בית אפרים חושן משפט קל

להשתכר בשותפות ודינא היא שיהיה לאמצע לא איכפת לן במחשבה שחשבו לטביחה כיון שלא נתקיימה מחשבתם ולא חלקו עדיין השותפות קיימת והיינו ע"ד שקנו בראשונה למוכרו יחד והשכר לאמצע. ומצאתי כדברי בש"ג בשם ריא"ז עי' שם (ושם יש ט"ס מן אבל אם שמו כו' עד לפי מעותיו כמבואר למעיין): שוב ראיתי בפ"י שכ' כעין מ"ש אך מ"ש בשיטת הרי"ף לחרישה או לטביחה שלא ע"ד מו"מ למכור כו' ז"א דלחרישה הוה כמו"מ להשתכר ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ"ש והאיר ה' את עיני ומצאתי בשו"ת מנחם עזרי' סי' קכ"ח העתקה ותשובת הרי"ף מלשון ערבי ללה"ק ביאור הלכה זו באורך והרי"ף בהלכות שם רמז לתשובה זו וכן בספר תמים דעים להראב"ד העתיק ג"כ תשובה זו מלשון ערבי קצת בסיגנון אחר והמכוון אחד ושם מצאתי ת"ל כדברי. ושמחתי שדרכתי בעזרת הש"י בדרך אמת ולולי יראת האריכות הייתי מעתיק הדברים כי הם עריבים לאוזן שומעת ועי' בב"י שמסתפק בפי' הרי"ף וכתב שמדברי הרמב"ם והר"ן מבואר דה"ה לטביחה ועי' בלח"מ דמדייק לשון הרי"ף וכתב שגם דברי תלמידו רבינו הרמב"ם יוכיחו כו' והנך רואה בתשובת הרי"ף הנ"ל מבואר דוקא שור לחרישה לפי שלקחוהו תחלה להשתכר בו והשכר לאמצע מדלא התנו בדבור בעלמא שיהיה לטביחה לא נתבטל השותפות שהסכימו בראשונה: ומעתה דברי הרמב"ם מבוארים דאם נשתתפו סתם אף סחורה שאפשר ליחלק השכר לאמצע ואח"כ כתב אפי' לטביחה ר"ל ע"ד ליחלק באיבריו דאז אם היו שוחטים ומחלקים אותו שלא ע"ד להשתכר ודאי שהיה כ"א נוטל כפי חלקו במעות שנתן מ"מ עכשיו שמכרוהו חי מעסק שמכרוהו בשותפות מתחיל תורת שותפות עליו שיהיה השכר לאמצע וס"ל לפרש כפירוש קמא דהרא"ש דה"ה לטביחה: אך מדברי הריא"ז מבואר דדוקא עומד לחרישה דמעיקרא ע"ד שיהיה השכר לאמצע נחתי לה ובאמת שמדברי הרי"ף בתשובה מבואר להדיא כדברי הריא"ז ולולי דמסתפינא הוה אמינא שט"ס נפל בדברי הרמב"ם וצ"ל אפילו לקח שור לחרישה ונמלכו עליו לטביחה כו' כדי להסכים דבריו לדברי רבו הרי"ף ז"ל וגם המעיין בתשובת הרי"ף יראה שדברי הרמב"ם הם אמורים ע"ד לשון הרי"ף ז"ל וגם שאין דרך הרמב"ם להניח דבר המפורש דהיינו שור לטביחה ומיקל מה שהוא מסברא או איזה הוכחה דהיינו לטביחה ועכ"פ ה"ל למינקט לחרישה ולמימר ואפילו לטביחה ולבי אומר לי שהוא חסרון מבפנים משגגת המעתיק או טעות הדפוס ולפי מ"ש מבואר דבטבחוהו על מנת למכור הבשר בשותפות להשתכר וכן פירות העומדים ליחלק גם הרי"ף והרמב"ם מודו דהשכר לאמצע והטעם כמ"ש הרא"ש ומבואר