בית אפרים חושן משפט קפח

ודוחק להעמיס בדבריהם כמ"ש שלפי"ז לא מטעם טיבותא וגריעותא אתינן עלה אלא דכל דבר שהוא מעותד לבא בודאי אין לתלותו ברשות ועי' בשיטה מקובצת מה שפירש בזה ובשם הריב"ש בתשובה סי' שע"ג כתב דדוקא הכא שאנו מוחזקים בקנין של זה ואתה בא לבטל הקנין כו' משא"כ בזה שאין הקנין מתבטל כו' עי' ולענ"ד צ"ע דהתם נמי בשעת הקנין היינו מוחזקין שפרה זו שהיא מעוברת הוא קונה ואתה בא לבטל הקנין לומר שכבר ילדה יש לנו לומר כיון שנולד הספק ברשותו של בעל החמור השתא הוא דילדה ואדרבה מסייע ליה חזקת מעוברת כמ"ש התוספות בבבא מציעא דף ו' לענין חזקת מרא קמא עי' שם. ונראה שזה כוונת הסמ"ע בסי' ק"ד והט"ז שם השיג עליו וכתב דאשתמיטתי' דברי התוספות בפרק המדיר ולענ"ד י"ל גם כי הסמ"ע לא נעלם ממנו דברי התוספות בזה ופירש דבריהם כהריב"ש ואפ"ה שפיר קשיא ליה דהא הפרה בשעת קנין היתה בחזקת מעוברת וע"ז כתב שלא נתברר בשעת הקנין שהעובר בכלל שיכול להיות שלא תלד כו' עיין שם והוא ברור: שוב נדפס ספר שב שמעתתא שחיבר בעל קצה"ח וראיתי שכתב ראיה להריב"ש סי' שע"ג בפי' התוס' בהמדיר לחלק בין נולד הספק לטיבותא ממ"ש התוס' בחולין דף נ"א לחלק בין ההיא דנדה שני נשים שלבשו חלוק כו' ובאמת התוס' בחולין כוונתם לענין אחר וכמ"ש המרדכי בכתובות דדוקא להוציא אמרינן ברשותו נולד המום או נטרפה דאין זה להוציא רק לקיים המקח אבל לחייב השני מחמת זה לא ולפי"ז נראה דלענין איסור אין מקום להך סברא דכאן נמצאו להתיר שלא נחזיק מרשות לרשות דזה לא נאמר רק כיון שהחזקנו בקיום המקח אין לנו לבטלו מחמת הריעותא הנמצא ברשות האחר ועי' בש"מ בפרק המדיר בשם הרשב"א. גם הלום ראיתי במקו"ח הלכות פסח סי' תס"ז מ"ש בפי' התוספות דהמדיר מ"ש דדוקא גבי חמור ומום וטבח אזלינן בתר שעת מציאתן משום דבהני שייך מזל גורם עי' שם וז"א דלפירוש הריב"א שמואל לאו משום כאן נמצא אתי עלה ואדרבה ס"ל להתוספות דללישנא קמא לא אתי כרבא דלא איתרע רשות בעל החמור כ"א רשות בעל הפרה רק טעמא דשמואל משום שעת מציאתן ולענ"ד מ"ש דוקא בכל הני אתי לאפוקי הך דהמחליף פרה וילדה שהביאו שם קודם ותירצו דבמסקנא לא קיימי הכי ופריך למסקנא והריב"א רוצה ליישב דקושיית הש"ס בב"מ הוא אף למאי דס"ד השתא דסברא דשעת מציעא לא שייך כ"א בהני דהכא שהוא דבר שאירע כך שמת או נפל מום ואמרינן שהוא כשעת מציאה אבל דבר שדרכו להיות זמן מוגבל כך וישתנה אח"כ לא שייך שעת מציאה ועי' בתשובות רבינו אביגדור כהן שהביא במרדכי לענין מעיל' לפי שהשער דרכו להשתנות לא אזלינן בתר השתא ועי' בתשובה חלק אה"ע סי' מ"ש בזה: שאלה נו שאלה ראובן ואחוזת מרעהו נושאים ונותנים בעסק חילופים באנקיררס בל"א וזה דרכם לקבל מעות מהסוחרים הנצרכים לשלוח מעות למקומות אחרים והם נותנים לו כתב חילוף בח"י אל המקום להבאנקיררס אשר שם שהוא יסלק המעות ביום פלוני ליד מי שנשתלח לו הכתב חילוף ההוא ונקרא בל"א אן ווייזונג ועל הרוב הח"כ ההוא אחור לא ישוב ריקם ונפרע שם במועדו ויקר מקרהו ששמעון הי' צריך לקחת א"ו למקום שהירוד שמה לסלק שם אחר חודש ימים מעת ההוא על מטבע שאינה של אותה מדינה ומחמת שלא היה לו מזומנים לתת לראובן התפשר עמו לתת לו עבורם אדומים כפי השער שבשוק ונתן לו שט"ח על האדומים כנגד הסך הנ"ל לסלק לזמן שמונה ימים וסילק לו לזמנו כראוי ובעת הגיע הא"ו למקום ההוא היתה העיר סוגרת ומסוגרת ותבא במצור והבאנקיררס אשר שם אשר כל היום פחדו מחמת המציק אשר כונן להשחית נתרשלו ידיהם ולא נפרע הא"ו ההוא בזמנו והסוחר אשר שם שנשלח הא"ו לידו השיב אחור הא"ו ההוא עם פריטעסט כמנהג בעלי הקאמבוי' ועתה נתעצמו ראובן ושמעון לדון להיות שבמשך הזמן עלה השער מן האדומים נגד המטבע ההוא ושמעון טוען כיון שלא נפרע הא"ו שם חוזר כל המו"מ ואתה מחוייב להחזיר לי האדומים שלי וראובן אינו רוצה רק לסלק לו המטבע ההוא כפי הסך שהתחייב עליו בא"ו או בכאן או במקום שניתן הא"ו לשם וע"ד פסידא דשוקא עפ"י דין או מנהג הסוחרים טוען כי אנוס היה ואונס רחמנא פטרי' ושמו פניהם עלי להגיד להם דבר חוק ומשפט עפ"י דתה"ק ובינותי בספרים. וזה אשר העלתה מצודתי בעז"ה: תשובה הנה מבואר בהלכות ריבית ובהלכות מכירה דכל שהוא מטבע של מדינה אחרת הוי כפירות הנמכרים בשוק ועומדים לסחורה והרי זה כקונה מחבירו סחורה ונותן לו המעות וזה התחייב א"ע להעמיד לו סחורה לזמן פלוני ומבואר בט"ז יורה דעה סי' רצ"ו שכתב וז"ל כגון מי שעושה מקח עם חבירו שיעמוד לו סחורה פלונית ליריד פלוני שאז זמן מכירתה ולא בתר הכי ואירעו אונס למקבל שלא יוכל להעמידה לאותו זמן אלא אחר הזמן פשיטא דפטור אח"כ מלקבלה נהי דאונס מהני להמקבל בענין שאם קיבל עליו איזה קנס אם לא יעמידה לאותו זמן כיון שהוא אונס אדעתא דהכי לא חייב עצמו מ"מ זה העושה ג"כ לא התקשר אלא אם יבא לאותו הזמן כיון שהזמן גורם והוא עיקר בו משא"כ אם התנאי אינו עיקר כ"כ ואירעו אונס שלא יוכל לקיימו באותו זמן ודאי לא בטל המעשה בשביל זה כו' מש"ה נמי באיש ואשה שעשו שבועה לישא זא"ז והגבילו זמן לנשואין באותה שבועה ואירעו אונס באותו זמן שלא יוכל א' לעשות הנישואין ודאי לא בטלה עיקר השבועה לישא זא"ז כיון שאין עיקר הזיווג תלוי בזמן ההיא עכ"ל: והנה לפי הט"ז אפשר לומר דדוקא התם שעיקר כוונתו שעשה מקח עם חבירו להעמיד ליריד שמכירת הסחורה ביריד ההוא דוקא וזולת זה אין לו חפץ כלל בסחורה ההוא וכמ"ש הט"ז בהדיא משא"כ בזה שכל עיקר הדבר הוא שיש לו צורך בב"צ שיבואו ליד הסוחר שם ואע"פ שמסתמא צריך הוא עליהם לזמן ההוא ג"כ מ"מ אינו עיקר בדבר שהסוחר ההוא אם לא קיבלם בזמנו יקבלם אחר הזמן ודמי למ"ש הט"ז אח"כ בהגבילו זמן לנישואין שלא בטל המעשה בשביל זה אע"פ שי"ל דודאי יש להם צורך בזמן ההוא: ואמנם לפי דעת הב"ח שהביא שם אף בנישואין כה"ג אמרינן דלא קבלו עליהם אלא דוקא אם יבא למועד שקבעו ביניהם והש"ך בנה"כ שם הסכים לדעת הב"ח וכתב דמה בכך שאין עיקר הזיווג תלוי בזה ס"ס כיון שתלה התנאי בזה ולא נתקיים התנאי אין חבירו מתחייב שלא חייב עצמו אלא על תנאי זה יהיה מה שיהי' וכ"כ הש"ך בח"מ סי' ך"א דכל שמתחלה נעשה ע"מ כן אפי' אין עיקר המעשה תלוי בזה פטור חבירו שכנגדו אע"פ שהעכוב מחמת אונס דאונס פטרי' רחמנא אמרינן אבל אונס חייביה לא אמרינן ומה לו בזה שאירע לחבירו אונס כו' ולפי סברא זו בנ"ד כיון שמתחילה בשעת לקיחת הא"ו היה המדובר ביניהם לסלק המטבע ביום פלוני וכן נכתב בא"ו לסלק ביום פלוני במקום פלוני א"כ כל שלא קיים לסלק לזמן שוב אין זה מחויב לקבל אותם וזה מחוייב להחזיר לו מעותיו וכן מצאתי בס' בית מאיר סי' ל"ח שכתב שנ"ל דאף ר"ל דס"ל אונס כמאן דעבד י"ל דדוקא בכה"ג שאמר אם לא אתינא ביום פלן ואכניסך לא יהא לי עלך כלום דאין עיקר המעשה תלוי בזה אלא שנעשה כדי שלא יעגנה בזה סובר ר"ל דע"י אונס לא איבד זכותו ור"י מ"מ פליג כדפירש הש"ך אבל בקידושי תנאי דע"מ שאתן אף בעה"ע דמספקא ליה דלמא הלכה כר"ל מודה דהקידושין בטילין וה"ה לגבי ממון כגון מי שלקח ונתן מעות ע"מ שיעמיד המקח ליום השוק ונאנס מסתבר לפסוק אף להוציא ושיהדר הממון ואפילו היה בק"ס כו' ע"ש שכתב דאין סברא כלל דאם מקדש ע"מ שאתן לך מאתים זוז והיא לא נתרצית אלא ע"ת זה והי' עשיר והעני באונס או מי שלקח מקח ע"מ שיביאנו ליום השוק ונאנס ומביאו אח"כ שיהיו הקידושין קיימים דהא מסתבר טעמא דהש"ך כו' והנה מ"ש בתנאי ע"מ שאתן כו' פשיטא דאם העני ולא נתן כלום דלא מהני והכא מיירי שנאנס ולא בא על אותו יום דאע"ג דהתנה על יום זה מ"מ לאו קפידא הוא ואם ר"ל שהתנה לאותו יום ונאנס באותו היום והביא אח"כ ודאי דהיינו פלוגתא דר"י ור"ל דמה לי תנאי שישאנה ביום פלוני ומה לי תנאי שיתן מאתים זוז ליום פלוני ומ"ש דשם אין המעשה תלוי בזה אלא שנעשה כדי שלא יעגנה. אין נלענ"ד דהתם ודאי שזה הי' תנאי מפורש אי לא אתינא ליום פלן כו' פשיטא שעיקר