בית אפרים חושן משפט קיג

דוקא בעני אז הדין כן דאם המהפך לוקח בדמים הנוטלה נקרא רשע משא"כ בעשיר כו' וכמש"ל בשם רבי' יונה ז"ל והסמ"ע לישנא דהב"י אטעי' שלא העתיק וכן דעת ר"ת ז"ל אלא כ' הך ומ"מ עשיר כו' אחר סברת הרמב"ן ז"ל והיה סובר כי זהו ג"כ מדברי הרמב"ן וכמבואר בסמ"ע שם וכן מצויין שם בפנים בהג"ה: אבל באמת ז"א דדבר זה אינו מתורתו של הרמב"ן כלל רק אשיטת ר"ת קאי דלדידיה הדבר תלוי במצוי למצוא כזה או לא משא"כ להרמב"ן אין חילוק בין אם מצוי כזה או לא: אמנם העיקר כמ"ש דהר"ן קאי על דברי והם מדברי ר"י לעיל והוא פשוט והרי מבואר שרוב גדולי הפוסקים כר"ת וכ"נ דעת המרדכי בקדושין ובפ"ק דב"מ ובטור סי' קצ"ד לענין נכסי עכו"ם כו' כתב שהרשב"ם כתב שנקרא רשע וא"כ כתב דלא הוי רשע אלא במכר כו' וכתב הב"י דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דא"צ ליתן לו דמים וא"כ ה"ל כמציאה אבל לדברי האומר שצריך ליתן לו המעות ה"ל כמכירה ומיקרי רשע עכ"ל וכ"כ בסמ"ע סימן קצ"ד בשמו וכן מבואר במהרי"ק שורש קל"ב בשם התוספ' משיטת רבינו פרץ פ' ח"ה שכתב ופי' רשב"ם דלא יחזיר המעות ומ"מ רשע מיקרי: אמנם לפר"ת גבי מצודת הדג דההוא דחררה שבאה לידו בתורת לקוחות כו' ומ"מ פי' ריב"א דיחזיר המעות כו' וגם רשע מיקרי לפר"ת נמי דאין זה מציאה שהרי לא באתה לידו של שני בחנם כיון שצריך ליתן דמים עכ"ל הרי מבואר כדברי הב"י בזה וכן מבואר בש"מ לב"ב דף נ"ד בשם הרשב"א וז"ל ובודאי אם מחייבין אותו להחזיר מעות ללוקח ראשון נקרא רשע דמה לו ליקח את זו כמה שדות ימצא לקנות במקום אחר אבל אם לא היה חייב להחזיר המעות אין זה נקרא רשע דה"ל כמציאה וכנוטל את הפאה כו' דלא כל שעה אדם זוכה למצוא מציאות ולא פאה שמא יקדמוהו שאר עניים הלכך אין זה נקרא רשע שחייו קודמין לחיי חבירו וכן אמרו משמו של ר"ת ז"ל ותימא על הרשב"ם שכ' כאן דנקרא רשע אף ע"פ שהוא כתב שאין לחייב להחזיר הדמים לראשון דזוכה הוא מן ההפקר עכ"ל הרשב"א ז"ל וכן נראה דעת הנ"י פרק ח"ה שכתב מיהו רשע מיקרי לפי שהיה לו ליקח בכסף ממקום אחר כו'. ולענין מציאה הוא פלוגתא דרבוותא כו' ע"ש. ובזה יש ליישב קצת לשון הגהת שני' דמרדכי בב"מ שכתב בשם א"ז קטן וז"ל הואיל שבזה תלוי כו' שכל שיכול להשתכר במקום אחר מעכבין ונקרא רשע אם כן אסור לישראל להעביר מערופיא דלווין גוים איכא טובי כו' ור"ת התיר משום דנכסי עכו"ם כהפקר ומ"מ נראה דאי עבר מיקרי רשע דמ"ש ממצודת הדג דהפקר ואפ"ה מרחיקין ה"נ ל"ש וכן הורה ר"י בשמו לאיסור ע"כ לשונו: ולכאורה הוא נגד כל הפוסקים שכתבו בשמו דר"ת לאיפך ולפי מ"ש י"ל דמעיקרא היה סובר דבהפקר בכל גווני לא שייך הך דמהפך בחררה כיון דהפקר הוא א"צ לטרוח לחפש במקום אחר וע"ז כתב דמ"מ נראה דאי עבר מיקרי רשע ר"ל בכה"ג דמערופיא דאיתא לווין גוים טובא דמ"ש ממצודת הדג אע"ג דהפקר היא מרחיקין והטעם מפני שיכול לפרוש במקום אחר כמ"ש בב"ב או דמיירי בדג מת כמ"ש רבינו מאיר אביו של ר"ת בקדושין וא"כ ה"ה במערופיא ולכן שפיר כתב וכן הורה ר"י בשמו לאיסור כנלענ"ד: ובשו"ת רש"ל כתב דגם הרשב"ם מודה לר"ת רק הטעם משום דיהיב הראשון זוזי ע"ש שהאריך בזה ונדחק בל' התו' והרא"ש וכבר כתבתי שהרשב"א באמת תמה על הרשב"ם בזה ומ"ש בשו"ת רש"ל שם ועוד ראיה מן הר"ן בב"ב שכתב ג"כ גבי נכסי עכו"ם שהמחזיק בה הוא רשע ואין מביא שום דעה לחלוק ואח"כ כ' ולענין מציאה איכא פלוגתא כו' ע"ש: ולענ"ד ז"א דהנ"י שם קאי על מ"ש לעיל מינה בשם הרמב"ן וספר המקח לר"ה גאון שצריך להחזיר הדמים והלכך סתם לומר דודאי מיקרי רשע והיינו דגם ר"ת מודה בזה וכמ"ש להדיא הטעם לפי שהיה לו ליקח כו' וע"ז כתב ולענין מציאה כו' ע"ש והוא פשוט ומ"ש שם על דברי מהר"מ שבמרדכי דבמרדכי בב"ב משמע דמהר"מ סובר כרשב"ם ואפ"ה סבר כר"ת לענ"ד י"ל דאפי' אי סובר כרשב"ם בהא דמיקרי רשע היינו משום דס"ל דצריך להחזיר הדמים אמנם בלא"ה מה שהביא בשם מהר"ם הוא מילתא באנפי נפשיה והוא משו"ת מהר"מ ב"ב הקטנים דפוס קרימונה סימן רע"ו ורע"ז וקאי שם על עובדא דמייתי במרדכי דב"מ שהלך המצרן וקנאו וע"ז כתב דלא נקרא מהפך בחררה כו' לפירש ר"ת דבמציאה והפקר לא מיקרי רשע כו' וה"נ כיון דהבית עומד על מיצר שלו כו' וששאלת עד כמה יהא נקרא עני המהפך אם יום או יומים כו' נ"ל דלא שייך בקרקע זה של העכו"ם עני המהפך אא"כ גמר כבר הפיסוק דמים עם גוי כו' ע"ש דבא לפרש לדברי השואל שהיה סבר דיש בזה דין עני המהפך אע"פ שהוא על מיצר שלו ע"ז אמר דהיינו נמי דוקא כשכבר פסק כו': ואני תמה על אא"ז הגאון בעל שארית יוסף שכ' דמשמע מהר"מ דאם גמר פיסוק דמים מיקרי רשע אפי' גבי נכסי עכו"ם שהם הפקר אע"ג דבפ"ק דמציאה כתב במהפך על מיצר שמעון כו' ע"ש דמשמע דבדבר מציאה לא מיקרי רשע יש לחלק דלא תיקשי דידיה אדידיה כו' ובאמת ז"א דתשובת מהר"מ אלו הם תכופות זו לזו ואין כאן סתירה כלל דבנידון זה דמהר"מ לא שייכא כלל הא דנכסי עכו"ם כו' דהתם מיירי בנסתלק העכו"ם ע"י נתינת הכסף והוא קדם וקנה בחזקה כו' אבל בנדון דידן מיירי שעדיין לא נתן ראובן מעות רק שהיה מהפך בה וקדמו שמעון ולקח במעותיו פשיטא דאין זה מציאה והפקר שהרי לקחו במעותיו ויכול למצוא במקום אחר ולפיכך מחלק בין קודם פיסוק הדמים כו'. ועיין בתשובת רש"ל מ"ש. ואף שכתבתי שהכל תלוי כו' ע"ש שכתב ג"כ דכשלא נתן מעות דאכתי לא איסתלק א"כ אינו כהפקר כו' והוא כמ"ש אלא שיש גמגום בלשון ומ"ש בשארית יוסף ג"כ על ראיות רש"ל מהנ"י פ' ח"ה ודחה דבריו מדסיים הנ"י שהיה לו ליקח כסף כו' וא"ל למה לא זכה מן ההפקר י"ל דמיירי בגוי אלם כו' ולענ"ד הוא דא"צ לזה כלל והעיקר כמ"ש לעיל דכיון דצריך להחזיר הדמים ממילא דלא הוי כהפקר ומה שנדחק ליישב מהרי"ק דלא הביא מאשר"י פרק ח"ה לענ"ד אפשר דבהאי שעתא לא הוה בידיה דמהרי"ק האשר"י על ב"ב כמו שנמצא כמה פעמים בתשובותיהם ולכך הביא מהטור ומ"ש שמהר"ן משמע שמסכים לדברי הרמב"ן ומ"ש וכן נראה דעת ר"ת צריך להגי' במקום ר"ת גדול אחר ולענ"ד העיקר כמ"ש: והנה התוס' בב"ב כתבו ב' תירוצים לשיטות ר"ת אהא דמרחיקין חדא שבכמה מקומות ימצא לפרוס מצודתו ועוד דהכא אומנתו בכך ותירוץ זה כתבו התוספ' בקידושין וז"ל ונראה דהתם היינו טעמא מפני שהוא יורד לאומנות כי ההיא דקאמר התם האי בר מבואה כו' ואע"ג דבאמת לא קי"ל הכי מ"מ לא מייתי מהתם דאיכא סברא דפיסוק חיות ומ"מ לכל מר כדאית ליה לר"ה אף בלא סברא דיהבי סיארא ולר"ה בריה דר"י דוקא משום סיארא וכ"כ בשו"ת רש"ל ובשו"ת פני משה שהבאתי לעיל כתב דלמאי דקי"ל כרב הונא בריה דר"י לא הוה מרחיקין המצודה אי לאו משום דיהבי סיארא ולפיכך תמה על מהרי"ק שתפס תי' זה דהתוספות כו' ע"ש: ולענ"ד לק"מ דמהרי"ק סובר דלענין הך סברא דבאומנותו בכך אף בדבר הפקר יש בו דין עני המהפך כו' אין חילוק בין הס"ד ובין המסקנא כלל דלתרווייהו אומנתו בכך גרע ממהפך בחררה של הפקר: אך דמ"מ בשביל זה אין הכרח לדון לעכב עליו ופשיטא דפליגי בה ר"ה ור"ה בריה דר"י דלדידיה לא הוה מצי מעכב אי לאו משום דיהבי סיארא ועוד דמהרי"ק שם מיירי שזה בא ממקום אחר לזכות בחררה שהיפך בה הראשון דהיינו שהראשון כבר שכר שם בית ופיזר מעותיו ליקח החזקה מאדוני הארץ ומהצבור להלוות ובא שמעון ומסיג את גבולו שם ובהא שפיר קאמר דלהלוות בריבית לעכו"ם אומנותו בכך שהוא עיקר אומנות שלהם וכמעט שאין להם אומנות אלא הוא אבל בבר מאתיה גם מהרי"ק מודה דאין לחלק בכך כלל דהא אההיא דאוקי ריחייא שהוא אומנותו בכך