בית אפרים חושן משפט קט

מדת הדין ופשיטא דבכה"ג אין למחות בידו שיעשה לו חנות במקום דירתו משום כדי חייו וכבר כתבו התוס' והפוסקים לענין ריבית דעכו"ם כיון שרבו המסים והארנונית אין שיעור לכדי חייו כלל ובכמה דברים כתבו להקל בזמן הזה שיד הזמן הלוך וקשה ואיך נבא להחמיר ע"ז לגרשו מבית תענוגיו שלא כהלכה. ומה שרוצה המורה הוראה לאיסורא להטעים טענות של הבע"ד לפי שהבונה החדשות בנה אותם בקצה החניות הסמוכים לשוק ועיקר מכירת הדברים אשר בחניות אלו הוא לנכרים המתאספים על יום השוק שלאחר שגומרים למכור מה שמביאים הם שבים ללכת אל החניות וכיון שעובר לפני פתח החדשות קונה שם הצטרכותו ועי"ז מתמעט פרנסת הישנים כי הוא מגרע בפדיונם הנה כבר כתבתי שאין לחוש לזה כלל שאף אם הי' הדבר כן מ"מ כל הפוסקים כולם לא אחד בהם דכה"ג דעדיף מחביריו יכולין למחות בו והם דברים ברורים: אולם חזרתי על ענין הטענה עצמה וראיתי שאין בה ממש אפי' שמע מעוף הפורח אין בה לא טעם ולא ריח דאטו הנכרים המתאספים על יום השוק דירתם קבועה שם עד שנאמר שהולכין להקרוב וקונים שם וחוזרים על עקב אל הרחוב אשר הם קבועים שם ביום השוק והלא נכרים הללו מסביב נקבצו באו ומיקלעי לה מעלמא ואשר דירתם קבועה מנגד לחניות הישנות הם עושים קפנדרי' ולא ישיתו לבם למסילה דרך הלכו כ"א נכחו יצא והבא דרך שער הנגב יצא דרך שער הצפון לקצר הילוכו ואז אין קונין בחניות החדשות האלו כלום שלמה להם ליכנס בחבילתם ובכתף ישאו ולמעוטי במשאוי טפי עדיף וקונין בחניות אשר במקצוע צפוני או קרוב להם ולפי"ז נצטרך לידע אם רוב נכרים שבשוק באים מדרך הדרום או אלה מצפון יבואו ולהקים איש יסובב בשווקים וברחובות ולשאול אותם מאין באתם זה הבל ורעות רוח הייטיב בעיני ד' לגבך דברי הבאי כאלה ולהשליך אמת ארצה ואומר על דרך המליצה לא בשוקי האיש ירצה: ואשר רצה להטעים טעמא דאיסורא משום דע"י החדשות יש היזק לרבים ושאני הזיקא דרבים כבר כתבתי לעיל דליתא דהכא מטעם אני עושה בתוך שלי אתינן עלה ועוד שאין זה היזק רק מניעת הריווח. ועוד דגוף הענין ליתא כלל בנ"ד והגע עצמך שינטלו החניות וסלק אותם כמי שאינם א"כ החנות הקרובה אליהם הוא העומדת היום בקצה שורת החניות ואליו גוים יבואו לקנות ממנה א"כ בעל החנות הלזה הוא יש לו להתלונן על העושה חדשות ושאר החניות שלמעלה מה להם כי ילינו עמו דסוף סוף לאו בתר דידהו קא אזיל לקנות כ"א בחניות הקרובים אל השוק והעליונים מהם מה להם כי יזעקו אם לא שנאמר שכיון שע"כ מוכרח הוא לבא אל תוך השורות הרי הוא הולך כל פני כולה משא"כ החניות החדשות העומדים מנגד וכשבא לשם אינו רואה שאר החניות ועושה כל צרכו בחניות אילו וחוזר. וגם זה הבל דאטו הנכרים הללו הבאים מסביב לא ידעו ולא יבינו כי העומדים בשורה הפנימים והחיצונים המה חניות מזוינות ואף שרואה שהבא מן החדש גם הוא למלח הוכן לא ימנע מלהלוך גם אל הישינו' ובקש אולי ימצא שם דבריו הנאותים לו ומה איכפת לו אם רואה מקום השוק או לא דאטו אותן הקונים בני היווני' עיניהם כיוני' דלא מדדי כ"א בדחזי לקיני' ולאפוקי בהאי סברא קלוש' לאו כל כמיני' וא"כ הדר דינא רק לבעלי החניות אשר מקצה מזה לבד ואין זכרון לראשונים עם מי שיהא לאחרונה ואין כאן שייכות היזק דרבי' כלל אף אם הי' בכלל היזק גמור וק"ו בנ"ד שאין זה היזק רק מניעת הריוח וזה אינו מתכווין להיזק רק להנאת עצמו ופשיטא דיכול לעשות בתוך שלו באין מוחה: וכל זה אף לפי סברת מי שרוצה לכנות נדון שלנו בשם ברי הזיקא אבל לענ"ד כינוי שם זה נמחק בכאן והוא משמות הנמחקין ושפיר דמי למיעבד הכי אף למאן דבעי למיהוי חסידא ולקיים מילי דנזיקין ולית מאן דפליג בהא דאפי' הרמ"א בתשובה שרצה לתת טעם לדברי אבי אסף משום דברי היזקא מיירי התם בענין שזה האומנות יש לו שער קבוע וקצוב כגון ריחים שיש קצבה לדבר וכגון הלוואת ריבית לעכו"ם שהי' קצבתו ידוע כמה יקח ריבי' ואין דרך כלל להוזיל