בית אפרים חושן משפט יז

כל העדות בטל וה"נ כיון שהוזמו שנים מהכת מתבטל כל העדות ואעפ"י שהוזמו קודם ג"ד עדות פסולה הוא מספק ומתבטל הכל (ואעפ"י שמדברי התוס' ד"ה מש"ר וד"ה והביא מבואר החילוק דבהזמה טפי י"ל דשקרי נינהו אף שהוא קודם ג"ד מ"מ החילוק שכתבתי הוא נכון בעצמו) ואעפ"י שבזה אין הפסול ידוע מ"מ שפיר י"ל כן לפי תירוץ הב' שהבאתי לעיל שכ' בדף ל"א דאתי כמ"ד תתקיים בשאר וזה דוקא בד"מ: ולפי מ"ש י"ל לפי מ"ש באו"ת סימן ל"ח דאף לפי דעת הריב"ש דהזמה שלא בפניהם מבטל העדות דוקא לענין העדות שיעידו הם בעצמם אבל אין לחשוב שאר עדות הכשרי' כנמצא אחד קא"פ ע"ש ולפי"ז א"ש דלא מצי לאוקמי בכה"ג דהריב"ש דס"ל דהזמה שלא בפניהם מבטל עדות האחרים היינו לדידן דקי"ל למפרע נפסל משא"כ הכא דקיימינן אליבא דרבא דס"ל דחידוש הוא ומאי חזית דסמכת אהני כו' א"כ בהזמה שלא בפניהם דלא חדית לן רחמנא אינו רק בהכחשה ובשלמא בהזמה קודם ג"ד אע"ג דאיכא למימר מאי חזית כו' כמש"ל מ"מ אין חשש שיבואו אחרי' דאפי' יבואו אחרי' הוה כנמצא קא"פ דהא עכ"פ פסולים מספק כמו בהכחשה משא"כ בהזמה שלא בפניהם שפיר חיישינן לרבא שיבואו אחרים ואפ"ה לא יהי' פסולים כמ"ש האו"ת אך קשה כיון דהריב"ש מדמה הזמה שלא בפניהם כהזמה קודם ג"ד ע"ש א"כ כמו בקודם ג"ד אמרינן דכיון דעכ' הוה כהכחשה והם פסולים מספק א"כ יש כאן ספק קא"פ ה"נ אית לן למימר בהזמה שלא בפניהם דעכ"פ פסולין מספק: ולכן נראה דלכאורה בלא"ה קשה דמי הכריחו לאוקמי הך דתבעו ממון בהזמה נימא דמיירי בהכחשה שבאו עידי האב והכחישום ואין חשש שיבואו אחרים דגם האחרים יהיו מוכחשים מפי אלו לפי מה שכ' מהרש"א ומהר"מ שיף בפירוש התוס' גבי דאתכחיש בבדיקות דמשכחת לה שלא יהיו מוכחשים מ"מ נימא דהכא לא מיירי בהך גוונא שכ' מהרש"א וממילא דאין לחוש לעדי' אחרים אף בהכחשה וצ"ל כתירוץ הר"ן דכה"ג שהעדי' לא הכחישו זא"ז רק שעידי האב הכחישום הכחשה גמורה אף ר"ת יודה דלא מחייב מאה סלע דמצי למימר עדי' שלי אמתיים ע"ש (וזה שלא כדברי התוס' שלפנינו דאף בהכחשה גמורה מחייב מאה סלע) וא"כ לפי מ"ש דלרבא דס"ל חידוש הוא דמאי חזית דסמכת כו' גם הזמה קודם ג"ד למה יתחייב מאה סלע דהא מצי האב למימר האמת עם עדים שהבאתי אף שהוזמו מאי חזית דסמכת כו' כיון שהי' קודם ג"ד וצ"ל דבשלמא בהכחשה שפיר קאמר הר"ן כיון שכבר נגמר הדין עפ"י עידי הבעל אלא שאח"כ באו אלו והכחישום מ"מ מצי הבעל למימר כיון שעפ"י עדים שלי הוברר הדבר שזינתה אעפ"י שהכחישום סומך אני על עדי' שלי משא"כ בהזמה קודם ג"ד לא מצי למימר האמת כעדי' שלי כיון שעדיין לא הוברר שיש ממש בעדותן שהרי עדיין לא נגמר הדין על פיהם וכן נראה מדברי התוס' דמכות דף ה' ד"ה וכן לענין קנס דכל שלא נגמר הדין אינו ברור כ"כ שתתקיים ואכתי גברא לאו בר חיובא ע"ש (ועדיין צ"ע דדוקא בהכחישום עידי האב קודם ג"ד) ולפי"ז אין קושיא דנוקמא בהזמה שלא בפניהם ז"א דכיון שעכ"פ נברר הדין עפ"י עידי הבעל והזמה שלא בפניהם אינה רק כהכחשה לרבא דס"ל מאי חזית כו' א"כ א"צ הבעל ליתן מאה סלע כיון שנפסק הדין עפ"י עדי הבעל מצי למימר עדי' שלי אמתיים כיון שהוברר הדבר שיש ממש בעדותן ולכך מוקי לה בהזמה קודם ג"ד (ואמנם מהתוס' מבואר דס"ל החילוק בין הכחשה להזמה דבהזמה ודאי שקרי נינהו והיינו כמ"ש הרמב"ן והריב"ש דהזמה שלא בפניהם והזמה קודם ג"ד מבטל עדות הראשונים אלא שאין נענשי' ולפי"ז לכאורה שפיר מדייק בנ"ב מהתו' דנקטו דוקא הזמה דקודם ג"ד אך לקמן אבאר שגם לפי טעמא דהתוס' א"ש: ומלתא אגב אורחי' ראיתי להעתיק מ"ש בחידושי לסוגיא זו בישוב קושית אא"ז מהרש"א דלמה לי' לאוקמא תבעו נפשות בהוכחשו דשפיר מצי לאוקמא בהזמה ואחר גמר דין דאיכא עידי לעז שיצטרכו להוסיף עד ך"ג להרוג העדים ונלענ"ד ליישב והוא עפ"י מה שיש לדקדק בלשון רש"י שכ' עידי האב נהרגין ומשלמין לבעל ק' סלע שרצו להפסידו וק' למה נקט ק' סלע דוקא דהא רצו להפסידו ג"כ שיתחייב ליתן כתובה דמינה מיירי לענין עידי הבעל כמ"ש רש"י שם אך י"ל דלכאורה הא דאמרינן גבי עידי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון היינו הכתובה מיירי אע"ג דהבעל טוען פ"פ מצאתי מ"מ לא מהימן להפסידה מחמת חזקה אין אדם טורח כמ"ש התוס' דבאשת ישראל דאיכא ס"ס ומותרת לו לא שייך הך חזקה והלכך שפיר הפסד הכתובה בא ע"י עדים אלא שא"צ העדי' לשלם דקלב"ם ולפי"ז י"ל דהיכא שהביא הבעל עדי' שזינתה ואח"כ הוזמו מ"מ אין הבעל צריך ליתן הכתובה דאע"ג דהעדים הוזמו מ"מ כיון שהוא הביא עדי' לאוסרה על עצמו אמרינן דמסתמא קושטא קאמר שפ"פ מצא ואין לנו לחשדו שמשקר במזיד ומהדר בתר סהדי שיקרי דהא חזקה אין אדם טורח ואע"ג דהשתא שבאו עדים והזימום באמת היא מותרת לו מ"מ איהו אייתי סהדי למיסרי' עלי' אית לן למימר דקושטא קאמר דפ"פ מצא והנך סהדי שיקרי לא באו מחמת גרמא דידי' כ"א מעצמם משנאת האשה או הבעל ולאוסרה עליו באו והוא לא ידע והלכך לענין כתובה דאיכא למימר הם אמרו כו' יש לפטרו מחמת חזקה דאין אדם טורח והלכך הוצרך רש"י לפרש דמיירי לענין ק' סלע אך קשה דהא רש"י גופא בהא דמוקי ובאו עידי האב והזימום כ' דאפי' להפסיד כתובה לא מהימן דאיגלאי מלתא דשקורי משקר ואסהדי שקרי קא מהדר כו' וצ"ל דהתם קאי לחכמי' דפליגי על ר"מ דהיינו ר' יהודה ור"י ס"ל בכתובות דאינו חייב עד שישכור עדי' וכיון שהאב בא להוציא ק' סלע ע"כ הוא מברר שהבעל שכר העדים ופשיטא דלא מהימן כלל והיינו דאסהדי שקרי קא מהדר משא"כ בהא דרב יוסף י"ל דלא ס"ל כרבי יהודה ולכך פירש"י לענין מאה סלע. ואמנם י"ל דא"ש אף לר"י שהרי התוס' הקשו דלמה נהרגין דלימרי דלחייב הבעל באין והנה המהר"מ שיף תירץ דאם איתא הי' להם להכחישו דאף בהכחשה חייב ק' סלע לשיטת התוס' והנה לפי שיטת הר"ן דבכה"ג אין חייב ק' סלע א"א לומר כן וגם דאכתי הוה קשה דלימרי דלחייב הבעל כתובה באנו ודוחק לומר דלא אתי כר' יהודה וא"כ אף השתא אין לה כתובה דחזקה דאין אדם טורח במקומה עומדת אף לאחר הזמה וכמש"ל ולכן נראה לפענ"ד דשפיר אתי דרב יוסף אף כר"י דהנה לכאורה קשה לפי מאי דקי"ל הנוטל שכר להעיד עדותו פסול א"כ אם האב בא לקחת ק' סלע צריך לברר שעדי' אילו באו בשכרם ומה יתן ומה יוסיף אח"כ הזמת עדי' אלו כיון שכבר נפסל ולא שייך בהו דין הזמה כדאיתא בב"ק בסוגיא דמיפך והזמה וצ"ל דמתחלה היו אלו עדי הזמה ואח"כ מברר האב שהבעל שכר עדיו ולפי"ז ק' דלמה משלמין ממון ק' סלע וכתובה הרי הם יכולים לומר מי הוה ידעינן דאתי עדי' שהבעל שכר עדיו כסבורי' היינו שלא יהיו עדי' כאלה לבעל וא"כ אין כאן הפסד ממון דהא ליכא ק' סלע וגם מכתובה יהי' פטור מחזקה דאין אדם טורח כו' כיון שאכתי לא הוה עדים שהבעל שכר עדיו כנ"ל וצ"ל שהן הן עדיו גם ע"ז שהבעל שכר עדי' וא"כ באו להפסיד ממון ולפי"ז מתורץ קושית התוס' שהקשו דלימרו לחייבו ממון באנו י"ל דז"א דאם לא באו רק לחייבו ממון א"כ למה תפסו השקר באופן זה לומר מתחלה עמנו הייתם ואח"כ שקר שראו שהבעל שכר העדי' הו"ל לתפוס השקר להיפך ולהעיד מתחלה לפסול העדים בטענת שקיבלו שכר ואח"כ להזימם או שלא להזימם כלל ואפ"ה יתחייב הבעל מאה סלע דלא גרע מהכחשת עדיו אלא ע"כ שבאו להרוג ולהפסיד ממון ולכך הוצרכו להעיד כסדר הזה דוקא ולפי"ז מיושב קושית מהרש"א דהול"ל הך דבמקום נפשות בך"ג בהזמה לאחר ג"ד דאיכא חשש לעז שיצטרכו להוסיף עד ך"ג להרוג העדי' ולפי מ"ש י"ל דלא מצי לאוקמא בהכי משום דאכתי תיקשי כיון שלע"ע האב אינו תובע אלא ממון ק' סלע א"כ שפיר הו"ל לדון בג' וא"ל דאתי לידי נפשות שיצטרך ך"ג להרוג המוזמין ז"א דאם יוציא האב ק' סלע לפני ג' אילו א"כ ע"כ יצטרך האב לברר בפניהם שהבעל שכר העדי' וא"כ לעולם לא אתי לידי נפשות דאף שיחזרו ויעידו הזמה זו לפני ך"ג אין להם משפט מות כיון דכבר נפסלו בלא"ה לפני ג' מפני שנטלו שכר תו לא קטלינן להו אם הוזמו ולכך הוצרך לאוקמי בהכחשה וחיישינן שיבואו עדי' אחרי' כדברי הבעל ואיכא