בית אפרים חושן משפט קסה

לא היה עליו חיוב יותר מהעונה א"כ חל הנדר ואע"ג דע"י שנודר אין כאן פת בסלה לא איכפת לן בהכי כיון דבשעת הנדר לא היה שייכות שעבוד וכמ"ש התוס' לענין דברים קטנים ואין לחלק ולומר דהתם קודם הנדר אין כאן שעבוד על דברים קטנים כלל משא"כ כאן דבהא מלתא גופא משועבד לה שיהיה לה פת בסלה וכמו שכתב הרשב"א בנדרים לענין גוף השעבוד דאף בלא מצוה הוא משום דמעיקרא אדעתא דהכי נשאת ונשתעבדו זה לזה וה"נ מעיקרא נשתעבד לה שיהיה פת בסלה ז"א דא"כ ה"נ נימא דמעיקרא נשתעבד לה על דברים קטנים כשלא תוכל לגלגל עמו וא"כ בשעת הנדר יש כאן חלות השעבוד ואינו יכול להפקיעו א"ו דליתא דכל שבשעת הנדר אין כאן מקום לחייבו על הדבר שהוא נודר עליו שפיר הוא יכול לידור עליו. ועוד נראה דמשום דנימא דמשועבד שהיה לו פת בסלו אין מקום להפקיע הנדר כלל דע"כ לא אמרינן הך מלתא דאינו דומה מי שיש לו פת כו' אלא לענין זה שכופין אותו להוציא בשבת אחת דכיון שאסרה עליו אין לה פת בסלה וקפדא בהכי ועל שבת א' או שתי שבתות לא קפדא דגמרינן מנדה או מיולדת טפי מהכי קפדא שעכ"פ יהיה לה פת בסלה וגם כיון שהוא מדירה סברה מסני סני לה וכה"ג מחלק לרב בין סתם למפרש דבסתם יוצא לאלתר אע"פ שעדיין לא הגיע זמן עונתה משום דסברה מסני סני לה אבל מ"מ מנין לנו לומר שיש ע"ז שם שעבוד שלא יחול הנדר שאין נופל ע"ז שם שעבוד כלל רק השעבוד הוא על חיוב העונה וכל שנודר בפחות משיעור לא נשתעבד כלל וחל הנדר ותמתין שבת א' דבזמן כזה לא איכפת לן בפת בסלו ואח"כ באמת יצטרך להוציא אם לא ימצא פתח לנדרו וא"כ דין הגאון ז"ל אמת ולאו מטעמיה וכמ"ש: וראיתי בספר כתובה כתב לתרץ קושית אא"ז מהרש"א בריש המדיר במ"ש התוס' דמגופא דמתניתין בתשמיש הוה מצי לאקשויי כתב מהרש"א דמגופא מצי לאדחויי דתשמיש דאורייתא לא חל הנדר משא"כ מזונות דרבנן וע"ז כתב בספר כתובה שם דכיון דמתניתין דלעיל גם בגמל וספן מיירי משום קושית הש"ס דאיכפל תנא לאשמעינן טייל ופועל וא"כ אע"ג דלא חל משום דלפי שאינו דומה כו' מ"מ לאו דאורייתא ע"ש ולטעמיה אזיל דס"ל דכה"ג שעבוד מיקרי להפקיע הנדר ולדידי צ"ע שנראין הדברים כמ"ש דמשום פת בסלה לא פקע נדרא ומ"ש שם להוכיח דע"כ אין השעבוד חל משום דבעי פת בסלו דאל"כ קשה אמתני' דהכא איכפל תנא כו' לפענ"ד ז"א דדוקא התם חשיב ליה פרכא כיון דאתי לאשמעינן דין המדיר מתשמיש אם איתא דלא שייך רק בטייל ופועל הו"ל לפרושי משא"כ כאן דעיקר דין התנא לאשמעינן דין נדר של מזונות ושנה התנא בלשון קצרה מלהנות לו דמשמע ג"כ תשמיש שפיר משכחת לה דמיירי בענין שאין הנדר חל על תשמיש כגון טייל ופועל כיון שעיקרו מיירי לענין נדר מזונות וזה ברור לענ"ד ומאוד יש להפליא על הגאון החסיד ז"ל שהעלים עיניו הטהורים מדברי רש"י בסוגיא דלעיל דף ס"א ע"ב בד"ה מלהנות לו כו' ואית דמוקי כגון שהוא מן הגמלים או מן הספנים שאין לכופו בשביל תשמיש ולאו מלתא הוא דהא לקמן מוקי דאכולהי קתני מתניתין לענין מדיר שבת א' עכ"ל: ולדברי הגאון ז"ל צ"ל בכונת רש"י דדחי להנך דמוקי בהכי דוקא אלא בכל גווני מיירי ומשום דאינו חל אבל זה אינו במשמע בלשון רש"י דא"כ הו"ל למידחי דלית לן לאוקמא מתניתין בגמל וספן דוקא ומלשונו שכתב דלקמן מוקי אכולהי כו' נראה שר"ל דא"כ הול"ל כאן שבת א' יוציא אלא ע"כ דלא מיירי מגמל וספן אלא מטייל ופועל דאין הנדר חל כלל ועכ"פ הוא פלא שלא הזכיר מלשון רש"י בזה כלל ועי' שם בק"א סימן ע"ו מ"ש ראיה מש"ס דנדרים וכן משמע לכאורה מלשון הרמב"ם וש"ע ואין כאן מקומו והעיקר קושית מהרש"א דממתניתין מצינן לדחויי דתשמיש דאורייתא נלענ"ד דא"ש ע"פ דברי הרשב"א בנדרים שהקשה כו' דהנה הרשב"א בנדרים הקשה בהא דנדרים חלי' על דבר מצוה כגון סוכה ולולב דנימא דעשה דחי ל"ת דלא יחל ותירץ דאיכא נמי עשה דכל היוצא מפיו יעשה וכ"כ בשער המלך בשם ספר החינוך ולפ"ז לכאורה קשה בהא דאמרינן דתשמיש משעבוד לה דכתיב ועונתה לא יגרע דהא הוא רק לא תעשה וא"נ נימא דאתי עשה דכל היוצא מפיו יעשה ודחי לל"ת דעונה. ונראה דא"ש לפמ"ש הרשב"א בנדרים שהתוס' הקשו אהא דאמרינן משעבוד לה דהא נדרים חלים על דבר מצוה ותירץ דהא דאמרינן משעבוד לה היינו בלא מצוה אלא כיון שנשאו זה את זה שעבדו עצמם זה לזה שע"ד כן ניסת לו מתחלה וא"כ א"ש דאף דמחמת הל"ת דלא יגרע הוה אמרינן דאתי עשה ודחי ליה מ"מ מצד השעבוד לא נאסר עליה דהוה כאוסר עליה דבר שהוא שלה וא"כ אין מקום לקו' מהרש"א דא"א לחלק בין תשמיש דאורייתא דהא מצד המצוה אתי עשה דנדר ודחו ליה ואין מקום להתיר התשמיש רק מצד שעבוד שנשתעבד לה בשעת נשואין, והרי שעבוד זה היה כמו כן על המזונות ואם אינו חל על תשמיש גם על מזונות לא יחול ושפיר הקשו התוס' על רש"י. והנה כבר הבאתי דברי רש"י במ"ש ואית דמוקי לה כגון שהוא מן הגמלים כו' ובלשון רש"י שם איכא תמיה טובא כמ"ש לקמן וראיתי להעתיק לכ"ת מ"ש בזה בחידושים על דברי התוס' שהקשו דמגופא דמתניתין הו"מ למפרך. ולענ"ד נראה דא"ש דהנה רש"י לעיל דף ס"א כתב על הך מתני' וז"ל ואית דמוקמי כגון שהוא מן הגמלים או מן הספנים שאין לכופו בשביל תשמיש ולאו מלתא הוא דהא מוקי לקמן אכולהי קתני מתני' לענין מדיר שבוע אחת עכ"ל: וכדי ליישב דעת האית דמוקי דודאי לאו קטל קניא נינהו והאיך נעלם מהם ש"ס מפורש לקמן דהנה התוס' דף ס"ג כתב דמדיר הוי טפי פת בסלו ממורד ולכך שפיר יליף מדיר מנדה דהוי פת בסלו וגם לכך מוסיפין במורד ולא במדיר עי' שם ושם בדף ס"ב דקאמר דמתניתין דמדיר מתשמיש שבת א' דמוקי דאכולהו קאמר טעמא משום דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' מבואר דמדיר לא חשיב פת בסלו ודוחק לומר דחשיב טפי פת בסלו ממורד לענין דאין מוסיפין אבל מ"מ לא חשיב פת בסלו לענין דשבת אחת כופין להוציא דמסתבר אי חשיב פת בסלו לכולה מלתא פת בסלו הוא וצ"ל דהא דאמרינן התם אפילו מורדת נדה ומפלגינן מחמת פת בסלו שמואל קאמר לה התם ואליבא שפיר כתבו התוס' שם דמדיר הוה פת בסלו שמא ימצא פתח לנדרו דשמואל ס"ל הכי ומוקי מתני' אפילו בסתם שמא ימצא פתח א"כ מדיר לא הוה פת בסלו כלל וא"ש הא דמוקי מתניתין אכולהו משום שאינו פת בסלו די"ל דזה קאי אליבא דרב דלדידיה מדיר לאו פת בסלו הוא והא דאין מוסיפין במדיר לרב אכתוב לקמן. ולפ"ז י"ל שזהו דעת האית דמוקי בגמלים וספנים שהם מפרשין כן אליבא דהלכתא דקי"ל כשמואל ולדידיה בגמלים וספנים אין לכוף בשבת א' משום דשפיר הוה פת בסלו שמא ימצא פתח לנדרו. אך י"ל דז"א דהא בש"ס מוקינן לה באומר צאי מעשה ידיך במזונותיך והתוס' ס"פ אעפ"י כתב לרב אשי דאמר אוכלת מליל שבת היינו תשמיש אפילו הוא כן הואיל ומשרה אותה ע"י שליש כו'. ונראה דה"ה באומר צאי מ"י למזונותיך הדין כן וכ"כ בספר כתובה שם. ולפ"ז מיד שאומר לה צאי מ"י חזר עונת גמל וספן להיות כמו טייל ופועל וא"כ גם אליבא דשמואל א"א לאוקמי גמל וספן דגם אינהו דין טייל ופועל יש לו וצ"ל דהך אית דמוקי סברי כדעת הפוסקים דאף במשרה ע"י שליש כל חד עונתיה כדיניה וה"ה באומר צאי ורש"י ז"ל סובר בזה כהתוס' (עי' בש"מ בשם תר"י שכ' בשם רבני צרפת דלא כהתוס' בזה) וכמ"ש לקמן בלשון רש"י בזה. ולפ"ז לק"מ קושית התוספות על רש"י דלפריך מגופא דמתניתין משום דרש"י שפיר כ"כ לפרש המשנה אליבא דמסקנא ואקימתת הש"ס דאמר צאי מ"י וא"כ גם גמל וספן דינו כטייל ופועל ושפיר קאי אכולהו דמתשמיש לא נאסר שאינו חל משום דמשועבד לה משא"כ בס"ד דלא ידע דמיירי באומר צאי לא הוי מצי לאוכחי מתשמיש דלא חייל משום דמשועבד לה די"ל דשפיר חל אלא דמיירי בגמלים וספנים וכדעת האית דמוקי ולכן בשביל תשמיש אין לכופו וא"ל דאעפ"כ יש לכופו משום פת בסלו ז"א דהא קושית הגמרא הכא לא אזלי אליבא דרב וכמ"ש התוס' דלרב איכא לאוקמא כגון דתלנהו למזונות בתשמיש רק אליבא דשמואל קשיא ליה וכמו שתירצו התוס' לקמן ואליבא דשמואל שפיר הוה במדיר פת בסלו שמא ימצא פתח ואין בגמל וספן כלל בשביל תשמיש והך מתני' דקתני שבת א' אליבא דשמואל ע"כ מיירי בטייל ופועל או במשרה על ידי שליש או שאמר צאו דכולהו כטייל ופועל נינהו. וא"כ אליבא דשמואל מגופא דמתניתין לא מוכח מידי