בית אפרים חושן משפט יב

זאת העצה היעוצה ושאלה אשה כו' דאז בהיתרה אתי לידייהו ושמתם על בניכם ועל בנותיכם כענין שאמרו. אזל אקני' לבנו קטן כו' וכשיצאו ממצרים וליתא בחזרה יהי' קנוי להם מחמת שאז יתיאשו כמ"ש ויוציאם בכסף וזהב כו' שמת מצרים בצאתם כו' ופי' ששמחו במה שיצאו עם הכסף והזהב שעי"ז לא יהיה חוזרים וא"כ יהיה יאוש וש"ר ואע"פ שהש"ר קודם ליאוש שפיר קנו כיון דבדרך שאלה אתי לידייהו וגם לא יחשב להם עון גזל כיון דמ"מ מגיע להם חלף עבודתם. וגם מצרים גופא ניחא להו שיעכבו זה בשכרם כדי שלא יחזרו שמה לתבוע השכר ומעתה יש להם שכר טוב בעמלם ומה שמקשין דלמה לא טענו בני מצרים מביזת הים שהיתה גדולה מביזת מצרים. ודוחק לומר שלא שאלו אלא מן המפורש במקרא. נראה דא"ש דע"ז לא היה להם טענה כדאמרינן פ"ב דב"מ המציל מזוטו של ים כו' דאמר ר"י מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת שנאמר אשר תאבד כו' וא"כ מהפקירא קא זכו ובזה א"ש ג"כ הא דקאמר בבקשה מהם וישאלו כו' ע"פ מה דאמרינן התם וישאילום בע"כ דישראל משום משוי ופירשו לפי שהיה ידוע להם שעתידין ליטול חלקם בביזת הים. והנה במ"ש ועבדום כו' ואחרי כן יצאו כו' משמעות הדברים שע"י שיעבדו יצאו ברכוש. ואין זה מתקיים ע"י ביזת הים שבזה יכולים לזכות בלא שכר העבדות. ולכן אמר בבקשה כו' שלא יאמר ועבדום כו'. וגם י"ל דה"ק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים שההבטחה היה שמיד בשעת יציאה ממצרים יהיה להם רכוש גדול וזה לא יתקיים בביזת הים בלבד וקצרתי והנה במש"ל מדברי הרמ"א והש"ך שאם ת"ח בא לפניו לדין צריך לעמוד לפניו לכאורה צ"ע דהא אמרינן בברכות ומנין לג' שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט. והגאון מ' יהונתן ז"ל פי' מה שאמרו חז"ל ואברהם יושב ביקש לעמוד א"ל הקב"ה שב אתה סימן לבניך שנאמר אלקים נצב בעדת אל לפי שיש ליתן טעם למה תפלה בעמידה ודיינים בישיבה עפ"י מ"ש שם דבעשרה קדמא שכינתא ואתיא ובתלתא עד דיתבי וקי"ל לענין תפלה כשזה בא בגבולו א"צ לעמוד ולכן בתלתא שאין השכינה באה עד דיתבי יכולים לישב וזהו דקאמר שאברהם היה יושב בעת ביאת השכינה וביקש לעמוד א"ל אתה סימן לבניך שנאמר אלקים נצב כו' והם א"צ לעמוד ודפח"ח (אך צ"ע דבש"ס שם אמרינן דקרא דאלקים נצב בעדת אל קאי על עשרה שמתפללין וי"ל דאסיפא דקרא סמיך ולפי"ז למאי דאמרינן בשבת וקידושין דאוריה החתי מורד במלכות הוה דקא"ל ואדוני יואב דלאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך וא"כ כיון דבשעה שיושבין בדין שכינה עמהם אין להם לחלק כבוד לת"ח הבא לשם דהשתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן כו' ואפשר לומר עפ"י מה דאמרינן בב"ק פרק יש נוחלין פלוגתא אם חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ואמרינן שם דתרווייהו איתנייהו הא דפליג ליה רבי' יקרא הא דלא פליג כו' ות"ח הוי כפליג ליה רבי' יקרא כדכתיב כי מכבדי אכבד וגם מברכינין ברוך שחלק מכבודו הלכך שפיר יכולין לחלוק כבוד לת"ח בעת ישיבת הדיינים ולעמוד מפניו: ובזה נ"ל מ"ש במדרש סוף פ' מסעי והובא בילקוט שמואל וז"ל אתה מוצא שכ' דוד ליואב הבו את אורי' אל מול פני המלחמה ועשה כן ונהרג נתקבצו כל שרי החיילים על יואב להרגו הראה להם את הכתב כו' ולכאורה הוא תמוה דלמה הוצרך להראות להם הכתב שהרי אם היה אומר להם שעשה כן עפ"י צווי המלך ג"כ היו מאמינים לו ששר הצבא כיואב לא ישקר באמונתו ובפרט במלתא דעל"ג. ולפמ"ש י"ל דכבר כתבתי דמה שאמר הקב"ה נעשה אדם הוא דרך ענוה. והר"א בן עזרא כתב כי נעשה בלשון רבים הוא דרך גדולה וחשיבות שכן מנהג המלכים לדבר כו'. וכן מצינו ויקח אדוני יוסף כו' והנה לפמ"ש דאורי' היה מורד במלכות לפי שחלק כבוד ליואב וקיבל מרות עליו בפני דוד ושפיר הי' יואב רשאי להרגו אף אי דרש אכין ורקין כיון דמדינא בר קטלא הוא. אך י"ל מכיון דחזינן שדוד כתב ליואב הבו את אורי' בלשון רבים הא קמן דפליג ליה יקרא שפיר היה גם אורי' רשאי לחלוק לו כבוד ולאו מורד הוא אך זה תלוי באם הכתב הוא ביחוד ליואב לבד