בית אפרים חושן משפט קלח

כשל בית משום דאינו עשוי רק להצניע שם חפיציו ולשמור כעין תיבה כו' הלכך אינו בכלל בית עכ"ל וכ"כ אח"כ בד"ה חדר מבעיא וכן מבואר שם מדברי התוס' ד"ה לא צריכא שכ' דחדר תשמיש אחרינא הוא וכן מבואר מדברי הנ"י דחדר לא הוי תשמיש בית אף כבדקא חלילא משום שאינו אלא להניח שם ממונו מזמן לזמן וגם בכ"מ הביא דברי הרשב"ם על הרמב"ם וכן בב"י ובב"ח עי' שם מכל אלו אנו למידן שתיבת חדר פתרונו על מה שאין תשמישו כשל בית. ולפי"ז בנ"ד שמקנה החדרים יש בלשון הזה גם החדרים שאין תשמישן דומה כשל בית ולא עוד אלא שנראה מדברי הרשב"ם דאותו שתשמישו שוה לבית ופתוח לו בלא"ה הוא מכור בכלל בית סתם ודוקא יציע לא מזדבנא אף למ"ד אפתא משום שהוא בנין נמוך חוצה לו מצידו או מאחריו ואע"פ שיש לדחות ולומר דהרשב"ם הוצרך לפרש כן לפי מאי דמוקי לה הש"ס דמצר לו מצרו אבראי ובזה דוקא ס"ל דאי הוי תשמישו שוה מזדבן ז"א דהא גבי יציע אמרינן דלמ"ד בדקא חלילא ס"ל דאפתא מזדבנא ופירש הרשב"ם טעמא כיון שהוא סתום דמי תשמישו לתשמיש הבית טפי ופסק הרי"ף כהך מ"ד דאפתא מזדבנא ואע"ג דס"ל להרי"ף לפרש אפתא היינו עלי' פתוחה בארוכה במעזיבת הבית מ"מ נלמד מזה לחדר כה"ג שתשמישו שוה שמזדבן בכלל בית ועוד דהרשב"ם נראה שלא יחלוק על הרי"ף בפסק דהך פלוגתא הלכתא כמאן וכן מבואר מדברי הנ"י וכ"כ הב"י וא"כ לענין הקאמרין שאצל השטובין לא הי' צריך לפרש אותם בפ"ע שהם בכלל הבית וזה שפירש החדרים היינו אף אותם שלא נכללו בכלל הבית: ועוד נראה דאפילו תימא דלהרשב"ם נמי מזדבן אף בשוה תשמישו כ"א במצר לו מצרי אבראי אבל בלא"ה לא מזדבן בכלל בית דמ"מ אינו דומה לבית ממש מ"מ נלע"ד שבזה ודאי החדר שתשמישו שוה לבית נתון בכלל בית דהרי בדף מ"א שנינו שם בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולה והך דינא פשיטא דהא נמי בנותן מתנות ש"מ דהא טעמא משום דזה לא היה לו לפרש ובמתנת ש"מ מילתא דפשיטא הוא שלא היה לו לפרש וכן מוכח מהא דאמרינן התם ההוא דא"ל הוי לי' לפלניא ביתא דמחזיק כו' והועתק דין זה בפוסקים לענין מתנת ש"מ וכן מוכח בכמה דוכתי וא"כ פשיטא דהכל בכלל ואע"ג דהב"י הביא בשם הר"ן וה"ה בשם הרשב"א וכן הרמב"ן בשם הר"י הלוי ז"ל וכן הנ"י דיציע וחדר שאינו ממש בקרקע הבית לא נתן והעתיק רמ"א הדברים בסי' רט"ו מ"מ ביארו טעמם משום דאין בתוך דבר אלא חוץ ממנו והיינו כיון דחדר אינו נכלל בכלל בית שהרי אין תשמישו שוה לו אמרינן שזה שחוצה לו לא נתן לו כ"א הבית לבד שתשמישו שוה לבית נהי דנימא דגבי מכר מצר לו מצרי אבראי בעינן עכ"פ חזינן דהיכא דאיכא אומדנא הוא נמכר בכללו ממילא במתנה אף שלא מצר לו מצרי' החיצונים מ"מ כיון דבעין יהיב ולא הי' לו לפרש הלא נתון בכלל הבית וא"כ לישנא יתירה דקאמר בהדיא החדרים היינו אף אותן שאין תשמישן דומה לבית ומכ"ש שכבר כתבתי דלשון חדרים גופיה פתרונו כן שאינו כתשמיש הבית ומכ"ש בזה שאמר כל החדרים שכולל כלם ולא שייר במתנת החדרים כלום: איברא שמ"ש שתיבת חדר פתרונו שאין תשמישו כתשמיש הבית לכאורה מדברי הרא"ש לא משמע כן שכתב איכא לאיסתפוקי אי בעינן בחדר נמי ד"א כו' משמע דוקא בור ודות דתשמישו חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינן ד"א אבל חדר שתשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהא לו ד"א עכ"ל מבואר מזה דס"ל דלא כרשב"ם אלא ס"ל דחדר שתשמישו שוה לתשמיש הבית ואפ"ה אינו נמכר בכלל הבית ונראה מדבריו דטעמא דיציע וחדר שאינו מכור בכלל הבית לאו משום שהוא חוצה לו אלא משום שהוא מידי בפ"ע ולא בטל אגב בית והלכך אין חילוק בין תשמישו שוה או לאו וכ"כ ד"ז בס' ת"ח: ואמנם נראה שזה דווקא לענין מכר שהי' לו לפרש הך דחשיבא שהוא נכלל במכירתו ולא פירוש אינו מכור אבל גבי נותן מתנה שלא הי' לפרש ואפילו מילתא