בית אפרים חושן משפט קנד

אמרינן לקמן לימא פליגי דבני מערבא. אך י"ל דלכאורה קשה על בני מערבא דהא איתא בב"ב באם דמי החפץ קצובים שפיר קנה הלוקח ולא בעינן דעת המוכר שידע שזה קונה החפץ וכמבואר בח"מ סי' שנ"ט כיון שהעדשי' עומדים למכור שיר' וא"כ זה שכבר שינה ואע"פ שהמוכר נתכוין להקנות לר"ג מ"מ הרי כבר דמיו קצובים ועומד לימכר ושפיר יוכל זה לזכות בו אף שלא מדעת המוכר. אך דזה שייך במטלטלין אבל קרקע בחזקת בעלים עומדת ולא יצאתה מרשותה רק למי שמכוין להקנותה לו וכיון דבמוכר שדה מיירי שפיר קאמר לימא פליגי כו' אבל לעיל דמיירי במטלטלין כיון שהמוכר סילק רשותו שפיר קונה זה והדמים הם שלו דקנינהו בשינוי והנה הש"ג הקשה על הטור והמחבר שפסקו דאי הדר מקמי משיכה מ"מ אי זבנה במעות המוכר לא מצי הדר עד דמודע למוכר ומכוין לאקנויי לדידיה והוא מדברי הרמ"ה ותמהו ע"ז דהא אנן לא קי"ל כבני מערבא. ולענ"ד לק"מ אף דליתא לחוכא דבני מערבא היינו מטע' שאינו מתכוין לקנות לעצמו והבעלים שדעתם לזכות לו הוי כאלו מזכה לבעל המעות אבל מ"מ כל שהוא מכוין לזכות לראובן אין שמעון יכול לזכות וכל שכן אם אמר תחלה שהוא קונה בשם ראובן אע"פ שדעתו לזכות לעצמו אין יכול לזכות: ולפי שהסמ"ע פי' דברי הרמ"ה ולענ"ד צ"ע אמרתי לבאר הנה דעת הסמ"ע דהרמ"ה מיירי שנתן לו מעות המוכר סתם שאם נתן לו מעות עצמו בהדיא משמי' דראובן א"י לחזור בו וזה תימה כיון דקודם משיכה איירי וכבר השיג הט"ז ע"ז. ואמנם מ"ש הסמ"ע והט"ז דמה דקאמר דמודע ליה למוכר היינו שמייחד לו מעות לענ"ד ז"א ומאי דקשיא להו מאי מהני הודאה דהא במעות המשלח המקח שלו נלע"ד דשאני התם שלא גילה להמוכר שהם מעות של אחרים והוא רוצה לקנות לעצמו א"כ אמרינן שדעת המוכר להקנות לבעל המעות וכיון שזה לקח במעות המשלח מוציאין ממנו אע"פ שזקפן עליו במלוה מ"מ אין דעת המוכר לזה כלל רק למי שהמעות שלו באמת משא"כ כאן מיירי שהודיעו למוכר מתחלה שהמעות של ראובן ושוב מודיע למוכר שרוצה לקנות לעצמו בעד המעות הללו ולזקפן עליו במלוה וכיון שהמוכר נתרצה בכך ואדעתא דהכי משך ממנו לא איכפת לן כלל במה שהמעות של משלח דבמשיכה תליא מלתא וגם הרמב"ם מודה לזה וכל כמה שלא הודיע למוכר שהוא רוצה במקח הרי לקחם במעות המשלח ומוציאין ממנו בע"כ ואף החולקים על בני מערבא מודים בזה כיון שלקח במעות המשלח והשתא ממילא אזדא ליה קושית הש"ג והט"ז: ולענ"ד דבריהם תמוהים מ"ש דרמ"ה אזיל בשיטת בני מערבא ובאמת בש"מ הביא דברי הרמ"ה להדיא דס"ל דלא קי"ל כבני מערבא ועיין בתשובות מהריב"ל שכתב