בית אפרים חושן משפט קז

כל הבא ועמד שם לקנות הוא נוטל חלק חבירו דמה בכך כיון דהשתא מיהא אכתי לא בא ולא מטא לידיה דחבריה יכול הוא להקדים ולזכות בו ואין מקום לחלק בין אם מעט או הרבה יאכל דהא אף מעט המוכן לחבירו היה אסור אי לאו משום דאכתי לא זכה בו ולא מטא לידיה וא"כ מה לי פורתא מה לי טובא:. ולפי"ז צריך ליישב דברי אא"ז רמ"א בתשובה שרצה לומר בדעת אבי אסף דבדבר דברי היזקא כגון במבוי סתום שבודאי יזיק לו כ"ע מודו דהלכתא כר"ה והדברים צ"ע דהא אין לך ברי היזקא יותר מזה אין שם רק ריחיים אחת ועינינו הרואות כי מאז הקים זה הריחיים החדשה רבים באים אליו לטחון בתוכה אשר מקדם היו צריכין לטחון בתוך הריחיים של ראובן המעמיד הראשון ואפ"ה קי"ל דלא מצי מעכב אבר מתא: אמנם כבר כתבתי בתשובתי שלפי מה דמפרש הר"י בן מגא"ש בהך דשאני דגים דיהבי סיארא יש הפרש בין מפסק חיותא לגמרי בין מפסיק חיותיה מעט כו' ע"ש וס"ל להרמ"א בדעת אבי אסף דכה"ג שאין עכו"ם יכול לבא לבית ראובן אם לא יעבור תחלה על פתח שמעון כמפסיק חיותיה לגמרי הוא והוי כמבטל מאומנתו לגמרי וכמש"ל גם כן בשם השארית יוסף והמ"ב דס"ל דבכה"ג גם ר"ה בריה דר"י מודה: ומעתה דבר ברור הוא דכל זה היכא דמפסיק חיותיה לגמרי ומבטלו ודוחה לגמרי ובכה"ג איירי נידון דהרמ"א ג"כ כמ"ש שם דבנ"ד בריא היזקא הוא כי הענטלומר השני נתן להכריז שכל ספר יוזל זהב טפי מהגאון ומי ראה זאת ולא יבא אליו לקנות ממנו ויכול הוא להוזיל כי הוא מעשירי ארץ כו' מבואר להדיא דהתם דן אותו כמזיקו לגמרי וכמדחהו מאומנתו משא"כ היכא שאין מדחהו לגמרי כי ההוא דהתם או כההוא דמצודה שע"י שרואין המצודה הראשונה הם בורחים משם לגמרי משא"כ היכא דלא מפסיק לגמרי אע"פ שיש קצת עדיפות לזה לא איכפת לן בהכי וכמבואר בל' הר"י בן מיגא"ש שכתב אבל אילי לא יהבי סיארא ולא היו בורחים מאותו מקום שנמצא שאילו לא נאחז במצודה זו אפשר שילכד באותו מצודה האחרת כמו ריחיים שאפשר שיהא מקצת אנשים טוחנין בזו דלא מפסיק חיותיה כלל (ר"ל לגמרי) י"ל שאין מעכב עליו מבואר מלשונו דלא קפדינן מידי בעדיפות כ"א בהפסק חיות לגמרי וכן מבואר יותר שהרי כתב וכשרואין מצודה הראשונה יודעים שיש שם מצודות יותר כו' משמע שלפעמים זה הבא פורש רשתו יותר קרוב אל מקום הדגים הניצודים ולכך חוששין שמא עי"ז שיראו המצודה שהקים זה יברחו משם ושוב לא יבואו כלל לתוך מצודה שכבר טרח בה זה ופרש אותה ומפסיק חיותיה לגמרי משא"כ אם לא היינו אומרים הך סברא שבורחים משם אע"פ שמצודה זו הוא קרובה להם יותר לא חששו להם חכמים לדבר זה כלל לאסור ע"ז אע"פ שאפשר שיש עדיפות למצודה זו מחמת קורבה דמוכח מ"מ כיון שעכ"פ אינם בורחים משם ויוכל להיות כי המה ירוצו עד המצודה השניה ומטו ליה מאי דמפסיק ליה מן שמיא אינו יכול לעכב עליו וזה ברור למעיין בדברי הר"י בן מיגא"ש ומשם ראיה ברורה לנ"ד דאע"פ שזה מעמיד חנות על הדרך מ"מ מאן לימא לן שמידי עברו יסור שמה שמא יעבור דרך עליהם עד מקום שאר החניות ואין זה מפסיק לחיותיה לגמרי אפי' תימא שיש כאן עדיפות קצת משום ככה לאו עכובא הוא וקל וחומר הדברים דמה דגים שבים דלאו בני דעה נינהו וסברא הוא שיכנוס למצודה אשר לפניו ראשון לחפור משם אוכל כי מנין ידע שימצא כזה מן הוא והלאה ואפ"ה אמרינן כיון דהוא דבר שאפשר להיות שדרך מרוצתו יהא שוטף ועובר עד המצודה השנית שפיר מתירין לזה לפרוס מצודתו אע"פ שכבר קדמו אחר וק"ו בנ"ד שהקונים בני דעה נינהו ויודעין כי כל עיקרין של חניות הם העומדים בשורה הפנימית ורגילות הוא שנותן לב לחפש איזה מקום שיוכל לברור לו חלק יפה או דזולא ליה וכל כה"ג מילתא דפשיטא הוא דלכ"ע אינו יכול לעכב עליו: ואמנם כבר בארתי שלענ"ד אף היכא שדוחהו לגמרי שכתב השארית יוסף והמ"ב דמצי מעכב אין הדברים אמורים כ"א היכא שנכנס תחתיו ממש ועל מקומו יבא משא"כ אם שביתתו במקומו אף בכה"ג שיהא חבירו בטל לגמרי לית לן בה. ודברי רמ"א בזה לתרץ דברי אבי אסף כבר כתבתי בתשובתי כמה דרכים ואיהו גופא לא ס"ל כוותיה כמ"ש בתשובתי מדברי הד"מ כ"י וכן ממה שהשמיטו בהג"ה אלא דבתשובה שם מצדד אצדודי למינקט ליה שוקא ואא"ז הגאון מוהר"מ מפדווה ז"ל חזא לאצטרופי גם סברא זו: והדברים מוכרחים שהרי כתב שם דבנ"ד הוי בריא הזיקא לפי שזה הכריז שיוזל זהב טפי כו' ולכאורה מה בכך אטו משום הא יהיה יכול לעכב עליו. הרי כבר הבאתי לעיל דברי רבינו ירוחם שכתב להדיא לענין הלוואת ריבית דלא מצי מעכב אבר מאתיה שרוצה להלות בפחות מחבירו כי יאמר כמו החנונים אני אחלק אגוזים כו' ואפי' תימא דרמ"א ס"ל דמה שהוא מוזיל טפי אינו דומה לחילוק קליות מ"מ הא קמן דרבי' ירוחם מתיר אפילו בהלוואת ריבית שהוא לעכו"ם והביאו רמ"א גופא בסי' קנ"ו בהג"ה וק"ו היכא דאיכא ארווחי תרעא לישראל אע"כ דלא בא רק להראות פנים שבעל נפש יחוש לפסידא דהגאון מוהר"מ אבל לא שנסמוך ע"ז לחתוך הדין בשביל זה לבד אף במקום פסידא ממש ודחיה לגמרי ומכ"ש בזה דפשיטא שאין כאן דחיה לגמרי רק עדיפות קצת דאין שום פוסק שיאמר שיוכל לעכב: ודברי אגודת אזוב שכתב דדוקא בסתם מבוי דהיינו מפולש דמצי א"ל מי שבא אצלך יבא כו' אבל במבוי הסתום בג' צדדין דלא מצי למימר מי שבא אצלך כו' דפשיטא שיבא