בית אפרים חושן משפט קטז

דהא לא קי"ל כחכמים אלא כר' יוסי דאמר על המזיק להרחיק א"ע אם לא בגירי דיליה ופשיטא דבכה"ג ל"ש גירי דיליה גם מ"ש דרי"ו מיירי שאין שער קבוע לריבית לענ"ד ז"א וכמש"ל דודאי מיירי שהיו להם שער ידוע וזה מוזיל את השער דאל"כ ל"ש לישנא דמוזיל כלל כל שאין שומתו ידוע כלל אלא דמ"מ שרי דמצי א"ל אנא פלגינא כו': אמנם אפילו לדעת הפ"מ עכ"פ באין שער ידוע מודה לרי"ו דשרי משום הך סברא דאת פליג אמגוזי וכן באם עושה שכר טוב יותר כו' וא"כ פשיטא דבנ"ד נמי אפי' תימא שיש דין קדימה בחניות מ"מ לא עדיף מאם מוזיל גביה בדבר שאין קצבתו ידוע או בעושה שכר טוב אע"פ שעי"ז מרגיל אצלו ש"ד דהא חבירו יכול להוזיל וכיוצא בו שירגילם אצלו בענין אחר וא"כ גם כאן יכול להרגיל אצלו בהוזלה קצת או בסחורה שפירתא וכיוצא בזה ופוק חזי מה עמא דבר אפילו במכירת י"ש ושכר כ"א עושה בשלו כרצונו באין מוחה ומעכב כלל אפילו אם השער ידוע ופשיטא דרשות למיעבד כל טצדקי כדי להרגיל אצלו ויזכה הוא לפי שחייו קודמין לחיי חבירו: וגדולה מזו מצינו בתוספתא דפאה בעה"ב שנתן פאה לענים ובא עני אחד ונטלה מאחריהן ה"ז זכה שאין עני זוכה בלקט שכחה ופאה ובסלע של מציאה עד שתפול לתוך ידו וכ"כ הרמב"ם פ"ב מהלכות מ"ע בעה"ב שהניח פאה לעניים אלו העומדין לפניו ובא עני אחד מאחריו ונטלה זכה שאין אדם זוכה כו' וכן בתרומה ושאר מתנות כהונה קי"ל דאסור לסייע בבית הגרנות כדי שיתנו לו תרומה ושארי מתנות משום שאין זה דרך כבוד וכתיב שחתם ברית הלוי ובתרומת ח"ל קיי"ל דמותר אף לסייע בבית הגרנות וכן לענין זרוע ולחיים אמרי' בסוף חולין מריש הוה חטפנא כיון דשמענא להא דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו לא חטפנא מימר אמרו כו' ולא מקרי גזל השאר בכך על מה שהוא מקדים עצמו לזכות ואמרינן התם ההוא שקא דדינרי דאתא לבי מדרשא קדים רב אמי וזכי ביה כו' והרי זה זריז ונשכר ואף ר' יהודא דקאמר לא יחלק לתינוקת כו' וכן לא יפחות את השער משום שירגיל לבא אצלו אף אותם שהיו רגילין לבא אצל חבירו ובכה"ג י"ל דאין לו לעשות כן וכמ"ש הרשב"א דגוערין בו ומדמי לה למכירי כהונה דאע"ג דלא אתי לידיה כו' ולפי מאי דלא קי"ל כר"י בהא שפיר דמי למיעבד טצדקי להרגיל אצלו ואינו חושש שמא יש בהם ממכירין וכבר כתבתי דה"ט דר"ה דס"ל דפסקת לחיותי משום דכיון שלא היה במבואר שום ריחיים אחרת כולהו בני מבואה מכירין של זה נינהו וזה מבואר בתשובה שהשיבו הגדולים להראב"ן דאפילו ר"ה מיירי לבני מבוי שלו אבל לבני מבוי אחר אם רוצה לטחון טוחן ואין יכולין לעכב דהכי אמרינן גבי הנהו דקולאי כל מעלמא אתו ומעלמא ליזבין ומכ"ש בן מבוי זה שהעמיד ריחיים אצל חבירו שיכול לטחון לבני מבוי אחר ואין חבירו מעכב רק שלא יטחון לבני מבוי שלו הרגילים אצלו וה"נ שמעון יכול להלוות לכל בני העיר שאינם מאותו מבוי אפילו לר"ה עכ"ל וא"כ דבר פשוט הוא דחניות העומדים בשוק והקונים מעלמא אתו לקנות שם באשר ימצא דל"ש דינא דר"ה כלל ובפרט אם נאמר שעיקר החשש משום יום השוק וכמש"ל שאין כאן בית מיחוש לכ"ע ומכ"ש לפי מאי דקי"ל כר"ה בריה דר"י ומכ"ש לפי מ"ש יקירי העיר רבים ונכבדים שהדרכים שוים לטובה ואין אחד מוכשר מחבירו לפעמים באים בזה ופעמים בזה פשיטא שאין מקום לשאלה זו וא"צ לפנים: והנה כבר כתבתי דגם במערופי' ממש (אין דנין במדינות אלו ומכ"ש בזה ופשוט בעיני ששום משכיל לא יטעה לדמות נ"ד למערופי' דא"כ אותן המתירין מערופי' איך מצאו ידיהם ורגליהם בהא דאוקי ריחייא כו' וחנות ומרחץ וכיוצא בו נימא דכיון דעד השתא כל דאתי אדעתיה דידיה אתי כיון שהוא יחיד בדבר כמערופי' דמי א"ו דליתא כ"א באותן הרגיל אצלו ממש ואינו עוסק בעסקיו אלו עם אדם אחר כלל דבכה"ג האוסרים מדמי לה לדגים דיהבי סיארא והחולקין ס"ל דל"ד וכמש"ל ומכ"ש לפי מה שרצה להטעים טעם דבריא היזקא לפי שביומא דשוקא זמן קהלה לכל הוא ומתאספין ברחוב אשר הוא מקום השוק כו' א"כ פשיטא דהני דמעלמא אתו ל"ש לדון בהם דין מערופי' כלל שהקונה הולך בשרירות לבו ודבר אין לו עם אדם כלל ואדרבה בזה הדין פשוט ומבואר בש"ס וכל הפוסקים להדיא דביום השוק שמוכרין לאחרים הבאים מסביב אין בידם לעכב אפילו על בני עיר אחרת הבאים לשם אע"ג דעל בני מתא אחריתי ודאי שייך פיסוק דמים מ"מ כיון דיום השוק הוא שרי אפי' המוכרים מבני עיר אחרת והקונים מבני העיר עצמה כמ"ש בסמ"ע וע"ש בב"י ובפרישה שזה ג"כ דעת הרמב"ם והטור והנ"י והרי דבר ידוע שהמוכרים הבאים ממקומות אחרים הם בוררים להם מקום מוכשר בגובהה של עיר ואין מקפידין עליהם כיון שהוא יום השוק מעלמא אתו ולעלמא קא מזבני ואף שיש בתוכם מבני העיר ג"כ בתר רובא אזלינן דמעלמא אתו וא"כ ק"ו הדברים בזה שהוא מבני אותו העיר עצמה ואינו נכנס לתחום חבירו אלא עומד בשלו שהרשות בידו להכשיר מקחו ולמיקבע ליה דוכתיה אע"פ שהוא קבוע לו בראש כל חוצות לכן יראוהו אנשים הבאים לשוק לקנותו אין למחות בידו ואף אם יתעקש המתעקש לומר שאין רשות ביד הבא מעיר אחרת על היריד לברר לו מקום מוכשר ביותר לעמוד שם עם סחורתו מה שבאמת אינו כן כידוע ומפורסם שבכל מקום שווקין אין מקפידים כלל כגר כאזרח כ"א בורר לו מקום הראוי לגאול ביפה אמנם בבן עיר עצמו אין ספק שלא יעלה על לב שום בר דעת שזה יהא צריך להיות נדחה חוץ למחיצתו על לא חמס בכפו ומכ"ש מה שרוצה לסמוך לו ענין משו"ת רמ"א עד שנושאין ונותנין בו מוזרת בלבנה ותקראנה לו השכינות שם בריא היזקא. הכי חזינן בליונא דגושפנקא דחתים מר בריה דרבנא ורבנן דרהטי לפירקא בדין שרו לן להפוכי בעסקא. ולמינקט לן שוקא. ולדידיה אסור ואמור רבנן בטעמא ובנימוקא. ואתו למסמך עלה כדנפל ממתיבתא דרקיע פתקא וגם בבי מדרשא אתי ינוקא. מימר אמר שויניה האי שמעתא כגדיא מסנקא. פליגי בה אמוראי מיקרי שמע ומותיב פרקא. חד אמר פלגא נזקא. ואידך רייק עלה עד דלדייני מתחזי רוקא. וגם נפיק בין גברא לגברא פלוגתא רחוקא. והאי תיגרא דדמיה לבידקא. ומריש הוה אמינא מסתיא עירוקא. מלה בסלע ובתרין משתוקא. כיון דחזינא דדלו זעפא ונשיב זיקא ונפצי גלימייהו עד דכסי אבקא. וטרחנא למעבד שלמא ושדרנא אגרתא ודסקא ומזיגנא להו כסא דפושרין ואידמי להו כמיא עכירי וחמרא מרקאי והדר שדרוהו לקמאי אמינא כל האי שלחו ואזלו והדרינא ועיילנא ונחיתנא לעומקא. ודייקנא ואשכחנא דהנהו תלת חנותאי דחדתי עבדן להו שרא ליה למרייהו למזבן בהוא מלחא וכוורי ולמסאני ערקא דא הוא סיומא דהאי פסקא. ולית ביה גמגומי וספיקא וכל כי הני מילי מעליותא לימרי משמאי בבראי ובשוקא. דהא קאמינא על עיקרא ושרשא וברורי דמלה ולא השתכחת בהון עילא ושחיתא ופקפוקא. בסייעתא די ברא שמיא וארקא. אמינא כל דא אנא זעירא מן חברייא הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד. כאשר שבתה חן קולמסי ואהיה שעשוע. כי קמתי היום לימין האמת להיות לו מושיע העירוני רעיוני להיות תוקע ומריע. להרים קול בשמחה המון מעים להרגיע. ועת הזמיר הגיע זה השיר יהיה רבוע. במעבה השיר יצקתים. ועל שנים עשר דיומדין העמדתם. ויהי שירו חמשה לולאות במחברת האחת. ויהי כפורחת תחלתה ארבעה ומוסיף והולך על ארבע. עד כי שיריו שמונה. וחמשה לולאות במחברת השנית מדה אחת שהוא הנה כאשר תעבורנה ע"י מונה וישארו שנים במחנה. המה יסעו באחרונה ויסגור בעשר תחתינה. יסדתיו בערב יום שנטל עשר עטרות. ולסדר הפטורת. למען אשר לא יפוצו עמי איש מעל אחזתו לפ"ק: