בית אפרים חושן משפט קלג

הלכות מקח וממכר שאלה ל שאלה במי שעשה עם אחד מקח על פשתן ושוב אירעו אונם וחזר בו כאשר באו הדברים ברוב ענין מכבוד שארי בד"ז הגאון המפורסם מופת הדור מוהר"ר יעקב נ"י האבד"ק קאליש ומצ"פ לק"ק ליסא יע"א וענוותו תרביני לחוות דעי בזה: תשובה ראיתי דברי שארי הגאון נ"י טובים ונכוחים עריבים כעולות מחים ודבר ברור הוא דבעובדא דנ"ד שגלה דעתו בשעת גמר מהמקח וגם אומדנא גדולה כזו ואונס גלוי לכל שזה הלוקח יכול לחזור ולא מבעיא אם ראובן זה הקונה אין דרכו לקנות לעצמו כלל וגם עתה לא קנה כלל לעצמו רק הוא שלוחו של הליווערינג דהיינו הליווראנט לקנות עבורו וגם נתינות הוועקסיל אינו רק ע"פ שליחות מהליווראנט אבל עיקר המקח הוא עבור הליווראנט דודאי יכול לחזור בו שהרי זה נדון דהגאון בעל שער אפרים ממש ובאמת בכה"ג שהודיע למוכר שאינו רק שליח לבד ועתה המשלח חוזר בו אף שהשליח עושה קנין גמור והמשלח מחמת אלמותו אינו רוצה לקיים המקח מ"מ אין למוכר דין על השליח וזה מבואר מעובדא דב"ב דף קס"ט ההוא אתתא דיהבי זוזי לההוא גברא למזבין לה ארעא כו' ובב"מ דף ע"ד ההוא גברא דיהיב זוזי לנדוניא כו' ואף דשם מיירי לענין מי שפרע מ"מ יש ללמוד משם לכאן ע"ש בב"י ח"מ סי' קפ"ב בשם תלמידי הרשב"א ולא רציתי להאריך בזה כיון דמשמעות לשון השאלה שהליוועראנט עשה מקח עם ראובן וראובן זה אינו שליח רק הוא גופיה תגרא דזבין הכא ומזבין להכא וא"כ אין זה ענין לנידון השאלה בשער אפרים שלא היה רק שליח לבד ובזה הדין פשוט יותר. אך בעל שער אפרים סמך ענין לו ההוא דסי' ר"ל פלוגתת רבינו יונה ור"ח ורמ"ה ונראה מדבריו דבתורת כ"ש אתי עלה ויפה כתב הגאון נ"י דאפילו רבינו יונה מודה ודוקא בלוקח בשיוויו קאמר ר"י שאינו גילוי דעת גמור דאפשר שבלא"ה היה קונה דבר זה משא"כ כאן שיש בו שיעור ביטול מקח דודאי לא מחל אינש והגילוי דעת הוי כהתנה אם יקחנו פלוני: וכדי לברר שכנים דברי הגאון נ"י אני מוכרח להעתיק לשון רבינו יונה שהביא בשיטה מקובצת ב"ב דף צ"ז שממנו מקור דברי הטור וז"ל בשם רבינו יונה בעליותיו המקבל יין מחבירו למחצית שכר כו' אבל הלוקח יין מחבירו אע"פ שאמר שבדעתו להוליכו למקום פלוני והוזל עד שלא הספיק להוליכו לשם המקח קיים שהרי לקחו מקח גמור ואם לא נתקיים מחשבתו להגיע לאותו מקום יהיה לו לשתי' ואע"פ שאמרו המוכר על דעת לעלות לא"י ולא יכול לעלות מכרו בטל במוכר בלבד אמרו כיון שהמוכר מתוך אונס הוא מוכר והרי נודע הדבר שלא מכר זה אלא מפני שעלה בדעתו שאינו צריך למה שמכר עכ"ל (ובטור לפנינו איתא שעלה בדעתו דבר שיהא צריך למכור והכוונה אחת דגם בשיטה מקובצת בשמו ה"ק שלפי שהי' סובר שלא יהא צריך עוד לאותו קרקע שמכר לפיכך מכר אבל כיון משנודע שטעות הי' והוא צריך לאותו דבר בטלה המכירה) הרי מבואר דעיקר טעמו כיון שלא קיבלו למחצית שכר שיהא רשות אחרים עליו אלא לקחו מקח גמור וא"כ י"ל שלא בתורת קפידא קנה אותו להוליכו דוקא אלא אפשר שהיה בדעתו שאם לא יהיה אפשר להוליכו יהא לו לשתי' משא"כ כאן דכ"ע סהדי שלא היה קונה לעצמו לפרקמטיא במקח הזה כלל אין כאן מקום לחלק בין מוכר ללוקח: וגדולה מזו נלע"ד דאפשר אף בלא גילוי דעת אם הדבר ידוע ומפורסם לכל שאין זה קונה לעצמו רק בשביל הליוורינג איכא אומדן דעתיה שנתן כפלים מכפי שווי' דחוזר המקח וכמ"ש בכתובות דף צ"ז זבין ולא איצטריך לזוזי הדרי זביני פירש"י מכר שדהו ואנו יודעין שהוא חפץ לקנות שדה פלוני או פרקמטיא פלונית באותן מעות ולא איצטרכי ליה זוזי שחזרו המוכרין עכ"ל ואע"ג דהתוס' והרא"ש שם כתבו דמיירי שגילה דעתו בשעת המכר כו' היינו מטעמא שכתבו שם דליכא אומדן דעת כולי האי דהרבה פעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע למה הוא מוכרן אבל באיכא אומדנא דמוכח טובא אפילו גילוי דעת לא בעינן לא בשעת מעשה ולא קודם לכן ולדינא לא פליגי תוס' ורש"י רק דרש"י מיירי שהדבר ידוע ומפורסם שבשביל זה הוא מוכר ותוס' דחיקא להו לאוקמי בכה"ג וזה מבואר למעיין בסוגיא שם וכן מבואר להדיא בריטב"א שם דבדבר ידוע ומפורסם לכל שלצורך דבר זה הוא קונה כ"ע מודים וא"ל דוקא במוכר אמרינן הכי ולא בלוקח לפי שיטת רבינו יונה דמחלק ביניהם דפשיטא דז"א כיון דחזינן דאף בלא גילוי דעת כלל מהני בכה"ג שמפורסם לכל: וגוף החילוק שמחלק רבינו יונה הוא לפי שהמוכר מחמת אונס הוא מוכר כו' והרי אין אתנו יודע דבר זה רק מצד אומדן דעת אמרינן הכי שלא היה מוכר בלא האונס שעלה בדעתו שצריך למכור ואם לפנינו גלוי ומפורסם בלוקח זה שמתוך האונס הוא לוקח לפי שעלה בדעתו שצריך לקחת אותו דבר וזולת זה לא היה לוקח פשיטא דמוכר ולוקח דין אחד להם. וק"ו הדברים בנ"ד שגלוי ומפורסים וגם איכא אומדני דמוכח טובא שלא הי' לוקח בדמים יקרים כאלה אם לא מחמת הליוורינג שהמקח חוזר ומכ"ש בזה שגילה דעתו בפירוש שקונה בשביל זה ואמר לו שלכך קובע זמן על ר"ח תמוז שאז יקבל המעות מהליווראנט: ואין לפקפק בדבר ממ"ש בנימוקי יוסף בב"ב שם וז"ל ולפירוש התוס' ז"ל דווקא במתעסק דשייכא קפידא דבעל העסק שלא למכרה אלא בזול שפט אבל המוכר סחורה לחבירו ע"ד להוליכה למקום היוקר אם הוזילה או נאנסה ללוקח דבאחריותו קיימא ואלו רצה למכרה בכאן או להשליכה לים הרשות בידו ואפילו התנה עמו שיפרענו מן המעות שיקבל ממנה בזול שפט אינו אלא כקובע זמן בלבד שלא יוכל לכופו לפורעו קודם לכן הא אלו מכרה כאן היה לו לפרוע מיד וכן אם הוזלה או נאנסה עליו רמיא ולהאי פירושא אחרינא דמיירי במכר מיירי כשהתנה כן עם המוכר בתנאי גמור א"נ שאמר לו בדרך קפידא דאדעתא דהכי זבין ליה להשתכר בזול שפט והשתא דמיא לההיא דקידושין אבל אם לקחו אדעתא שלא יפרענו עד שיוליכנו לזול שפט ויפרענו מן המעות שיקבל שם לא וכדאמרן כן דעת הריטב"א ז"ל ורבו הרשב"א ז"ל הרי מבואר דאף להך פירושא דבמוכר מיירי מ"מ לא מהני מה שקובע לו לפרוע שם דאין זה רק קביעות זמן אבל מ"מ קנה מיד שאלו רצה היה מוכרה בכאן או משליכה לים: אבל כי דייקת משכחת דלא תיקשי מדברי אילו ואדרבא סייעתא דהרי בהך מלתא לחוד דאם רוצה היה מוכרה כאן כו' ליכא לעכובי על הלוקח שלא לחזור דא"כ בגברא דזבין כו' נמי נימא שהרי זה סילק נפשו מיד מן הנכסים ונכנסו לרשות הלוקח ואם רצה היה מוכרם תיכף אלא ודאי דלאו בהכי תליא מילתא משום דס"ס איכא גילוי דעת שמחמת שרצונו לא"י הוא מוכרו וממילא אמדינן דעתיה שרק מחמת זה הוא מוכר וגבי לוקח נמי אי ליכא רק גילוי דעת לחוד אע"פ שהוא באופן זה שלא יתן הדמים עד שם ס"ל להרשב"א דלא מהני שאין כוונתו להקפיד על גוף הלקוחה בשביל זה רק לענין שאינו רוצה להתחייב עצמו בדמים אחרים רק מאילו (ולאפוקי מדעת הרמ"ה שהביא הטור שתולה בזה שאינו נותן הדמים עד שם עי' שם) והא לחוד לא מהני דליכא אומדן דעת על גוף הלקיחה אבל היכא דאיכא אומדן דעת על גוף הלקיחה שלוקח להוליך שם להשתכר ודאי מהני וזה מבואר ממ"ש הנ"י א"נ שא"ל בדרך קפידא דאדעתא דהכי זבין ליה להשתכר שם בזול שפט והשתא דמיא לההוא דקידושין כו' והך אמירה לאו דוקא דכל שהדבר ידוע ומפורסם לנו שכל מגמתו אדעתא דהכי וקפיד עלה דמילתא כמאן דאמר דמי וכמ"ש לעיל מדברי רש"י והריטב"א וכמו שהוכחתי מדחזינן גבי מוכר דאזלינן בתר האומדנא שמחמת האונס הוא מוכר ואע"פ שלא אמר בפירוש שלולי שבדעתו לעלות לא"י לא היה מוכר מ"מ כיון שאמר שבדעתו לעלות סתמו כפירושו דבלא זה לא היה מוכר וה"נ גבי לוקח זה שאומדן דעת דמוכר הוא וגלוי לכל העולם שלולי הליווערונט לא היה קונה: