בית אפרים חושן משפט קמד

ושליחותיה קעביד לקחתה ולהוליכה אל מחוז חפץ ואינו רק כבעל עגלה המוליך סחורה וטוענה בשליחות הקונה מהסוחר והסוחר אין דינו עם המוליך רק עם המבטיח ואין כאן ערבות רק קבלנות והרי אומר תן לו ואני אתן לך הוי קבלן ומכ"ש בזה שכבר שלח השט"ח לידו כתוב על שם הסוחר ועפי"ז הוא מוסר לו הסחורה שדין קבלן יש לו: ועוד נראה דאפילו תימא שאם שולח לו בכתב שיתן לזה הסחורה והוא מחייב עצמו שמחוייב להחזירה לו בשלימות וכיוצא בזה היה תלוי במשמעות לשון הכתב אבל כפי שנוהגין שנותן שט"ח בסתם ואין מזכיר בו סחורה כלל רק על סך כך וכך מעות א"כ נראה שהענין נעשה ע"ד הקנאת חכמי ספרד המבואר בסי' ר"ז וכמו משלשין שט"ח לקיום תנאים המבואר באה"ע והיינו שהוא מקנה לו השט"ח ומתחייב לו סך כך רק שתנאי הוא באם יחזיר הסחורה השט"ח מחול וכל זמן שלא מסר הסחורה החוב בתקפו ואין כאן דין אסמכתא כלל סוף דבר שמנהגן של ישראל תורה הוא ודין גמור וגם מצד מנהג הסוחרים דין גמור כמבואר בפוסקים ותשובות וקצרתי דברי זעיריא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד: שאלה לה שאלה דרך התגרים ליתן סחורה שלהם להוליכה למדינה אחרת והמוליך מחייב עצמו בכל אחריות שיארע להסחורה עד בואה אל מחוז חפצה וימסרנה שם ליד בעל הסחורה או שלוחו ולפעמים אין זה המוליך רוצה לקבל אחריות או אינו בטוח בעיני בעל הסחורה ואחר נכנס תחתיו לקבל אחריות העמדת הסחורה ונותן לבעל הסחורה מעות בערבון כפי שיווי הסחורה או שט"ח על סך זה ובזה חל עליו חיוב העמדת הסחורה ומתפשרים בניהם כמה יתן בעל הסחורה בעד הוליכתה וקבלת אחריותה וזה שמקבל אחריות מתפשר עם המוליך כמה יטול זה בעד הולכת הסחורה וטרחתו וכמה יטול זה בעד קבלת האחריות ואם אינו מעמיד הסחורה לזמן הקצוב ביניהם אזי מי שנותן השט"ח משלם שט"ח שלו לבעל הסחורה והוא חוזר על המוליך אם יש לו עליו איזה דו"ד כשלא קיים כפי התנאין שביניהן או שחושדו שהטמין הסחורה לעצמו כולה או מקצתה ובעל הסחורה אינו עושה דין עם המוליך כלל אם אחר מקבל האחריות ואינו לוקח ממנו שום כתב כלל רק עיניו ולבו על המעות או על השט"ח שקיבל מיד זה המקבל האחריות ואירע שראובן היה צריך לשלוח סחורה וקיבלה שמעון להוליכה ולפי ששמעון לא היה בטוח בעיני ראובן נכנס תחתיו לוי לקבל על אחריות ונתן שט"ח בסתם על סך כך וכך לשלם לזמן פלוני ע"ד המנהג כשיעמיד הסחורה יחזור לו השט"ח והמוליך נתעכב זמן מה עד שיהיה לו זמן מוכשר לצאת שלא יכשל בסכנת הדרכים ובינתיים שמע לוי שנתרבתה הסכנה ורצה לחזור בו מקבלת האחריות ושלח לראובן שישתדל להוציא הסחורה מיד המוליך וראובן שלח אחרי המוליך והוא השיב לו שכבר הלכה הסחורה ואין בידו להחזירה וסוף דבר נלכדה הסחורה במדינה ההוא מיד המוליך ונפסדה ועתה תובע ראובן שישלם לו השט"ח כמנהג ולוי טוען הרי הזהרתיך שתשתדל להוציא הסחורה מידיו כי אחר שנתרבתה הסכנה חזרתי מקבלת האחריות והשיבו ראובן עשיתי כדבריך וטרחתי עמו הרבה ולא עלתה בידי כי אמר שכבר שלחה ואם היו דבריו אמת או שקר לא ידעתי אך סוף סוף לא באה הסחורה לידי ולוי טוען לו יהא כדבריך שלא הייתי יכול להוציא ממנו בטוב אעפ"כ אחרי שגליתי אזניך שאני איני רוצה להתערב עוד בקבלת אחריות היה לך לילך עמו בדינא ודיינא או בעקיפין ואני יודע בבירור שעדיין היתה הסחורה תחת ידו בעת ההיא והיית יכול להצילה מידו בתוקף ומאחר שלא עשית כן את אפסדת נפשך וראובן טוען שטרחא רבה כזו לא היה מוטל עלי מאחר שהשט"ח שלך היה תחת ידי ועליו סמכתי מתחלה ואפשר שלא היה עולה בידי ג"כ אם היה טוען מה לך עלי אחרי שהערבון נתון בידך שט"ח בטוח על האחריות וע"ז סמכת מתחלה ואם אתה היית רוצה לחזור עלי' דידך הוי רמיא לטרוח עמו ולהוציא מידו מאחר שאתה נכנסת בעובי הקורה וקבלת עליך אחריותה לא בן חורין אתה להפטר ממנה אם לא בתורת הסחורה לידי כי על