בית אפרים חושן משפט קח

ורגלינו להיות דנין בדין מערופיא ע"כ וע"ש בתשובות רש"ל דקניות הורענדא אע"ג שאין הריווח מבורר וגם אינו קצוב מ"מ דמי למציאה כי אין דרך למכור רק לאדם אחד ולא נימא שיחפש לו מקום אחר למחייתו מאחר שמצא מחייתו במקומו בריווח והשקט אין לך מציאה גדולה מזו והביא ראי' מתשובות המרדכי בשם מהר"מ בראובן שהי' מהפך בקרקע של עכו"ם על מיצר שמעון וקדם שמעון וקנה דלא מיקרי רשע דלאו כל שעתא מתרמי על מיצר שלו ועוד הביא ראי' ממ"ש התוס' לענין מלמד דכל שאפשר לו במקומו הו"ל כמציאה ואחריו החזיק תלמידו הגאון בעל מ"ב וכ' בד"ה ומהשתא כו' דאפי' אי הוי פסק דמים עם העכו"ם אפ"ה אין כאן דין מהפך בחררה דהא קי"ל כר"ת דפסק דבמציאה והפקר מותר להקדימו אפילו לכתחלה ואלו כיון שמצאו מחייתם במקומם בהשקט ובטח דומה למציאה ואין שייך כאן לומר יניחו ביתם ודירתם וילכו וישתכרו במקום אחר וכה"ג כ' מהר"מ כו' עכ"ל: וכבר הבאתי לעיל מלשון הרב החסיד רבינו יונה ז"ל בעליותיו דאף ר"ה ברי' דר"י דהוי מספקא לי' בבר מבואה אחרינא מ"מ היכא שדר בבית סמוך לחנותו של זה פשיטא לי' שיכול לקבוע אומנתו בכאן רק דמספקא לי בדירתו במקום אחר רחוק מכאן והוא בא לקבוע כאן חנות מפני לוקחים שמצוים כאן והוא מקום הריווח לבעלי אותה אומנות וק"ל דאף בכה"ג לא מצי מעכב ע"ש וכבר ידוע פרשת גדולתו וחסידותו של רבינו יונה ז"ל שהרשב"א תלמידו משתבח בו בכל מקום וקורא אותו מורי הרב החסיד ז"ל וא"כ בנ"ד שדירתו הוא קבוע שם ועושה חנות בקיר החומה שלו שאין מקום להסתפק שיצטרך להניח מקומו ולבקש לו מנוח במקום אחר מאן ציית דעקר סוכו ומשכניו ורהיט ורבינו יונה מסתים סתים לה שיכול לקבוע חנותו חוץ למבוי בבתים הסמוכים לו ואע"ג שאותן שיצטרכו לאומנות זו משאר בני העיר יפגעו בו בראשונה לית לן בה ודוחק לומר דכי איתמר דרבינו יונה במבוי המפולש וקצת מבני העיר דרין מעבר השני למבוי ואיך שיהא עכ"פ מבואר מדבריו דלא שייך בזה שילך לחפש מקום אחר כיון שהוא מקום הריווח לבעלי אומנות זו: ומעתה כל אשר עינים לו ירא וישפוט דלא מיבעיא לדעת המתירין במערופיא שאין כאן מקום פקפוק כלל והדברים ק"ו דהשתא לילך אצל העכו"ם ולפייסו ולשחדו בממון שיהא קונה שלו או שילוה ממנו התירו אע"פ שעושה מעשה בידים למינקט בשפולי' דגלימי' ולמרהט אבתרי' ולפתותו בשפתיו ולשחדו בממון ואע"פ שהוא רגיל אצל חבירו ועוסק עמו מעודו מ"מ מותר לו לרצותו שיהא מערופיא שלו ואע"ג דדמי קצת לדגים ם דיהבי סיארא מ"מ ס"ל דלא דמי וכמ"ש בשו"ת רש"ל וכ"כ בשו"ת מ"ב משום דאפי' שהי' רגיל אצל הגוי במו"מ שעבר מ"מ לא נאמר בשביל זה שנתן עיניו במו"מ שעדיין לא בא לעולם ולפיכך מתירין לילך לגוי למערופיא אפילו לכתחלה כו' ע"ש: וא"כ ק"ו בן ק"ו בנ"ד דאפילו הכותים הקוני' אינם מערופיא שלהם כלל שנדמה אותם לדגים וגם לא קעביד שום מעשה לילך להעכו"ם לפייסו ולשחדו בממון ואפילו דבור בעלמא ליכא רק משום דחנותו מוקדם ולא גרע מאם הי' העכו"ם הללו הקונים מערופיא של בעלי החניות הישני' והוא הולך אצלם ומפייסם ומשחדם בממון ומוליך אותם בידו לחנותו לקנות אצלו רשאי אף לכתחלה: אמנם אף למאן דס"ל במערופיא לאיסור הרי ביארו להדיא שטעם משום דמדמי לי' לדגים דיהבי סיירא וה"ל כאילו כבר לכדו משא"כ בזה דהנך עכו"ם הקוני' לאו מערופיא דידהו נינהו וכן הרשב"א לא אסר אלא באם רגיל לעסוק עמו במלאכתו מדמין לה למכירי כהונה משא"כ בזה וגם לפמ"ש הגמ"ר משום דלווין עכו"ם מצוין א"כ פשיטא דבזה שהוא עושה חנותו בבית דירתו דלא שייך לומר כלל שיניח את מקומו וילך למקום אחר וגם בלא"ה מקום זה הוא מקום הריוח לבעלי אומנות ופשיטא דכמציאה דמי וכ"ע מודו בזה: אמנם כבר כתבתי שמדברי מהרש"ל מבואר בשם גדולי עולם שבגלילות אלו אין דנין בדיני מערופיא ונראה שהכוונה שאף לכתחלה אין נוהגין לאסור רק שרש"ל מדעתי' דנפשי' עביד וכ' שראוי לאסור עליו לכתחלה אבל לא נהגו כן וכן מבואר שהבין בחוות יאיר סי' מ"ב שכ' דהרש"ל פסק כיש מתירין וכ"כ בשם גאוני' חכמי פולין והרי מבואר בש"ך דלא מהני תפיסה בספיקא דדינא כ"ש בזה שיש הכרעה מפורסמת ואם קי"ל כיש מתירין מותר אפי' לכתחלה כו' עכ"ל הרי מבואר דס"ל דגאוני וחכמי פולין מתירין במערופיא אף לכתחלה וא"כ מכ"ש בנ"ד שאין לפקפק כלל: ובר מן דין אומר אני דבכה"ג דזה הבא לעשות חנות לצורך פרנסתו ואי אפשר לו לילך לחפש מקומות אחרים שהוא רוצה בקב שלו כתפארת אדם לשבת בית ומכ"ש אם אין מוצא מקום אחר שיהא מצוי בו הריווח לבעלי החניות ואף אם ימצא בשכירות מאחרי' לא ניחא לי' בדאחריני ומכ"ש אם אין מוצא אף לשכור דודאי שרי לי' לעשות לו חנות במקומו ולא אמרינן יפרח באויר ואפשר דגם ר"ה דס"ל דמצי מעכב לא קאמר אלא בכה"ג דאוקי רחייא גבי' ואפשר לו להרחיק ממקום זה ולהעמיד במקום אחר ור"ה ברי' דר"י ס"ל דאף בכה"ג שאפשר לו להעמיד במקום אחר שרי כיון דבר מבואה דידיה הוא כל המקומות שבמבוי מותרים הם לו ובבר מבואה אחרינ' מבעי' לי' אבל אם אין לו מקום אחר כלל שיעמוד שם רק מקום זה אין לנו למונעו שיצטרך לבטל לגמרי וכמ"ש השארית יוסף והמ"ב לענין אם יתבטל וידחה הראשון לגמרי כן אני אומר לענין השני הבא להעמיד דההוא גברא נמי בעי חיי ומאי חזית דדמא דהאי סמיק טפי ומצאתי