בית אפרים חושן משפט קלב

להחליף אין חולקין במעות אלו כמות שהם עד שיחליפו אותם ויגיעו לידם זוזי כהני זוזי דיהבי אזביני ולפי זה פשוט בנ"ד כשקיבל ראובן באנקי אצל החלפן לשלוח לביתו גם חבירו יש לו כנגדו בקופות השותפות באנקי כסך הזה דודאי זה שלקח באנקי אצל החלפן לאו אדעתיה שיטול חבירו כנגדו מ"פ כפי הסך שחשב החלפין עבור הבאנקי שקיבל שהרי אין משאם ומתנם וסוף חשבון שהם עושים ביניהם בשעת חלוקה כ"א על באנקי ואף אם היה חבירו רוצה שיהיה חלוקה ביניהם במעות זה היה זה יכול לעכב על ידו ולומר אינו רוצה לעשות החלוקה כ"א על באנקי ומכ"ש בזה שקיבל הבאנקי מהחלפון במעמד חבירו ובציוויו כל הבאנקי לפי חשבון הפריצענט אשר היה בעת ההוא ואם היה רוצה שישאר לו כנגדו בשותפות במ"פ כל כי הא הוה ליה לאתנוי כיון שדרך המו"מ וחשבון שביניהם מתחלה ועד סוף הוא על באנקי ואם היה מתנה אפשר שחבירו לא היה מתרצה בכך שיהא נשאר חוב על השותפות על מעות פרייסין ועכ"פ מדלא התנה אומדנא דמוכח שנתרצה שיהיה לו חוב בשותפות כסך שקיבל חבירו בבאנקי ופשיטא שאין לו להפרע מן השותפות רק באנקי: וראיתי להרב מהרמ"ה נ"י שכתב דזה ששלח מעות לביתו הוי כלוה מתוך השותפות דהא היה מדעת שניהם כו' ולענ"ד נראה דודאי אם היה הענין שדרכם לעשות איזה מסחר בדמי הפדיון של הסחורה ולא היה לוקח בידיעת חבירו רק לפי שעה ודעתם שיוחזר המעות לקופת השותפות להסתחר בהם פשיטא דהוי כהלואה מקופת השותפות ומ"מ הדבר פשוט כיון שגם החליפין ממעות פרייסין על באנקי היה במעמד חבירו ובידיעתו א"צ להחזיר לקופת השותפין רק באנקי דמה לי שלוה מאחר או מתוך השותפות שהוא משלם המטבע שלוה ומעולם לא נשתעבד על מ"פ כלל: וגם כי יפה כתב שארי הרב הנ"ל דאם יקח השני יותר יש כאן איסור רבית אך כפי הענין דנ"ד שמבואר מתוך לשון השאלה שאין השותפות חל רק עד שמכרו הסחורה ומוליכו המעות לביתם וזה קץ ותכלית המו"מ שלהם וא"כ כשלוקח זה מהסך שבקופת השותפות לוקח לחלוטין שלא ע"מ להחזיר אין כאן דין לוה דהא ליתא בחזרה ושלו הוא עומד ונוטל וכיון שחבירו נתרצה בזה ולא ייחד לעצמו מעות כנגד זה בקופת השותפות ממ"פ הרי נתרצה וגילה דעתו דלא קפיד שיהיה שלו מרובה על של חבירו עד שיגיע השעה שיצטרך ליטול כנגדו ודיינינן ליה מההיא שעתא כאילו הם מטילים עכשיו לכיס זה מנה וזה מאתים דאף בסתמא דינא הוא שיטול כ"א כפי המטבע שלו והשכר לאמצע ומכ"ש בזה דכיון דלא התנה מחדש ודאי אתנאי קמא סמכו שיהיה לאמצע וכמו שביארתי לעיל: ומ"ש שארי הרב הגאון האבד"ק הנ"ל שדיין אחד הביא ממ"ש בעטרת צבי בשם תשובת פ"מ ודחה דבריו דהתם מיירי שלא מדעת חבירו דברי הרב ברורים וא"צ לפנים ומבלעדי זאת נראה ברור דהתם מיירי שזה שלקח קצת מהקרן היה בענין שהיה צורך לשותפות במעות אלו להסתחר בהם ולא היה לו רשות ליטול לעצמו שאפילו ריוח אין לו ליטול כדאמרינן רווחא לקרנא משתעבד ומכ"ש מהקרן לפיכך דן את הדין דחולקין לפי מעות דאומדן דעת הוא שלא נשתתפו שיהיה השכר לאמצע כ"א על קו השוה אבל בגוונא דנ"ד שאין דרכם להסתחר במעות הפדיון רק הם צבורים ומונחים אצל החלפון ואינם מעלים שכר וריוח לשותפות כלל פשיטא דבשביל שלקח המעות הבטלות לא הפסיד הריוח שעולה מסחורות השותפות חלק כחלק ומכ"ש בזה שלקח מדעת חבירו ומרצונו ולפי דברי הדין אם היה ריוח בגוף הסחורה שנמכרה אחר שקיבל זה מעות לחלקו יותר מבראשונה כגון שעתה עלה שער הסחורה חולקין הריוח לפי המעות שהיה להם בעת ההוא בשותפות וע"פ דברי הפ"מ הנ"ל וזה לא יעלה על לב לעולם וברור לענ"ד אפילו אם לקח שלא מדעת חבירו ממעות הבטלות העומדים ליחלק לא נגרע מערכו והוא דבר ההוה ורגיל בין השותפים דלא קפדי אהדדי ואין מכלים דבר ומעשים בכל יום שלפעמים לוקח שותף אחד מעות לצורכו ואחר זמן חוזר השני ולוקח ומעולם לא נשמע שידונו ביניהם לזכות לזה חלק מהריוח