יותר מזה וכדמשמע מדברי רי"ו שכ' שאם אחד רוצה להוזיל בהלוואת ריבית כו' משמע שהי' שער ידוע על הריבית ולכך בכה"ג שפיר ס"ל לרמ"א דהוי ברי הזיקא כיון שאין גוי יכול לבא לראובן כ"א כשיעבור תחלה על פתח שמעון ובודאי מיעוטי בהילוכא טפי עדיף ליה דלאיזה ענין יתירה ירבה הדרך לילך לראובן דהא זוזי כי זוזי ועל הריבית קצבתו ידוע ולשמא יוזיל גביה פשיטא דלא מסיק אדעתיה ומספיקא לא עקר נפשיה מימר אמר כראובן ושמעון יהא ליה משא"כ בנ"ד שהחניות מלאים בכמה מינים שונים ובנציב מלח איכא זוטרי ורברבי ואלימי וקטיני וגם השערים משתנים עולים ויורדים בו וכן בשאר מינים ובכה"ג גם רמ"א מודה דלא שייך ברי הזיקא ואין דין קדימה בחניות לפי שזה שהולך לקנות ידע בנפשו שיש שם הרבה חניות שיברור לו חלק יפה או שיקנה כשער הזול ואינו מדקדק בשכר פסיעותיו כלל כשמדמה בנפשו שיוזילו לו או שיבחור בטוב ולכן פשיטא דאין כאן שייכות לטעמא דברי הזיקא כלל: אמנם באמת כתבתי דמפורש יוצא מפי הראב"ן ודעימיה דגם התם במבוי סתום מג' צדדים לאו משום דין קדימה נגעו בה אלא משום דזה בא לעשות מחדש וגם הוא בר מבואה אחריתי ומספקא להו בדר"ה ובדר"ה בריה דר"י ולפי מאי דקי"ל להלכתא אין מקום להסתפק כלל ולא איכפת לן בקדימה כלל וכמבואר ג"כ מהב"י שכתב דלית הלכתא כאבי אסף בזה וכן מצאתי בשו"ת גינת וורדים כלל ג' סימן ך' בעובדא כה"ג שראובן פתח לטחון למכור קמח חוץ למחנה העברי' בתחלת מחנה עכו"ם וכל ממכרו היה ליהודים שסביב קצה המחנה ועתה נפלה מריבה בינו ובין שמעון ושמעון לקנאתו את ראובן רצה להשיב לו כגמולו ופתח לו חנות למכור קמח בקצה מחנה העבריה וכל העובר דרך שם לקנות קמח כמנהגו מאותו טחון שמחוץ למחנה היה מושכו אליו בדברים ומפתהו לקנות קמח ממנו ומוזיל לו גביה דבר מועט באופן שראובן רמיא זבינא לאפי' ולכן רוצה לעכב על שמעון ולסגור חנותו זאת ואם ירצה למכור קמח יפתח לו חנות בקרב המחנה לא לפתוח חנות זו שיושבת על הספר שמושך לו כל ההולכין לקנות מן הטחון שבתחלת מחנה הגוים. וע"ז הגישו עצומותיהם. ראובן טוען פסקת לחיותי ושמעון טוען אני עשיתי בתוך שלי ואין לך יכולת לעכב עלי. ע"כ תוכן המעשה והנה הגאון המחבר שם רצה לצדד שיהא הדין עם ראובן מחמת ההוא דאבי אסף וכפי שפירש בו הרמ"א בתשובה ושלח דבריו להגאון מוהר"ר יוסף בכר יוסף זצ"ל והשיב לו שאין הדין כדבריו וכתב בסוף דבריו וז"ל מ"מ נקטינן מהכא דלא נסתפק ר"ה אלא בבר מבואה אחרינא אבל אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב ואם איתא שיש מציאות שמעכב אפילו בבר מבואה דנפשיה הו"ל למינקט האיבעיא אפי' בבר מבואה דנפשיה כגון שפתח לו חנות בראש המבוי אם לא שנאמר דהא פשיטא ליה דמצי מעכב אבל מ"מ נ"ל כיון שהב"י דחאה מהלכה הא דאבי אסף אין לנו כח לעשות מעשה נגד מרן. הנלענ"ד כתבתי הצעיר יוסף בכר יוסף עכ"ל: והרב המחבר העתיק תשובה זו בתוך ספר תשובותיו ולא כתב שהשיב לו דבר ע"ז ונראה דשתיקה כהודאה דמיא והגאון מוהר"ר יוסף הנ"ל מוזכר שם כמה פעמים ונראה מתוך התשובות שם דמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא הוי והרואה יראה שאלה הנזכרת שהיא ביתר שאת כמה מעלות הנוטים לאיסור ואף ע"פ כן הסכימו שאין כח לעכב עליו ק"ו הדברים בנ"ד שאין בידם לעכב עליו. ולחלק בין יחיד לרבים כבר כתבתי שהוא דבר שאינו ואדרבה נראה דקיל טפי כיון שהמה הרבים לא מטו פסידא דמניעת הריוח לכל חד כ"א דבר מועט וגם מאן לימא דפסידא דידיה דילמא דילמא דחבריה הוא ואיהו מט' ליה מאי דפסקי ליה מן שמייא משא"כ בחד לגבי חד שהוא היזק הניכר ונראה לעין דכיון שמתחלה היה יחידי כל הנעשה דמים באחר פסידא דידיה הוא שהרי זה היה הוא ראוי ליטול ואין לו וגם הוא היזק רב שהרי מתחלה היה הכל לו לבדו ואין לזרים אתו ועתה היא נתנו לאיש אחר ואפ"ה דינא הוא דלא מצי מעכב: ונחזור על הראשונות הנה סברא זו שכתבתי דכיון שחנות זה