ג"כ דהרמ"ה לא ס"ל כהרמב"ם ולפמ"ש ז"א ע"ש סי' קי"ג והנה הסמ"ע כתב בסק"ו שהחוליק היא דעת רי"ו דס"ל דקנאו בשינוי וכן הוא ברי"ו וב"י הביאו: ובאמת שזה תימה דהא קי"ל כר"י דשינוי אינו קונה וכן פי' רי"ו גופיה ומה"ט אינו מחלק בין לאכילה בין לסחורה וכן פי' רי"ו בנתיב ך"ז ח"א שאם אמר בפני עדים לעצמי אני קונה נעשה גזלן על המעות והכל שלו ולא הזכיר דצריך שינוי מדעת הנותן ואדרבה משמע דמיירי אף בלא שינוי ומצאתי בנתיב ח' ח"ג שהביא שם דברי האלפסי דמתעסק אינו יכול לחזור וכ' דהיינו דוקא בלא שינוי ואז נעשה גזלן על המעות וקנה בשינוי והוא סברא מחודשת שמ"ש ב"י שהוא ט"ס וצריך להגיה אלא בפני ב"ד ליתא וצ"ל אפילו בפני ב"ד כמבואר בדבריו בנתיב ח' הנ"ל והב"י הביא דבריו בי"ד סי' קע"ז ע"ש: והנה ביש"ש השיג על הרא"ש דל"ל לתרוצי לר"א דהא ר"א אליבא דבני מערבא קאתי כו' ע"ש. ולענ"ד פשוט פירוש הסוגיא להרא"ש דר"ש מקשה א"ה אפי' חטין וחטין נמי אע"כ דלא בעינן הודעה כלל ורבי אבוהו דחי דלעולם בעינן הודעה וש"ה דבשליחותא קא עביד תדע כו'. ולכאורה מה תדע הוא זה דאה"נ דגם מהתם מוכח דלא בעינן הודעה א"ו דס"ל דאפי' בעלמא לא בעינן הודעה התם בעינן והיינו מטעמא שכתב הרא"ש דאין אדם זוכה בשלו לאחר והלכך שפיר הוכיח דהא ע"כ אף למאן דפליג אבני מערבא מוכרח להודות להך סברא דשליחותא קעביד וכך הוא סוגית הש"ס בכל מקום ואהא קמשני ר' אבא דלעולם כמאן דפליג אב"מ וס"ל דלא בעינן הודעה דאל"כ אף חטין בחיטין לסברא דשליחותא עביד לאו סברא הוא והא דזכתה האשה אע"ג דבהא ודאי בעינן הודעה היינו משום דנעשה כאלו הקנה וזה ברור בעיני ועיין בש"מ ביאור הסוגיא בשם הרא"ש ז"ל. והנה הש"ך כתב שדברי רי"ו הם דברי הרא"ש גבי צבע דאין אדם זוכה בשלו לאחר והנה דברי הרא"ש צריך ביאור דמה חילוק יש בין בעל חטין לצבע דה"נ הצבע מקנה לבעל האשה והוא אינו מתכוין לזכות לעצמו כלל רק להאשה והצבע א"צ שידע שכוונתו לזכות להאשה ולכאורה פירושו דהתם בעל האשה הוא נותן מעות וכיון שזה מתכוין להקנות לו קני אע"פ שהוא מתכוין להקנות להאשה מ"מ א"א לזכות שלו לאחר משא"כ בחטים דמעיקרא לא קנינהו שליח כלל כיון שאין המעות שלו אלא של המשלח והלכך המשלח קונה וכ"כ במעדני מלך לפרש כן: ולענ"ד ז"א וצ"ע דמה בכך שהמעות של בעל האשה הא המעות אינם קונים ועיקר הקנין הוא המשיכה שאז יוצא מרשות המוכר וגם אפשר שהבעל אינו משלם לצבע אלא אחר משיכת החפץ א"כ בשעת משיכה שהוא מושכו ויוצא מרשות הצבע הוא מקנהו לאשה ואע"פ שהצבע דעתו להקנות לו לא איכפת לן בהכי