בית אפרים חושן משפט יא

שהרי אנן ילפינן חזקה מנגע ואמרינן דאחורי הדלת נמי אין רואין ע"י פתיחת כוותא וא"כ מוכח דלאו באפילת הבית תליא מלתא דאפי' כל הבית מלא אורה רק שהנגע עומד במקום שא"א לראותה בשעת הסגר אין רואין אותה וצ"ל כפי' השני דמייתי מינה דאין מקטרגין על עונותיו אם מאפיל עצמו כמו נגע העומד במקום אפל. אך י"ל דלעולם כפי' הראשון והך סייעתא היא לר"א ור"א היא דאמר גבי רובא אתיא מרישא של עולה כו' ולא יליף ק"ו מחזקה וע"כ כמ"ש התוס' דלראב"י קאמר דלא קים ליה חזקה מקרא והיינו משום דאמרינן דהא דבית אפל היינו בלא אתחזק וכמו שאמר רבא וא"כ באפילות הבית תליא מלתא וא"כ למאי דאמרינן תניא דלא כראב"י ממילא אין כאן סייעתא רק אם נאמר כפי' השני דהנגע במקום אפל אין מקפידין והשתא א"ש דקאמר כיון דשמעה דר"א כו' מוחלין לו וא"כ אין קפידא מחמת עונות מכבר וע"כ דאי בעינן לסיועי היינו מחמת אפילות האדם על להבא וז"א רק לשיטת ר"א ור"ז ס"ל דלא כראב"י ולכך אמצי ליה נפשי' והוא דרוש יפה אף נעים בס"ד: והנה בהא דקאמר דהוי ר"ז משתמיט מלמסכמי' משום דר"א דאמר הוי קבל וקיים לכאורה צ"ע דאטו משום שיהיה מוסמך לא יוכל להיות קבל דהיינו עניו ושפל אנשים. ונראה ע"פ מה שראיתי לפרש מ"ש בתהלים ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור עפ"י מ"ש בחגיגה גבי יש נספה כו' ושנותיה דר"י מה עבדית בהו א"ל חזינא לצורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפנא ליה וזהו בכל אדם אבל מלך אין יכול להיות מעביר במילי' כדאמרינן ביומא מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו ולכן א"א להוסיף לו משנות דור רק מה שהקב"ה מוסיף בעצמו כדאמרינן זכה מוסיפין לו. ולז"א ימים על ימי מלך תוסיף בעצמך כי שנותיו כמו דור ודור ולהוסיף א"א כיון דא"א להעביר במילי' ודפח"ח: ועפי"ז י"ל שזה ג"כ הטעם דאמר ר"א הוי קבל וקיים שע"י שיהי' קבל ויהי' מעביר על מדותיו יוסיפו לו משנות דור וא"כ י"ל דר"ז ס"ל כר"ח פ"ק דקידושין רב שמחל על כבודו אין כבודו מחול ועיין במהרש"א שם דאיכא איסורא למחול (ואפשר דמש"ה קאמר צורבא מרבנן דמעביר כו' שפיר בעלמא דהיינו בחור חריף ואינו מוסמך) וא"כ שפיר הוי משתמיט מלהיות סמוך לפי שלא יהיה יכול לעשות כדר"א דאמר הוי קבל וקיים שהרי לא יוכל לעבור על מדותיו. וגם י"ל דסמוכין בא"י דוקא ואמרינן בב"מ כד סליק יתיב ק' תעניתא דלשתכח מיניה תלמוד בבלאה והי' צריך ללמוד תורת בני א"י שמקובלים איש מפי איש ואז לאו אורייתא דילי' ואינו יכול למחול. אך י"ל דטעמא דקבל וקיים עפ"י מה שאמרו כל המעביר על מדותיו מעבירין לו פשעיו ולכך מאריכין לו ימיו וכמבואר בר"ה שם. ולכן כיון דשמעה לדר"א דגם ע"י שעולה לגדולה מוחלין עונותיו אמצי נפשי' וגם זה