בית אפרים חושן משפט קכח

ובזה יש ליישב דברי הטור ג"כ סי' רצ"ב גבי שליחות יד. אך מהתוס' דף צ"ה גבי שבח שע"ג גזלה נראה דשבח שאינו ע"ג גזלה ג"כ אינו של גזלן רק מטעם שינוי או תקנת השבים והתם מיירי בגזל פרה ונתעברה אצלו אפשר לומר דעבור וגיזה דמגופה קא רבי אפשר דאפי' אתי אח"כ ובשעת גזילה לא היה מ"מ כיון שהוא מעותד לבא ולמגדל בגופה הוי קרינן ביה כעין שגזל אי לאו משום שינוי או תקנת השבים (וכעין זה כתב בסמ"ע לחלק בתקנת השבים גופא לענין השכירה לאחר עיין סי' שס"ג) משא"כ במשתמש ועושה מלאכה בחפץ הגזול שאין השבח בגופא של בהמה כלל ומעשה הגזלן גרמו האי שכר דאתי מעלמא בכי הא ודאי אמרינן דכיון שהוא מחזיר כעין שגזל סגי בהכי והשכירה הגזלן לאחר שאני כיון דההוא אחר אדעתא דאגרא נחית לה וכל שיש כאן תורת אגר והוא קודם יאוש הוא של בעלים וכמש"ל בשם הרמ"ה ז"ל: ואיך שיהיה הדבר מבואר בדברי הרא"ש דהא דבמטלטלין פטור מלשלם שכר שימוש הוא דכיון דנגזלה ברשותיה דגזלן קיימי לענין זה דכי מיתהני מנייהו לאו ברשותא דמרא מיתהני דכבר פקע רשות מרא מיניה לענין שאינו יכול למכור ולהקדיש שרשות גזלן מעכב עליו משא"כ בקרקע דהו"ל כלא נגזלה כלל ומההוא שעתא שנהנ' פירותיו מתחיל הגזל של הקרקע ומחויב לשלם משום בל תגזול אבל מטלטלין בהבאה לרשותו נגמר הגזל ושוב השימוש שאח"כ אין עליו חיוב תשלומין משום השבת הגזל כ"א חיוב השבת הגזל הוא חל עליו להחזיר החפץ או דמיו משעתיה דגזלה וכל זה בגזלן או בשולח ד שדינו כגזלן אבל בדבר שלא בא לידו בתורת גזל כלל אע"פ שאח"כ שינה בו מדעה בעה"ב והוא חייב בו באונסין כמו גזלן מ"מ בשביל זה לא יפה כחו לקחת כל הריוח שעלה וס"ל לראבי' דכיון שזה אינו רוצה להיות גזלן על המעות ומעיקרא לאו לשם גזילה אכוון דמי לשליח ששינה שהותירו לאמצע וכן נראה מדברי הרשב"א בב"ק דף ק"ב שכתב לענין שליח ששינה וז"ל ואם נפשך לומר דכל שנעשה עליו גזלן במעשיו אע"פ שהוא מתכווין לקנות לו ולזכות לבעל המעות לא קנה בעל המעות אלא הותיר לעצמו ותדע דהא לר"מ קני בשינוי גמור כו' י"ל דילמא לר"מ כל שהוא שינוי גמור מתכווין הוא לקנות לעצמו כו' ע"ש שמבואר מדבריו דאע"פ שמעשיו גרמו לו שיעשה כגזלן על המעות הזה מ"מ לענין הותירו אזלינן בתר מחשבתו שלא רצה להיות גזלן ולכך הותירו לאמצע ועיין בב"מ דף קי"ז בתוס' ד"ה בשלשה מקומות כו' כנלענ"ד ליישב דברי ראבי' בזה וכמש"ל: ומ"ש הד"ג בשם התיו"ט שכתב בההיא דהשוכר את האומנים כו' ודבריו צ"ע ובשיטה מקובצת גבי מאן דיהיב זוזי למזבן ליה ולא זבין כו' כתב בשם הריטב"א שכתב בשם מורו הרב כיון שזה הבטיחו שיקח וסמך עליו כו' וזה ענין שכירות פועלים דפרקין דלקמן שחייבין לשלם לבעה"ב או בעה"ב להם מה שמפסידן דכיון שסמכו זע"ז נתחייבו זה לזה במה שיפסיד ע"פ ע"ש. אך מ"ש שם כיון שנתן לו מעות ליקח סחורתו כו' צ"ע דהא הא דמבטל כיסו נמי בכה"ג מיירי דקאי אברייתא דהנותן מעות ליקח פירות למחצית שכר כו' עי'ן ברשב"א לב"ק דף ק"ו ויש ליישב ואין כאן מקומו להאריך ועיין בתה"ד סי' ש"ז שכתב ול"ד להשוכר האומנין כו' דהתם הוא בעצמו שכרו והבטיחו על שכרו כל משך הזמן וע"י כך נתבטלו ממלאכתם ועיין בקצה"ח סי' ש"ז שכתב דהתם משום שבת חייב וכבר כתב מזה במחנה אפרים ומ"מ נראה שצ"ל הטעם משום דהבטיחו דאל"כ לא דמי להדקי' באונדרוניא דעביד מעשה בגופיה וצ"ל כיון שהבטיחו בדבורא קעביד מעשה. ולקצר אני צריך: ומ"ש הדרת כ"ת בישוב דברי הרי"ף וכדי ליישב הא דפריך ומי סבר עבדא כמטלטלי דמי הביא דברי הרמ"ה בש"מ לב"ק דף קי"ז דמוקי כשנשא ונתן ביד לא ס"ל כר"מ דד"ג. ונפלאתי איך כתב ליישב בזה שיטת הרי"ף שהרי הרי"ף בסנהדרין הביא סברא זו שכתב הרמ"ה בשם חד מרבוותא ודחה אותה וכ' דהך אקומתא שפיר אזלא אף לר"מ דדאין דד"ג ע"ש: ומ"ש הד"ג מדברי האגודה ומשו"ת מהרשד"ם כבר הרימותי ידי בפסק הארוך אשר כתבתי שבררתי שם כל הדברים כשמלה חדשה ושם הארכתי ג"כ בדברי הנ"י וכאן לא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש בדברי מר שכתב דמהתוס' דגיטין מוכח דהך דמרחיקין מיירי אפי' במצודה שאין לו תוך. ואני מתפלא ע"ז שהרי הדבר פשוט שהתוס' מתפרשין הא דקאמר שאני דגים כו' כפירש"י שעדיין לא בא לתוך המצודה כלל והדג רץ כדרכו ואפ"ה כיון שבטוח שילכדנו הו"ל כמטו לידו ולא עדיף זה ממצודה שאין לו תוך שכבר ניצוד ועומד ואפ"ה קתני דמרחיקין: ואמנם אפי' לפי פי' הערוך מ"מ המקשה שרצה לסייע לר"ה פשיטא דמפרש לה אע"פ שלא בא לתוך המצודה כלל ומה לי שהמצודה יש לה תוך או אין לה תוך וכן מבואר להדיא במרדכי בשם ר"י שכתב ותימא דהא תניא מרחיקין מצודות כו' וכ"ש זה שכבר בא לתוך המצודה ע"ש: אך נלע"ד בלא"ה לפי משמעות רש"י בגיטין נראה דמצודה שאין לה תוך הוא כגון חכה וכיוצא בה שתיכף כשבא בולעו לתוך פיו ושוב א"א לו לזוז משם ולא שייך לפרש בזה כפירוש הערוך כלל אם לא במצודות שיש להם תוך שהוא רשתות של חיטין או של גמי וקודם שממשיך הצייד החוט מלמעלה להביא הרשת לידי הסגר הם יכולין לצאת ממצודה למצודה ודוחק לומר דמיירי במצודה שאינו כלי כגון הא דמפרש בערוך ערך לח מצודת לחי וקוקרי אינם כלים שעושים