כן נתתיה לו מתחלה על אמונתך ואף עתה אין לי דין ודברים עמו אע"פ שהוא היה המוליך מעצמו ופשע בדבר כל חיובי אחריות שבעסק זה עליך הם מתחילת מסירת הסחורה לידו עד עתה ואני עשיתי לפנים משורת הדין לטרוח עבורך ולכופו בדברים ולא הועלתי וחיוב זה לילך עמו בתוקף אינו מוטל עלי כלל רק עליך ולכן אתה מחויב לשלם ואם יש לך דין על המוליך עשה עמו כרצונך ובררו להם ב"ד השוה שידונו ביניהם והב"ד שמו פניהם עלי ובקשו לחוות דעתי בזה: תשובה מתחלה אען ואומר שיש לברר דין זה מתלמוד ערוך בב"ק דף ק"ח איתמר נגנבה באונס והוכר הגנב אמר אביי אם ש"ח הוא רצה עושה עמו דין רצה נשבע ואם ש"ש הוא עושה עמו דין ואינו נשבע רבא אמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע ופי' רש"י ואם ש"ש הוא אע"ג דפטור בלסטים מזוין הכא הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחריו לפיכך הוא ישלם לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב עושה עמו דין ישלם דמצוה עליו לחזר אחר האבידה ומסקינן התם דאפי' אם כבר נשבע הש"ש שהוא פטור לגמרי מן הבעלים אעפ"כ כשהוכר הגנב צריך הוא לשלם והוא יחזור אחר הגנב להוציא ממנו כיון דלית ליה פסידא רק טרחא שיצטרך לדון עם הגנב שהוא לסטים מזוין ולקח באונס ע"ש וקי"ל כרבא דאם עדיין לא נשבע אע"פ שהוא ש"ח מחויב לשלם ואע"פ שהוא ש"ח ופטור מן הדין מ"מ כיון דלית ליה פסידא הטורח מוטל עליו ואע"פ שרוצה לישבע לא מהני ליה אלא אחר שישלם יטרח לעצמו לילך עם הגנב בדינא ודיינא עד שיוציא ממנו ואם כבר נשבע ונפטר מן המפקיד מ"מ אם היה שומר שכר אעפ"כ הוא מחויב לשלם להמפקיד והוא יטרח להוציא את שלו: ומעתה בנ"ד רואה אני הדברים ק"ו דהא התם כשנשבע כבר יצא מחיובו וכלתה שמירתו ואף אם לא נשבע הרי הוא מוכן לישבע וליפטר מחיוב אחריות שעליו ואעפ"כ מחויב לשלם ועלי' דידיה רמיא לטרוח בדינא ודיינא עם הלסטין מזוין להוציא ממנו בחזקה וק"ו הדברים אם הוא ש"ח ונגנבה ממנו בפשיעה או בש"ש בגניבה סתם שלא בלסטים מזוין והוכר הגנב שמחויב הש"ח או הש"ש לשלם והוא יטרח להוציא מן הגנב ולא מצי למפטר נפשי' מחיוב אחריותו ולהטיל הטורח על הבעלים שהם יטרחו להוציא מן הגנב וממנו נקח לנ"ד שאין ספק שזה שקיבל עליו כל מיני אחריות שיתחייב לשלם אם לא יומסר הסחורה ליד הבעלים שהוא מחויב לטרוח ולהוציא מיד זה המוליך שרוצה להעביר על דעתו ולעכב לעצמו או להוליכם למקום סכנה שאם תאבד אין לו על מה לסמוך ולאו כל כמיניה למפטר נפשי' בזה שמטיל הטורח על הבעלים והדבר ברור דהא דקי"ל ש"ש שהיה יכול לקדם ברועים ומקלות ולא קידם חייב שכן הדין אף אם הודיעו לבעלים שהם יקדמו ויקימו עליו רועים אם אין הבעלים רוצים לקבל עליהם טורח זה הש"ש חייב ואין לחלק ולומר דדוקא גבי שומר שקיבל הבהמה שהוא ישמרנה הוא מחויב לשלם כל זמן שאינה מחזירה משא"כ בנ"ד שידוע הי' לבעל הסחורה שזה יהי' המוציא והמביא רק שזה קיבל עליו כל אונס דמתיליד להמוליך בזה לא הוטל עליו הטורח דפשיטא דז"א כיון שזה לא הי' נותן להמוליך כלל רק על פיו של זה המקבל עליו שמחויב להעמיד הסחורה לידו וכיון שהחזר' והאחריות מוטל עליו זה המוליך שליחותיה קעביד וה"ז כמו שוכר את החמור לרכוב עליו שלוחו שדין בעל החמור הוא עם השוכר וכמבואר בנ"י בשם הרא"ה הביאו בש"ך סי' רצ"א וא"כ פשיטא דלא מצי פטר נפשי' מחיוב חזרת הסחורה שקיבל עליו במה שבא מחמת טענה שהיה לבעל הסחורה להציל הסחורה דעיקר חיובי הטורח להחזיר הסחורה לבעלים עלי' דידיה רמיא שהרי הבעלים לא היו מוסרים ליד זה כלל ואינו שלוחם רק שליח המקבל אחריות ולכן זה שהאחריו' עליו מחויב לשלם והוא יעשה דין עם שלוחו: ואין לפקפק בזה מהא דאמרינן בב"ק דף מ"ה דכ"ע אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך והכא בגומרין כו' השתא אתפסתי' לתוראי בידא דלא מצינא לאשתעי דינא בהדיה כו' משמע