בית אפרים חושן משפט טז

עדות שלא בפני בע"ד אבל לבטל עדותן לא דכיון שהמזימים מעידים בגופם של מוזמים עמנו הייתם והתורה האמינתם הרי הוא כאילו פסלם בגזלנות או בשאר פסול הגוף שיכולים לפסלם ולבטל עדותן כמ"ש הרמב"ן ז"ל בהא דעדים החתומים על השטר ומתו כו' ומשמע דכשהם חיים דומי' דמתו דהיינו שלא בפניהם מצי למפסלינהו לבטל עדותן ולא אמרינן תרי ותרי נינהו כו' וה"נ אע"פ שהוזם שלא בפניו ואינו הזמה לענוש אותו מכאשר זמם מ"מ עדותן בטלה כיון שהעידו בגופן ע"ש והביאו הב"י בח"מ סי' ל"ח והש"ך כ' שאין דברי הריב"ש לדינ' ואפי' לדברי הריב"ש אין יכולים לפסלו רק לעדות שאין זה רק חוב להם ולא לשבוע' וגם בשו"ת מהר"ל וב"ח ומהר"ם אלשקר כתבו שדעת הפוסקים דלא כהריב"ש ובשו"ת נ"ב חלק אה"ע האריך בזה והביא ראיות דלא כהריב"ש ואיידי דחביבין לי שמעתתיה דהגאון ז"ל ראיתי לישא וליתן בדבריו ז"ל: והנה הגאון ז"ל הביא ראיה מסנהדרין דף ח' ע"ב ד"ה והביא האב כו' קודם גמר דין דהשתא ליכא מיתה בזוממין ע"ש ואם איתא להא דהריב"ש לא הוצרכו לדחוק בזה דאיירי קודם גמר דין דאפי' אחר ג"ד יכול להיות שהזימום שלא בפניהם דהם מוזמים ודאי לדעת הריב"ש וחיוב מיתה ליכא כיון דהוה שלא בפניהם אלא ודאי דלא כהריב"ש והזמה שלא בפניהם דהכחשה הוי היינו בב' כתות עדים המכחישים זא"ז ובהכחש' יכול לבא לידי נפשות כמ"ש ר"ת אח"כ בדבור ההוא כו' עכ"ל הנ"ב ז"ל ולכאורה ראיה גדולה הוא דעכ"פ ה"ל להתו' לינקט בדבריהם גם הזמה שלא בפניהם: ונלענ"ד ליישב דברי הריב"ש ז"ל ומתחלה אבאר מה שצריך להבין במ"ש התוס' דבהזמה קודם ג"ד ליכא נפשות דלמה לא ניחוש ללעז שיבאו עדים אחרים ומה בין זה להכחשה ומה שחלקו התוס' דבהזמה סהדי שקרי נינהו עדיין יש פ"פ לומר דדוקא בהוזמו אחר ג"ד כיון שכך גזרה חכמת התורה שכל שהם מזימים העדים האחרונים נאמנים א"כ יש לנו לומר שעדות הראשונים שקר משא"כ בהוזמו קודם ג"ד כיון דאמרינן בב"ק אליבא דרבא גופא עד זומם חידוש הוא דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וא"כ אין לך בו אלא חידושו דוק' לאחר ג"ד אבל קודם ג"ד אית לן למימר מאי חזית כו' ולהכחשה דמי וא"כ כי היכא דבהכחשה חוששין לומר שמא יבאו עדים אחרים כמו כן י"ל בהזמה קודם ג"ד ג"כ וא"כ איך אמרינן תבעו ממון דהיינו הזימום קודם ג"ד בשלשה ותבעו נפשות היינו בהכחשו בך"ג דמה בין זה לזה ובתרווייהו איכא למיחש שיבא לידי נפשות (ואע"פ שהרמב"ם פ"כ מהל' עדות כ' או שהוזמו שניהם קודם ג"ד כו' אין נענשין אע"פ שהוזמו ונפסלו לכל עדות שבתורה כמבואר סי' רס"ו ע"ש מ"מ י"ל דזה באמת לדידן דקי"ל כאביי דס"ל למפרע הוא נפסל ולדידיה אפשר דס"ל דלא