בית אפרים חושן משפט קי

הוא בבית שדר בו והוא לו המקום המוכשר ביותר פשיטא דאין לנו לומר שישכור לו במקום אחר ומכ"ש אם אין מוציא לשכור הם דברים ברורים והן הן דברי ר"ת דס"ל גבי עני המהפך בחררה דבהפקר ומציאה כיון שאינו מוצא כזה במקום אחר שפיר דמי ואף האוסר מערופיא נמי אין הטעם רק משום שעכו"ם לוין שכיחי כמש"ל בשם הגמ"ר ואף לפי דעת רש"י דמשמע דס"ל התם דאף במציאה והפקר נקרא רשע היינו דוקא בלוקח אותו דבר עצמו שמהפך בו חבירו משא"כ בזה שלא נדחה לגמרי. אמנם בלא"ה אנן קי"ל כר"ת ודעימיה בהא וכמ"ש בשו"ת רש"ל והחזיקו בסברא זו כל האחרונים: וכדברי אלה מבואר בשו"ת הגאון מנחם עזריה סימן ס"ז וז"ל מה שאמרנו דכי לא נקיט הרמנא ופסק דמים אידך שקדם ונטלה נקרא רשע לא אמרו אלא במקח וממכר כשיטות ר"ת שהרבים מודים לו בזה דאי טרח אידך משכח וזבין אבל מציאה לא ובזמן שהנהיגו קדמונינו חרם הישוב היה רשות ההלוואה מצוי הרבה בכל מקום כמפורסים אבל האידנא נתקיים בנו בעוה"ר וידל ישראל מאד ואין רשות ההלוואה אלא כמו מציאה הבאה בהיסח הדעת דבר שאינו מצוי כלל וכ"ש שאינו מסלק את חבירו דומיא דחררה דנוטלה ממנו קאמר אלא דזה מלוה וזה מלוה אינו נקרא רשע ואפילו אחר שהחזיק הראשון בזכותו אם הוא במקום שאין תנאי שלא להרבות במלוים כמו שביארנו במקום שאין פרעון מס או במקום שהשני נמי שייך באותו מס מעיקרא יכול השני בכל זמן לומר לראשון אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי כו' עכ"ל: ודבריו נכוחים מאד וידוע שדרך הגאון החסיד האלקי הן בנגלה הן בנסתר לשנות דרך קצרה והרגשתי שהבליע בנעימת דבריו סברא זו אשר כתבנו למעלה דכל שאינו מסלק את חבירו ונכנס במקומו ממש כההוא דחררה רק שהוא עושה בתוך שלו וממיל' מגיע לידו אע"פ שמתחלה היה זה מוכן לחבירו מ"מ יכול הוא לומר אני עושה בתוך שלי וכמ"ש: ועוד אני אומר דבנ"ד אין לפקפק בהיתר כלל לשום פוסק שבעולם שהרי הדבר ידוע שמצד דין המלכות כל אחד יכול לעשות לו פרנסה במקום המוכשר לו ביתר שאת ויתר עז אף שחביריו רצים אחריו ואין מגיעים אותו ובין ישראל ובין עכו"ם יכול לעשות כן ואם היה בא עכו"ם להעמיד חנות בראש כל דרך מי היה מוחה בידו וכי בשביל שזה ישראל כשר וכאן מצא מקום חנותו הפסיד. ודבר זה מתורתו של הגאון מוהרשד"ם למדנו שכתב בשו"ת חלק ח"מ סימן ת"ז וז"ל והטעם שנוכל לומר והוא האמת שדינים אלו וכיוצא בהם שמצינו בגמ' ב"ב והביאום הפוסקים ז"ל גם בחבורי השו"ת היה בזמנים ההם שהיו היהודים קצתם תחת שר א' וקצתם תחת שר אחר: אבל במלכות הזה הרחבה יר"ה שפותחים עתה לכל באי עולם וכולנו כו' נראה שאין דינים אלו נוהגין על הדרך שהיה נוהג בזמנים ההם ובאותן המקומות וראיה לדבר אנגורה שיש שם סוחרים הסופיש ואין ישראל שם אשר מוחים ביד מי שרוצה לקנות עד שעלה מה שהיה שוה א' או שנים או יותר וכן מצרים ושאר מקומות מהמלכות הזה והטעם שאינם יכולין למחות ביד התורגמים ויתר הגוים למה תלקה מדת הדין על ישראל וכי מפני שאני זכר הפסדתי וכ"ש שדין המלכות כן הוא שכל סוחר יוכל לסחור בכ"מ שירצה לכך נ' שא"א למחות ביד שום ישראל כו' מ"מ יכולין לומר אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל כי אין עין גדולי הארץ כ"א על היהודים וא"כ נראה בעיני טוב וישר עכ"ל: וכ"כ בסימן תמ"א וז"ל ועוד אני אומר כי בשלמא באותן המקומות היה כח שוה למחות ליהודים כמו לגוים אבל תושבי אסקופ' אין כח בידם למחות לא בערלים מוכרי אלו ולא לישמעלים העל זאת יתאפק ד' שמפני שאני זכר הפסדתי שאם יבואו כל בני נכר יקנו עורות או מה שירצו כרצונם ואין מוחה בידם ועדת ישראל ילקה מדת הדין עליהם חלילה ועתידים ליתן את הדין וד' יכפר אם ח"ו לא ישובו מדרכם הרע עכ"ל הרשד"ם. עיניך הרואות דהרשד"ם שם מיירי בבני עיר אחרת הבאים להסתחר דמדינא דש"ס מצי מעכב בידם משום טעמא דפסקו לחיותינו ואפ"ה ס"ל כיון