בית אפרים חושן משפט קעז

אידך כדר' ירמיה דאמר ר' ירמיה משעת הגבהה הוא דקנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת הניסוך כו' הרי מבואר דמטעם דמדאגביה קניה אתינן עלה וגם שטעם הרמב"ם שכתב בשביל שלא ידע שהוא חייב סקילה כו' אינו מספיק כלל דהא אנן קי"ל חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין. הן הן הדברים אשר שאלונו ש"ב ידידי החריף ובקי מוהר"ר צבי הירש נ"י מק"ק זאמוטש (וכעת הוא הרב כו' האב"ד דק"ק חעלם) בד"ז הרב החריף ובקי המפורסים מוהר"ר סענדר חיים נ"י. ואשר אז אמרתי בהשקפה ראשונה יצא מלבי אפס אח"כ בדרך למודי בהסוגיא העירו רעיונו ושמתי פני לעיין בזה: תשובה הנה כל עין רואה תשור שדברי הרמב"ם נפלאו בזה ולא די שדבריו סותרים דברי הש"ס אלא שגם סותרים דברי עצמו בחבור הרמב"ם פ"ז מהלכות חובל ומזיק שכתב המנסך כו' אוסר היין וחייב לשלם והאיך יתחייב זה לשלם והרי הוא מתחייב בנפשו מפני שבשעת שהגבהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך ודבריו בזה כדברי הש"ס ומבואר בדבריו שאין מחלק בין אם ידע שחייב סקילה או לא וכדי ליישב דברי הרמב"ם ראיתי לכתוב פה מה שכתבתי בביאור דברי הרא"ש בסוגיא שכתב אהא דמשני מנסך קלב"מ וז"ל ומטעם שלא יהא כ"א הולך ומטמא טהרות של חבירו אין לחייבו דמה"ט לא מחייבינן ליה טפי אלא כאלו הוא היזק ניכר כו' וס"ל דהיזק ניכר גופיה היכא דשייך קלב"מ פטור ושוב הוקשו וא"ת ולשמואל מ"ש מהא דאמרינן בכתובות הגונב חלבו של חבירו ואכלו חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב ותירצו דהגבהה צורך ניסוך הוא ור"ל כמ"ד שהגבהה צורך ניסוך חייב ולא כמ"ד דמחלק התם אי מצי להדורי ורב סבר כאידך שנוייא דמחלק בין מצי להדורי א"נ י"ל דסבר רב כמ"ד אפשר לנסך בלא הגבהה והקשה בסוף ספר כתובה בחידושי בנו חד"ז הגאון מוהר"ר צבי הירש נ"י לפי מ"ש הפ"י דרב סבר כחזקיה דהיזק שא"נ שמיה היזק ולכך לא אמר מנסך היינו מערב דא"כ היינו מדמע דלא שייך לדידי' קנסא מקנסא לא ילפינן דהא ממונא הוא א"כ קשה מ"ט דפטר שוגג דהא לא שייך כדי שיודיעו דהא שפיר הוא יכול להודיעו ויאמר שניסך בלא הגבהה כיון דרב ס"ל דאפשר לנסך בלא הגבהה. ובשם אביו מחו' הגאון החסיד ז"ל כתב להקשות לפי מאי דפריך בחולין מהך מתני' אמ"ד דס"ל דישראל אינו אוסר משום לצעורי קא מכוון א"כ מאי משני השתא לאזוקי קא מכוון אודעי לא מודע ופירש"י לצערו ולהקניטו שהרי בישראל לא אמרינן דמכוון לצערו ולהקניטו שאם הי' מכוון לצערו לא היה נאסר כלל וגם התוס' בחולין הקשו דלפי הך אוקימתא דמוקי בישראל מומר קשה מ"ט לא מפרשי מנסך היינו שנגע ביין ונאסר דהא מומר אוסר בנגיעה ולית בה משום קלב"מ והפ"י בגיטין הקשה להיפך כיון דשמואל ע"כ לא ניחא ליה לאוקמי בישראל מומר דא"כ הו"ל לאוקמי' שאסר בנגיעה וא"כ בפשיטות הל"ל דמש"ה לא אמר כרב משום דס"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו או משום לצעורי. ונראה לתרץ הכל ומתחלה נקדים לברר הפשט בדברי התוס' שמתחלה כתבו לתרץ דמטעם שלא יהא כ"א הולך לא עדיף מהיזק ניכר ושוב הקשו וא"ת ולשמואל מ"ש כו' דמשמע שקושיא זו תלוי בתירוצם שכתב תחלה והא בל"ז הו"מ לאקשויי קושיא זו דלמה נימא קלב"מ דהא מתחייב מחמת הגבהה. ונראה דא"ש עפ"י מ"ש התוס' שם אח"כ די"ל דגם שמואל סבר דאפשר לנסך בלא הגבהה רק דמ"מ א"ש כיון דעל הניסוך לא מחייב משום קלב"מ ממילא אין לחייבו על ההגבהה דמצי אמר הש"ל וכמו אם נסכו אחר דמצי א"ל הש"ל ולכאורה קשה דאין ראיה מנסכו אחר דנסכו אחר כיון שהוא היזק שאינו ניכר מצי אמר הרי שלך לפניך וכמו תרומה ונטמאת משא"כ כשנסכו הוא דאם מטעם דשלא יהא כ"א הולך כו' עשאוהו כהיזק ניכר ובהיזק ניכר א"י לומר הש"ל וכדאמר ר"פ דאם שמי' היזק לא מצי אמר הש"ל אך י"ל דשפיר כתבו התוס' דדמי לנסכו אחר וא"ל דנסכו הוא שאני שלא יהא כ"א הולך כו' ז"א למאי דקיימינן השתא דאפשר לנסך בלא הגבהה א"כ לא הועילו חכמים בתקנתן דאכתי מצי לנסך בלא הגבהה ויהי' פטור משום קלב"מ דהא בניסוך בלא הגבהה בודאי פטור דלא עדיף מהיזק ניכר וכיון שכן לא תיקנו כלל משום שלא יהא כ"א כו' לעשות אותו כהיזק ניכר וא"כ אף בדאיכא הגבהה הוא יכול לומר הש"ל כמו אם נסכו אחר ולפ"ז בלא הך קושיא שהקשו שיתחייב משום שלא יהא כ"א הולך לא הוו מצי לאקשויי מ"ש מהגונב חלבו דמצינן למימר דא"ש בפשיטות דבשלמא בהגונב חלבו ואכלו שהחלב אינו בעין מתחייב על ההגבה' שהרי א"י לומר הש"ל משא"כ באיסור דמצי אמר הש"ל ולכך הקדימו להקשות שיהא חייב משום שלא יהא כ"א כו' וע"ז כתבו לתרץ משום דלא עדיף מהיזק ניכר וע"ז שפיר חזרו והקשו מהגונב חלבו כו' ור"ל דלעולם תתחייב משום שלא יהא כ"א וא"ל דלא מהני רק כהיזק ניכר דא"כ עכ"פ יתחייב מטעם הגבהה כמו בגונב חלבו ואכלו דכמו דהתם לא מצי אמר הש"ל דכיון דעשאוהו כהיזק ניכר דשמי' היזק לא מצי אמר הש"ל וע"ז כתבו שני תירוצים חדא דהגבהה צורך ניסוך וס"ל דבכה"ג לא אמרינן מדאגבי' קניא וא"כ נהי דשייך תקנה שלא יהא כ"א לעשותו היזק ניכר מ"מ אין לחייבו על ההגבה' כיון שצורך ניסוך היא ושוב כתבו די"ל דאפשר לנסך בלא הגבהה וא"כ שוב לא שייך שלא יהא כ"א כיון שלא הועילו חכמים בתקנתן דהא מצי לנסך בלא הגבהה וא"כ אף היכא שעושה הגבהה אין לחייבו דהא מצי אמר הש"ל וכמו נסכו אחר דכיון דליכא תקנתא שלא יהא כ"א הולך שוב אין לחלק בין נסכו הוא לנסכו אחר: אך לפי"ז צריך להבין במ"ש התוס' דרב