אצלו דהא הוא דר כלפי הצד הפתוח גם ר"ה בריה דר"י מודה מפני שזה דומה ממש למצודת הדג דתנן דמרחיקין כו' ועיין בפירש"י ובסוגי' שם שדברי אמת ויציב עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דמה ענין זה למצודת הדג לפי פירש"י שהטעם מפני שכבר נתן מזונות והוי כמטא לידיה וכלוקח מתוך מצודתו דמי. וכבר כתבתי דלפי פירש"י מוכח איפכא ואולי לזה כיון הש"ך במ"ש שלא כיון יפה: ומ"מ נראה דגם אגודות אזוב לא קאמר אלא בכה"ג דס"ל דהוי כמפסיק חיותיה לגמרי וכמ"ש להדיא דהא לא מצי למימר מי שבא אצלך כו' דפשיטא שיבא אצלו כו' והיה סובר דמיירי בענין שדרך העכו"ם ללות מי שמוצא ראשון ואין דרכו לחזור אחר איש אחר כלל וממילא שדוחה הראשון לגמרי משא"כ בנ"ד אם לא כי כה יאמר המורה הוראה לאיסורא כי ע"י החניות שחידש זה צריך לסגור החניות הישנות לגמרי ולסלק את התריסין ואם יקבע זה מקום בחניות אלו תכלה רגל מן השוק ואז היה אפשר שימצא לו סיוע מדברי אגודת אזוב: אבל לענ"ד הוא דבר שאינו שהרי אנכי הרואה הרשום בכתב אמת דליכא עלויא כלל וא"כ אף שניקום וניחוש לקצת עילוי מ"מ בשביל זה לא יכלו באפס תקוה למצוא פדיום ובפרט בזה שרבים המה החניות אין זה מפסיק חיותיה לגמרי בשביל רווחא דשביק למאן דקדים מיניה ובודאי לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר וא"כ גם אגודת אזוב אזיל ומודה בנ"ד וההיתר ברור נראה בעליל לארץ מזוקק שבעתים כשמש בחצי השמים: והנה אף ע"פ שהדברים ברורים ומחוורים כשמלה חדשה אולם למען הגדיל תורה אמרתי לא אחשה ואוסיף מיא אוסיף קמחא דהני חדתא כלהון יהון שרן ואינש לא ימחא בהון ודבר זה בתורת ק"ו למדנו שהרי כבר הבאתי לעיל בשם המרדכי והגמ"יי שיש מקומות שאין דנין דין מערופיא ומתירין לישראל לילך למערופיא של חבירו ולהלוות לו ולשחודי ליה ולאפוקי מיניה דנכסי העכו"ם הרי הם כהפקר כו' וכ"כ לעיל בשם תשובות מהר"מ ב"ב סימן תקט"ו דמסיק להתיר ורמ"א בהג"ה סי' קנ"ו הביא דיעות אילו: והנה מ"ש ויש אוסרין מבואר בד"מ שהוא ע"פ דברי הגמ"ר דב"מ והרשב"א בתשובה שהביא הב"י והנה בהגמ"ר שם איתא הטעם שאסור לעבור מערופיא של חבירו דהא לווין גוים איכא טובי ודמי למקח וממכר שיכול לקנות במקום אחר כו' ע"ש והרש"ל בתשובה כתב וז"ל ומאחר שיש מקומות חלוקות ויש פנים לכאן ולכאן נראה לכתחלה לאסור עליו אבל לא לדין עליו כלל בפרט בעתים הללו וכן מצינו שפסק אב"ד הזקן מורינו ורבינו קלונימוס אשר מ"כ לע"ע בק"ק בריסק בשבת תחכמוני וכל בעלי תריסין אבני פז הנמצאים שם הסכימו עמו וז"ל הגאון ובגלילות הללו לא מצאנו ידינו