בית אפרים חושן משפט טו

הלכות עדות ודיינים שאלה א שלום לכבוד אהובי ש"ב הרב הה"ג כו' מוה' יעקב צבי הירש נ"י: ראיתי מה שנשא ונתן כ"ת בענין ישיבה ע"י סמיכה והעיר בדברי התוס' בסוטה דף מ"ם ע"ב בד"ה והאמר אין ישיבה כו' ע"ש שאא"ז מהרש"א מפרש בירושלמי שהוא דעה א' מתחלה מפרש לשון סמיכה ולבסוף לשון תפלה ולענ"ד אין הפירוש כן בירושלמי אלא ר"ל תפתר דמתני' מיירי בכה"ג שהיה יושב מתחלה היינו עמידה ע"י סמיכה וכן פירש בקרבן העדה כאן ובסוף פ' תמיד נשחט וכן מוכח לענ"ד מירושלמי פ"ג דיומא דקאמר וישן טעון טבילה לא כן תני ר"ח לא היתה ישיבה כו' תפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו כו' ע"ש אך מלשון הש"ט שהביאו התוס' שם נראה דפירושו כמ"ש אא"ז ואין המדרש ש"ט כעת לפני: ומ"ש אא"ז מהרש"א שם שחסר בדברי התו' סיום דברי התוס' בזבחים ובאו"ת סי' ך"ח כ' ליישב דברי התוס' בענין אחר ע"ש. אך לפענ"ד האמת כדברי אא"ז אלא שלפענ"ד חסר הרבה בדברי התו' דלכאורה לדברי אא"ז א"כ היא גופא קשי' בסוגי' דזבחים דמאי פריך אטו לא ס"ל הך דאין ישיבה כיון דבסוטה לא ניחא להו בתירץ התוספות דזבחים שר"ל ע"י סמיכה אך לפענ"ד דהתוס' דהכא ס"ל דודאי שם לק"מ כמ"ש התוס' ביומא דף כ"ה דיש לתרץ הא דפריך וליתב מיתב משום דהוה צורך עבודה שרי וכמו אכילה דשרי לפי שהוא צורך עבודה. ולפ"ז שפיר קשי' להו אהך דהכא בכ"ג דקריאה נמי אע"ג דלאו עבודה הוא מ"מ צורך עבודה הוא וכמבואר להדיא ביומא ר"פ בא לו דלפיכך שרי לקרות בבגדי בוץ אע"פ שהוא כלאים ומה"ט שרי נמי שם למיכל בבגדי כהונה משום דהוי צורך עבודה ע"ש וא"כ גם לענין ישיבה בעזרה יש לנו לדמות אותם וזה כוונת התוס' כאן דבש"ס פריך וליתב מיתב אלמא דכל צורך עבודה שרי וא"כ קריאה נמי צורך עבודה היא: ונלענ"ד שזה ג"כ דעת הגהת התוס' בזבחים דף י"ט שהקשו שם וא"ת מה ליושב שכן אסור בעזרה כו' מוכח דלא ס"ל הך תירוצא שכ' בזבחים דף גבי וליתב מיתב דר"ל ע"י סמיכה דא"כ אכתי מצי למעבד ק"ו מעומד ע"י סמיכה שאוכל ואעפ"כ מחלל עבודה אלא ודאי דהך הג"ה ס"ל לתרץ הך דליתב מיתב כמ"ש ביומא דהיינו לפי שהוא צורך עבודה ובהכי א"ש מה שתירצו דשמא אינו מה"ת תדע דאל"כ ל"ל קרא לעכב ובשער המלך פ"ז מהל' בית הבחירה הקשה דהא י"ל דקר' אתי למעוטי סמיכה דמותר כה"ג בעזרה ומ"מ לעבודה אסור. ולענ"ד דהתו' דהכא לא מחלקי בכך דאל"כ מעיקר' לק"מ וגם שהרי כתבו באותו עמוד לעיל ומה שיושב ואוכל היינו במורם מקדשי' קלים והיינו כדי לתרץ הך דאין ישיבה כו' וכמ"ש ג"כ ביומא לתירוץ א' ולא ס"ל להתיר באכילה ישיבה משום דהוי צורך עבודה דבעלים מתכפרין ומ"מ בהך דקידוש ידים שפיר י"ל כן כיון דצורך עבודה גמורה הוא והכי ס"ל להגהת התו' ולכך שפיר קשי' להו דנימ' מה ליושב שכן אסור בעזרה והיינו עכ"פ שלא לצורך עבודה תאמר בזה שמותר ליכנס לעזרה אף שלא בשעת עבודה וע"ז שפיר תירצו דאפשר שאינו מ"ה ולכך שפיר מחלקינין בין צורך עבוד' או לא וע"ז כתבו תדע דאי אמרת שהו' מה"ת א"כ אין מקום לחלק בין לצורך עבודה או לא א"כ ל"ל קרא דמצוה לעשות עבודה מעומד והוי מצי לאתויי גם מהא דפריך וליתב מיתב דמוכח דיש מקום היתר. ואמנם העיקר נלענ"ד כמ"ש המג"א סי' קמ"א דלענין מה דכתיב איסור ישיבה לא נתמעט עמידה ע"י סמיכה אבל מה דבעי עמידה בעינן עמידה ממש דסמיכה אינה לא כישיבה ולא כעמידה ולפ"ז נראה דאם הא דאין ישיבה כו' מדאוריית' מקראי דלעמוד לשרת כמ"ש רש"י ביומא הביאו המ"ל א"כ גם סמיכה אסור ואם הוא מדרבנן י"ל דלא אסרו רק ישיבה ממש וסמיכה מותרת ולפיכך שפיר הוכיחו דאינה דאורייתא דאל"כ ל"ל קרא למצוה וא"ל לסמיכה ז"א דאי מדאורייתא הסמיכה נמי אסור בעזרה ועיין בס' באר שבע פ"א דתמיד במ"ש בהא דעלי יושב על מזוזת היכל כו' י"ל דעל מזוזת ליכא איסור'. ובאמת י"ל דר"ל שישב מחוץ להיכל אצל המזוזות כמ"ש רש"י דעל מזוזת היינו אצל ועיין בב"י סי' ק' מ"ש די"ל ועלי יושב היינו לשון עכב' כמו ותשבו בקדש: וראיתי מה שהקשה כ"ת ממ"ש התו' בשם הש"ט דמפרש ישיבה ממש ולק"מ דודאי הש"ט ס"ל דישיבה ממש הוא מיהו לדידן י"ל דלאו ישיבה ממש ואפ"ה שפיר מוכח דעלי הי' מותר לישב שם מהך דיוקא דהנצבת עמך דדייקינן דאסור לישב בתוך ד"א של תפלה וא"כ משמע דלולי זאת הי' יכול לישב. והנה במ"ש עמידה מן הצד איכא בינייהו נלענ"ד דודאי האיסור לעשות עבודה על דרך זה דאין שירות בכך וכדאמרינן ביומא השתא לפני מלך ב"ו כו' והלכך משני דכתיב לשרת והלכך אפי' תימא דמחשב עמידה אין דרך שירות בכך ובהכי א"ש התוס' דנימא מה ליושב שכן פסול בעזרה וא"ל דיליף מעומד בסמיכה דז"א דשם הפסול דעבודה משום דאין דרך שירות בכך ואין מזה ראיה לזר וכן כתבו שפיר לתרץ דהוי דרבנן תדע דל"ל קרא למצוה דא"ל ע"י סמיכה ז"א דזה פסול בלא"ה משום שאין דרך שירות בכך וע"כ בעינן לעבודה או ישיבה ממש או עמידה ממש והתם דפריך וליתב מיתב ופירשו התו' דע"י סמיכה קאמר היינו למאי דס"ד דאין בקידוש ידים משום שירות ושפיר י"ל כיון דאין כאן ישיבה ממש מותר הוא בעזרה: אמנם צ"ע בריב"ש דמייתי ראיה דסמיכה אינה כעמידה מדקי"ל כת"ק דר"י ב"ר יהודה דמן הצד ל"ש עמידה וא"כ ה"ל כישיבה ע"ש שכ' דלא גרע משחיה דאמרינן במגילה פרק הקורא עומד כתוב א' אומר ואשב כו' אלא שוחה כו' ע"ש וא"כ משמע דלאו משום דאין דרך שירות בכך ונראה שר"ל דודאי אי הוה קי"ל כר"י בר"י א"כ ע"כ דחשיב ליה עמידה ממש ולכך כתב דקי"ל כת"ק ומ"מ גם לת"ק מותר בעזרה דאינה ישיבה ממש אלא דלענין דיינים מיקרי ישיבה כמ"ש מהך דמגילה ועיין בטורי אבן שם במגילה: ועיין בפירוש הראב"ד למס' תמיד באורך בזה בענין לשכת פרהדרין ודעתו שם כל דבר שמהצורך לעשות בישיבה מותר לכל אדם כגון פרישת מלואים כו' אבל מה שאפשר בלי זה כגון קריאת המלך ופרשת כה"ג אין לישב כו' ועיין בבאר שבע בתמיד שכ' דאפשר דהך דאין ישיבה הוא רק מדוד ואילך וצ"ע מקדושין גבי שמואל ועוד יש לעיין שם הרבה גם מ"ש בחלק אהא דגמירי כו' ולענ"ד אפשר דהך דמלכי ב"ד מותרין הוא מדברי קבלה אבל האיסור הוא דאורייתא ולפי מ"ש י"ל דגם התוס' ס"ל היכא דלא אפשר שרי ומ"ש גבי קידוש ידים לאו ישיבה דהא אין ישיבה כו' ר"ל דהא באמת אפשר בל"ז אף סמיכה או למעבד כרבנן ועיין בדרך הקודש שהביא דברי הראב"ד משם לקוטי ר"ב אשכנזי והם דברי הראב"ד הנ"ל וכעת אין פנאי להאריך:. ומה שכתב כ"ת לענין מצות צריכות כוונה שכתב בהג"א ראיה מנדה שנאנסה דקי"ל כרב דטהורה עיין בר"ן חולין דף ל"א בשם הרמב"ן שכתב דפלוגתא דרב ור"י לא שייך בהא דמצות צריכות כוונה דטבילה ושחיטה לאו מצות אלא מכשירים ולמר מצות חמירי ולמר מצות קולי ולא מעיילי נפשייהו בפלוגתא דמצות ולפ"ז צריך לומר דהג"א ה"ק דהתם קי"ל כרב א"כ עכ"פ אין להביא ראיה משם להחמיר להצריך כוונה ומ"מ ראיה גמורה אין כאן דאיכא למימר מצות חמירי ובאמת הרמב"ן גופי' במלחמות בר"ה מייתי הא דרב ור"י אפלוגתא דמצות צ"כ וצ"ל כמ"ש וקצרתי דברי ש"ב ידידו: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה ב שאלה עדים שהעידו והוזמו שלא בפניהם אם הם כשרים אח"כ לעדות אחרת או לא: תשובה דבר זה מתורת רבינו הריב"ש למדנו שכתב בתשובה סי' רס"ו שכ' דהא דאמרינן אין מזימין את העדים אלא בפניהם זהו לחייבם בגוף או בממון מועשיתם לו כאשר זמם וטעמא משום דכתיב והועד כו' דמה"ט נמי אמרינן אין מקבלין