בית אפרים חושן משפט קסו

די"ל דשפיר חל על שעבוד דתשמיש ומזונות ומ"מ אין לכופו בשביל כך בגמל וספן דעונתה רחוקה ופת בסלו הוה דשמא ימצא פתח לנדרו ולכך הוצרך להקשות ממתניתין דקונם שאני עושה לפיך משא"כ רש"י פירש שפיר דאין חל על תשמיש אליבא דמסקנא דמיירי באומר צאו מ"י וגמל וספן דין אחד להם כמו טייל ופועל ואפילו אליבא דשמואל יש לכופו אם היה חל. אך באמת אינו חל על תשמיש כלל: ועפי"ז פירשתי דברי רש"י בדף ע"א ע"ב שכ' וז"ל מלהנות לו עד שלשים יום קונם את נהנית לי עד שלשים יום ולא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל משום דמשעובד לה וגבי מזונות נמי מוקמינן לקמן באומר צאי מ"י למזונותיך ופרנס משום דלא ספקה ואית דמוקי כגון שהוא מן הגמלים או מן הספנים שאין לכופו בשביל תשמיש ולאו מלתא דהא לקמן מוקי אכולהו קתני מתניתין לענין מדיר שבת אחת עכ"ל: והנה בלשון רש"י זה איכא תמיה טובא חדא דמפרש קונם את נהנית לי עד שלשים יום ונקט מלתיה אליבא דרב והרי בש"ס כאן ושם גופא מייתי עלה פלוגתא דרב ושמואל והפוסקים פסקו נמי להלכה כשמואל ולשמואל הך עד שלשים יום אלבתריה קאי דיעמוד פרנס ועוד דמלשון רש"י שכתב וגבי מזונות נמי מוקמינן כו' מבואר דמגופא דמתניתין דקאמר דלא חייל אתשמיש מוכח דלענין מזונות מיירי באומר צאי ובאמת שהש"ס כאן לא הוכרח זה מגופא דמתניתין רק מהך דקונם שאני עושה לפיך וכמו שהקשו התוספות באמת על רש"י דהכא ועוד קשה דהא גם הני דמוקי בגמלים וספנים ע"כ דלא פליגי בדינא על רש"י דאין חל על תשמיש יותר משיעור עונה כמבואר בנדרים דף ט"ו דפריך והא משועבד לה ומשני באומר הנאת תשמישך עלי כו' והכא כיון דקאמר מלהנות לו הוא כאומר הנאת תשמישי עליך דלא חל וא"כ מי הכריח אותם לאוקמי בגמלים וספנים ולצאת מידי פשוטו דמיירי אף בטייל ופועל ומשום דלא חל וגם יש לדקדק מה שהפסיק רש"י וכתב וגבי מזונות נמי ואח"כ כתב ואית דמוקי כו' ואף שיש לומר דאסוקי מלתא הוא ושוב חזר לומר על הדרת תשמיש אית דמוקי כו' אך לפמ"ש יש לפרש באופן מרווח ודברי רש"י מדוקדקים מאד דהנה מה דמוקי הש"ס באומר צאי כו' הכריח הש"ס משום דקשיא ליה מתני' דקונם שאני עושה לפיך והיינו אליבא דשמואל דס"ל דמדיר הוה פת בסלו ואין הכרח מגופא דמתניתין משא"כ אליבא דרב דמדיר לא הוי פת בסלו יש הכרח מגופא דמתניתין דע"כ דמתניתין מיירי בטייל ופועל ומשום דלא חייל וא"כ הך דמזונות ע"כ מיירי באומר צאי ושוב א"צ לומר בטייל ופועל דוקא דגם בגמל וספן דינו כטייל ופועל וזה כוונת רש"י בכאן דבעי לפרושי הך דמזונות באומר צאי ולכך נקט מלתי' אליבא דרב וא"כ א"א לאוקמי בגמלים וספנים וע"כ משום דלא חל וגבי מזונות נמי מוקמינן כו'. וע"ז כתב ואית דמוקי כו' שאע"פ שהם מודים לדינא דרש"י דלא חל אתשמיש מ"מ בעי לאוקמי בגמלים וספנים דאין לכופו משום תשמיש וממילא שאין הכרח מגופא דמתניתין לפרש גבי מזונות שאמר צאי וע"ז כתב רש"י דליתא דהא אליבא דרב קיימינן ואליביה מוקמינן לקמן אכולהו וא"כ אי מיירי בגמלים וספנים ודאי דהנדר חל דאף דלרב י"ל דאינו דומה מ"מ זה לאחר חלות הנדר אבל מ"מ שפיר חל הנדר בשעתו דאין כאן עונה בגמלים וספנים ומ"מ כיון דאינו דומה יש לכופו להוציא בשבת אחת אלא ע"כ מוכח מגופא דמתניתין דלא חל אתשמיש והך דמזונות מיירי באומר צאי כו' ולכך נקט רש"י מלתיה אליבא דרב דלשמואל שפיר יש לומר כהנך אית דמוקי דלדידיה דהוה פת בסלו משום שמא ימצא פתח לא יוציא בשבת אחת ומהאי טעמא לא פריך הכא מגופא דמתניתין וכמ"ש: ובאופן אחר י"ל דהא דאמרינן בנדרים דתשמיש דבר שאין בו ממש הוא כתבו דאין הנדר חל רק מדרבנן והב"י בסי' קל"ט כתב בשם הריב"ש דמתרצינן דבוריה כאילו אמר הנאת גופך. והנה תירוץ הריב"ש לא שייך אלא באומר בפירוש הנאת תשמישך דכיון שהיא דשאב"מ יש לנו לתרץ דבורו משא"כ באומר לו סתם שכולל כל הנאות אם אינו חל על דבר שאב"מ מנ"ל לתרץ דבוריה שאסר הנאת גופו לתשמיש עליה וא"כ אף אם הנאת תשמיש בכלל דבר שאב"מ הוא וצ"ל דבאמת אינו אסור אלא מדרבנן והר"ן בנדרים כתב דאף שנדר מתשמיש דרבנן והשיעבוד מדאורייתא מ"מ יכולין חכמים לעקור דבר מה"ת והיינו בקונם הנאת תשמישך עלי לפי שאין מאכילין כו'. ולפ"ז א"ש דמגופא דמתניתין לק"מ די"ל כיון דמשועבד מדאורייתא והנדר אינו חל רק מדרבנן לא חל משא"כ מזונות אפילו אי מזונות דאורייתא מ"מ הנדר ג"כ דאורייתא ושפיר חל הנדר ולכך הוצרך להקשות מקונם שאני עושה לפיך דהתם נמי הנדר חל דאורייתא כמבואר לעיל דף נ"ח ואפ"ה לא חל: והנה ראיתי מ"ש כ"ת בשם ספר שער המלך הלכות נדרים בשם ס' קול יעקב שכתב בהך דנדר שהותר מקצתו לחלק בין חל מעיקרו והותר מקצתו ע"י פתח ובין אם מעיקרו לא חל על מקצתו והביא ראיה מסוגיא זו ובאמת לפי טעם הירושלמי אין מקום לחלק כיון דעכ"פ לא נתקיים כל היוצא מפיו ובשער המלך שם כתב חילוק אחר ועי' בחידושי הריטב"א שבועות כ"ט דנשבע לשלם קרן ורבית אף שאינו חל על הריבית חל על הקרן ולא אמרינן הותר מקצתו במידי דממילא ודוקא ע"י התרה אמרינן הכי ועיין בחידושי הרשב"א בנדרים דף י"א דבנדר הניתר על ידי פתח דוקא אמרינן הכי. ושוב ראיתי כי בשער המלך הביא דברי הריטב"א דשבועות וכתב שהביאם במחנה אפרים והקשה ע"ז מהריטב"א דכתובות בסוגיא דקונם שאני עושה לפיך. עי' שם מתשובת הר"ן בזה וקצרתי: אך כדי