בית אפרים חושן משפט קעג

סעיף ה' ובסמ"ע ואטו אם שכר בהמה ואח"כ הכה אותה והזיקה שצריך לשלם לו פחת ההיזק לא ישלם לו שכירות ולא תימא דוקא השכר שמגיע לו קודם הפשיעה כיון שנתחייב לשלם ההיזק שוב אח"כ פטור משכירות דז"א דדוקא בגזלן דקמה ליה ברשותיה דגזלן אין צריך לשלם שכר דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה כמבואר בב"ק דף צ"ו ע"ב דלא הוי קשיא ליה לרבא עלי דר"נ רק משום דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה אבל בפשיעה או מזיק דעדיין הוא ברשות ניזק דהרי אפי' השברים אין שמין לגנב ולגזלן ושמין לשואל וכ"ש בשאר שומרים וק"ו שעוד שלא נשבר דהוא ברשות הניזק ובודאי מחוייב לשלם שכר אף אחר שפשע בה ואעפ"כ מחויב לשלם מאי דאיפחתא מכספה דאטו משום שהזיקה ואפחתה מכספה נפטור שכירות שעשה בה מלאכה אח"כ והחולק על זה לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו וראוי להורידו מדיינות ולגוערו בנזיפה אמנם זה צ"ל שבעד החביות שהוסיף והזיק לבהמה אינו מחויב בשכירות כיון דמשלם כל ההיזק הבא מחמת זו החביות וא"צ לשלם רק מה שהיה השכירות ביניהם: ובנידון הכחשת אדום זהב א"צ להאריך כי בדין מה שהנחת אתה נוטל כל שהשומר אינו מודה שלקח יותר ואומר איני יודע אולי לא היה יותר פטור משבועת שומרין דאין זה ענין לשבועות שומרין כלל. ומודה במקצת משום הילך ואינו חייב רק היסת ובת"ח ק"ח לבד ומכ"ש אם יש עד המסייע פטור לגמרי ועי' בסי' ע"ב בש"ך ס"ק צ' בתוספתא עשר מנורות של ך' ליטרין ובסי' פ"ח סעיף כ"ג דכל שמחזיר לו הפקדון ואמר מה שהנחת אתה נוטל פטור משבועה דאורייתא וזה מעשים בכל יום ואינו נשבע רק היסת. וכבר פשט המנהג על פי תשובות כנסת יחזקאל דלת"ח לא משבעינן היסת רק ק"ח וזה פשוט ואולי הוי באתרא דידי האיש העושה בזדון לבלתי שמוע והנפש אשר תעשה ביד רמה הוה מחינא ליה בסילוא דלא מבע דמא עד יטה אוזן לשמוע לקול מורים וטוב לו: הכ"ד אחיו ה"ק אלכסנדר סענדער מרגליות מבראד חונה פה ק"ק סאנטוב והגליל יצ"ו: שאלה מו משמי מעונה. שלום יענה לאב בחכמה ומושל במכמני התבונה ה"ה כבוד אהובי אדוני אבי מ"ו הרב הה"ג החריף ובקי המפורסם ידיו אמונה משפט וצדק לכוננה. כש"ת מוהר"ר מנחם מאנש נ"י. שש אנכי על אמרתיך ואני בא בדבריך וחשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך לשום עין במשפטיך אשר חרצת: בדבר השוכר סוסים מחבירו להוליך משאוי והוסיף על המשאוי וחלה לו סוס א' ומכרו השוכר בדרך ועתה זה תובע דמי שוויא של הסוס וגם השכירות שקצב לו וזה טוען כיון שמשלם בעד הסוס א"צ ליתן לו השכירות. ולענ"ד הדבר ברור כאשר פסקת שצריך ליתן השכירות שקצב וגם דמי הסוס רק ששמין כמה היה ראוי שיפחת הסוס משויה מחמת דרך ומשאוי כזו שהתנה עמו וינכה לו שהרי בעבור זה קצב לו השכירות והמותיר ישלם לו וכל דיינא דלא דאין כה"ג לאו דיינא הוא ומה שזה טוען כיון שמשלם דמי שוויא א"צ ליתן שכירות אין ספק שיפה אמרת שאלו דברי הבאי דכל שומר שהוא כש"ש וצריך לשלם הדמים היינו אף אם קיבל כבר השכירות מחויב להחזיר למשכיר או גוף החפץ או דמים והא דקאמר בב"מ דף ס"ט דאקשו ליה ר"כ ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא כו' היינו משום דהתם בשבורה באונס ומחמת מלאכה איירי רק שמתנה שיתחייב לשלם ואהא מקשו דהא אסור משום רבית משא"כ בשבירה דפשיעה דאהא לא הוו מקשו מידי וכ"כ הב"י והב"ח בטור יו"ד סי' קע"ו להדיא דלכך כתב הטור שהתנה אם ישבר באונס כו' דאם בפשיעה פשיטא שהדין כן בכל שוכר שהיא כש"ש ומאי אקשו ליה ר"כ ור"א לרב ואין לחלק ולומר דדוקא היכא שהפשיעה באה אחר שכבר גמר המלאכה שנתחייב השכירות עבורה כגון אם נשברה הספינה אחר שהגיע אל מחוז חפצו ונשברה בפשיעה אבל אם הרבה לפשוע ותיכף משהתחיל במלאכה א"כ מן היום ההוא והלאה כדידיה דמי בדידיה קעביד מלאכה כיון דהוי עלה כגזלן