וא"כ דמי ממש לבעל החטין ואם נפשך לומר דשאני התם כיון שהוא בעל המעות הוא מתכוין לקנות כדמשמע קצת מדברי הרא"ש ג"ז צ"ע כיון דבשינוי מיירי א"כ אין כוונתו של זה לזכות שעורים דהא ר"י לא ס"ל דלסחורה לא קפיד ואע"ג דהשינוי אינו קונה מ"מ המוכר אינו מתכוין לקנות אלא דמ"מ כיון דזכות הוא לו שהרי הותירו שפיר זכה לו השליח וא"כ גם האשה קנתה ועוד דלמה לא נימא דהאשה רצונה לקנות ואף אם לא כיוונה מ"מ בכל זיכוי ע"י אחר זכה הזוכה אף שלא ידע וע"כ לומר שהעיקר הטעם הוא דדוקא הכא שהשליח אינו מתכוין לקנות לעצמו משא"כ בצבע כיון שהצבע מקנה אותם לו והוא גם הוא אינו מתכוין שיזכה בשעת מעשה לאשה רק מאחר שיבא לידו הוא מזכה ואז א"א שאין אדם זוכה בשלו לאחר ולפ"ז בההיא דרי"ו שקונה במעותיו לצורך חבירו שפיר קני דהא בשעת משיכה הוא זוכה בשלו לאחר ובכה"ג שפיר קני ואפשר דבקרקע כה"ג לא קני דבקרקע עיקר הקנין הוא המעות וכיון שהמעות שלו שייך למימר אין אדם זוכה בשלו לאחר דבמאי קני חבירו להאי ארעא: ואמנם נלענ"ד שדברי רי"ו אינם מדברי הרא"ש שהרי כתב בפ"ט דקמא ומ"ש הש"ך שדרך רי"ו לכתוב כן אע"פ שזה אמת מ"מ דרכו לכתוב כמות שהוא ולא יוסיף עליו מדעתו ומה זה שחידש רי"ו וכתב אפילו אמר בפני עדים אלא נלענ"ד שדעת רי"ו לפרש מה דקאמר הש"ס הקונה שדה מחבירו בשם ר"ג כו' כמש"ל דאלמא מיקני קני לי' ר"ג ועלה פריך לימא פליגי דב"מ ועלה משני דאודיענוהו למוכר ולסהדי אלמא דאע"פ שאמר לעדים לחוד לא מהני אם לא הודיע למוכר ומה שהקשיתי לעיל דא"כ למאי דס"ד מעיקרא איך קאמר אין כופין י"ל דהש"ס ס"ל דבאמת ה"ט דאין כופין מפני שקנה אותו ר"ג: ואמנם לפ"ז קשה דבש"ס משמע דדוקא לב"מ הדין כן וא"ל דבאמת פוסק כב"מ וכ"כ ד"ז בת"ח שרי"ו פוסק כבני מערבא. וז"א שהרי רי"ו פי' דבין לאכילה ובין לסחורה השכר לאמצע וזה דלא כבני מערבא דלאכילה דקפיד אמרינן מי הודיעו כו' ובאמת לפמ"ש קשה גם לפי' הרא"ש דאף למאן דפליג אב"מ היינו משום שהשליח אינו מתכוין לזכות לעצמו וזוכה לבעל המעות והרי הוא הזוכה אלא דמזכה לאחריני משא"כ בזה שזה מתכוין לזכות לאחר והאחר אינו מתכוין לזכות כלל רק הוא בעצמו הזוכה ובזה ל"ש גם תי' הש"ך וצ"ל דשאני הכא שהבעל המעות הוא הזוכה במטלטלין במשיכה או בקרקע ע"י כסף או חזקה אז לא בעינן דעת מקנה לר"י משא"כ לב"מ דס"ל דלעולם בעינן דעת מקנה אף שזה זוכה בשבילו וזה עדיין צ"ע: שאלה לט שלום וברכה לכבוד אהו' ב"ד הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים מוה"ר מרדכי נ"י אבד"ק סאטנאב והגליל: