בית אפרים חושן משפט קו

שוב פקחתי עיני וראיתי שמבואר כן להדיא בש"ך סעיף קטן ג' במה שכתב להשיג על הבית יוסף דהוא כתב ובאבי אסף כו' וכן הוא בהמרדכי והגמי"י בשם אבי אסף ומביאם ב"י גופא לקמן כו' הרי מבואר להדיא דס"ל דמכאן יליף הגמי"י דהאבי אסף ס"ל דהלכתא כר"ה ויותר מבואר בש"ך שם דלא ס"ל האי חילוקא כלל שהרי כתב ועיין בספר אגודת אזוב דף פ"ח ע"ב שנראה שלא כיון יפה ע"ש עכ"ל: והנה דברי הא"א בדף פ"ח העתקתי בתשובתי הראשונה שכתב בדעת אבי אסף שטעמו משום דהמבוי סתום כו' ע"ש ועל זה כתב הש"ך שלא כיון יפה: ומעתה אני אומר אליכם תופשי התורה הביטו וראו אם יש ביד האוסר לחתוך הדין נגד אא"ז הגאון בעל ש"ך ז"ל אשר אנו שותים מימיו ולאורו אנו הולכים והוא ז"ל ראה סברא זו באגודת אזוב ודחאה מהלכה וגם הלא למראה עיניו היה תשובת רמ"א כאשר מראה מקום הוא לו בס"ק ה' וס"ק ו' אל תשובה זו יסוד א' ויסוד ב' ואעפ"כ לא מצא חילוק זה חן בעיניו וא"כ מי הוא זה אשר ירום ראש נגדו למחות באותו שהעמיד החניות ולסוגרם להזיקו בממונו ולמיעבד עובדא נגד כל הנך גדולים דלעיל אשר שפתי קדשם ברור מללו להתיר אף בכה"ג: וגדולה מזו מצינו בשו"ת מהרש"ל וביש"ש בקידושין במי שקנה אורענדי יי"ש ונפל טענות בינו ובין חבירו שהשיג גבולו וקפח מחייתו כאשר באו שם הדברים ברוב ענין והאריך שם הרבה וכתב לבסוף וז"ל ולא ידענא מה אידון בזה שום זכות להטורה אי דומה אותו ליורד לאומנתו של חבירו הלא אין שייך לענין זה כלל דהא הוא בר מתא כמו ראובן ולא מצי לעכב עליו ולענין מצודת הדג אינו דומה דהתם טעמא דהוה כמזומן אצלו כדפירשנו לעיל שאני דגים דיהביה סיארא כו' והעלה שם דזה הקונה קנה קנין גמור והנוטלה ממנו הוא גזל גמור כו' ואף ע"פ שלפי מה שבא אא"ז הגאון בשו"ת שארית יוסף ללמוד זכות על המורה וכתב וז"ל אלא אי דמי קצת להא דבר מבואה דאוקי ריחייא כו' ומ"מ גם מזה אין ראיה דהכא מניחו ג"כ לעשות מלאכתו אבל נ"ד שהוא מבטלו לגמרי מאותה מלאכה איכא יותר טענה דקא פסקית לחיותאי כו' וכ"כ גם כן בשו"ת משאת בנימן וכמש"ל בשמו הרי מבואר מדבריהם דדוקא משום דבטל מאותה מלאכה לגמרי ס"ל דחיישינן לפיסוק חיות אבל היכא דלא בטל לגמרי אע"פ שמקומו מוכשר לו יותר לא איכפת לן ואם איתא דאף בכה"ג ס"ל דמצי מעכב לא הוי שתיק בשארית יוסף מלאתויי ראיה מדברי אבי אסף אלו אחרי שנתחבט הרבה באותו ענין ללמוד זכות על המורה הגאון מוהר"י בצלאליש ז"ל כמבואר שם וגם המ"ב האריך בענין זה הרבה ולא מצא לו עזר מדברי המרדכי אלו א"ו ס"ל דבכה"ג לא מצי מעכב וע"ש במ"ב ד"ה ומדין הרביעי שכתבנו כו' היינו דוקא בריחיים שרוצה השני להעמיד ריחיים שלו אצל הראשון ואינו מבקש השני לעסוק שום עסק בריחיים של ראשון אבל נדון זה שהשותפים קנו האורענדא שעסק בה הראשון ולוקחין אותה ממנו באופן שהראשון יושב ובטל כו' מבואר שדעתו לחלק בין אם הוא עושה בתוך שלו אלא דממילא מגיע עי"ז הפסד לחבירו ובין אם הוא נכנס תחת הבעלים ודוחהו לגמרי שהוא בא להחזיק מקומו של הא' ממש והוא ילך לו בפחי נפש בכה"ג ס"ל דגם ר"ה ברדר"י מודה: ובזה א"ש דלכאורה הדבר תמוה כיון דר"ה בריה דר"י סתמא אמר דבר מבואה כו' לא מצי מעכב מאין הרגלים לחלק בין אם ע"י זה ידחה הראשון לגמרי או לא ומי לא עסקינן שהשני הוא זריז ונשכר הרבה וע"י שנתמעטה מחיית הא' במקום זה יצטרך להפסיק אומנתו זה לגמרי ולבקש לו פרנסה אחרת ור"ה סתמא קאמר דלא מצי מעכב א"ו דעיקר החילוק הוא דכל שאינו נכנס תחתיו ממש לעסוק באותו עסק ממש שעסק הראשון רק הוא עושה בתוך שלו אין אנו יכולין למחות בידו כלל אף שאפשר שעי"ז יצטרך הראשון להרחיק א"ע לא איכפת לן בהא ולא עדיף מהיזק דכל שהוא עושה בשלו על הניזק להרחיק א"ע. וכבר הרחבתי הדבור בזה בתשובתי והרי דעת הגאון מוהרש"ל להתיר אף אם דוחה אותו לגמרי ונכנס במקומו ממש: ומ"ש במ"ב וז"ל ואף ע"ג שמורי הרב כתב בדין אורענדי דלא מצי מעכב אבר מתא. דידיה והתם דוחה הראשון לגמרי מ"מ נ"ל פשוט מ"ש ועוד שגם מורי אפשר דלא מיירי רק בשקנה הראשון האורענדע לזמן קצוב וכמ"ש לקמן עכ"ל: הנה המעיין בתשובת רש"ל יראה דבכל גווני קאמר דמצי לדחותו כל שאינו מזומן דלהוי כמטא לידיה ולאו מטעמא דזמן קצוב אתי עלה. ומ"ש המ"ב שנ"ל פשוט כמ"ש לענ"ד צ"ע והדבר צריך לפנים ואמינא תניא דמסייע ליה להגאון רש"ל דהא בש"ס מייתינן סייעתא לר"ה מהא דמרחיקין מצודת הדג ופירש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו שאר ציידים מרחיקין מצודתן ממנו כו' והוצרך לדחויי משום דיהבי סיארא ואם איתא לחילוק של המ"ב בפשיטות הו"ל לפלוגי דהתם שהציידים רצים לצוד אותו דג עצמו שיהא נדחה הראשון מעסק דג זה לגמרי כ"ע מודים אע"כ דכל דעדיין לא הוי כמטי לידיה יוכל זה לזכות אף בדבר זה עצמו. אך לפי מה שהסברתי דברי המ"ב שחילוקו הוא בין אם עושה בתוך שלו דאז לא איכפת לן במה שיתבטל חבירו ובין אם נכנס לגבול חבירו ממש א"כ יש ליישב ההוא דמצודת הדג דכל שהוא פורש המצודה באיזה מקום שיהא אף ע"פ שאם יפול הנופל לתוך מצודתו מבטל מצודת חבירו לגמרי לא איכפת לן בהכי כיון שהוא עושה בתוך שלו ולכך