בית אפרים חושן משפט קנח

קרא ופשיטא שא"ל דקרא אתא לאורויי דמקניא נפשה בשטר דאל"כ הוה ס"ד דלא מקניא נפשה דז"א דענין זה אי מקניא נפשה או לא הוא מצד הסברא ואין להקשות מנ"ל דהא שפיר יש ללמוד משדה ואם להקשות מנ"ל דבשטר מקניא נפשה אין זה קושיא דסברא הוא ולא שייך קרא ע"ז כן י"ל לכאורה אך העיקר לפענ"ד בזה דבאמת צריך להבין תירוץ הש"ס דקאמר ואשה לא מקניא נפשה והל"ל בפשיטות דפמש"פ לאו קידושין אך לפענ"ד משונה קנין חליפין משאר קנינים דשאר קנינים א"צ שיהא המקנה מתכוון להקנות החפץ ולהוציאו מרשותו רק שזה הקונה העושה מעשה קנין ממילא קניא ליה אף שזה צ"ל לך חזק וקני היינו שזה נותן לו רשות שיקנה וזה ממילא קני במעשה הקנין משא"כ בקנין חליפין טכסיס קנינו הוא שמקבל מזה הסודר ומתכוון להקנות ע"י זה חפץ שלו ואין עיקר מעשה הקנין ע"י קבלת הסודר דהא הדר סודר למארי אלא שמה שזה מתכוון להקנות ע"י קבלת הסודר הוא המועיל ולכן קאמר שפיר כיון דאשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה אין מקום בזה לקנין חליפין כלל שקנינו הוא ע"י שיתכוון להקנות וא"כ א"ש קושית מהרש"א דבשטר אפי' אין בו ש"פ נמי לא בשביל זה מתכוין להקנות אלא ממילא קני כמו כסף וחזקה שעושין קנין וא"כ לא שייך לא מיקנא נפשה שטכסיס שטר לאו משום כוונת המקנה להקנות אתינן עלה והוא נכון לפענ"ד: ועיין בחידושי מהרי"ט שכתב לחלק בזה דחליפין מצד חשיבות כו' ובאמת שכ"כ הראב"ן דשטר לא בנייר מקדשה רק במה דכתיב בי' והלכך לא איכפת לן אם יש בו ש"פ משא"כ חליפין דמקדשה בחפץ ע"ש ועיין לקמן דף פ"ד ע"ב כתבתי בקונטרס הנ"ל בפ"י במ"ש דחליפין שוה בשוה מתורת כסף הוא ובספר המקנה בקידושין פלפל בזה והארכתי במקום אחר בענין מ"ש התוס' שם בטעמא דחליפין קונה ולא חיישינן שמא יאמר נשרפו משום דמלתא דלא שכיח שיתן חפצו במעות שאין שוות המקח כו' ומוכ"ז נחוץ וקצרתי דברי ב"ד המתעלס באהבתו ד"ש ושלום תורתו יגדל כנפשו ונפש: זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. שאלה מ שאלה בעירובין דף פ' אמרינן אמר שמואל אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף בני מבוי נכנסין לתוך בית ונוטלין שיתופין ממנו בע"כ לימא מסייע ליה כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי שאני התם דליכא מחיצות לישנא אחרינא מצד שאני עכ"ל והנה הך ל"א מצד שאני אין לו ביאור והבנה כלל ורש"י והתוס' והריטב"א לא פירשו בו כלל: תשובה דבר זה כבר עמדו בה גדולי הדור ונשאל ע"ז בשו"ת נ"ב מ"ת מהגאון מוה"ר ישעיה ז"ל בחלק ח"מ סי' ל"ט והגאון בעל נ"ב ז"ל דעתו להגיה מב"ד שאני ור"ל דדוקא ע"י ב"ד כופין אותו והגאון מהר"י דעתו להגו' חצר שאני ומגמגם בה הנ"ב ז"ל ואעפ"כ כתב שטובה היא מהגה' שלו ובביאורי הגאון מהר"א מווילנא ז"ל לא"ח סי' שס"ו אהא דמייתי בש"ע שם מדברי הרמב"ם ם לחלק דאין יכולים ליטול אבל כופין בב"ד כו' הזכי' ג"כ דברי הש"ס אלו וכתב ג"כ להגי' ב"ד שאני והוא ע"ד הנ"ב רך ה"ה הראה מקום לחילוק הרמב"ם מהירושלמי ובשו"ת מאיר נתיבים וגם בספר עצי אלמוגים כתבו פירושים בזה ואין רצוני להאריך אך לבי אומר לי שאין כאן ט"ס ומתחלה אבאר שמצינו כמה פעמים בש"ס איכא דאמרי או לישנא אחרינא שאין ביניהם שינוי בענין רק בלשון לבד ונקוט חדא בידך בתמורה דף ו' במאי קמפלגי אביי ורבא אמרו בשינוי קונה לישנא אחרינא בהני שינויי דשנינן ופירש רש"י ובין האי לישנא ללישנא דבשינוי קונה פליגי ליכא מידי אלא זה ירושלמי וזה בבלי עכ"ל וכה"ג איכא טובא וכן מבואר ברמב"ם פרק א' מהלכות ברכות בכ"מ שם הביא תשובת הרמב"ם לחכמי לוני"ל שהקשו לו דלמה הניח האיכא דאמרי דדוקא פת ויין מהני להו היכבה והשיב הרמב"ם דהני תרי לישני לא פליגי ואין שום חילוק בענין אלא בשינוי המימרא היאך היתה ויש מקומות בגמרא כזה שמקפיד