ואיתא בסי' שס"ג דאי נחית לאגרא רצה שכרה נוטל רצה פחתה נוטל מבואר מדבריהם דתרווייהו לא שקיל ז"א חדא דמשמע מב"י וב"ח הנ"ל דאף בנשברה הספינה בפשיעה באמצע הדרך שקיל אגרא ופגרא ועוד דא"כ בכל הני דאיתא בגמרא ובש"ע סי' ש"ח דהוסיף על משאה חייב לשלם היה להם לפרש דמנכה לו דמי השכירות דהא משמע דמיירי שתיכף בתחלת ההליכה הטעין עליה יותר מהראוי א"ו דליתא שבמה שפשע להטעין עליו יותר בשביל זה לא קנה הבהמה למהוי כדידיה ופשיטא דכל כמה דהוא בעינא ברשותא דמרא קיימא ומה"ט כתב הרמ"ה שם סי' שס"ג דאם הגזלן השכיר לאחר השכירות לבעלים וביאר הב"ח הטעם דכל ממון שלא נקנה ביד מי שהוא הרי הוא ברשות הבעלים ונמצא דהשכירות שלו כאילו הם עצמם השכירוהו עי' שם וא"כ כאן שבאמת השכירוהו בעלים פשיטא שהוא צריך לשלם השכירות ומה לי איהו ומה לי אחרינא ודוקא היכא שנטל בלא רשות הבעלים לגמרי אז אמרינן דאם רצה פחתה נוטל ולא אגרא משא"כ היכא שהשכירו לו הבעלים בפירוש הרי נתחייב בתשלומי השכירות ומה בכך שפשע בה בזה לא נפטר מהשכירות ולכי מייתה לה חיובא אחרינא הוא ועוד דאין חיוב השכירות משהתחיל במלאכה דמשעה שמשך נתחייב בשכירות וכמ"ש התוס' בב"מ דף ע"ט ד"ה אלא כו' דאפילו לא נתן יש לו לתת כל השכירות שהרי קנה המשכיר כל השכירות במשיכת השוכר את הספינה כו' עי' שם וא"כ פשיטא דאע"פ שזה פשע אח"כ ומחוייב לשלם דמי כל הבהמה בזה לא נפטר מהשכירות שכבר נתחייב בו משעת משיכה ובפרק המפקיד דאמרינן לכשתרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו והתם אמרינן דאף דמודה שנגנבה בפשיעה או ש"ש שאמר נגנבה הדין כן ומבואר שם גבי ההיא דאפקיד כיפי דאף באומר שנאבדה בפשיעה הדין כן דאמרינן אם לבסוף משלם לו הוי כמקנה לו מעכשיו וא"כ לפ"ז בש"ש שפשע בלא עדים ומשלם היה לנו לומר שלא יצטרך לשלם לו השכירות ובעובדא דראב"ן שהביא הש"ך סי' ש"ט לא שייך לומר כן דכיון דהתנה עמו שיתחייב באונסין א"כ לא הוי מצי פטר נפשיה במידי הלכך אי לאו מטעמא שנחלק עליו מורו של המרדכי דמצי למימר לא נתחייבתי אלא בחזרת הסוסים שפיר פסק ראב"ן דמחויב לשלם גם השכירות כיון דלא הוי מצי פטר נפשיה במידי משא"כ בש"ש שפשע ואין עדים י"ל דז"א לפמ"ש דהשכירות נתחייב מיד בשעת משיכה ואע"ג דאם משלם לבסוף הוי כאמר לו שיקנה מיד בשעת משיכה מ"מ זה דוקא בשבחא דאתי מעלמא אבל בשבחא דמגופא לא מקני ליה כגון גוזלות וולדות ועדיף טפי דהתם הוי טעמא כמ"ש רש"י דניחא לבעלים שיהיה בטוח בקרן שיהא ספק כפל העתיד לבא של שומר משא"כ בזה שהוא ודאי שנתחייב בשכירות מיד ומ"ש הש"ך סי' רצ"ה ס"ק ח' בנפקד ששילם למפקיד שזכה ברבית של עכו"ם התם נמי בכה"ג מיירי שהנפקד הלוה המעות לעכו"ם באמנה דהוי פושע וע"ש שכתב דהוי שבחא דמעלמא כמו כפל והיינו נמי משום שלא היה בשעת מעשה משא"כ שכירות שהיה בשעת מעשה תו לא מפקע ליה ועוד דבנ"ד שלא רצה לשלם לו רק אחר שנשבע המשכיר נראה פשוט דאין לך אטרחיה ה לבי דינא גדול מזה מה שהשביעו חנם ופשיטא דבכה"ג לא אקני ליה מידי הלכך הדין פשוט כמ"ש ואין צריך לראיות. ומה שכתבת שיש שתלה עצמו בדברי הש"ך סי' ש"ט הדבר פשוט כמו שכתבת דהאי גברא לא חש לקמחיה דהתם מיירי באופן שא"צ לשלם מן הדין רק מחמת התנאי בזה נחלק מורו על הראב"ן לומר שעיקר תנאי לא היה רק שאם ישלם בעד הסוס לא יצטרך לשלם שכירותו שהרי שם אותה עליה מעכשיו כמה היה שוה משא"כ בזה שהשכירות נגמר סתם ונתחייב לשלם ומה שפשע אח"כ מלתא אחריתי הוא וא"צ רק לנכות מה שמשערין שהיה הסוס נפחת בהליכתו בדרך ומשאוי כזו שהתנה עמו והמותר ישלם לו חוץ דמי שכירות שקצב לו: דברי בנך הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה מז שאלה בהיותי מעיין בסוגיא דתקנת אושא בב"ק דף פ"ח הלום ראיתי מה שהקשו התוספות שם ד"ה דלר"י דס"ל ק"פ כקה"ג ל"ל תקנת אושא דהא בלא"ה אינה יכולה למכור כיון שיש