חפירה בקרקע כו' ע"ש ובזה י"ל שאע"פ שאין כאן קנין כלים מ"מ משכחת לה שיצאו ממצודה זו טרם יגעו באוכל הנתון שם יתנו מחמדיהם באוכל הנתון במצודה אחרת ואין זה במשמע בדברי הנ"י וגם דהא ע"כ לאו בכל מצודות מיירי דהא במצודה כגון חכה וכדומה שא"א לצאת מזה לזה לא שייך פירוש זה א"כ י"ל דמיירי במצודות של רשתות וגמי ולא בחפירות קרקע: אמנם אני תמה בעיקר הדבר שכתב הד"ג ועוד ראיה מדברי הנ"י שכתב שכל מי שקדם באיזה ענין כו' ולדבריו נלמוד מכאן דבהך ריחייא נמי דינא הוא דמעכב על חברי' שאין לך קרוב להגיע יותר מזה שכיון שאין שם עתה רק אותה הריחיים בלבד בודאי כל מי שיבא לטחון יטחון בזו והרי הש"ס מחלק בין דגים לזה משום דיהבו סיארי' וצ"ל דשאני הך קרוב להגיע דדגים מקרוב להגיע דרחיים דבדגים חיישינן שכבר בא לתוך המצודה ואע"פ שלא זכה בו כיון שהדבר קרוב שיזכה בו אילו לא בא זה להיות פורס מצודתו שם משא"כ אם הוא ידוע לנו שלא בא עדיין לשם כלל אע"פ שאם היה בא לשם היה זוכה בו וכן בההוא דאוקי ריחייא שעדיין לא בא לשם אינו יכול לעכב ע"י וכן מבואר בערוך וז"ל ור"ג פירש כי מסיר לו דבר שבא כבר למצודות חבירו כו' אבל גבי ריחיי' ליכא למימר הכי דבר הבא לידו אתה מסיר ממנו שעדיין לא בא לידו כלום מצי לאוקמי במבוי עכ"ל: ובאמת כל החרדה שחרד עלינו הדר גאונו ליישב דברי הנ"י שכתב להוכיח דכל שהוא קרוב להגיעו כו' היינו משום דגם לפירוש הערוך עדיין לא זכה בו משום שהמצודה אין לו תוך רק קרוב להגיעו מקרי. ובאמת לא היה צריך לזה כלל דאף בכלי שיש לו תוך דמשמע התם דזכה בו היינו כשהוא ניצוד ועומד בכלי זה משא"כ כל זמן שעדיין לא ניצוד בתוכו ויוכל לצאת משם אל אשר יהיה הרוח ללכת פשיטא דלא עדיפא מצודה זו מחצירו ואמר זכתה לי חצירי שכל שהוא רץ אחריהן ואינו מגיען לא קנה וכיון דכאן החשש שיצאו משם למצודה אחרת פשיטא שעדיין אינם קנינו של זה כלל אלא דמ"מ כיון שכבר נכנס במצודתו עדיף טפי לענין שיעכב על חבירו משא"כ בההוא דאוקי ריחייא שלא הגיע ליד אחד מהם שום דבר: ועכ"פ דבר ברור הוא דהני פוסקים דס"ל לדין דין מערופי' וילפי לה דמרחיקין משום דיהבי סיארא היינו משום דמפורשים כפירש"י כיון שבטוח שילכדנו כמאן דמטו לידי' דמי אבל לפי פי' הערוך בשם ר"ג אין ללמוד משם כ"א היכא שיש לחוש שהגיע לתוך מצודתו ממש והוא פורס מצודה אצלו דשייך לומר שהוא מסיר ממנו דבר אבל בגוונא אחרינא שעדיין לא הגיע לידו אף אם בטוח שיבא לידו כגון מערופיה נמי אינו יכול לעכב וא"כ דברי הנ"י תמוהין שפתח לומר ומיהו דוקא כה"ג שלא הגיע ליד