הוי חידוש ע"ש בתו' משא"כ הכא דאזיל אליבא דרבא דאיהו תרגמה שהביא האב עדים והזימום קשה): ולכן נראה לפענ"ד דלכאורה קשה למ"ש ר"ת דמיירי בהוכחשו עידי הבעל וכתב הר"ן בחידושיו דמיירי ששני העדים היו מכחישים זה את זה בחקירות דאל"כ אלא שהוכחשו מפי אחרים אין הבעל צריך ליתן ק' סלע אף לר"ת שיכול לומר עדים שלי אמיתיים הם ע"ש ולפ"ז קשה למה הצריכו רבנן ך"ג משום שחוששין ללעז שיבאו עדים אחרים ע"ש בתוס' באוקימתא דעולא ולכאורה מה בכך שהרי לקמן דף ל"א אמרינן לא נחלקו ב"ש וב"ה בב' כתות עדים א' אומרת מנה וכת אחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת א' אומר מנה וא' אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותן כו' והקשו התוס' דהא כיון דב"ש ס"ל בכת א' נחלקה עדותן א"כ אף בב' כתות ה"ל כנמצא כ"א קא"פ ותירצו כיון שאין הפסול ידוע לא אמרינן הכי ועוד י"ל דאתיא כמ"ד תתקיים העדות בשאר ועוד י"ל דדוקא בהעידו תכ"ד כו' ע"ש. ולפי"ז קשה בסוגיא דהכא דמאי ניחוש שיבאו עדים אחרים ומה בכך כיון שאלו הכחישו זא"ז שוב ה"ל כנמצא קא"פ ותירוצי התוס' לא שייך כאן שמה שתירצו לחלק בין העידו תכ"ד ז"א דהסוגי' לא ס"ל הכי שהרי בחד אוקימתא מוקי לה בנמצא א' קא"פ ולכך ס"ל לר"מ בג' וקשה דאכתי ניחוש ללעז שיבאו אחרים שלא יהיה פסול ביניהם וה"ל להתוס' להקשות כן אהך אוקימתא כמו שהקשו על אוקימתא דאיתכחוש בבדיקות אלא ע"כ דעל אוקימתא דנמצא קא"פ לא קשי' להו דנהי שיבאו עדי' אחרי' אח"כ כולם יפסלו מחמת הפסול הנמצא בראשונים וא"כ ה"נ דכוותי' (וכ"כ התו' לקמן וגם במכות דאף לאחר כ"ד עדותן בטלה וגם בב"ב דף י"א השמיטו תירוץ זה לחלק בין תכ"ד ע"ש ובתשובה הארכתי לענין דינא) וגם התירוץ הב' דס"ל כמ"ד תתקיים בשאר לא שייך כ"א בד"מ משא"כ כאן דאמרינן שמא יבואו ויהי' ד"נ והא ליתא דבד"נ נמצא קא"פ בטל לכ"ע וגם תירוץ הא' לא שייך כאן דהתם שפיר אין הפסול ידוע כיון ששנים מעידין כך ושנים מעידים כך ולא נתברר הפסול משא"כ כאן שא' אומר כך וא' אומר כך ואנן חיישינן שיבאו אחרים ויעידו כדברי האחד א"כ יתברר שהשני שהעיד להיפוך הוא שקרן ופסול וא"כ יהיה הפסול ידוע ויתבטל כל העדות וא"כ מה חשש לעז שייך כאן וצ"ל עפ"י מה שקשה לכאורה על התו' שהקשו בב' כתות עדים המכחישין ה"ל נמצא קא"פ שהרי באמת בעינן שזה פסול יצטרף עם הכשרים בראיית המעשה וכאן הרי אנו אומרים דכת אחת משקרים וא"כ אפשר שאף בשעת מעשה ל' הי' שם ומעולם לא נצטרפו בראי' ומכ"ש שיש להקשות כן לפי מה שכ' הרמב"ם והתוס' דאם הוזם א' מן הכת כל העדות בטל וקשה למה כיון שהוזמו א"כ לא היה בשעת מעשה כלל והנ' בסי' נ"ח כתב הטעם דכיון