שאין בידם למחות לעכו"ם הבאים לשם בשביל שהוא ישראל לא גרע ומכ"ש אם דין המלכות הוא כך וא"כ דבר פשוט דק"ו בנ"ד שאין יכולין עכב ע"י: וראיתי בשו"ת הרשד"ם סימן רנ"ט שכתב בעובדא שהמלך השכיר ב' בתי ריחיים מים שבוטאין בהם הבגדים בגדי צמר הנקראים באטניש ליהודים העושים במלאכה בסך מה והשוכר הראשון החזיק בה כו' ואחר שנים מכר חזקתו לאחר ואחר לאחר זה חמשים שנה ואין פוצה פה לסלק חזקה זו מבעלים גם לא נעשה בטאן אחר בכל הזמן הזה ועוד שקמו תוגרים לשכור הבאטניש וזה בעל החזקה השתדל להצילם מידם ויהי היום נפל הפשר בין בעלי החזקה ובעלי הבגדים ונתפשרו ביניהם בתנאים כו' ועתה מקרוב קם שמעון וקנה מקום באיזה מקום רחוק מהבאטניש הראשונים לעשות באטאן חדש והמחזיק בבאטניש הראשונים מעכב על ידו וע"ז השיב מתחלה מחמת התנאים כו' והאריך והעלה דמחמת התנאים והסכמה אין רשות להם לעשות בבאטן אחר שום דבר ועוד שיש כח להראשון לעכב כו' עני המהפך בחררה כו' ותירץ בתירץ שני דמיירי בדג מת והדגים מתאספים כו' ויוכל לומר תוכל לעשות כן במקום אחר מכאן נראה דבנ"ד מעכבין למי שירצה לבנות בטאן אחר חדא דהוי עני המהפך כו' ועוד דטרח בה טובא כמ"ש מהריק שורש קל"ב כו' ועוד דשייך לומר טוענין ליורש כו' וא"כ י"ל שהראשון עושה תנאי שלא יעשה באטאן אחר באי רודש כו' וכ"ש דאיכא רגלים מוכיחות שזמן רב כזה לא נמצא אחד מישראל ולא משאר אומות שיקום ויבנה באטאן אחר והדעת נותן והשכל גוזר שאלו היה כח בידם היה עושים כו' וזה אני אומר שפשוט והוא דבר שאין בו ספק שלא עלה בדעת המלך לעשות בטאן אלא שיהודי הראשון המציאו וטרח להוציאו אל הפועל ומכח זה נתרבו הבגדים ועושין אותם והוי ממש כההוא דכתב רבינו מאיר בהביא דג מת ומסבתו מתאספים הדגים דהבא לפרוש מצודה הוי גזלן ה"נ עשיית באטניש הוא הדג המת שבשבילם עושין הבגדים והמאנטיש ומתאספי' והוי כאילו כבר זכה בהם והבא להמציא בטאן אחר צריך לפתות לעושי הבגדים שיתנו לו והוי גזל בידם שיש עתה כ"כ שכל הבגדי' והמאנטיש נעשים באלו הבאטניש דומה זה ממש למ"ש הרשב"א בתשובה הביאה הב"י בחייט שהיה רגיל אצל עירוני כו' א"כ בנ"ד נמי זה רגיל כמה שנים וזה הבא לבנות היה צריך לבנות ואח"כ לפתות לבני אדם יתנו לו בגדים והוי כמו גוזל את חבירו במה שזכה כבר כו' עכ"ל: והנה העתקתי לשון השאלה והתשובה הנוגע לענין שלנו למען תשכיל ותדע מן מוצא דבר כמה גבהו דרכי ענין זה מדרכינו ושאלותינו ואנקיט קצת מהם חדא דהתם גם עכו"ם לא היה רשאי לעשות בטאהן אחר כדמשמע התם ועכ"פ אין חוק ידוע מהמלכות ואדרבא רגלים מוכיחות שהיה תנאי עם המלך שלא יוכלו לעשות אחר וגם טעמא דטרח כו' והוי בזה כבר מתא אבר מתא אחריתי דמעכב וגם דטעמא שרגלים לדבר דתנאי היה עם המלך כו' וגם טעמא לפי שהוא היה הממציא הראשון ובשבילו מתאספים שם כו' ויש כ"כ שנים שנעשים הבגדים אצלו ולדגים דיהבי סיארא דמי וכמו שהביא עלה מההוא דהרשב"א שהוא דין מערופיא וזה מבואר מהא דמייתי ראיה מדברי ר"מ גבי מצודת הדג ועלה דההוא אמרי' שאני דגים דיהבי סיארא הא אי לאו האי טעמא אף ע"פ שהוא נתן את הדגה אשר ביאור מתה ובסיבת זה מתאספים אין בכך כלום וגם נראה מדבריו ששמעון יכול לעשות כזה במקום אחר לא באי רודיש שהרי הביא ראיה מההוא דר"מ דמסיים בה להדיא ויכול לומר לו תוכל לעשות כן במקום אחר הרי מבואר דאי לאו האי טעמא למציאה והפקר דמ' כמבואר בתוס' להדיא שם. ומ"מ אפשר דדברי הרשד"ם א"ש אף אם א"א לו לעשות במקום אחר כ"א באי רודש לפי המבואר שם שעושי הבגדים הם ישראל וע"כ לא התירו המתירים במערופיא כ"א בעכו"ם משום דנכסי עכו"ם כו' ובזה תלוי אם יכול למצוא כן במקום אחר או לא ואיך שיהא בזה מ"מ בנ"ד דליכא הני טעמי כלל ובפרט שבנ"ד אם היה בא עכו"ם לעשות כזה וגדולה מזו לא היה מי שמוחה בידו כי כן דבר המלך שיכול כ"א לעשות בשלו ועכ"פ ככל הגוים בית יהודה חשובים וכמ"ש