ס"ל דמחמת הגבהה חייב על כל מה שיעשה בידים אחרי כן אע"ג דאז קלב"מ. ולכאורה קשה דמה בכך שעשה בידים כיון דהיזק שא"נ הוא ומצי אמר הש"ל וא"ל דעשאוהו כהיזק ניכר כיון דלא שייך טעמא שלא יהא כ"א כו' שהרי אם ירצה ינסך בלא הגבהה ויפטר וכמש"ל. ואפשר לומר בטעמא דרב עפ"י מ"ש הפוסקים דהא דאמרינן גזל חמץ ועה"פ אומר הש"ל דוקא כשבא הנגזל אחר הפסח אבל אם בא תוך הפסח כיון דבפסח לשריפה עומד וכל העומד לשרוף כשרוף דמי דקי"ל כר"ש דס"ל הכי ולכך שפיר קאמר רב דמדאגבי' קניא דא"ל הש"ל דהא תקרובות ע"ז לשריפה עומד ועובר משום לא ידבק בידך מאומה כו' וכשרוף דמי ולא מצי אמר הש"ל דהא כמאן דקליא דמי: ועתה נבא לישוב דברי הרמב"ם בפה"מ שכתב במזיד שידע שהיין אסור ולא ידע מאיסור סקילה דאל"כ אינו מת ומשלם שהוא תמוה כמו שהקשה ש"ב החריף נ"י וגם קשה על פשיטות דברי הרמב"ם דא"כ האיך קאמר חזקי' בטעם הפטור בשוגג כדי שיודיעו ופריך א"ה במזיד נמי דהא שפיר מצי לאודיעו ויאמר שידע מחיוב סקילה ויפטר עי"ז ואף שיש לדחות ולומר דאע"ג דמשוי נפשיה רשיעא בהודאה דאסר של חבירו במזיד מ"מ אינו רוצה לעשות עצמו רשע שידע מאיסור סקילה ועבר דמ"מ קשה מנ"ל להקשות כן בפשיטות על חזקי' א"ה במזיד נמי ולפי מ"ש א"ש דלכאורה קשה לפי מ"ש לעיל בטעמא דרב דמתניתין אתיא כר"ש. ולפ"ז אכתי קשה הא ר"ש ס"ל בסנהדרין דף ע"ג הרודף אחר ע"א ניתן להצילו בנפשו א"כ אכתי קשה הא קלב"מ וא"ל משום דמדאגבי' קניא דז"א כיון דאגביה ע"ד לנסך לע"ז הו"ל רודף אחר ע"ז וניתן להצילו בנפשו וכל שניתן כו' פטור מתשלומין כמבואר שם בסנהדרין דפריך מא"נ שיש להם קנס הבא על ח"כ ע"ש וא"כ פשיטא דלא מתחייב על הגבהה אף באונסין לר"ש. אך י"ל דע"כ לא אמרינן דרודף אחר ע"ז דניתן להצילו דוקא שידע בנפשו שחייב מיתה ואפ"ה עביד הו"ל ניתן להצילו ואז קנה בדמי ואינו חייב על הגבהה כלל משא"כ כשלא ידע שחייב מיתה נמצא אע"פ שבשעת מעשה ההיזק פטור מחמת ח"מ שוגגין מ"מ חייב על ההגבהה דהא על הגבהה לא ניתן להצילו דהא לא ידע כלל אם חייב מיתה ע"ז ובכה"ג לא ניתן להצילו ובהכי א"ש דברי הרמב"ם בפה"מ שכתב דוקא בלא ידע שחייב סקילה דאז על הגבהה לא ניתן להצילו בנפשו וחייב מחמת ההגבהה משא"כ בידע דאין חיוב על ההגבהה משום דניתן להצילו בנפשו אין חייב תשלומין דהו"ל חייבי מיתות שוגגין וא"ש דדברי הרמב"ם הם כדברי הש"ס בזה דטעם החיוב משום מדאגביה כו' אך לדידן דקי"ל כמתניתין דסנהדרין דהרודף אחר ע"ז לא ניתן להצילו בנפשו אף בידע נמי חייב על הגבהה ולכך פסק בחיבורו סתם דחייב על ההגבהה ולא חילק בין ידע או לאו: ובאופן אחר י"ל דלכאורה קשה בהא דאמרינן בהגונב חלבו וכן בהגונב כיס מדאגביה קניא כיון שההגבהה או