בתשובת הרי"ף שם דה"ל לאתנויי ולא נקט מכרוהו חי לאפוקי טבחוהו לחלק באבריו שלא להשתכר ולפי שאין מצוי שישחטו וימכרו בשותפות להשכר כ"א באבריו לכך נקט מכרוהו חי ואפשר שהלבוש מפרש כמ"ש ולכך כתב הטעם מדלא אתני ונסתלק מעליו השגת הסמ"ע עי' שם: ולפי"ז א"ש מה שהקשית על הרמב"ם דהא אף בנשאו ונתנו במטבע הוי כעומד לחלק ולפמ"ש לק"מ דגם בעומד לחלק הדין לאמצע כל דמעיקרא נחתי אדעתא למכור בשותפות להשתכר אך על המחבר דס"ל בב"י בעומד ליחלק חולקים לפי מעות אליבא דהרי"ף והרמב"ם אף דנחתי ע"ד להשתכר צ"ע: אמנם גם על הרי"ף והרמב"ם אכתי תיקשי כמו שהקשיתי לעיל דנהי דס"ל בעומד לחלק הדין לאמצע מ"מ אם השכר והפחת בשינוי המטבע שקיבל ובעד הסחורה מ"ט נימא דהוא לאמצע שהרי צריך לסלק לזה הסך שהניח יותר באותו מטבע שהניח כדין הלואה ולא שייך בזה מדלא התנו שיהיה לפי המעות דדוקא אם הותיר או פיחת במנין מגוף הקרן שייך למימר הכי אבל לא בגוף המעות שנתן זה יותר מזה דהך מטבע שקיל והרי אם היה חולקין בגוף הסחורה שקנו או שור שטבחוהו וחלקו באבריו אם היה מחלקין בשוה ביניהם הי' מחויב זה ליתן לחבירו נו"ן זוז באותה מטבע שנתן בשעה שנשתתפו ולא איכפת לן בעולה ויורד כלל וא"כ אף שמכרו הסחורה בשותפות בעד מעות צריך לסלק לזה מקופת השותפות סך מאה זוז באותה מטבע שהניח וגם כפי הטעם שכתבו דאם לא נשאו נתנו אמרינן דהוא לפי המעות לפי שאף אם היה נשאר ביד כ"א הי' מגיע לו זה הריוח או ההפסד גם בנשאו ונתנו שייך לומר כן כיון שמכרו הסחורה וקיבלו המעות והיו עומדים לחלק ביניהם לפי ערך זוזי כמאן דפליגי דמי ואף אם הי' לוקח כל אחד המעות לביתו היה מגיע לו זה הריוח או ההפסד ובלשון הרי"ף בתשובה שהעתיק בתה"ד והסמ"ע ז"ל אין הכרע לפרש דיש חילוק בין נשאו ונתנו אלא עיקר החילוק אם הפחת והשכר הוא בסכום הקרן ובמנינם ובין אם גוף הקרן קיים ונולד בו תוספות וחסרון מצד שינוי המטבע ולא מחמת השותפות והסחורה דאז נוטל לפי מעותיו עי' שם וכן יש לפרש בלשון הרמב"ם בפירוש המשנה אבל מדברי הרמב"ם בחבורו מבואר להדיא דדוקא אם אותן המעות עצמם שהניחו קיימים ולא נשאו ונתנו בהם כלל וכך הם דברי הרמ"ה שהביא הטור ובאמת מ"ש הרמ"ה דהני זוזי אחריני נינהו ורווחא ופחתא דידהו מחמת שותפים קאתי צ"ע דכיון שאחר שהגיע המעות לידם ממכירת הסחורה הוא דזל מאי גרמא דשותפות יש כאן וכמ"ש שהרי עומדים ליחלק וכמאן דפליגי דמי ומאי איכפת לן דהוי זוזי אחריני וגם דהא מ"מ צריך לסלק הסך שהניח יותר באותה מטבע שבידם בין אי אייקר או זל דכהלואה דמי וכמ"ש וממילא דהחשבון לפי המעות וצ"ל בדעת הרמ"ה דשותפות לא דמי להלואה דבהלואה מעיקרא אדעתא דהכי נחית דלפרע לי' הך מטבע דיהיב שהרי אין לו עמו חלק במשאו ומתנו כלל אבל בשנותן מעות בתורת שותפות על דעת לקנות עבורם פירות וסחורה זה מקבל אותם לשותפות כפי שיווי המטבע בעת ההיא נגד הפירות והסחורה שהם קונים עבורם ויוקרא וזולת דידהו כמו השכר והפחת בסחורה ולכך הוא לאמצע ודוקא אם לא קנו עדיין פירות כלל שעד המעות שהניחו דאז אין לדון אותם עדיין כפי שיווי הפירות משא"כ בזה: ומ"מ עדיין צ"ע מ"ש דרווחא ופחתה דידהו מחמת שותפות קאתי ולכן נלענ"ד דמ"ש הרמ"ה וזבנינהו בזוזי חדתי והוזל כו' אין הכוונה לומר שאחר המכירה הוזל דבזה לא גרם השותפות ולא מידי רק ר"ל דבההיא שעתא דזבנינהו לפירות כבר הוזל המטבע. עד"מ שלקחו בשותפות בעד השלשה מאות זוז פירות ושוב הוזלו הזוזים ואף עפ"כ כשמכרו הפירות לא לקחו בעדם רק כפי הסך שנתנו בזה ההפסד הוא בשוה לפי שהפסד זה הוא מחמת פירות של שותפות שהוזלו שאל"כ היה להם ליקח בעד הפירות יותר לפי ערך שהוזלה המטבע וע"כ דהפירות הוזלו ממה שהיו נמצא שהפסד זה הוא מחמת השותפות וכן להיפך אי אייקר טבעא ואפ"ה מכרו הפירות כפי הסך שנתנו בעדם אף על פי שהריוח הוא במטבע ששוה עכשיו יותר מ"מ העיקר מה שהרויחו הוא מחמת שעלה שער הפירות דאל"כ לא היו לוקחין עתה בעד הפירות כסף ההוא במטבע ההוא ושפיר כתב דפחתא ורווחא מחמת שותפא קאתי ולפי"ז י"ל דגם הרמב"ם דנקט לא נשאו ונתנו לאפוקי אם הוקר ואם הוזל קודם שמכרו הפירות דאז הדברים מוכיחין דרווחא ופחתא מחמת שותפות הוא אבל אם הוזל אחר שהגיע דמי המכירה לידם מזה לא מיירי וכאילו לא נשאו ונתנו דמי דמה לי אותן המעות עצמן או שנחלפו במעות אחרים כיון שלא עלה בהם פחת או ריוח קודם המכירה זוזי כזוזי ניהו אך בלשון הרמ"ה דחוק מ"ש דהני זוזי אחריני נינהו ויש ליישב ולקצר אני צריך: סוף דבר הכל נשמע בשנים שהטילו לכיס ונשאו ונתנו והוזלה המטבע אחר שמכרו הסחורה אין הכרע כ"כ מדברי הרמב"ם והרמ"ה לומר דבכה"ג חולקין לאמצע ודעת רש"י והתוס' והריטב"א מבואר דחולקין לפי המעות (ומה שיש לדקדק לדעת רש"י ותוס' דמשמע מדבריהם דדוקא על הריוח מועט אין מקפידין יש לי ליישב על נכון ולא רציתי להאריך פה) וכן מבואר מדברי הש"ג בשם ריא"ז דאף אם הוזל או הוקר המטבע אחר שנשאו ונתנו ג"כ השכר לפי המעות. ומצאתי בשו"ת מהרש"ך ח"ב סי' פ"ז בשותפות שהניחו א' שלשים אלפים לב"נ וא' עשרים אלף כו' תשובה