בית אפרים חושן משפט קיא

מהרשד"ם וכי בשביל כו' ואין לפקפק בדבר זה כלל: ונהדר לרישא דבגוונא דנדון דידן ליכא מאן דאסר דהא הרבה מתירין אפי' במערופיא ואפי' מאן דאסר היינו משום שהוא רגיל אצלו והרשב"א מדמי לה למכירי כהונה והרב ר' יוסף ט"ע מדמי לה לדגים דיהבי סיארא והיכא דליכא למימר הכי כ"ע מודים דשרי: ובתשובתי הראשונה הקשיתי לשאול על כל הפוסקים שהשמיטו הך דינא דמרחיקין מצודת הדג. ועתה ראיתי שיש ליישב זה דהש"ס דבעי לסיועי לדר"ה ואכתי לא ידע דאיכא פלוגתא דתנאי בהא א"כ היה קשה על מאן דפליג אר"ה דהך ברייתא מסייע לר"ה ולכך דחי ליה שאני דגים דיהבי סיארא משא"כ למאי דמסיק תנאי הוא ס"ל להש"ס דלא מסתבר לחלק בין יהיב סיארא או לא דסתמא קאמר ר"ה בריה דר"י אבר מבואה לא מעכב ומשמע אף בגווני דדגים נמי לא מעכב ולא מסתבר ליה לדחוקי בהכי למפלג בין יהיב סיארא או לא אלא בפשיטות מוקי לה להך ברייתא כרשב"ג דאמר אף לשכינו כופהו משא"כ לדידן דקי"ל כר"ה בריה דר"י גם במצודת הדג א"צ להרחיק דלא איכפת לן ביהיב סיארא: ובהכי א"ש שיטות המתירין מערופיא ולכאורה שפיר קאמר הר"י ט"ע דהא דמי לדגים. ולפמ"ש א"ש דלדידן דקי"ל כר"ה בריה דר"י לא קי"ל הכי רק בס"ד דאכתי לא ידע מתנאי הוצרך לדחוקי בהכי ולפ"ז כל גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג והרא"ש וטור וש"ע שלא הזכירו הך דינא דמרחיקין מצוד' הדג כולהו ס"ל להתיר במערופיא ומפשיטות דברי הפוסקים מבואר דמאן דס"ל להתיר במערופיא מתיר אף אי מודה בהך דינא דדגי' ולקמן אבאר בזה לדעת ר"ת. אך באמת אף בלא שיטת ר"ת ס"ל להמתירין דלא דמי לדגים דהתם הוה כאלו נלכד כבר משא"כ בזה שאין בטוח על משא ומתן דלהבא וכמש"ל בשם תשובת מ"ב: ולפי"ז י"ל דאין ראיה משו"ת רמ"א לנ"ד אף לפי מה שרצה רמ"א לפרש דברי האבי אסף משום דהוי ברי הזיקא משום דלכאורה צריך ישוב מ"ש שם בריא הזיקא דהא אין כאן היזק רק מניעת הריוח לבד. אך י"ל לפי מ"ש בהא דאוקי ריחייא כיון שלא היה שם רק ריחיים אחת וכולהו לגביה הוו אזלי כמערופי' דמי וכמש"ל מתשובת הרשד"ם ג"כ והלכך בהא עובדא דאבי אסף נמי שמתחלה לא היה שם רק ראובן לבד והעכו"ם הלווין מערופיא דידיה נינהו: ובהכי א"ש מ"ש דינא הוא דמעכב עליה כדר"ה ולפי פירוש רמ"א מאי קאמר כדר"ה דהא ר"ה אף בלא ברי הזיקא אוסר וצריך לדחוק ליישב הלשון לפ"ז. אך לפמ"ש א"ש דודאי ר"ה דס"ל דקא מעכב משום דפסק לחיותיה לא ס"ל הך סברא דאני עושה בתוך שלי כו' ולפ"ז הוה כמזיק לחבירו