בית אפרים חושן משפט קטו

ובכה"ג ודאי י"ל דאפילו איסורא איכא: ובהכי א"ש מה שפרשו הגאונים בהא דיורד עמו לחייו היינו שעושה חנות כו' וכמ"ש בתשובתי הראשונה מדברי הראב"ן שהגדולים שהשיבו לו דחו פירש זה בשם רש"י ולענ"ד י"ל דהתם מיירי שא"צ לאומנות זה כלל רק שיורד במכווין לאומנות חבירו לקפח פרנסתו וכן במועד קטן דף אמרינן דעבדינן הרדפה וכתב הר"ן שם בשם רבינו ישעיה שיורדין לחייו לפסוק מזונותו שמושיבין אומנים אחרים סמוך לו שיעשו אומנותו כו' היינו נמי בכה"ג שמושיבין אותם במכווין כדי לקפח פרנסתו של זה אבל כגון ההוא דסנהדרין שזה עושה לצורך עצמו פשיטא דאין כאן רק מדת חסידות לבד וכדחשיב ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה עי"ש בדברי רש"י: וגם זה דוקא בדאפשר לי' למצוא בריוח פרנסתו במקום אחר הא לא"ה פשיטא דחייו קודמין ואין זה נרמז בקרא דאשת רעהו לא טימא דהתם אע"ג שאינו עושה להכעיס לחבירו רק להנאת עצמו מ"מ מיירי ג"כ דאפשר לו למצוא במקום אחר דומיא דאשה שעל הרוב יכול הוא למצוא בת זוגו אבל פשיטא דלא בעי קרא לדמותו לאשת רעהו לענין אם א"א למצוא בריוח במקום אחר וכדאמרינן לענין אבידתו ואבידת רבו או אביו דילפינן אפס לא יהא בך אביון דשלו קודם לכל אדם וכתב בסמ"ע סי' רס"ד דלאו דוקא אבידתו קודמת קאמר אלא כל הפסד ממון או ביטול מלאכה מפני השבה זו הרי מבואר דאף כשרואה של חבירו לפניו שהולך לאיבוד ג"כ שלו קודם ומשמע ס"ק ב' דאף במניעת הריוח יוכל לעשות מדינא והיינו נמי ענין ביטול מלאכה וכיוצא בזה ופשיטא שאין לחלק בין ענין אבידה לשאר דבר שבממון דהא מקרא דאפס לא יהא בך אביון ילפינן לה ופי' רש"י הזהר שלא תבא לידי עניות ולא מיירי באבידה דוקא אלא בכל עניני ריוח והפסד ישגיח על שלו תחלה אם לא בהפסד מועט ושל חבירו הפסד מרובה שיש לו ליכנוס לפנים משורת הדין כמבואר שם וכאן אף הכנסה דלפנים משורת הדין לא שייך דכמוהו כמוהם הוא מחזר אחר פרנסתו וא"ל דכיון שאילו קדמהו צריך זה להניח מקומו אע"פ שלא ימצא מקום מרווח כזה ז"א דאין הקדימה מועלת רק לענין שלא יכנס לתחומם ולדחותם אבל מה שהוא עושה בשלו שהוא מהפך אחר פרנסתו פשיטא שזה נכלל בקרא דאפס לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם וכמבואר בהרשב"א שהבאתי לעיל מהש"מ ב"ב ומן הריטב"א בקידושין לענין סברת ר"ת דבמציאה והפקר ל"א הך סברא דעני המהפך כו' כלל וא"כ אפילו במקום דטען טענותא דפסקת לחיותי לא איכפת לן דקי"ל כר"ה ברי' דר"י דלא חש לה אלא ס"ל דבכל גוונא חייו קודמין וכן נוהגין בכל תפוצות ישראל וכמ"ש בשו"ת ח"י ובכל יום מתרבים חניות חדשות אם דל אם עשיר שרוצים להביא טרף לביתם או להרוחה בעלמא וחשוקיהם כסף ומעולם לא שמענו ולא ראינו שיעכבו ע"י: וכבר הארכתי בזה דאדרבה חד לגבי חד גרע דהוה קצת דומיא דמערופי' ואפ"ה שרי ומכ"ש בזה שבעלי החניות הישינים הם הרבה וגם היזקא דרבים אין כאן מכמה טעמים אשר כתבתי לעיל וגם הטעם האחרון אשר כתבתי שיכול לומר אתם מה לכם עלי אין דיני אלא עם החנות שסמך לי הוא נכון מאד ואדרבה אם אתה אומר כן שבשביל שקדמה ישיבתו של זה הוא פוסק חיותם של האחרונים אם כן כשתסגיר את זה מצד הדרום בואו ונצווח על החניות העומדים במקצעות שהבא מן השוק צריך לעבור על פתחם ונבטל אותם אחד אחד עד כלותם ודבר זה מביא לידי גיחוך ואם תאמר דשאני הני שכבר החזיקו כך מתחלה משא"כ כאן שזה בא לעשות מחדש הם יכולין לעכב עליו ז"א שאם נאמר דפוסק חיות כה"ג מלתא הוא נראה דגרע מהא דאין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים כו' דמדמינן לה לעשן ואבק שאין להם חזקה וכמבואר ברמב"ם וש"ע והרשב"א ושאר פוסקים והוא ע"פ הירושלמי דאיתא שם דיכולין לומר כסבורין היינו יכולין אנו לקבל ועכשיו אין יכולנו לקבל ע"ש ובאמת צ"ע לענ"ד על מ"ש הרמב"ם והש"ע ואפילו היו מבני מבוי אחר אינם יכולין לעכב שהרי יש ביניהם אותה אומנות כו' ור"ל דגם בני מבוי האחרים אין יכולין למונעו נכנסין ויוצאין כיון שלא מיחו בראשון וכמבואר בסמ"ע שם וכמ"ש בתשובתי הראשונה ע"ש וקשה דמה בכך שלא מיחו בראשון וקיבלו עליהם הנכנסים והיוצאים מ"מ יכולין לומר עכשיו אין אנו יכולין לקבל ואפילו על הראשון גופו הרשות בידם לחזור בהם ולעכב על ידו ודוחק לומר דבאמת זה טוען אם אין אתם מוחים בראשון אעשה כן אף אני ואם באמת רוצים גם הראשון פשיטא שיכולין לעכב דהלשון לא משמע כן ואין פנאי להאריך בזה: ועכ"פ בנ"ד אם הם יכולין לעכב על אילו החדשות גם על הישינות שבמקצוע יכולין לעכב אע"פ שכבר החזיקו ודוחק לומר דאע"ג דחיישינן בכה"ג לפיסוק חיות מ"מ דמי לקול פטיש ורחיים שאם החזיק אינם יכולין לעכב מטעם שהוא עושה בביתו משא"כ היזק דקול הנכנסים שהוא בחצר המשותף לכולם כמ"ש בסמ"ע סי' קנ"ו ס"ק יו"ד חילוק זה ואמנם מדברי ה"ה פרק ו' מהלכות שכינים נראה חילוק אחר שאפילו החזיק אין חזקתו חזקה אצל הנכנסין ויוצאים שהם אחרים אבל חזקת חזקה במלאכת עצמו כו' ע"ש: ואיך שיהיה לכאורה י"ל דכה"ג מהני חזקה אך מדברי הרמב"ם פי"א שם שכתב הטעם לפי שהיזק קבוע הוא כמו העשן והאבק משמע דכל שהוא יכול לעכב ע"י והוא קבוע לא מהני ליה חזקה וא"כ נראה דפיסוק חיות גרע טפי מהיזק דפטיש וריחיים ואפילו חזקה נמי נימא דלא מהני וא"כ נבטל אותם אחד אחד ונמצאו כל החניות או רובם בטילם א"ו דמילי דכדיבי נינהו וגם הני חניות דמקמא בדרי חשבינן ליה ואין לפקפק בדבר: ועוד נלענ"ד פשוט אפילו תימא דקדימה מילתא הוא מ"מ לא עדיף מאם מוזיל השער בהלוואת ריבית שכתב רבינו ירוחם דשרי ופסק כן בהגהות ש"ע ונתן רי"ו טעם מפני שדומה לחנווני דא"ל את פלגת אמגוזי כו' וא"כ ה"נ יוכל לומר אנא ברגלי ואת בפריטי דהיינו אני מרגילם ע"י שהם מקצרים הילוכם ואתה תוכל לוותר ולהוזיל קצת להרגילם שיבואו אצלך ובאמת לכאורה צ"ע על רי"ו דל"ל לטעמא משום דאנא פליגנא כו' הא אמרינן בב"מ דף ס' ולא יפחות השער וחכמים אומרים זכור לטוב ואמרינן התם טעמא משום דמרווח לתרעא ודוחק לומר דדוקא לגבי פירות אמרי' הכי שאוצרי פירות יראו וימכרו בזול כמ"ש רש"י אבל לגבי הלוואה וכיוצא בו לא שנראה דאע"ג דלא שייך זכור לטוב מ"מ איסורא נמי ליכא היכא דמרווח לתרעא דהלוואה: אמנם ודאי פשוט דרי"ו סובר דדוקא בדבר שישראל נהנים מהרווחת השער משא"כ אי מרווח לתרעא לעכו"ם בלבד לא מהני כמבואר לענין בני מאתא אחריתי בשם הר"י בן מג"ש והתם להוזיל בריבית לעכו"ם מיירי ולכך הוצרך לטעם דאנא פלגינא: וראיתי בפנים מאירות ח"א סי' ע"ח צידד בשני כפרים בתחום א' כ"א משר א' ורוצה א' למכור י"ש ושכר בזול ועי"ז מרגיל בני הכפר של השני לשם ובא לידי הפסד וכתב דאם אין הלוקחים ישראלים נהנים פשיטא שיש איסור בדבר ואינו יכול לומר אני עושה בתוך שלי דהא על הניזק להרחיק א"ע אף בשלו אלא אפילו בעיר ובשכונת ישראל שהלוקחים נהנין אפ"ה השאר יכולין לעכב כו' כיון שכבר יצא השער והוא חק המדינה להתנות על השערי' והוי כדינא דמלכותא כו' ועוד י"ל דדוקא בפירות שמשתנה השער ע"י רבוי הפירות אבל בשכר ויי"ש שהוא חוק ונימוסיהון להכריז בכמה המדה וכן אם ראוי למכור בזול מכריזין שימכרו בזול הוי כדינא דמלכותא ולא משגיחינן בטובת הלוקחים כו' ואף שבהלוואת ריבית כ' רי"ו כו' נראה דשאני ריבית שאין שער קבוע לריבי' ורשאי כ"א לוותר קצת שירגיל הכותים אצלו דומיא דחנוני אבל להוזיל סחורה משער ידוע ובפרט במכירות שכר ויי"ש שהוא מחוק המלכות יכולין למחות אמנם אם עושה שכר טוב יותר מחבירו ועי"ז מרגיל אצלו נראה דשפיר דמי ודמי להא דאמר אנא פליגנא כו' עכ"ל: ודבריו תמוהין מ"ש דאף דאין לו שייכות עם השר השני והוא עושה בשלו אסור דעל הניזק להרחיק א"ע ובאמת ז"א