און לי ממ"ש דודי זקיני הגאון בספר ת"ח אהא דמייתי וכמה אמר רבה עד פרסה דאיצטריך לאתויי הא דלא תימא מלא ריצת הדג שיעור קטן הוא וא"כ איכא למימר דשאני התם דלא חסר מידי אם ירחיק מצודתו קצת ממנו ויצוד שמה ור"ה אשמועינן דמעכב עליו אע"ג דחסר ונדחה לגמרי לכך מייתי הא דרבה דצריך להרחיק פרסה נמצא דחסר דאפשר שע"י הליכות טורח פרסה ימנע ולא יצוד כלל עכ"ל: ולענ"ד צ"ע שהרי הת"ח גופי' כ' שם בד"ה פשיטא לי כו' דלא שייך לומר פסיק לחיותי' אלא היכא דנעשה שכינו ממש דקא מוקי לה גבי' כדקאמר ר"ה וברייתא נמי קאמר עושה אדם חנות בצד חנותו כו' א"כ מנ"ל לפרושי הא דר"ה בכה"ג שהוא מעכב עליו וחסר לגמרי דלמא אע"ג דמעכב עלי' שלא לאוקמי גבי' אכתי מצי לאוקמי קצת בריחוק מקום אצלו או במבוי אחר עכ"פ: ועוד שהרי התוס' בחד תירוצא כתבו בטעם דמרחיקין משום דיוכל לפרוס מצודתו במקום אחר אלמא דאע"ג דמרחיק פרסה מ"מ אמרינן שיכול לפרוס מצודתו. ואמנם הת"ח שם ס"ל דעיקר כתי' הראשון. ולקמן אבאר בזה. ובפשיטות י"ל דהוה ס"ד, דשיעור ריצת הדג שיעור קטן הוא וזה שפרס המצודה זכה כל סביבותי' וזה הבא אחריו לפרוס שם מצודה כבא בגבולו ממש דמי ולא שייך בי' למימר אני עושה בתוך שלי כו' ואפ"ה צריך להרחיק עד שיעור פרסה והוה סייעתא לר"ה ועוד איכא לשנויי בכמה גווני ועכ"פ מצאנו ראינו שיש סברא לחלק דהיכא דחסר ונדחה לגמרי לא מצי לעכב עליו. וא"כ י"ל דגם ר"ה מודה ולא מיירי רק היכא דמוקי גבי' ממש כמש"ל וא"כ הדבר פשוט בנ"ד אפי' תימא דבכה"ג שייך פסיק לחיותי' מ"מ לא עדיף מאליבא דר"ה דס"ל הך סברא דפיסוק חיות ומ"מ היכא שנדחה לגמרי לא חיישינן לה וכיון שבנ"ד האיש הזה עושה לו פרנסה במקומו והוא גברא דלא עביד למיגר דניח' ליה בדידי' פשיטא דלא אמרינן שיניח את שלו וישכירם לאחרים וכיוצא בזה קי"ל אם אמר ע"מ שאראך בית כור עפר אע"ג דקיימא באריסותא דהיינו אריסות בתי אבות שאינו מסתלק לעולם ומכ"ש במושכר לו מאחרים אינה מקודשת כמבואר בקידושין דף ס' ובאה"ע סי' ל"ח ועיין בריטב"א שם דאע"ג דהשתא דידי' הוא שניתן לו במתנה ע"מ להחזיר לא מהני שלא נתכוונה זו אלא לראות משלו ואף אם נרצה לחלק בין תנאי דקידושין מ"מ הדבר פשוט לכל בר דעת דאין לומר בזה שכיון שאפשר בשכירות אין זה דחי' דהא איכא אינשי טובי דלא מתדר להו בשכירות כלל וגם אם יהא אפשר לשכור לזמן אח"כ יסלקוהו ממנו ואין להאריך בדבר פשוט. וכ"ש אם אינו מוצא מקום לשכור כלל דאטו משום חששא דהני דלהווי עדיף מחברייא משום דחזי להו מקמא לא שבקת לי' חיי' ויהא רץ אחר פרנסתו לתור לו מקום מנוחה איכה ירעה איכה ירביץ ולקתה