דהא דמי למערופיא ומייתי סייעתא מדגים ודחי משום דיהבי סיארא והוה כנלכד כבר משא"כ היכי שאין בטוח על להבא ור"ה בריה דר"י נמי ס"ל דדמי למערופיא דלכך מבעיא ליה בבר מבואה אחרינא דלמא מצי מעכב רק דס"ל כיון שאין ההיזק ברור דמי שבא אצלו יבא כו' והלכך ס"ל לרמ"א בדעת אבי אסף דבכה"ג דאין גוי יכול לעבור כו' הוי ברי הזיקא והיינו דמייתי עלה כדר"ה כו' ר"ל דעכ"פ אנו למידין מדר"ה דכה"ג היזק מקרי ואם כן אף דקי"ל כר"ה בריה דר"י דפליג עליה היינו היכא דאינו ברי הזיקא שנתן להכריז שיוזיל זהב טפי כו': ולפי"ז א"ש מה שהשמיט הרמ"א דינו דאבי אסף בהגהת הש"ע אע"פ שכתב בתשובה ישוב לדבריו ולפמ"ש א"ש דגם רמ"א מודה דלא קי"ל כאבי אסף במה שסובר שזה דומה למערופיא ושם היזק עליו דבאמת ז"א דהא גדולי הפוסקים ס"ל דלר"ה בריה דר"י אף כה"ג דדגים נמי שרי וכ"ש במערופיא וכמש"ל וא"כ אין שם היזק עליו כלל ומ"מ מייתי שפיר ראיה מדבריו לענין זה דהיכא דשם היזק עליו ובריא היזקא כ"ע מודו דאסור ובנידון דהרמ"א בודאי היה לאא"ז הגאון מוהר"מ מפדוואה ז"ל היזק גדול אם היה היענטלומר השני מדפיס ומוזיל במקח ולכך שפיר למד מההוא דהתם דברי הזיקא כ"ע מודים אלא דבמקום שאין שייך היזק גמור כהלוואת ריבית וכיוצא בו רק שנאמר דהוי כהיזק משום שדומה למערופיא בזה חלוקין עליו גדולי הפוסקים והאבי אסף יחידאה הוא ולית הלכתא כוותיה וא"כ קם דינא ואיתברר דינא דאף הרמ"א גופא לא קאמר אלא במקום דאיכא היזק ולדידן דלא חשבינן ליה כמערופיא ומכ"ש לפמ"ש לקמן דהכא ודאי לאו מערופיא נינהו דהא עיקר חששא דידיה הוא משום יום השוק א"כ גם רמ"א מודה דלא שייך דינא דברי היזקא כלל בכה"ג: והנה עלה דתשובת מהרשד"ם שהבאתי לעיל מצאתי בשו"ת פני משה שעמד עליו וז"ל השו"ת פ"מ ק"א סי' ל"ט בענין סרסראות המשי שבא אחד להיות סרסור וצעקו ארבעה הראשוני' שהוא מסיג גבולם והשיב דכיון שהוא מתושבי העיר לא מצי מעכבי עליו וכו' ומה גם לפי דברי מהרשד"ם דכל דינא דבר מתא אבר מתא מצי מעכב היינו דוקא בזמנים ההם כו' אבל במלכות הזה שהפתח פתוח לרווחה לכל באי עולם כו' נקוט מיהא דלדברי מהרשד"ם אלו דבמדינות מלכותינו זה לא שייך ההוא דבר מתא אבר מתא אחריתא כו' וק"ו שא"צ לזה אך שיש מקום להסתפק כיון דמוכרי המשי מכירי הד' שותפין שכיחי גבייהו זה זמן מה הו"ל כההוא דתשובת הרשב"א כו': אך דבאמת צ"ל דראיית הרשב"א לאו גמורה הוא כמ"ש בשו"ת מהרש"ך דגרע נידון דהרשב"א מהא דמרחיקין מצודת הדג גם ראיה הב' מפרק י"ג לאו ראיה הוא דהתם שכבר נשחטה הבהמה בחיי אבוהון כו' אבל בעובדא דהרשב"א במלאכת החייט דהוא דשלב"ל ומ"ה לא הוי כמטא ליד החייט הא' והוא חילוק מהרש"ך בין ההוא דמצודת הדג ועוד י"ל דהתם בפרק י"נ כתבו התוספ' לפי שהוא מתנה מועטת ואין יכול לחזור בו לכך מקרי הכהן מוחזק א"כ בההוא דעירוני שהוא עכו"ם לא שייך זה. ועוד דהתם אפשר דלא הוי כמטא לידיה כי פיהם כו' ולכך לא מייתי אלא כדמות ראיה ודוקא לענין למחות ולגעור בו. אך גם בזה אין דברי הרשב"א מוסכמים: והמרדכי כתב יש מקומות שדנין דין מערופיא ויש מקומות שאין דנין ומתירין כו' א"כ במקומותינו אלו שאין מקפידין בזה וכיוצא בזה לא קפדינין עליו דרבי ישראל משום הא ולא מצי לעכובי עליו גם טעם דין עני המהפך כו' דסרסראות הוי כמציאה והפקר דלר"ת שרי ואף לרש"י כו' ומ"ש ממהר"מ דדין דמהפך ליתא אלא בשכבר פסקו הדמים כו' וכן מהרי"ק פסקה להא מילתא וכן נראה מהמתירין מערופיא די"ל דהו"ל מהפך א"ו דבכה"ג לא שייך זה א"כ נ"ד נמי דהא כל סרסרות וסרסרות דבר חדש הוא כו' ואף ע"ג דד' סרסורים אלו הוי כל אומנותם סרסרות ומשמע מדברי התוספ' ב"ב לחד תירוצא באומנתו בכך מיקרי טפי עני המהפך והטעם מפני שאם אומנותו בכך א"כ האחר שרוצה לעשותו קפסיק לחיותיה וכמ"ש בש"ג ריש האומר כו' נראה דהתוס' הוצרכו זה לס"ד דלא ידע מחילוק דשאני דגים וכמ"ש מהרש"ך ולפי הס"ד דאתי לסיועי לר"ה אהא קאמרי אע"פ שהוא של הפקר כיון דאומנותו בכך מרחיקין דפסיק חיותיה אבל לפי האמת דקי"ל כר"ה בריה דר"י א"כ אע"ג דאומנתו בכך לא הוה מרחיקין המצודה אי לאו מטעמא דדגים יהבי סיארא ותמהני על מהרי"ק שורש קל"ב דתפס תירץ זה דהתוספ' ומחוורתא דמהרי"ק אשאר טעמא סמיך וא"כ בנ"ד דלא שייך פסק חיותיה כיון שהם בני עיר א' כו' א"כ אף אם אומנתם בכך אינו מעלה ומוריד ואף דין עני המהפך לא שייך כדכתיבנא: ואף שמהרשד"ם בח"מ סי' רנ"ט בענין האיש שהחזיק בבאטניש כמה שנים ואח"כ בא חבירו לעשות גם הוא בטאן אחר מיחה בדבר הרבה והעדיפו לראשון יותר מדין ענ' המהפך בחררה כו' ודומה אותו לגזל ע"ש מ"מ נידון דידן לא דמי לנדון דידיה מצד רבוי הטעמים שכתב שם ע"ש העולה מהקובץ דאין ביד הד' סרסורין למנוע לרבי ישראל מלהתעסק בסרסרות המשי עכ"ל: וידוע ומפורסם כי זה האיש משה גדול מאד ואור תורתו היה זורח בק"ק קושטנדינא והגאון המובהק בעל משנה למלך משתבח טובא בגוויה. ומדבריו למדנו כמה דברים חדא דלפי מ"ש מהרשד"ם במלכותינו זה כו' אפי' אבר מתא אחריתי אין לעכב גם