באנפי' נפשיה כגון בור ודות וגת ושובך אמרינן דבעין יפה נותן ונתן הכל ממילא דגם לענין יציע וחדר חלוק דין מכר ממתנה דבמתנה הכל נתון ובאמת הרא"ש והטור לא הביאו דברי הר"י הלוי בזה ואדרבא נשמע מדבריו דהכל בכלל המתנה וגם דברי הרמב"ם כפשטן מורין כן ויותר מתבאר כן מדברי הסמ"ג ע"ש. ולפ"ז בין להרשב"ם בין להרא"ש כולהו מודים בנידון זה שפירוש החדרים ולגבי מתנה שנכלל בזה אין בכלל שאין תשמישן כבית בלא"ה בכלל בית הם גבי מתנה לפ"ע ואפשר דגם הרא"ש לא בעי למימר אלא שאין חדר דומה לבור ודות דאמרינן הא תשמישתא לחוד שהוא חלוק לגמרי ע"ז כתב דחדר תשמישו שוה והיינו שאין חלוק לגמרי אבל מ"מ אין תשמישו שוה ממש ובנ"ד שאמר כל החדרים פשיטא דגם להרא"ש הכל בכלל ולא שייר בה מידי. ואמנם עדיין יש מקום עיון לפי מה שכתבתי שאותן החדרים מושכרים למוכרי קמח וא"כ אפשר שאין זה בכלל חדרים רק בכלל חניות וחניות אף בחצר אין נמכרין אלא היכי דרוב תשמישיתייהו לגאו אבל כמדומה לי מלשונך שאין המוכרי קמח מוכרים שם על יד על יד רק שמכניסין שם קמחן לאוצר ואפשר שמתחלה נבנו על דעת להשתמש בהם בתבנא וציבא בעלמא ומחמת שנתמעטו דיורין וכה"ג השכיר אותם שלא הי' צריך להם ונראה דבכל כי הא מילתא בתר שמא אזלינן וכדאמרינן בש"ס אלימא דליכא דקרי לבית בית ולבירה בירה ר"ל שאין מי שקורא לבירה בירה: ודרך אגב אעריך על דברי אא"ז מהרש"א ז"ל בתוס' ד"ה אלא שנראה שהבין שמ"ש הרמב"ם דליכא דקרי לבית בית ולבירה בירה ר"ל שאין שם מי שקורא לבירה בירה ולענ"ד תמוה דמעולם לא זז שם בירה ממקומו והוא שם פרטי יותר רק דאתי לאפוקי ממה שאמר תחלה דקרא לבית בית כו' וכן בתירוצא דאיכא דקרי לבית בית שהכוונה באתרי דקפדי הוא לקריא לבירה בירה דווקא ולא לבית לזה כתב בהך אלא דלבירה מיקרי לה נמי בית דליכא דקרי לה כו' ר"ל שאין שם מקפידים על כך אלא כולהו ביחד מיקרי בית כוונתם על הבירה דלבית לחוד קורין בית בלא בירה: ולעיקרא דדינא מבואר בדברי הרמב"ם פרק כ"ו מהלכות מכירה דין ז' וז"ל אף במוכר ולוקח אין כל הדברים הללו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג כו' וכן במקום שאין קורין אלא לבית בית לבדו או שקורין לבית בית ולכל סביבותיה ולכל שעל גביו הולכין אחר הלשון שאנשי המקום כו' וע"ש ואחריו החזיקו כל הפוסקים ראשונים ואחרונים והוא תלמוד ערוך בדוכתי טובי והדבר ידוע דבזמנינו זה לשון בית פתרונו על כל הבנינים והחדרים העומדים על קרקע השייך לו כל גבולו מסביב ולענין החניות והמרתף צ"ע בלשון המצוה שכפי המדומה צוה לבני ביתו בלשון אשכנז רק שהעדים העתיקו ממנו בלשון הקודש וכפי שמות הערוכים בפי כל באותו מקום בלשון אשכנז אחריהם נלך ועוד שהעדים נאמנין להעיד באיזה לשון אמר המצוה כאשר באו הדברים ברוב ענין בשינוי ואין בה משום חוזר ומגיד כל שלא יהא סתירה גדולה למשמעות הלשון הכתו' בשטר וגם כי לשון המרתף י"ל דלדין המוזכר בש"ס קנה דהא קי"ל דבעין יפה הוא נותן ונתן בור והדות לכ"ע כיון שהוא בתוך אותו דבר שהקנה והם פתוחין לו ומכ"ש מרתף שלנו שבבית עדיף מבור ודות שתשמישו למים ולכך אינו בכלל בית שאינו עשוי לכביסה והשקאה או משום דאין דרך בית בכך וכמ"ש ה"ה בשם הרשב"א ואבן מגא"ש לחלק בין בית לחצר וזה לא שייך במרתף שלנו שהוא תשמיש לבית ושוה לחצר אמנם איני מחליט הדין בזה דיתד שהכל תלוי הכל הולך אחר הלשון שאמר המצוה וכפי מה שהוא פתרונו באותו מקום הן לענין החניות והן לענין המרתף והי' כי יבא דבריך שני' תשלח לי גם העתיק מגוף הצוואה בשלימות שע"פ הרוב יש בהן תמוהות הרבה: ובענין השטעלין על הפאציניע נלע"ד ג"כ שיש מקום לומר כיון דהפאציניע זה דרך הרבים עוברת בו ואין לזה זכות להחזיק בו וכפי הנראה גם מתחלה לא כנס לתוך שלו רק קרקע עולם הוא וא"כ עיקר זכיה שיש לו לזה להשכיר שם מפני שיכול למה