שהם אומרים עכ"פ ראינו המעשה אלא שהוזמו חשוב כהיו שם בשעת ראיה כיון שעכ"פ לפי דבריהם היו שם ע"ש ובתשובה תמהתי על הב"ח בזה דאטו מפיהם אנו חיים וכתבתי ליישב כ"ז באופן נאות ונכון מאוד ואין כאן מקומו): והשתא א"ש דדוקא בהוכחשו או הוזמו מפי עדים האומרים עמנו הייתם או הבע"ד הי' עמנו שפיר אמרינן כיון שלפי דברי המוכחשים הי' שם חשיב כהי' שם בשעת ראי' ולפיכך שפיר הקשו בב' כתי עדים המכחישים דה"ל נמצא קרוב או פסול כיון שעל שעה אחת מעידין ולפי דבריהם היו שם משא"כ כאן שפיר י"ל לרבנן דחיישינן ללעז שיבאו אחרי' וא"ל דהא הוי כנמצא קא"פ ז"א כיון דמיירי שהוכחשו בחקירות דאיזה יום או שעה דהיינו שזה אומר מעשה כי הוה ביום ב' וזה אומר ביום ג' וכה"ג א"כ אם יבאו עדים ויעידו כדברי הא' שפיר קטלינן לה וכיון שזה הפסול אומר על יום אחר א"כ אף לפי דבריו לא הי' שם ולא נתבטל העדות כלל אך כ"ז בהכחשה דחקירות משא"כ בהוכחשו בבדיקות דהיינו שזה אומר כליו שחורי' כו' שפיר קאמ' הש"ס דר"מ ס"ל כבן זכאי דהכחשה דבדיקות הוה הכחשה הלכך סגי בג' ואין לחוש ללעז שיבואו אחרי' דאף אם יבאו לא מהני כיון דלדידי' בבדיקות הוה הכחשה גמורה ולפיכך נחלקה העדות אף הבאים אחריהם יפסלו דה"ל נמצא קא"פ דהא כאן אין הכחשה ביניהם בזמן כדאמרינן דאתכחש בבדיקות ולא אתכחש בחקירות ופירש"י שכוונו באיזה יום ואיזה שעה (ומדוקדק הלשון דקאמר ולא אתכחש בחקירות ולכאורה היא שפת יתר ולפי מ"ש דבא לאוריי כיון שכוונו על שעה חדא אין לחוש אף לסהדי אחריני ולפי שיטת ר"ת מדוקדק יותר משום דעד הך אוקימתא מיירי הסוגיא שהכחישו אז בחקירות כמ"ש הר"ן ולכך קאמר השתא ולא אתכחש בחקירות וק"ל) רק שזה אומר כליו שחורי' כו' ועכ"פ לפי דבריו הי' שם בשעת מעשה ונפסל כל העדות וכמ"ש בשם הב"ח וזה נכון מאוד כפתור ופרח (ועיין בחלק אה"ע סימן נ"ד כתבתי מזה אך לפ' שיש שם חסרון ודילוג הנחתי כאן הדברים ככתבם): ואחרי הודיע אותך את כל זאת ממילא דלק"מ מה שהקשיתי מה חילוק יש בין הכחשה להזמה קודם ג"ד ולפי החילוק נכון ומבואר דבשלמא בהכחשה דהיינו הכחשה דחקירות שפיר חוששין שיבואו עדי' אחרי' ויבוא לידי ד"נ על ידם שלא יהי' נפסל מחמת עדות המוכחש כיון שלא נצטרף בראי' אף לפי דבריו שהרי הוא מעיד על יום אחר משא"כ בהוזמו קודם ג"ד דאפי' תימא שיבואו עדי' אחרי' מ"מ אין בכך כלום כיון שעכ"פ יש כאן חשש עדי' פסולי' שהרי הוזמו מפי שני עדים ואעפ"י שהי' קודם ג"ד ותרי ותרי נינהו מ"מ נפסלו מספק דשמא סהדי שקרי נינהו ולא היו שם כלל כמו שאומרים המזימין וא"כ אף הבאים אחריהם פסולים כיון דלפי דברי הפסולין היו עמהם וכמ"ש הב"ח לענין אם הוזם א' מהכת