בית אפרים חושן משפט קלא

יראה דבאנו למחלוקת רש"י והרמ"ה כו' אמנם ראוי לדון בזה ע"פ הנהוג אתנו בענין החובות כי כן השותפות האלה כ"א מהם לגבי חבירו כבע"ח כו' עי' שם ועי' שם עוד שכתב דמלשון הטור שכתב אחר סיום דברי הרמ"ה ואם התנו הכל לפי התנאי יראה מדבריו דאפילו להפסד דשייך ביוקרא וזולא לענין המעות וכ"כ בשו"ת מהר"ם גלאנטי סי' צ' ועי' שם שכתב שראובן לא יתן חלק העודף כ"א כל גרוש לערך ששמו אותם בשותפות שהם מאה ועשר שכך כוונו באותה שעה שכל הריוח אחר שיטלו כ"א מהם מה ששם בשותפות כ"כ לבנים ששוים בסך כך גרוש ואח"כ יחלקו הריוח והו"ל ככתוב בפירוש בשטר כך גרוש כו' ומסברא מוכח זה הגע עצמך שאותם המעות היו מונחים בארגז כו' כך עתה שנשאו ונתנו כו' עי' שם ועי' בכנה"ג סי' ע"ד שרמז בקצרה לדברי הרש"ך ומהר"ם גלאנטי ונפלאתי על מהר"ם גלאנטי שלא הביא דברי הרמ"ה שבטור (וצ"ל דטעמא דידיה דאזלינן בתר הגרוש אע"ג ששותפותם היה לערך הלבני' משום שלעולם חשבון הלבני' אינם עיקר רק חשבון הגרוש כי כן דרך הסוחרים וכן צ"ל בתוס' בבא מציעא ריש פרק הזהב ד"ה נ"מ למשא ומתן שכתבו שאם קנה חפץ בכ"ד איסורין כו' עי' שם וטעמא משום דעיקר דמטבע הוא הדינר וכשאמר ך"ד איסרין הכוונה הוא שיתן לו דינר שחשבונו ך"ד איסרין כמנהג התגרים ועי' שם) ועי' שם בדברי מהר"ם גלאנטי דמ"ש הרמב"ם דאם התנו הולכין אחר התנאי היינו אפילו השכר והפחת במטבע וכ"כ בתשו' הרש"ך דהטור שכתב אחר סיום דברי הרמ"ה ואם התנו הכל לפי התנאי יראה מדבריו דאפילו להפסד דשייך ביוקרא וזולא לענין המעות עי' שם ולפי"ז בנ"ד אם א' הטיל מנה וא' מאתים וכתוב בשטר שכ"א יטול תחלה מה שהניח ואח"כ יחלוקו ביניהם דלא איכפת לן בעליית וירידת מטבע הוא אלא כ"א מה שהניח הוא נוטל כיון שכך התנו ביניהם: וכל זה לרווחא דמילתא בררנו הדין באם עלה או ירד אותה המטבע שעליה סובב הולך קוטב השותפות אבל אם המטבע שהניחו אין בה שינוי ואין דנין על זה כלל רק המטבע שלקחו בעד סחורה של שותפות היא שעלתה או ירדה פשיטא דלכ"ע אף בלא תנאי אין עליה וירידה מעלה ומוריד כלל דפשיטא דכשהם רוצים לחלק צריכים לשום המטבע שפדו בעד הסחורה ולעשות מהם דמים כמטבע שהניחו וכ"א נוטל בראש הקרן שהניח כי המטבע שפדו במדינה האחרת הו"ל כסחורה או פרי לגבי טבעא דידהו וה"ל כהחליפו סחורתם בסחורה אחרת שהם מחוייבים למכור אותה סחורה לעשות דמים ויטול בהם כ"א כפי המטבע והשאר יחלוקו ודבר זה א"צ לפנים: ואחר הודיע כל זאת נבוא לבאר דינא דנ"ד שכ"א הטיל לכיס מאתים ואח"כ חזר ולקח א' מהם לצורך עצמו בהסכמת חבירו מה דינו: והלום ראיתי כי כבוד שארי בד"ז הרב הגאון המפורסם מוהר"ר העשיל נ"י האב"ד דק"ק טארנעגראד כתב שקצת דיינים רוצים לומר דהוי כחלקו השותפות דמה לי חלקו כולו או מקצתן והרב הנ"ל דחה הדברים והרחיב הדבור בזה בדברים נכונים וברורים וגם אנא לא חילוק ידענא ולא בילוק ידענא רק דבר ברור בעיני דאף שבתחלת השותפות נשתתפו כ"א בסך שוה מ"מ אחרי שלקח זה בחזרה מקצת הסך רק שהתנה חבירו שיקח לכשיצטרך הא קמן דלא קפיד שיהיה של חבירו בתוך השותפות כפי הסך שלו דמה לו שיקח חבירו לצורך עצמו או שיהיה ביני וביני המעות בטלות אצל החלפן ומההיא שעתא ה"ל כאילו נתן זה מנה וזה מאתים והתנה שאם יצטרך יקח הוא מנה ואף שבתחלת השותפות נתנו בשוה מ"מ הרי הרשה לחבירו שיטול מקצת הסך שלו בחזרה ומ"מ לא נתבטל תנאי הראשון שיהיה השכר לאמצע ולא גרע מאם בתחלת השותפות הניח זה מנה וזה מאתים ולא היה שם תנאי כלל אפ"ה אמרינן דהוה לאמצע אף שקנו דבר העומד ליחלק וכמש"ל באורך ומכ"ש בזה שלקח בחזרה מנה ושמעון ראה ונתפייס אדרבה ביחן דבריו שהוא מרוצה בזה ששלו יהיה מוטל בקופת השותפות עד השעה שיצטרך דפשיטא דהרויח ודאי לאמצע ומכ"ש בזה שמבואר בכתב שביניהם שיהיה הכל לאמצע אם היה זה רוצה עכשיו בענין אחר היה לו לפרש ולהתנות וגם כי לאו בדידיה תליא מלתא דאם היה מתנה כך קרוב לודאי שלא היה חבירו מתרצה בכך ולא היה לוקח המעות כלל או היה לוקח החצי וחבירו יטול כנגדו רק כיון שנתרצה לו חבירו מחמת שהיה המעות בטלות לקחם וזה נהנה וזה לא חסר הוא דלעת צרכו יקח גם הוא וכמו שהתנה בהדיא ולפי זה הדבר פשוט דכשבאים לחלוק נוטל כ"א במטבע שנשתתפו תחלה זה מנה וזה מאתים ואין כאן מקום לפקפק שיעשה עמו חשבון נגד הסך מעות פרייסין שלקח דזה לא לוה מקופת השותפות לא מעות פרייסין ולא באנקי רק שלו הוא עומד ונוטל מתוך השותפות ומעיקרא לא נשתתפו במטבע פרייסין רק במטבע באנקע ובאנקע יהיב באנקע שקיל בחזרה וה"ז כנפרע מתוך השתפות ואף שחבירו ג"כ היה ראוי ליטול אין בכך כלום לפי שכ"א יש לו להתפרע מקופת השותפות מה שהטילו לתוכו ואם האחד קדם את חבירו וגבה מחציתו וחבירו עדיין לא נטל מה בכך כ"א גובה מטבע שהניח לפי שעתו וכאלו הטילו מתחלתו זה מנה וזה מאתים והגע עצמך אם היה עולה השער מבאנקי נגד מ"פ והיה שמעון רוצה באנקי דוקא כפי סך הבאנקי שקיבל ראובן ודאי שאין ראובן יכול לעכב על ידו אף שקבלת ראובן היה בעת שהיה בזול נגד מ"פ דמ"מ כ"א באנקי יהבי ובאנקי שקלי וגם עתה כדבר הזה כן הוא ששמעון יתפרע מקופת השותפות ג"כ סך באנקי כפי הסך שקיבל ראובן. ועוד נראה דאפילו אי יהיבנא להו להדיינים שזה נטל חלקו בתורת חלוקה וחלק חבירו כצבור ומונח דמי מ"מ הדבר ברור שלא על דעת שישאר לחלקו מונח בשותפות מעות פרייסין יתננו חלקו שהרי אין דרכם לחלק ביניהם במעות פרייסין ובודאי שהיה דעתם שישאר לחלקו ג"כ באנקי בערך הנ"ל כיון שגם זה לא קיבל מהשותפות רק באנקי אצל החלפן ומה לי שקיבל מהחלפן עם העודף הנהוג או שפדו באנקי בעד הסחורה וקיבל מזה הבאנקי שיש לנו לחשוב שגם השני יש לו באנקי בשותפות כסך ההוא ואף שהדבר פשוט מכל מקום אמרתי לבאר קצת להוציא מלב המהנדזין בדבר. הנה דבר ברור הוא בשותפות בסחורה והחליפו על סחורה אחרת ואחד מן השותפים רוצה לקבל חלקו בסחורה ההוא חבירו מעכב עליו שלא לחלוק קודם כלות זמן שותפות שביניהם שמה לי סחורה ראשונה מה לי תמורתה שע"ד כן נשתתפו תחלה שימכרו הסחורה על מעות בעין כמבואר בסימן קע"ו סעיף י"ב ובסמ"ע שם שכתב וז"ל ומ"ש ברישא לילך למדינה לסחורה ר"ל לסחור וליתן שם במעותיו וירוויח שם ויחזור ויביא מעותיו המזומנים ע"ש ופשוט שאין חילוק בין נותן לחבירו על שותפות או בנשתתפו יחד דכיון שאינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן פשיטא שאין יכולין לכוף זא"ז לחלוק בסחורה שהחליפו דמה לי הוא מה לי תמורתה ומצי למימר מזלא דבי תרי עדיף ע"ש בסמ"ע ס"ק מ"ה ופשיטא שאין לדמות זה לשטרות שדעת הרא"ש שחולקין בשומא דשטרות שאני שא"א שיעלו בריווח יותר ואין נושאין ונותנין בהם וגם הרא"ש כלל צ"ח יהיב בה טעמא וכתב וז"ל וכן בשט"ח נמי כי ראו חכמים כי טוב לתקן חלוקה בכל דבר שותפות כו' משום דקדרה דבי שותפא כו' וכ"ש בשט"ח של עכו"ם שצריך טורח גדול והשתדלות רב והשותפים יסמוך כ"א על חבירו ויתקלקלו כו' ע"ש וא"כ כאן לא שייך האי טעמא וכל שלא הגיע הזמן של חלוקה הם כופין זא"ז לישא וליתן כמו בסחורה הראשונה ומכ"ש לדעת הרמב"ם דאין חולקין בשטרות ומזה נלמד בגוונא דנ"ד אם מכרו הסחורה וקיבלו תמורתה מעות פרייסין והאחד אומר שרוצה לחלוק במעות אלו כיון שאין מזדמן שיחליפו עתה והשני אינו רוצה נראה דשפיר מעכב עליו עד שיזדמן להם שיחליפו אותם על באנקי שהוא המטבע שנתנו דהא לאו אדעתא לחלק במ"פ נשתתפו כיון שדרך הסוחרים שלא להוליך מעות זה לביתם עד שמחליפין אותם על אדומים או על באנקי שנושאים ונותנים במדינתם לא במטבע מ"פ ומבואר בסי' ר"ג דכל שאין יוצאין בהוצאה להדיא ואין נושאין ונותנים בהם נקראים מטלטלין ופירא לגבי טבעא וכהחליפו על סחורה אחרת דמי שאין יכול לחלוק עד שתמכר על מזומנים וה"ה הכא אם לא נזדמן להם