על נוסח המימרא היאך היתה אע"פ שאין ביניהם הפרש בענין כו' עכ"ל ועיין בכללי הש"ס והנה בלשון המקרא מצודה לשון חוזק ושמירה מלשון ה' סלעי ומצודתי וכיוצא ושרשו מצד וכן מנינו בד"ה (י"א) וישם דוד במצד ושם (יב) ומן הגדי נבדלו דוד למצד וכן ויבואו עד למצד ע"ש והפייטנים ג"כ נשתמשו בזה כאשר מצינו ביוצר לשמחת תורה שכן במצד בראות חילו וכן ביום א' דסליחות צאן נדחה באין מצד ובסליחות לתענית אסתר תוקף ישע סלע וצד וכן פעמים שמשתמשים בלשון התלמוד וראיתי להזכיר אגב אורחא בסליחות של חמישי נסתמה הבירה כו' שאף שבירה הוא בהמ"ק כמבואר ביומא מקרא דאל הבירה כו' מ"מ צ"ע על לשון סתימה ונלענ"ד שהוא לוקח מלשון התלמוד בביצה דף ך' אבא שאול אומר ומה במקום שכירתך סתימה כירת רבך פתוחה כו' ע"ש דקאי על המזבח וא"כ יש להגיה ולתקן נסתמה הבירה כו' וכן אמר אח"כ מזין ומזיח ש' וכן בסדר כהושעת אלים כו' כהושעת גוי ואלהים דרושים לישע אלהים שתיבת דרושים צ"ע ומכ"ש מה דקאמר בתר הכי חנון בידם מעבידים שכ"א מפרש כחפצו ולדידי חזי לי שהוא מיוסד ע"פ הירושלמי דסוכה פ"ד תני משום ר"א ע"א עברה עם ישראל בים מ"ט דכתיב עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו (שמואל ב' ו') א"ל ר"ע אם עתה אומר כן נמצא אתה עושה חודש חול אלא כביכול את עצמך פדית עכ"ל ולזה אמר הפייטן דהך גוי ואלקים לא תדרשנו לשם חול אלא דרושים לישע אלקים ר"ל שתדרוש שכביכול הוא עצמו נושע שע"ז מיוסד רוב חרוזי פיוט זה ואח"כ אמר כהושעת זכים כו' חנם בידם מעבידים ע"ש הכתוב (ישעיה נ"ב) חנם נמכרתם כו' מצרים ירד עמי כו' ועש"ה אשר מצרים מעבידים אותם וכן פייט אשר העביר מיד מעביד והטעות בכתב הוא רגיל ומצוי שחלקו המ"ם שבסוף תיבת חנם לוא"ו ונו"ן וגם המ"ם שבסוף תיבת בידם נפל בטעות ודעת לנבון נקל שכן הוא ברור והנה הא דמשני שאני התם דליכא מחיצות פירש"י ומבוי מגולה הוא ואינו נוח לשמרו הלכך כופין אותו כו' וע"ז קאמר לישנא אחרינא מצד שאני ר"ל שהתירוץ נאמר בלשון אחר לפי שהם רוצים לעשות מצד ושמירה שיהיה שמור ביותר לכך כופין אותו ומ"מ המכוון אחד הוא וכמ"ש ולפמ"ש התוס' לפרש התירוץ הראשון בענין אחר מתפרש הך לישנא בפשיטות ע"ד שכתבתי ובספר יד דוד ראיתי שכתב וז"ל ושמעתי כי בש"ס של הרב זכרון יוסף נכתב בצידו בשם דפוס וויניצי' ליתא להך ל"א ולענ"ד א"צ לשבש הנוסחא שלפנינו ומתפרש שפיר ע"פ הדרך שכתבתי ולפי שאין ענין מחודש בתירוץ זה השמיטוהו הפוסקים. דברי זעירא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד הלכות מתנת ש"מ שאלה מא שאלה את אחי אנכי מבקש לעיין בסוגיא דב"ב דף קנ"א ע"ב דאמרינן התם אתמר מתנת ש"מ במקצת הרי הוא כמתנת ברי ובעי קנין כו' איתביה רבינא לרבא האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני יתנו לאחר מיתה וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט מה גט לאו בר קנין אף האי נמי דלא קנו מיניה ומשני במצוה מחמת מיתה: וק"ל מאי קאמר דילמא דקנו מיניה ומשמעות קנין חליפין כיון דמתניתין מנה קתני דהיינו מנה דוקא וא"כ י"ל דלא מהני קנין דאין מטבע נקנה בחליפין וכמ"ש בח"מ סי' רנ"ג בשם הרמ"ה היכא דמנה אקניה ליה אפילו בקנין לא קני דמטבע אינו נקנה בחליפין וצריך להקנות לו אגב קרקע או דמסר ממונו ליד שליש מחיים ולפי הגרסא דאמר תנו מיירי דלא מסר ליד השליח מחיים א"כ הקנין לא מהני גבי מנה. וא"ל ולומר דקנו מיניה ר"ל בקנין אגב קרקע ז"א חדא דסתם קנין קנין חליפין עוד דבגיטין דף ע"ז אמרינן האי ש"מ דכתב גיטה לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הוספק למיתבי לה למחר תקף ליה עלמא אמר להו רבא ליקנייא ניהלי לההוא דוכתי דיתיב בה גיטה ותיזיל איהו כו' ופירש"י דהשתא יהיב לה החצר וגיטה בתוכה ונקנה אגב קרקע ע"ש ולפ"ז אם היה הש"ס ר"ל