ליישב דברי רש"י הנה זה כביר שעמדתי על קושיא זו וכתבתי בחידושי לתרץ עפ"י מ"ש הרשב"א בנדרים דף ט"ו בהא דאמר התם הנאת תשמישך עלי חל הנדר דהא לא מיקרי הנאה כלל כיון דהוא מחויב בה משום מצות עונה ומצות לאו להנות ניתנו ותירץ דהמצוה הוא מחמתה וכיון שבאומר הנאת תשמישך עלי חל הנדר ופקע שעבודא ואין כאן מצוה ושוב מיקרי הנאה עי' שם אך זה באומר הנאת תשמישך עלי משא"כ באומר הנאת תשמישי עליך דקי"ל דבכה"ג לא חל הנדר משום דמשועבד לה וכיון שיש כאן שעבוד אין כאן הנאה דהא מצוה הוא ומצות לאו להנות ניתנו וא"כ אפילו אם משמש עמה אין בזה ביטול הנדר דהא נדר מלהנות לו ואין זה הנאה אלא מצוה. ולפ"ז א"ש מ"ש רש"י אין הנאת תשמישו נאסר עליה דהא משועבד לה וא"כ יש כאן מצוה ואין בהנאת תשמישו ביטול הנדר כלל וא"כ שפיר חל הנדר על מזונות דא"ל דבטל מקצתו בטל כולו דז"א דאף מקצתו לא נתבטל שמה שהדירה שלא תהנה ממנו אין זה מתבטל לפי שהוא מקיים מצות עונה לאו להנות ניתנו: ובזה יש ליישב לשון רש"י לעיל דף ס"א ע"ב שכתב רש"י אהך מתניתין מלהנות לו כו' ולא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל משום דמשעבוד לה כו'. ולכאורה מתחלת לשונו משמע שהוא לא הדירה כלל מהנאת תשמיש והיינו כשיטת התוס' דהכא דלהנות לו לא משמע תשמיש ושוב כתב דהא לא חייל כו' משמע דשפיר יש בלשון זה שמדירה מהנאת תשמיש ג"כ אלא שאינו חל משום דמשועבד לה וכשיטת רש"י כאן וכן ראיתי מי שדקדק בזה בלשון רש"י ז"ל שהיא סתירה תכ"ד ולפי מ"ש לשון רש"י מדוקדק היטב דודאי אם היינו אומרים דחל הנדר ופקע השיעבוד אז היתה אסורה בתשמיש מלשון להנות לו שכולל כל הנאות דכיון שפקע השיעבוד ואין כאן מצוה הנאת תשמיש הנאה מיקריא וכמו שכתב הרשב"א בהנאת תשמישך עלי אבל באמת בגונא דהכא שאסר הנאתו עליה אין הנדר חל משום דמשועבד לה ויש כאן מצוה א"כ ממילא שבלשון נדר זה אין נכלל בו הנאת תשמיש שאינו הנאה רק מצוה שלא ניתנה להנות ומדוקדק לשון רש"י שלא הדירה מהנאת תשמיש שאף שבכלל להנות כל הנאות במשמע מ"מ הנאת תשמיש אינו בכלל וטעמא דהא לא חייל משום דמשועבד לה וא"כ כיון שהקונם לא הפקיע השעבוד והמצוה במקומה עומדת ולא חשיבא הנאה ממילא דאין כאן נדר מעיקרא על הנאת תשמיש כלל: ובזה יש ליישב מה שהקשו המפורשים הביאם בש"מ על רש"י מדברי הירושל' שהקשה על מתניתין דהכא ומתניתין דהמדיר את אשתו מתשמיש המטה ומתרץ תמן במדירה מגופו ברם הכא במדירה מנכסיו הרי מבואר דהירושל' מפרש דלהנות לו אין תשמיש במשמע וכשיטת התוס' ונראה לתרץ ע"פ מה דאמרינן בנדרים דף ט"ו דהנאת תשמיש הו"ל דבר שאין ממש ואין נדרים חלים על דבר שאין בו