נכון לענ"ד: והנה שם בקידושין אמרו דקב"ה כ"ע דילי' הוא ומצי מחלי ליקרי' ובספר המקנה שם פי' בזה מ"ש כי לא ישא לפשעכם כו': וכן מ"ש ושמעו מצרים כו' ועד"ז אמר משה ילך נא ד' כו' וסלחת. וכן פירשו במ"ש ויספר משה ליתרו את אשר עשה לפרעה ולמצרים אודות ישראל שר"ל שמחל על כבודו שאמר מי ד' וקינא לכבוד ישראל ויחד יתרו על כל הטובה כו' שעל הרעה שהגיע למצרים לא היה שמח כדאמרי' אינשי גיורא כו' ואדרבא נעשה בשרו חידודין ולכך נקט לשון ויחד דמשמע תרוויהו לשון שמחה ולשון חידודין עתה ידעתי כי גדול ד' שבמקום גדולתו ענותנותו שהרי בדבר אשר זדו עליהם ר"ל שזה סימן לדבר שהי' עליהם של ישראל כיון שהיה מדה כנגד מדה ממש וי"ל ע"פ מ"ש כמה טעמים למה נענשו המצריים אחר שכך נגזר מאתו יתברך והראב"ד תירץ שמתחלה מסר הקב"ה ביד מצרים שהיו אשמים מכבר שנתמלאה סאתם בכדי שבגאולתם יחזו נקם ע"ש. (ועפי"ז י"ל קודש ישראל כו' כל אוכליו יאשמו דהיינו שאותן האוכלים אשמים מכבר בכדי שרעה תבא עליהם וכן פירשתי מ"ש. אך אלקים ימחץ כו' מתהלך באשמיו כו' והמשכתי הכתובים באופן נאות). וגם כתבו כי מכות המצריים היו תועלת לישראל בראותם העונש הקשה שהגיע למצרים כמ"ש כל המחלה כו' וכן כל מדוי מצרים כו' וכמבואר בפרש"י ומדרש ע"ש. ולכן קאמר ותתן אותות ומופתים כו' לפי שזה הי' אות ומופת לישראל ובזה פירשו מ"ש בפרק ע"פ הללו את ד' כו' אנסים ונפלאות דעביד בהדייהו כו' שנחשב להם לזכות שמכותם היו רפואה וצרי לישראל כמ"ש הכתוב הכרתי כו' אמרתי אך אותי תראו תקחו מוסר. ולפי מ"ש לעיל דעיקר ההרגש הוא כשהוא מדה במדה שאז אין תולין במקרה וזה היה למען ידעו ב"י להשכיל להטיב. וז"ש ויחד יתרו על כל הטובה כו' כי בדבר אשר זדו עליהם זה היה הטובה העיקרית: ואמנם בעיקר הקושיא למה נענשו המצרים י"ל ע"פ מה דאיתא במדרש שעוזא שר של מצרים טען הללו עע"ז והללו עע"ז והשיב לו כלום אתה דן כו' ועל האונס כרצון דהיינו שהמצרים אנסו אותם לעבוד ע"ז ולכן שפיר נענשו דעבדות ועינוי נגזר אבל אונס ע"ז לא נגזר והיינו דקאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם ר"ל שאף מה שהזידו ישראל בע"ז הי' עליהם של מצרים ולכך קיבלו עונשם. ובזה מתיישב מ"ש המפורשים דהאיך נענשו במיתה ובממון ובפ"ד האריך בזה ולפי מ"ש לק"מ דהא דכדי רשעתו היינו כששניהם על מעשה אחד אבל הכא שני מעשים הם המיתה על אונס דע"ז והממון שכר השעבוד ובכה"ג פשיטא שאין פוטרין זא"ז ועיין בכתובות ר"פ א"נ במ"ש רב אשי שם כגון זר שאכל תרומה וקרע שיראין של חבירו ובתוס' שם: ואמנם אף אם נאמר ששניהם על ענין אחד באו נראה דא"ש ויתיישב ג"כ מ"ש בברכות דבר נא אין נא אלא לשון בקשה כו' שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותה קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם והתימא בזה גלוי' דקאמר שלא יאמר אותו צדיק משמע שמדינא לא הי' מגיע להם והרי בסנהדרין אמרינן מעשה בבני מצרים שבאו לדין כו' תנו לנו שכר שעבוד של ת' שנה. ואפשר לומר עפ"י שי"ל בישוב הקושי' דהאיך נענשו במיתה וממון דבסנהדרין דף ע"א אמרינן רבא איגנבו ליה הני דיכרי במחתרתא אהדרינהו ניהליה לא קבלינהו כו'. והקשו התוס' למה לא קבלינהו דהא אף דקלב"מ מ"מ חייב לצי"ש כדאמרי' בב"ק אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו ותירצו ע"ש. ובחידושי הר"ן שם בשם ה"ר דור בוני"ד ז"ל כתב לתרץ דגבי אתנן אדם מחויב לעמוד בדבורו אע"פ שאינו מן הדין. אבל בהני דיכרי כיון דבדמי קנינהו קנוי' לגמרי כו' ע"ש. והנה מ"ש ועבדום ועינו אותם נראה ע"פ מ"ש במדרשים בפרך בפה רך שבתחלה הבטיחו להם שכר חלף עבודתם ואח"כ שעבדו בהם חנם אין כסף ולכן אמר בתחלה ועבדום דכיון שהיה ע"מ לקבל פרס עבודה מיקרי ולא ענוי ואח"כ נשתעבדו בהם בלא מחיר ושעבוד זה קרוי עינוי. ולכן א"ש דאע"ג דהוי מיתה וממון לא נפטרו בי"ש כיון שהבטיחו להם שכר הרי הם מחויבים לעמוד בדבורם וכמ"ש הר"ד בההיא דאתנן. והשתא א"ש דקאמר דאע"ג דמצד הדין הגמור לא היה אפשר ליקח שכר עמלם משום דקלב"מ מ"מ עדיין יש פ"פ לאותו צדיק לטעון ועבדום ועינוי אותם קיים בהם ר"ל שמתחלה דרך עבדות ע"מ לקבל פרס וא"כ למה לא קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. דאף שנענשו בחמורה מ"מ כיון שהבטיחו בשכר מתחייבין לשמים לקיים דבורם (וביוצר אחרון של פסח שכל זאת לא יבינו פוטים אשר בתחל התקינו כעקלו בסוף כך נדונו שעיר וטפוליו כו' ור"ל שהדברים ק"ו ומה מצרים שבתחלה עשו כתיקון ופה רך אעפ"כ בשביל שלבסוף קלקלו נדונו בעונש קשה וק"ו לאותן שנתכוונו לחרבה מתחלה ועד סוף ותיבת כך נדונו ר"ל שנדונו במכות עשר שהזכיר למעלה והוא פשוט ולפי שראיתי שמפרשי הפייט כתבו לפרש כך נדונו בניחותא ר"ל שהיה דינם מדה כנגד מדה ע"ש ולא כיונו יפה): ועוד נראה עפ"י מ"ש חז"ל מדלג על ההרים שהיו צריכים להיות ת' שנה וה' ברחמיו הקדים להם הגאולה ועכ"פ שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וא"כ עכ"פ לענין השכירות היו צריכין להמתין כמה דורות ולכן אמר שלא יאמר ועבדום ועינו אותם קיים בהם ר"ל באילו הדורות עצמם ואחרי כן כו' לא קיים בהם שאע"פ שלבסוף כמה דורות יטלו שכרם משלם מ"מ בהם לא קיים הבטחה זו ובזה י"ל מ"ש הכתוב ושאלה אשה משכנתה כו' ושמתם על בניכם ועל בנותיכם כו'. ויובן עפ"י מ"ש בחלק הזה בתשובה סימן ח' דעת התוס' דש"ר ואח"כ יאוש לא קני וטעמא משום דבאיסורא אתי לידי' משא"כ אם בהיתרא אתי לידי' נראה דגם אם הש"ר קודם היאוש ג"כ קונה. ולכן בזה שעדיין לא הגיע הזמן לגבות השכירות