מייתי סייעתא לר"ה דס"ל דאפ"ה אסור משום פיסוק חיות ודחי דהתם טעמא משום דיהבי סיארא וא"כ הדבר ברור דכל שאינו בא בגבולו של חבירו אפילו אם כשיזכה זה יתבטל חבירו לגמרי לית לן בה אם אינו כמאן דמטו לידיה ומכ"ש היכא שאין בו משום ביטול מלאכה כלל רק שיש לזה קצת עדיפות מחבירו אין מי שאומר שיוכל לעכב על ידו דהא לא חזינן לר"ה בריה דר"י דליפלוג בהכי: וגדולה מזו מוכח בש"ס דאפילו היכא שהיה חבירו נכון לבו בטוח שיבא לידו כל שלא היפך בו ועשה מעשה שיבא לידו לא חשבינן ליה כמאן דמטו לידיה ושרי חבריו למסביה לנפשיה שהרי ר"ה קאמר מאן דאוקי ריחייא כו' ובעי לסייע ליה מהא דמצודת הדג ומשני משום דיהבי סיארא ופירש"י צייד שנתן עיניו בדג זה עד שהכיר חורו כו' אלמא אף ע"ג דלא זכי ביה ולא מטו לידיה מרחיקין ועלה משני כיון שהדגים נוהגין לרוץ למקום שיש מזונות וזה הכיר חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו בטוח הוא שילכדנו כו': ולכאורה ל"ל לרש"י לפרושי בקושיא דמיירי שנתן עיניו בו והכיר חורו כו' דלמה לא נימא בפשיטות דהמקשה הוי ס"ד דכל שזה פרש רשתו לכאן אסור לחבירו לבא ג"כ לפרוס כאן ולהשליך ביאור חכה ואתי תירץ הש"ס בפשיטות דיהבי סיארא שדרך להכיר חורו והוי כבטוח שילכדנו א"ו דז"א דא"כ אכתי הוה סייעתא לר"ה דהא דבר פשוט הוא דכל שאין כאן שום ריחיים במבוי רק שלו לבדו הרי הוא בטוח שכל מי שיצטרך לטחון יבא אצלו שהרי הוא יחיד בדבר ואין לזרים אתו וכהכיר חורו דמי ולכך מפרש רש"י דגם המסייע ידע מזה דמיירי בהכיר חורו כדמשמע לישנא דמרחיקין מצודת הדג מן הדג דאל"כ הול"ל מן המצודה (ועיין בשו"ת רש"ל שרוצה לדייק מזה דמיירי אף בלא פרס מצודה רק שהכיר חורו ודבריו צ"ע לענ"ד) ואפ"ה שפיר הוה סייעתא לר"ה דהא כיון דליכא ריחייא אחרינא כהכיר חורו דמי שהכל צריכין למאריה דריחייא ואין עוד מלבדו ואע"ג דלא מטי לידיה לא איכפת לן ואהא קא משני דהתם שאני שע"י שדרכן לשוט אחר מזונות והוא כבר נתן מזונות כמטא לידיה דמיה והוי כאילו כבר בא משא"כ בהא דר"ה אע"ג דלכשיבא יהיה בא לידו מ"מ השתא מיהא מחוסר ביאה הוא וכיון דבר מתא הוא לא יכול לעכב עליו להעמיד ג"כ שמי שיבא אצלו יבא וזה ברור בפרושה דשמעתתא. ולפי"ז הדבר ברור דכל שעדיין לא בא אע"פ שאם היה בא אין ספק בדבר שהיה בא לידו לא חיישינן להכי ושרי ליה לחבריה להעמיד ג"כ אע"פ שזה הבא לטחון בריחיים שלו בלי ספק מניעת ריווח דראשון הוא שבודאי היה בא לידו לא איכפת לן בהא וא"כ פשיטא שאין לדון בזה דין קדימה לומר כיון שחנות זה קודם