בית אפרים חושן משפט קיב

נלמוד מדבריו דהרשב"א נמי לא החליט במערופיא לאיסור גמור שהרי ראייתן אינה ראיה גמורה רק דמות ראיה ולכך ס"ל דאין מוציאין מידו גם כתב שבמקומות מושבותיהם אין דנין על דין מערופיא כלל וא"כ נראה דגם במקומות אלו הוי הכי וכמש"ל בשם רש"ל וחוות יאיר גם ס"ל דלא שייך עני המהפך בסרסרות כיון דמחוסר פסיקת דמים א"כ נ"ד פשיטא דלא הו"ל דין עני המהפך בחררה. גם ס"ל דאפי' אומנותו בכך לא איכפת לן כלל לפי מאי דקי"ל כר"ה בריה דר"י ולקמן אבאר בזה: גם כתב דאין ראיה משו"ת מהרשד"ם סי' רנ"ט דהתם החמיר עליו מצד רבוי הטעמים שכתב שם ור"ל שמצד טעם זה דהו"ל עני המהפך כו' לא היה אוסר עליו וא"כ בנ"ד נמי הא ליכא הני טעמי וכבר כתבתי לעיל תשובת מהרשד"ם בזה ע"ש דמדין מערופיא אתי עלה וס"ל דהוי כמו כבר זכה בו וא"כ לפי מ"ש הפ"מ דאין נוהגין שם בדין מערופיא ממילא דאין ענין לתשובת מהרשד"ם כלל: והנה בהך דעני המהפך דעת רש"י דאפי' במציאה והפקר נקרא רשע ור"ת והרבה פוסקים ס"ל דבמציאה והפקר לא מיקרי רשע והרמב"ן החזיק בדעת רש"י וכתב בחידושיו לב"ב דף נ"ד דמה שאמרו לענין פאה מעבירין אותו הימנו מפני שכל העניים מהפכין כמותו אחר הפאות ולא הוא בלבד מחזר אחריו וכ"כ הר"ן בפ' האומר בשם הרמב"ן ולפ"ז מבואר דע"כ לא אמרינן דנקרא רשע כ"א כשזה מחזר לקנות דבר אחד של הפקר ואין אחר שיחזר אחר דבר זה משא"כ בדבר שהכל מחזרין למצוא כזה בשביל שקדם זה ומצא לא נקרא חבירו רשע שזריז יותר בדבר לקחתו ולפ"ז הדבר ברור לדעת רש"י והרמב"ן ודעימיה אין זה ענין כלל לעושה חנות וריחיים וכיוצא בו ומותר גם חבירו לעשות לו כל השמשין שאפשר לו לעשות כמותם לצורך פרנסתו דגם זה מחזר למצוא פרנסתו ע"י ריחיים וחנות וכיוצא בו אע"פ שזה היפך בה תחלה וק"ו הדברים דהא גבי פאה מותר ליקח אפי' אותה דבר עצמו שהיפך בה זה כיון שגם אחר מחזר עליו בשביל שעה קלה שקדם זה ומיהר למצוא היום לא חל על חבירו איסור אם הוא זריז ומקדימו בקנין וק"ו בדבר שדרכו לחזר וחבירו קדמו והוא עושה בשלו כדרך שעושה חבירו דפשיטא דאין כאן בית מיחוש: אך נראה דלדעת הרמב"ן במערופיא שפיר נקרא זה מהפך בחררה שהרי הוא מחזר אחר עכו"ם זה והוי כמחזר אחר חררה לקנות מן ההפקר אך דעת ר"ת דבהפקר אין לו דין מהפך כלל כיון שזה א"א לו למצוא כן במקום אחר והתוספ' ר"פ האומר כתבו להקשות מהא דמרחיקין מצודת הדג אף ע"פ שהוא של הפקר וכתבו הטעם משום שהוא יורד לאומנות וכדאמרינן האי בר מבואה כו' ועוד אומר רבינו מאיר אביו של ר"ת דמיירי בדג מת שכן דרך הדייגין להושיב במצודה דג מת וכיון שזה פירש תחלה וע"י מעשה שעש' מתאספים סביב אם היה חבירו פורש הוי כגוזל לו ויוכל לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר עכ"ל: והנה אא"ז מהרש"א ז"ל פירש דאף ע"ג דהדגים חיים שרוצה לצוד עדיין הפקר הם מ"מ ע"י מעשה זה נתאספו ולא הוי כהפקר ול"ק להו אלא לפרש"י שפי' מן הדג דהיינו צייד שנתן עיניו בדג שהכיר חורו כו' דהוה כהפקר בעלמא עכ"ל ואני אפר תחת כפות רגלי אא"ז ז"ל שלענ"ד כונת התוספ' בזה כמו שאבאר שהם הקשו מהך דמרחיקים מצודת הדג כו' דאלמא אף בדבר הפקר צריך להרחיק ובב"ב תירצו בזה משום שזה יכול לפרוס מצודתו במקום אחר וכאן לא ניחא להו בתירוץ זה כיון דמיירי שפירש מצודתו על דג מיוחד שהכיר חורו ס"ל דלא שייך זה שילך במקום אחר דשמא לא ימצא שם וכ"ה במהריק שורש קל"ב על דברי התוספ' דדלמא לא משכח דג במקום אחר ואת"ל דמשכח מי יימר דמשכח דג גדול ושמן כזה דבכל ענין פסיק ותני דמרחיקין ואפי' היה גדול כי הנהו דחזא רבה בר בר חנא כו' ע"ש ולכך תירץ רבי' מאיר דמיירי בכה"ג שמרחיקין מן הדג מת כו' דהשתא א"ש דלא דמי למציאה והפקר כיון שיכול לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר ומה שהוצרך לומר כיון שזה פירש תחלה ועי"ז מתאספים תחלה כו' היינו משום דקשיא ליה דבכה"ג שנותן דג מת במצודה לא מסתבר כלל שיהא נאסרין כל מטילי ביאור חכה לר"ה דמוקי ריחיים שאני שזה טרח ועשה מעשה ועי"ז היה דרכם של הצריכים לטחון לבא לשם וזה הבא בגבולו חשיב כמזיק ממש משא"כ במצודה לזה אמר דגם במצודה שייכא סברא זו דע"י מעשה שעשה מתאספים כו' ועוד אפשר לומר דבא לפרש להך פירושא הך דדגים דיהבי סיארא היינו בכה"ג שע"י מעשה זה מתאספים שם ע"ש כנלענ"ד בפשט דברי התוס': והנה לסברת ר"ת נראה שהסכים ג"כ הריב"א כמבואר בתוס' דב"ב וכן הוא דעת רבי' מאיר אביו של ר"ת וכן דעת הר"י שם וכן דעת מהר"מ מרוטנבורג ותלמידו הרא"ש וכן דעת הטור וכן דעת הריטב"א בקדושין דאם נטלה השני מן ההפקר נוטלה וזכה בה ואינו נקרא רשע דחייו קודמי' לכל אדם אימת ימצא הוא אחרת כיוצא בה מן ההפקר והיינו ההוא דפאה כו' ועל הדרך הזה הוא מה שאמרו בבר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה אחריתי ואוקי גבי' שאם הוא בן מבוי אחר הוא מעכב ע"י שזה כעין מקח וממכר הוא והרי יכול הלה לילך ולבקש פרנסתו במבואות אחרות ולא יפסיד לזה שמהפך כאן אבל לשכינו אינו כופהו דכיון שהלה דר במבוי זה אין מלאכתו מזדמנית לו יפה כמו במקום אחר ואית ליה פסידא והוי כהפקר כו' וזה שיטתו של ר"ת ז"ל והוא הנכונה כו' עד מפי רבי' נרו עכ"ל הריטב"א ז"ל וידוע שבכל מקום שכותב סתם מפי רבי' נרו הכונה על רבי' הרא"ה ז"ל: הדור אתם ראו דברים עתיקים יוצאים מפה קדוש גאונינו הריטב"א ז"ל אשר בכל מקום דבריו שקולים בשקל הקודש כידוע למעיין בספריו והורה גבר דבאותו מבוי אין יכול לעכב לומר לך במקום פלוני שאין מלאכתו מזדמנת לו יפה ואית ליה פסידא והוי כהפקר וכן מדברי הקדוש החסיד רבי' יונה ז"ל שהבאתי לעיל והן הן הדברים אשר כתבתי למעלה דבכה"ג לכ"ע אינו יכול לעכב עליו כל שא"א לו במקום אחר והדבר ברור דאף אם ע"י זה נתקן ענינו בטוב יותר ומטו פסידא לאחריני א"צ להשגיח עליו כלל שהרי יכול הוא לזכות אף באותו חררה של הפקר עצמה שהיפך בה חבירו משום דחייו קודמין לכל אדם ואטו משום זה ידחה הוא ויקלקל לעצמו ויתקן לאחרים ואם כן דבר ברור הוא דלר"ת וכל הגדולים העומדים בשיטתו פשיטא שאין מקום לפקפק בהיתר כלל ולא יעלה על לב לעולם ולשיטת רש"י והרמב"ן גם כן פשיטא דבכה"ג שהכל מחזירים אחריו שרי אפי' להיות זריז וליקח זה שהיפך בה חבירו כגון בנפל על הפאה וא"כ הדבר ברור דבנ"ד דג"כ הכל מחזירים להעמיד להם חנות לפרנסתם שאין מקום לעכב עליו וכל חכמי לב חלילה שיאמרו דבר כזה אשר אין לו שחר: והנה לדברי ר"ת הסכים הרשב"א בחידושיו לקידושין וכ"כ בשמו בשיטה מקובצת לב"ב דף נ"ד והרא"ש בפ"ד דפאה וכן נלענ"ד דעת הר"ן בפ' האומר שכתב מתחלה דעת ר"ת ואח"כ כתב והרמב"ן סובר כדברי רש"י וזו ששנינו לענין פאה כו' וכן דעת ר"ת ז"ל והוא תמוה לכן נלענ"ד שט"ס הוא וצ"ל ונ"ל דעת ר"ת ז"ל וכן מבואר בש"מ לב"ב דף ק"א בשם רבי' יונה ז"ל וז"ל ועני המהפך במציאה או בהפקר ולא זכה עדיין בדבר בהגבהה או במשיכה מותר לאחר להקדים לזכות בו ועשיר המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ממנו אינו נקרא רשע שהעשיר מצוי לו בביתו או ליקח משכיניו אבל אם היה מהפך בשדה או בבית לקנותו ובא אחר ולקחו ממנו נקרא רשע שאין הקרקע מצויה בכל שעה וכיון שהיה מהפך בקרקע זה לא היה לזה להקדים לזכות בה ולקנותו אלא ה"ל להמתין עד שיזדמן לו ליקח קרקע אחר שאין מקח הקרקע לזה צורך השעה ע"כ לשונו: ודברים אלו שכתב ועשיר המהפך כו' כתבם ג"כ הר"ן ז"ל בפ' האומר אחר שכתב דעת ר"ת נראה מזה כמ"ש שצ"ל ונ"ל דעת ר"ת או איזה הג"ה אחרת דהיינו שאחר שהביא דברי הרמב"ן כתב בשם גדול אחר דלא ס"ל כהרמב"ן וכתב ע"ז וכן דעת ר"ת ז"ל ומ"מ עשיר כו' ובש"ע סי' רל"ז כתב אא"ז רמ"א שהסברא ראשונה עיקר (דהיינו סברת ר"ת) ואפי' לסברא זו דוקא בעני כו' ועיין בסמ"ע שם מה שפירש בכונת הרמ"א והשיג על הע"ש: ולענ"ד במחילת מכ"ת הרמה והנשגבה שאין הפי' כמ"ש הם ז"ל אלא ר"ל ואפי' לסברא זו דהיינו סברת ר"ת ז"ל