בית אפרים חושן משפט קסד

דרך קצרה מהנ"ל דלשון בטילה יש לפרשו על שני לשונות או דלעבר מודה שלא לשם מתנה קיבלה או שמפקירה מעכשיו להבא ואין לו משמעות אחר מלבד זה אך בלשון אי אפשי יש לפרשו איני חפץ בה וזה לא שייך רק בקרקע אבל במטלטלי לא שייך זה דאם איתא שאינו חפץ בהם יחזירם וכמ"ש הרשב"א וע"כ דלשון הפקר הוא ואם אנו מפרשים אותו על לשון הפקר דהיינו שמסלק עצמו ממתנה זו יש בו ג"כ משמעות שני לשונות או שנותן הודאה לשעבר שלא רצה בו מעולם (ובזה לא שייך אם איתא להדרינהו כיון שאומר שמתחלה לא רצה לקבלם לשם מתנה רק לשם פקדון וכיוצא וכמו לענין קרקע דאומר בטילה דאמרינן שמודה שמעיקרא קיבל השטר שלא לשם מתנה ולא אמרינן דאם איתא יחזיר השטר משום דזה לא שייך רק היכא שאומר איני חפץ עתה ולמאי דמסיק בגיטין דלישני דמהני קאמר היינו שהוא לשון מעיקרא שכן נראה כוונתו שתחזור לבעלים שהרי אומר שמבטל המתנה או אינו רוצה ביה ולכך שפיר כתב רש"י דמסיפא דאי אפשי לחוד לא קשיא דהוי אמרינן דלשון אי אפשי אין לו משמעות על עבר כלל או דלא אזלינן בתר לישנא דמהני כלל והלכך כיון דבקרקע איכא לפרושי איני חפץ מפרשינן ליה הכי ואע"פ שיש לפרשו גם לשון הפקר מ"מ כיון שמשמעותו להבא אין זה לשון דמהני או אפשר דלא אזלינן בתר לישנא דמהני כלל משא"כ בהא דר"ל דמיירי במטלטלין ע"כ לפרש כן ולכן פריך מבטילה הוא דדבריו קיימין והדרא למרא אלמא דלא מפרשינן ליה להבא רק לעבר לפי שהוא לישנא דמהני א"כ גם באי אפשי דרישא ניזיל בתר לישנא דמהני ונאמר מעיקרא משמע אלא ע"כ דאי אפשי אין משמעותו כלל לשון הפקר רק לשון איני חפץ בה וע"ז משני דדבריו קיימין והדרא למרא ובאמת פי' בטל הוא דהוי הפקר ולא אזלינן בתר לישנא דמהני לפרשו מעיקרא דוקא ומפרשינן ליה להבא רק בא' אפשי שיש לפרשו איני חפץ בה מפרשינן ליה הכי והיינו דקשיא ליה לאא"ז מהרש"א דמאי דוחקיה דש"ס דגיטין לאוקמיה דדבריו קיימין והדרא למרא דבטל מעיקרא משמע והוצרך לומר דאזלינן בתר לישנא דמהני נימא איפכא דבטל להבא משמע כש"ס דכריתות במסקנא ולא אזלינן בתר לישנא דמהני כלל ולכך באי אפשי לא אמר כלום דמפרשינן הך אי אפשי פירושו שאינו חפץ בה ומ"ש רש"י דה"ה דהו"מ לשנויי כו' נ"ל הכוונה דר"ש מיירי באומר שמעיקרא לא קיבלה לשם מתנה ולכך לא הוה הפקר כסברת הש"ס לקמן כי יהיב כו' ור"ל מיירי בגוונא שכבר זכה בה ר"ל שידוע לנו שודאי בשעת שקיבלה קיבלה לשם מתנה או שהוא עצמו מודה בזה רק שעתה אומר אי אפשי ולכך לא הדרא למרא גבי מטלטלים כנלענ"ד דברי הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה מג שלום לכבוד אהו' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי מוה"ר יצחק נ"י: הגיעני אמרותיו בדבר מי שהיה נושה בחבירו מנה ושוב אסר הלוה לכל נכסיו על המלוה אם יכול לאסור ואם נאמר דאין יכול לאסור אם אין רשאי רק לגבות החוב ומ"מ הנדר קיים לענין שאר הנכסים או אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו הותר כולו והביא בזה דברי מהרי"ט בח"א סי' ה' ודברי השער המלך בשם ספר קול יעקב שהקשה על רש"י ר"פ המדיר שכתב מתשמיש לא נאסר דהא משעבוד לה והקשה כיון שהנאת תשמיש ג"כ בכלל הנדר שאסרה מלהנות לו וכמ"ש התוס' אליבא דרש"י וא"כ גם על המזונות נימא לא חל מטעם נדר שהותר מקצתו ובשער המלך כתב דתשמיש קונם מפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודא לכן לא אמרי' הואיל והותר מקצתו הותר כולו שדי להפקיע את עצמו משא"כ היכא שהנדר חל מדינא וכ"ת נשא ונתן הרבה בדברי שער המלך הללו וגם הביא סברת מהרי"ט ח"א סי' ה' והט"ז סי' רל"ד דכל שהשיעבוד חזק שאין בידו להפקיע כגון תשמיש חל מדינא. ודוקא מעשה ידיה שבידה לומר איני ניזנות או לשלם בעד המלאכה ובזה כתב ליישב דברי הרמב"ם מקושית הלח"מ והמ"ל שם וגם מה שהוקשו התוס' על רש"י דמגופא דמתניתין דלא חל על תשמיש הוה מצי למפרך וע"ז כתב דלפי הנ"ל א"ש דהו"מ לחלק דתשמיש אין בידו להפקיע משא"כ מקונם שאני עושה לפיך שבידו להפקיע ע"י צאי כו' פריך שפיר והאריך בזה ומאד הנאני דבריו כי הם שקולים בשכל הישר. ואורח מישור: והנה מ"ש כ"ת בזה ליישב דברי התוס' י"ל דאף מהרי"ט וט"ז לא קאמרי אלא בנדרה איהי תשמישי עליך שאין בידה להפקיע שעבודא מעליא. אבל בנדר איהו לא אלים השעבוד כולי האי שהרי בידו לגרשה ואע"ג דהשתא לא גרשה מ"מ אין לדחות הקונם וכמו במעשה ידיה אע"ג דכל כמה דלא אמרה איני ניזונות או הוא לא אמר צאי השעבוד הוא שעבוד גמור מ"מ הועיל הקונם לדחות השעבוד הזה שבידו להפקיע אף בלא סברת נעשה וכמ"ש כ"ת וכמו כן י"ל לענין נדר דידיה מתשמיש שאם בידו להפקיע השעבוד באיזה ענין שיהיה אין לנו לדחות הקונם ולקמן אבאר סברת מהרי"ט והט"ז בזה ולפ"ז עדיין לא הגענו לכלל ישוב דברי התוס' דהו"ל לאקשויי ממתני' דתשמיש לא חל מחמת השעבוד ואי משום דמזונות בידו להפקיע ע"י צאי גם תשמיש בידו להפקיע ע"י גירושין ועוד נראה דלפי דעת המקשן לא מצי להפקיע שעבוד המזונות ע"י שיאמר צאי וכמו שהקשה בתר הכי דא"כ פרנס ל"ל וע"כ בדלא ספקה וא"כ הא משעבוד לה ולא מצי להפקיע וטפי הו"ל למימר דלכך גבי מזונות הו"ל יכול להפקיע ע"י שיעמיד פרנס וראיתי למחותני הגאון החסיד ז"ל בספר כתובה ס"פ אע"פ שכתב על מ"ש ה"ה לחלק הא דבהדירה עד למ"ד יעמיד פרנס מכאן ואילך יוציא ויתן כתובה דדוקא בהדירה דזילא לה מלתא ע"י פרנס כו' והקשה ע"ז דא"כ מאי פריך כיון דמשעבדא היכא מצי מדר לה דהא שפיר חל הנדר כיון שקודם שהדירה היה רשאי ע"י פרנס והביא ראיה מדברי התוספות שכתב לענין אינה מספקת לדברים קטנים דאדעתא דהכי לא מחלה הלכך משעבוד לה ומ"מ חל הנדר דבשעת הנדר אכתי לא היה משעבוד ע"ש: ולענ"ד דבריו הקדושים צ"ע דאין הנדון דומה לראיה דלענין דברים קטנים שפיר אמרינן כיון דהשתא ליכא שעבוד כלל אדברים קטנים שהרי מחלה עליהם אע"ג דע"י הנדר חוזר החיוב למקומו בשביל זה לא בטל חלות הנדר שקדם לחיוב משא"כ לענין פרנס פריך שפיר וכיון דמשועבד לה משום דהשתא מיהא שיעבודא חייל עליה ואע"פ שהוא יכול לסלק שעבוד זה מעליו ע"י פרנס בשביל זה אין לומר שיחול הנדר דגם בקונם שאני עושה לפיך יכול לסלק השעבוד ע"י שתאמר איני ניזונית כו' או שתפרע בעד המלאכה כמ"ש מהרי"ט והט"ז והש"ס לא קאמר אלא משום שי"ל דהו"ל כאומר נעשה כאומר צאי כו' אבל פשיטא דלא שייך לומר נעשה כמעמיד פרנס ובזה אני תמה על מ"ש שם בספר כתובה בק"א סי' ע"ו סק"ט בהנאת תשמישי עליך אפילו בפחות משיעור עונה אינו חל כיון שאמר הנאת תשמישי עליך סתם ולא פירוש סתמא אכל תשמיש קאי אפי' על שיעור עונה וכיון דאההיא לא חייל לא פלגינן דבורא לאסור עליו בפחות משיעור עונה ולהתיר מה שהוא יותר מכשיעור ואע"ג שהוא ז"ל בחידושיו ר"פ המדיר כתב שאין לומר נדר שהותר מקצתו כו' אלא בנדר בטעות ע"ש לענ"ד כל שהוא נכלל בדבור אחד ממש לא פלגינן דבורא ומכ"ש בזה שעיקרו של נדר הוא על הפקעת השעבוד דודאי הכוונה העיקרית על העונה המחוייבת ולכן אף שנכללו בלשון זה גם עונות של רשות לא חייל כלל כיון שאין חלות לעיקר הנדר כל הנדר בטל וכן הוא במהרי"ט סי' ה' שם שכתב ראיה דא"כ בהנאת תשמישי עליך נימא דיפר שמא תעדיף יותר מן הראוי דהא ודאי לא משתעבדא ליה בכל שעה כו' אלא ע"כ שהנדר מעיקרא לא חייל שאין בידה לאסור עונתו עליו וכי היכא דמעיקרא לא חל העדפה נמי לא חייל דאפי' יגרשנה לא חייל משום דבשעת הנדר לא היה בו ממש ואין כאן נדר מעיקרו ע"ש וא"כ דינו של הגאון בספר כתובה א"ש אך טעמו שכ' דמשעבוד לה להיות פת בסלה צ"ע לפענ"ד לפי מש"ל מדברי התוס' לענין דברים קטנים אע"ג דלאחר הנדר נתחדש עליו השעבוד של דברים קטנים מ"מ שפיר חל הנדר כיון שבשעת הנדר לא היה עליו חיוב והגאון ז"ל בעצמו סובר כן אפי' לענין העמדת פרנס שאע"פ שלאחר הנדר אין העמדת פרנס מועיל ויש כאן שעבוד לא איכפת לן ושפיר חל הנדר קודם וא"כ מכ"ש בזה כיון דהשתא קודם שנדר