א"כ מ"ש לשון רבים הוא דרך גדולה וחשיבות משא"כ אם הוא לכל שרי החיילים אין בזה חלוקת כבוד ליואב כלל ולכן מתחלה נתקבצו להרגו שאף שידעו שעושה כן עפ"י ציווי דוד שכתב לו כן מ"מ לא היה לו לעשות דכיון דדרשינן אכין ורקין אמרינן דברי הרב כו' ולכן נתחכם יואב והראה להם הכתב לומר שלא לי לבד כתב זה וא"כ מ"ש בלשון רבים פליג לי יקרא אלא שהמצוה זאת הוא לכולנו יחד ולכן בא בלשון רבים וכיון דלא פליג לי יקרא שוב הו"ל מורד במלכות במ"ש ואדוני יואב וכדין עשינו לקיים מצות המלך עלינו ויש לי לבאר יתר דברי המד"ר שם וקצרתי: ועפ"י מ"ש בטעמא דהבע"ד בעמיד' כיון דשלשה שיושבים בדין שכינה שרויה ביניהם ולכן כתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ובזה י"ל מ"ש יתרו מדוע אתה יושב לבדך כו' ע"פ מ"ש משה הי' מתנבא בזה הדבר אשר צוה ד' לפי ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ועיין בריש ספר הפלאה דברים נפלאים. ועפ"י דבריו פירשתי מ"ש בפ' עקב קום רד מזה וגם פרשתי בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך שמדרגתו היה להתנבאות לפעמים בכה שהדבור הוא עמו. וגם בך דהיינו מדרגת זה הדבר וקצרתי כאן. ויתרו שלא ידע מזה היה סבור שכיון שהוא יושב לבדו ואין שם ג' אין שם השראת שכינה (וגם י"ל מ"ש וכל העם נצב שהוא על דברי ריבות שביניהם ומשה ע"פ דינו עושה שלום ביניהם ואמרינן בברכות שם מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתי שכינה קמ"ל דדין נמי היינו תורה וזה שהשיבו משה כי יבא כו' והודעתי חוקי אלקים ואת תורתיו דדין היינו תורה ויש כאן השראת שכינה ולכן צריכין לעמוד) ולכן שאל לו כיון שאתה יושב לבדך למה העם נצב והשיבו כי יבא אלי העם מה שהעם בא אלי אינו כמו שאתה סובר ששומעים דברי עצמו כ"א לדרוש אלקים כי דברי אשר יצאו מפי הן הן דברי הגבורה כי יהיה להם דבר בא אלי והודעתי כו' ר"ל שאף הדבור שמהצורך לומר להם הוא בא אלי והודעתי כו' וזה הדבר בעצמו אשר צוה ה' ולכן אעפ"י שאני יושב לבדי צריכים הם לעמוד ועפי"ז אמרתי לפרש דברי המדרש ויאמינו בד' ובמשה אם במשה האמינו בה' לא כ"ש א"כ למה נאמר ובמשה כו' באופן נאות. והמשכיל יבין כי הדברים עתיקים: טרם אחלה לדבר אכרע בהודאה לצורי וקוני. אשר כל טוב גמלני. ובמתנת חנם חנני. ויעזרני לכבדו מהוני. לקחת את מתקי ואת שמני. ופרי עדן גני. אשר נטעה ימיני. להקריב אותם לרצוני. אל קהל עדת המוני אלופיי מיודעיי וגאוני. ואף כי ידי יד כהה אמנני. לדרוך קסתי בענני. כי אשא ידי להורי ומלפני ובעודי בטל ילדותי אדם כתור המעלה הראני. ואם כי מימי כל קבל הייתי. ולגדולה לא עליתי. להיות גבר הוקם על אני לא נקראתי וגם כי לא רעיתי ולא צביתי. במקומי שביתתי. חפצי בביתי קוה קויתי. כי יש לי שכר טוב בעמלי עם תלמידים וחבירים מקשיבים. בע"פ או בכתב למדים ומשיבים. אשר בעזה"י רובם יפה כחם לעלות ראש גבעת המורים ולא יפנו דרך האתרים. כי נכבשה דרך האמת לפניהם. אחר אשר ראו הליכותי כי כל מגמותי אל מחוז האמת ורוב סרעפי המה ינחוני אל חדר הוראות. ובזאת אאות. ואם המצא ימצא באיזה מקומות מעשה חדודים. אשר אין להם מהלכים בין העומדים הא דקטנותא הוא ואולם לבעבור זאת העמדתים כי אנכי ידעתי אפרים כי ימצאו בתוכם סברות שקולים. בטללי אורות כלולים. ממעיני השכל נוזלים. וגופי הפלפולים גם המה טובים כי יקבלו הרובים. אשר יומתק להם רגבי קושיות והויות להדדי על דרך ורבה לחדודי. ומתוכם ילמדו לעלות במסלול נתיב יושר מסילה. וישם פניו אל מדבר האמת ויכוננה עד עולם סלה וכגון דא צריך למודעי כי כמעט שעברתי ראיתי כי רבו הדלוגים והטעיות שנפלו בדפוס מצד המעתיקים ומצד הדפוס והאנשים אשר עמי אשר נדבה רוחם אותם לסקל המסילה ולרשום על לוח הטעות. וגם להציג ציונים על הש"ס ומפורשים לא הספיקו לגמור וכשאני לעצמי מה אני. כי כבד עלי הדבר לא אוכל עשוהו לבדי לזאת אחלה פני המעיין לבו אל יבהל להוציאו דבר לומר משגה הוא אפס ישים אל לבו בדוכתי דאיכא תיוהא וכשירגיש בטעות יצא הדבר מתוקן. וברצות ד' להדפיס אי"ה עוללות אפרים המה התשובות