בית אפרים חושן משפט קנז

שע"ז אין מקום ללמדו מקיחה דשדה עפרון שהיה כסף ממש בפרוטה וא"כ ע"כ דא"א לתת על קנין חליפין תורת קנין כסף ממש ממילא גם כשהוא ש"פ אין ללמדו מקיחה דמיירי בקנין כסף וחליפין אינו קנין כסף כלל אע"פ שגם קנינו נכלל בכלל קנין כסף דאי בעי למיפסקי' מצי פסיק לי' מ"מ גוף קנינו אינו ע"י הכסף אלא בתורת חליפין וא"א ללמוד קנין זה משם קיחה שהוא קנין כסף ממש: והשתא דעת לנבון נקל בכוונת התוס' שכתבו דמשני חליפין איתנהו בפחות מש"פ וא"כ אינה מטעם קנין כסף אלא קנין אחר הוא ר"ל שעכ"פ קנין כסף ממש לא שייך ביה רק קנין אחר ואשה בפחות מש"פ לא מקניא בההיא קנין כיון דלא מצי למילף משדה עפרון רק קנין כסף ממש דהיינו פרוטה וממילא כיון שאין חליפין בכלל קיחה ואין מועיל מה שהוא כעין כסף שהרי א"א לכלל אותו בקנין כסף שלמדנו משדה עפרון ומיישב קו' הרשב"א שהקשה דל"ל למימר ואשה בפחות מש"פ לא מקניא ולפמ"ש א"ש דאי הוה מצינן לומר גם באשה דמהני קנין חליפין אף בש"פ באמת הוה אמרינן הכי ולא הוה קשיא לן מהא דפחות מש"פ אינו בתורת קנין כסף רק קנין אחר דכיון דגם חליפין כסף יש בו אמרינן שהוא בכלל קנין שלמדנו משדה עפרון לענין כסף אבל כיון שלענין פחות מש"פ ע"כ לחלק ביניהם שאין ענין קנין כסף נופל עליו רק לענין חליפין ובמקח וממכר למדנוהו מלקיים כל דבר משא"כ באשה שלמדנו משדה עפרון דמיירי מקנין פרוטה וא"כ אין קנין חליפין בכלל קנין שאנו למדים באשה כלל ואמנם אני תמה מ"ש ר"ת דקנין פ' מש"פ מלקיים כל דבר נפקא דבב"מ לא משמע הכי עי"ש בפלוגתא דר"נ ור"ש ועי' בתוס' שם וקצרתי: ועי' בתוס' שהקשו דחליפין מנ"ל דהא משדה עפרון ילפינן. ומזה הוכיח ר"ת דגם בנכרי יש חליפין עי' שם ולא הקשו כן מתחלה על שיטת רש"י משום דלפי מאי דס"ל בשיטת רש"י ילפינן קנין אשה מקנין שדה וכל קנין שיש בשדה יש באשה וא"כ לא איכפת לן בהא דשדה עפרון דנכרי הוא דהא עכ"פ קי"ל דשדה נקנה בחליפין וילפינן משדה עפרון דאשה כשדה זו דמיא וקנין דמהני מישראל לחבירו בשדה מהני באשה משא"כ להתוס' דלא אשה משדה ילפינן רק לגלוי על מלת קיחה דכתיב באשה שהוא קנין כסף כמו מלת קיחה שבשדה עפרון שהוא מורה על קנין כסף על זה הקשו נהי דתימא דחליפין נמי כעין כסף הוא מ"מ א"א שיוכלל בקיחה האמורה בשדה עפרון ולמילף אשה מיניה דהא אדרבה התם דנכרי הוי לא מהני חליפין וקיחה דכתיב ביה על קנין כסף ממש הוא: ובזה אני מתפלא על מ"ש בספר המקנה כאן ובדף י"ד לתרץ קושית התוס' דנילף שטר וחזקה משדה עפרון דלפי מ"ש התוס' שם שטר לא מהני בנכרי וה"ה חזקה וא"כ א"א למילף מיניה כמ"ש התוס' לענין חליפין והוא תמוה דלענין חליפין שפיר כתבו התוס' לשיטתם דלא ילפינן קנין אשה משדה רק לגלויי דקיחה בכסף ולדידהו בלא"ה אין מקום ללמוד שטר וחזקה משדה כיון דאין אנו למדים הקנינים זה מזה אבל לשיטת רש"י דהילפותא דקנין אשה הוי כקנין שדה ולכך הוי ס"ד למילף חליפין תו לא איכפת לן כלל מה דקיחה בשדה עפרון כתיב שאין אנו לומדים משם רק שאשה יש לה דין שדה וממילא שיש לנו ללמוד ביה הקנין דמהני בישראל גבי שדה שקונה ישראל מחבירו: וראיתי בחדושי הרשב"א שכתב וז"ל והשתא נמי לא תיקשי אפילו כי גמרינן משדה עפרון לגמרי היכא הוה ס"ד למילף מינה חליפין והא שדה עפרון א"א לו בחליפין דנכרי לא קני בחליפין ולפי מה שפירשתי לאו משדה עפרון גמרינן אלא כיון שהוקשו קצת קניות אשה כו' ומיהו בתוספות תירצו בשם ר"ת דנכרי נמי קונה בחליפין כו' מבואר מדבריו דאפילו לפי שיטת רש"י דמשדה עפרון ילפינן לגמרי קנין דמהני התם אפ"ה קשיא ליה שאין לנו ללמוד רק קנין דמהני התם ממש לגבי עפרון שקנינו בכסף דוקא וא"כ יש מקום לדברי הגאון ז"ל דשטר וחזקה לא מצי לאקשויי דלא מהני התם בקנינו דעפרון אבל חליפין ס"ל לרש"י דמהני התם כמ"ש התוס' לשיטת ר"ת. אך לפענ"ד הוא דבר תמוה לומר כן דא"כ איך ס"ד למילף משם חליפין אפ"ת דחליפין בנכרי מהני כיון שקנין עפרון לא היה בחליפין אלא בכסף ממש וזו מנין לנו לרבות קנין שלא היה שם כלל בשביל שהיה מועיל אם היה שם. ולשיטת התוס' שפיר אמרינן כיון דעיקר הלימוד דכסף הוא קנין י"ל דגם חליפין הוא קנין שהוא כעין כסף משא"כ לרש"י כיון שאין אנו למדים משם הקנין שאינו מועיל בנכרי כמו כן אין לנו ללמוד קנין שהוא מועיל אלא שלא נעשה שמה וע"כ דקושית הש"ס ואימא חליפין אליבא רש"י לפי שמפרש שאנו לומדים משם דאשה כשדה דמיא ויש להועיל כל הקנינים המועילים בשדה ודוחק לומר שאין אנו לומדים רק קנין שאם היה נעשה שם היה מועיל ומדמינן האשה לשדה עפרון דוקא ולא לסתם שדה והעיקר לפענ"ד בשיטת התוס' כמ"ש דס"ל דלפירוש רש"י לא קשה מידי ועיקר קושייתם בזה הוא לפי ר"ת. וראיתי בפ"י שכתב ולענין קושית התוס' נ"ל דהא לאו משדה עפרון ילפינן כו' ומכ"ש לפירש ר"ת נראה ג"כ מדבריו דקו' התוס' גם לפירש"י וז"א וכמ"ש גם מ"ש דלפירוש ר"ת דהג"ש דקיחה בכסף וס"ד דחליפין בכלל לשון כסף הוא לק"מ. ולענ' ז"א דהא לפי מה דס"ד דתוס' דנכרי לא קני בחליפין איך אפשר שהוא בכלל כסף כיון דכסף קני וחליפין לא קני וא"כ ע"כ דקיחה דהתם היינו כסף ממש ולא חליפין ואע"פ שהוא כעין כסף א"כ כשלמדין לקיחה דאשה ג"כ כסף ממש ילפינן לא חליפין דגם התם גופא אינו קרוי קיחה וזה ברור: ובמה דכתיבנא א"ש מה שהקשה בשער המלך פרק מהל' אישות לדעת הסוברים דחליפין לא מהני דרך מכירה בקרקעות דא"כ האיך ס"ד למילף חליפין משדה עפרון דהתם מכירה הוי. ולפמ"ש לק"מ דהנך ס"ל כשיטת רש"י דמשדה עפרון ילפינן דמועיל קנין שיש בשדה וא"כ כיון דבקרקע במתנה מועיל חליפין שפיר הוי ילפינן מיניה קידושי אשה דלאו למכירה דמי שנצטרך שיתן את הדמים אלא למתנה ושפיר הוה ס"ד דמהני חליפין כמו בשדה מתנה: שוב ראיתי בש"ך סי' קכ"ג שכתב ליישב דברי התוס' ג"כ משום דלאו משדה עפרון ילפינן אלא קנין אשה מקנין שדה כו' ובאמת הוא נכון לפי שיטת רש"י וכמש"ל רק אחרי שהתוס' הקשו על פירש"י ופירשו דקיחה יליף שפיר קשיא להו וכמש"ל ועי' באו"ת שם שהקשה ג"כ דמאי מקשין התו' משטר וחזקה די"ל דאינו בעכו"ם שכן הקשה בעצמות יוסף גם הקשה בעצמות יוסף דאיך אפשר למילף שטר דהתם בשדה המוכר נותן השטר והכא הבעל הקונה נותן השטר וגם דקדק על דברי התוס' שכתבו שהמקשה לא הקשה משטר וחזקה דשטר כדי נקטו דהרי שטר באמת מהני רק דקשיא ליה ל"ל למילף מויצאה והיתה ע"ש שנדחק בזה. ולענ"ד דודאי אם נימא דילפי' מה דקונה בשדה קונה גם באשה א"כ אין מקום לתרץ דשאני התם שהמוכר נותן דא"כ היא גופא תיקשי נילף מהתם דבגוונא דמהני בשטר מהני נמי הכא באשה אם היא נותנת השטר ואם נפשך לומר דז"א דגבי קידושין בעינן כי יקח ולא כי תלקח אין הכרח כ"כ כמבואר לקמן דף ט' דהא כתיב נמי את בתי נתתי ואפילו תימא כיון דמהך קרא דכי יקח ילפינן מיניה קיחה דשדה ונימא דמהני בי' שטר האי קרא גופיה משמעותיה שהבעל יקח א"כ נימא דבאמת קרא אתי לאורויי דקיחה דשטר דמהני בקידושין הוא על אופן זה שהבעל יקח ועכ"פ לימד ויצאה והיתה מיותר אם לא שנאמר דאתא לאורויי דדוק' כעין גט שהבעל נותן הגט אך לקמן דף ט' מוכח דאין הכרח מהך היקשא דהבעל נותנו ואדרבא י"ל כמו בגט דהבעל מקנה האשה לעצמ' הוא נותנו כן בקידושין שהיא מקניא נפשה היא נותנה ועי' שם בתוספות וכ"כ בתוס' רי"ד להדיא עי"ש: ועי' באו"ת שכתב ג"כ כעין זה ומ"ש הוא מבואר יותר ולפי"ז א"ש מה שדקדק הפ"י מ"ש התוספות דהמקשה לא הקשה משטר כו' משום דבאמת גם משטר יש להקשות דאית לן למילף משדה דקנין שטר מהני על דרך שהוא מועיל בשדה שהמקנה נותנו וה"נ מועיל אם האשה נותנו: והנה מ"ש אא"ז מהרש"א להקשות על התוספות דמאי הקשו דמאי פריך בשטר מנ"ל כו' דהא למאי דמשני בחליפין משום דפמש"פ לא מקניא א"ש הא דפריך שטר מנ"ל עי' שם ולענ"ד דא"ש דלרש"י מתפרש שאין ללמוד משם חליפין דהתם מקנין דמקניא נפשה הוא משא"כ חליפין. ולפי"ז בשטר כיון דבאמת חזינן דשטר קונה אלמא דבקבלת השטר מקניא נפשה א"כ ממילא י"ל דילפינן מקנין שדה דמהני שטר אף באשה דע"י שטר שפיר מקניא נפשה וא"כ ל"ל