שעלה בינתים ומכ"ש בזה דאם איתא שהיה בדעת שמעון שראובן יהיה נגרע מחלקו עבור זה הו"ל לאתנויי וכבר כתבתי דאף הרי"ף והרמב"ם מודים אף בסחורה העומדת ליחלק דאף בסתמא הוי לאמצע וז"ל הרי"ף בתשו' הנ"ל דכיון שגמרו השותפות ביניהם ולא התנה אחד מהם על חבירו שיהיה לו איזה יתרון הדין נותן שיהיה הריווח וההפסד לאמצע שאם הי' כוונת א' מהם שיהיה לו יתרון על חבירו בשום דבר הי' מתנה ע"ז ולא היה אפשר לו להתרשל בזה ומאחר שלא התנו ונשתתפו סתם נראה שכוונתם לחלוק בשוה אע"פ שיש לאחד קרן יותר על חבירו כו' ע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דאמרי' הו"ל לאתנויי וגם שאף אם הי' מתנה כן לא היה ראובן מתרצה בכך ועוד דהא קמן שהתנה עמו שאם יצטרך הוא למעות יטול גם הוא הרי שלא היה בדעתם לשנות דבר מתנאי השותפות ולפי שהדברים פשוטים לענ"ד קצרתי ומובטחני אם הדיין הוא דיין אמת ותלמודי לא יהוה בוש מלחזור בו ולומר דברים שאמרתי טעות הם בידי: ומ"ש הרב נ"י עוד בשם דיין אחד שכתב ששמעון קנה במעמד שלשתן כבר דחה הרב נ"י דבריו בדברים של טעם ואני לא ראיתי לישא וליתן בזה כיון דבאמת לא היה בעת ההוא מעות ביד החלפן רק מעט ואם הדיין הלז גוזר על מיעוטו ומקפיד עליו גם זה אינו חוצץ חציצה דאורייתא דהא כבר ביררתי דודאי לא נשתעבד זה שיקח חבירו נגדו מ"פ שביד החלפן שהרי זה קיבל באנקי וגם כל חשבונם העיקרי על באנקי וא"כ הציווי לחלפן הוא על באנקי והרי לא היה להם בידו באנקי כלל ואם נאמר דנעשה כאומר שהמעט שביד החלפן יוחלף ג"כ תיכף על באנקי ויוזכה בו השני א"כ עכ"פ זה אין לו ליקח רק באנקי כשער שהי' אז ומה שיש מותר שייך לחלפן ובטעות נתן להם יותר כפי השער שעלה אח"כ האם יאמר כדבר הזה שאין לו שחר דדרך הוא שאין החלוף נעשה מיד רק בהגיע תור קבלת המעות אצלו חושב החילוף בשער שהוא אז בין עלה ובין ירד ועד ההיא שעתא הוא כפקדון גביה בחזקת שניהם וכשרוצה זה ליטול הוא נותן לו ע"פ מה שהרשה לו חבירו ושליחותיה קעביד אבל מ"מ עד ההיא שעתא שנותן לו הוא בחזקת שניהם ובאחריותם ואין כאן דין חלוקה ומע"ש כלל כיון שלא יחדו בפירוש שמ"פ הנשאר ביד החלפן הוא לשמעון לבד ואין לו עסק בו מעתה וטענת ראובן אמיתית דמעיקר' לאו אדעתיה דחלוקה נחתי דפשיטא שאם הוזל המטבע שביד החלפן או נפסל או שנעשה החלפן בורח וכיוצא דודאי לא היה שמעון מקבל ההפסד על עצמו לבד כדרך כל השותפות שאף שאחד לוקח סך מה קודם מ"מ כל הנשאר הוא בחזקת שניהם ובאחריותם לכל דבר כל שלא חלק לעצמו והניח חלק חבירו בב"ד וזה מבואר בכמה תשובות לא רציתי להאריך וגם דכך הוא שראובן נושא ונותן במעות הנשאר בחזקת שותפות כבראשונה אף בלא ידיעת חבירו ואם פיחת או הותיר לאמצע ועכ"פ הדבר ברור בין שיהיה לוה מקופת השותפות או שלוקח לחלוטין שלא ע"מ להחזיר מ"מ כ"א נוטל בשעת חלוקת השאר הקרן במטבע שהניח כפי הסך שנשאר לו בשותפות והשאר חולקים בשוה ומכ"ש אם עליית השער ממטבע מ"פ היה קודם שמכרו הסחורה הנשארת די"ל שאין כאן ריווח מחמת המטבע דמה שעלתה המטבע ירדה הסחורה ולולי זאת היו לוקחים יותר בעד הסחורה וכמו שפרשתי לעיל דברי הרמ"ה שבטור מ"ש דהאי רווחא ופחתא מחמת שותפות קאתי אך באמת אפילו מכרו כל הסחורה בעד מ"פ בעת שהי' השער כמקדם ואח"כ עלה מ"פ מ"מ אין שמעון נפרע מן השותפות כ"א בבאנקי כמו שלקח ראובן ואין מחשבין על מ"פ כלל: בהא סליקנא ובהא נחתינא שיפה דן ויפה הורה הרב הגאון האבד"ק הנ"ל וטענת שמעון מידי מששא אית בי' אפי' שמע מעוף הפורח אין בו לא טעם ולא ריח. כמוץ אשר תדפנו רוח מובטחני כי כנגדו החלוק עליו לבב עקש יסיר בשמאל. וימין דוחה. כמדת כל שרוח חכמים נוחה ואל האמת ישא פנים וישבית מדני'. אז יחזיק במעוז שלשה עמודי עולם דין אמת שלום ושלום על דייני ישראל: דברי זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד