דעל אותו עדות שנפסלו מחמתו עדיין אין לקרוא שם פסול עליהם א"כ אין לנו לפסול העדות שהועד עמו תכ"ד משום עדות שבטלה מקצתה שהרי אע"פ שמחמת אותו עדות נפסלו לעדות אחרים שאח"כ מ"מ ההוא שעתא אין שם פסול עליו ואע"פ שע"כ מתבטל הוא מחמת ההזמה מ"מ אין פוסל עדות גניבה שעמו וכמ"ש למ"ד מכאן ולהבא נפסל אע"כ דבשעת העדות גופא שם פסלו עליו וקרינן ביה עדות שבטלה כו': ומ"ש על דברי התוס' בסנהדרין דף ל' דלפמ"ש הר"ן דבאותה עבירה לא נעשה מומר א"כ אין בזה משום נמצא קא"פ כפי הנראה שלא עיינת בדברי מהרי"ט גופיה בתשובה שם דמייתי ראיה מדברי התוס' אלו דלא כסברת הרש"ך ובקה"ח רמז לדחות ראיה זו של מהרי"ט בסוף דבריו עי' שם אך לענ"ד אין ראיה מדברי התוס' אלו דהתם אע"פ שלא הוחל לקרוא בשם פסול בשעת הגדה מ"מ כיון דכת א' שקרי נינהו ואין בעדותן ממש בטל כל העדות משום דמקשינן שלשה לשנים דבשנים כה"ג אין כאן עדות אף על פי שעדיין אין שם פסול עליהם וה"נ בשלשה וכמו דקי"ל בהזמה אם הוזם א' בטל כל העדות אע"ג דרבא סובר מכאן ולהבא נפסל משום דס"ס עדות של זה בטל הוא מתבטל כולו אף בשלשה והוזם א' כמו בשנים ודוקא לענין עדות שבטלה מקצתה דבזה תלוי אם יש שם עד פסול עליו כמש"ל דמה"ט למ"ד מכאן ולהבא נפסל לא אמרינן בהא עדות שבטלה כו' אע"ג דהענין שהעידו עליו מתבטל מ"מ מאי דאתזום אתזום כו': ומ"ש להקשות על התוס' דהא לא הוי נמצא א' קא"פ כיון שיכול לחזור תכ"ד אין שם פסול עליו ז"א דאע"ג דלענין שיהא שם עד כשר עליו בשעת הגדה שיועיל בו דין הזמה שפיר אמרינן כיון שהיה יכול לחזור תכ"ד ראוי היה עדות שיתקבל בב"ד בשעת הגדה ויש בו דין הזמה אבל בזה שהעידו יחד וזה המעיד שקר לא חזר בו תכ"ד ובכלות הכ"ד מתאמת לנו שיש כאן תערובות מן עדות פסול ושקר כל העדות בטל דהעדות עם התכ"ד שאחריו חדא מלתא הוא ומה יושיענו זה שהיה בידו לחזור בו ולדבריך בכל נמצא קא"פ נימא דלא מחשיב צירוף כיון שהיה ביד הקא"פ לחזור בו תכ"ד אלא ודאי שז"א דכמו שהפסול לא נגמרה עדותו עד לאחר כ"ד כמו כן עדות הכשירים גם כן לא נגמר עד אחר כ"ד וכיון שהעידו כולם כא' בתכ"ד של חבירו חשבינן ליה כחד עדות עד סוף כ"ד של האחרון והרי יש בעדות זה עדותו של קא"פ והלכך גם בזה שכת אחת אומרת מנה וכת אחת אומרת מאתיים קשיא להו דהוי כנמצא קא"פ ואין זה מציל מה שהיה ביד כת המשקרים לחזור ומכ"ש לפי מ"ש דכיון דמטעם מקיש שלשה לשנים אתינן עלה וכל שבשנים העדות בטל בכה"ג גם בשלשה הדין כן א"כ אין מקום למ"ש בזה (ומ"ש התוס' לתרץ דכיון דאין הפסול ידוע לית לן בה ולכאורה צ"ע הא מקשינן שלשה לשנים הארכתי במקום אחר וישבתי על נכון: ומלתא אגב אורחא ראיתי להודיעך כי מ"ש ידידי הגאון בעל קצה"ח לתרץ קושיית מהרי"ט והאריך לחלק בין רשע דחמס ועד זומם שטעם הפסול משום שנחשד למשקר טפי ראוי לפסול מה שהעיד בשעה דידעינן דמשקר משא"כ כשאינו רשע דחמס שהוא מגזה"כ כו' עי' שם ובאמת ז"א דלפי"ז הא דאמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' סברא בעלמא הוא דכיון שהוחזקו משקרים על הטביחה הוחזקו משקרים נמי על הגניבה שהעידו באותו דבור וא"כ מה"ת לחלק בין תכ"ד לאחר כ"ד דא"ל כיון שהיה הפסק בין העדיות כ"ד אמרינן דכשר היה והעיד באמת וכמו רגע היתה רוח אחרת עמו והעיד שקר והשתא הוא דאיתרע תכ"ד נמי נימא הכי ואם נפשך לומר שמדת חכמים כן הוא במסתמא תכ"ד לא נשתנה דעתו מטוב לרע וכיון דהשתא משקר מסתמא גם בתחלת העדות היה חשוד לשקר דא"כ אין ללמוד מהך דהכא דאמרינן תכ"ד כ"ד לבעלמא דמיירי לענין אם יכול לחזור בו תכ"ד והש"ס מדמי להדדי כדפריך שם וסבר ר"י תכ"ד כ"ד אלא ודאי ברור דמאי דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו אי תכ"ד כ"ד הוא מגזה"כ שצריך שלא יהיה פסול בכל אותו הדבור וכיון דתכ"ד כ"ד לענין חזרה וכיוצא בזה ממילא שהעדות שהעיד תכ"ד של העדות שנפסל בו ג"כ בטל כיון דחשוב כדבור אחד ונפסל באותו הדבור וכן פי' רש"י שם רבנן סברי לאו כדבור דמי וה"ל שני עדיות ומשום חדא לא אתכחש אידך דמשעת דבור אחרון נפסלו כו' ור"י סבר כ"ד וכחד עדות דמי והרי פסולין הוי באותה שעה עכ"ל מבואר כמ"ש דמחמת פסול העדים אתינן עלה והנה בתשובה א' הארכתי בזה ובדברי התוספות בסנהדרין במ"ש לחלק בין אם הפסול ידוע עי' שם בסי' נ"ד וקצרתי כאן דברי ידידו זעירא מן מברייא. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: הלכות זכייה שאלה נח שלום לכבוד אהובי הרב וכו' מהור"ר זאב וואלף נ"י: בדבר השאלה שכתב כ"ת במי שנלקח מאתו סחורה מחמת העברת המכס וקדם אחר וקנה ורוצה לזכות והנה