בית אפרים חושן משפט קה

והריוח דודאי מיירי בכה"ג שאין יכולין למנוע ממנו דריסת הרגל כגון שיש לו שם חצר או ששכרה מאחד מבני החצר כדמשמע לישנא דברייתא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן כו' וע"ז קאי ר"ה בריה דר"י ומאחר שכן הוא דאף ע"ג דפליג ר"ה בריה דר"י אר"ה מודה הוא היכא דאיכא משום היזק ואפי' היזק מועט כי ההוא דביקש להחזיר פתחו למבוי כ"ש שמודה היכא דאיכא משום היזק מרובה וסכנת נפשות כאשר הוא בזה"ז בעו"ה ואפילו בר מבואה אבר מבואה הוי מצי מעכב ק"ו בן בנו של ק"ו בר מתא אבר מתא אפילו שייך בכרגא דהא פשיטא דבר מבואה שייך בכרגא דבר מבואה חבריה ואפ"ה מצי מעכב במקום היזק כדפרישית ע"כ לשונו: הנה העתקתי לשונו בזה ללמוד ממנו כמה דברים חדא שמביא בשם רבינו ישעיה מטראני אחרון ז"ל דפוסק כר"ה בריה דר"י ואפי' איבעיא דבר מבואה אבר מבואה אחריתי מספיקא לא מצי מעכב ואין הב"ד יכולין למונעו וזה הבא למנוע חבירו מלעשות אומנתו המוציא מחבירו ועליו הראיה וא"כ ממנה אתה דן לנ"ד דאפי' אם היה איזה ספק בדבר אין יכול למונעו מספק וק"ו שאפי' ספק אין כאן כמו שבררתי גם מבואר מדברי מהרי"ק דמחלק בין מניעת הריוח להיזק לענין זה וכבר עמדתי על חילוק זה בתשובתי ות"ל כוונתי לדעתו ז"ל ולא כ' שם דמצי לעכב אלא בגוונא דנ"ד דהוי היזק מרובה וסכנת נפשות ודן בו דין רודף משא"כ בנ"ד דלא שייך זה לא מינה ולא מקצתה. ועוד נלמד משם דאפי' במקום היזק מועט או מרובה כ' מהרי"ק דאפי' בר מבואה אבר מבואה הוי מצי מעכב כו' משמע דוקא אבר מבואה אחריני וכדמייתי מההוא דביקש להחזיר פתחו למבוי אחר משא"כ בר מבואה דנפשיה שעושה בשלו לא איכפת לן מה שמגיע היזק לאחרים כל דלא הוי גירי דיליה וכמ"ש בתשובתי בארוכה: וע"ש עוד מ"ש ראיה מהא דלא יעשה אדם תנור בתוך הבית כו' אע"פ שיהא הכל ברשותו מעכבין עליו שלא תעלה הדליקה לישרף בתי השכינים הרי לך דאפי' הכל ברשותו צריך להרחיק משום חשש הפסד מרובה וק"ו ומה התם שהוא עושה בתוך ביתו וגם אין לנו לאסור דירתו עליו כדפירש"י גבי הא דמשני דירה שאני וגם כי בידו לשמור עצמו כו' ואע"ג שהרמב"ם מפרש לההוא דלא יעמוד תנור כיון שהבית והעליה של שנים ואינו חושש להיזק השכינים פשיטא ופשיטא דע"כ לא פליג ארבינו שלמה ודעימיה אלא דוקא בכה"ג בעושה בתוך ביתו וגם משום דלא ברי הזיקא כ"כ מכל הני טעמא דפרישית אבל בכה"ג שיש לחוש הרבה גם הרמב"ם מודה עכ"ל הרי מבואר דאפי' במקום היזק ממש ס"ל להרמב"ם דאין יכולין למונעו כל היכא שאין ברי ההיזק כ"כ אע"פ שיש היזק מרובה מכ"ש היכא שאין חשש היזק כלל רק ענין מניעת הריווח פשיטא דגם רש"י מודה: ועוד כתב מהרי"ק שם וז"ל ועוד נלענ"ד דס"ל לבה"ג דהלכה כר"ה כו' ואע"ג דרב אלפס פסק דלא כר"ה ותופס לו עיקר כר"ה בריה דר"י ונהגו העם כרב אלפס היכא שלא נחלקו עליו התוספ' כמ"ש מהר"מ בתשובה מ"מ הכא דאפי' לרב אלפס אפשר לומר דמצי מעכבו ואפי' לר"ה בריה דר"י אם נפרש כפרש"י ורמב"ם ורבינו אביגדור דכל דעד השתא לא שייך בכרגא כו' לע"ד יצטרפו גם דברי בה"ג אשר דבריהם דברי קבלה עם החולקים על ר"ת למימר דמצי מעכבו כו' ואע"ג דמ"מ ראוי לחוש גם לדברי ר"ת והנמשכין אחריו מ"מ מי יעכב על ראשי הקהל שלא ימנועוהו מלבא אם תתגבר ידם הלא יאמרו קים לן כרש"י כו' עכ"ל הרי שאחר שנתחבט הרבה לצרף דעת החולקים על ר"ת בענין שייך בכרגא עם בה"ג מ"מ סיים בה שראוי לחוש גם לדברי ר"ת כו' אלא שאין לעכב על ראשי הקהל באם תתגבר ידם אבל בדין פשיטא דלא מצי לעכובי עליו שהוא יכול לומר קים לי כמ"ד דלא מצי לעכובי וכפי' ר"ת והנמשכין אחריו: וע"ש שכתב ועוד שהרי כמה החמירו רבותינו בהיזק הרבים ואפי' במקום חששא רחוקה כדאמרינן פרק המניח חצר שהחזיקו כו' והדבר מבואר שאין דבריו אמורים אלא לענין היזק וכה"ג דמיירי התם משא"כ היכא שאין חשש היזק כלל רק חשש מניעת הריוח ואדרבה עד שאתה חושש לאותם שכבר החזיקו ניחוש לרבים מבני העיר אשר רצים אחר פרנסתם ואין משיגים אותה כ"א ע"ד זה לעשות להם חנות במיני מזון ומחיה ואין אנו יכולין לעכב עליהם להזיק הרבים שלא תשיג ידם די מחיתם והדבר ברור שאין לעכב על ידם שלא מן הדין: וז"ל כל מהרש"ל בתשובה סימן ל"ה וביש"ש קדושין ר"פ האומר דבר שאומנתו בכך וחבירו יורד לתוכו כגון בר מבואה דאוקי ריחייא כו' וחנות וכל כה"ג יכול לעכב על מי שאינו בר מתא אבל בר מבואה אבר מבואה לא יכול לעכב כלל דהלכתא כר"ה בריה דר"י כו' ואפי' אבר מבואה אחרינא לא מצי מעכב דנשארה בתיקו וספק דממונא לקולא כו' ע"ש ולקמן אבאר בשאר דברי רש"ל בזה וכן מבואר בשו"ת אא"ז הגאון שארית יוסף סימן י"ז וז"ל אלא אי דמי קצת להא דבר מבואה כו' והלכתא כר"ה בריה דר"י וכ"כ בשו"ת משאת בנימין סימן ך"ז אלא שכתבו די"ל דע"כ לא פליג ר"ה בריה דר"י אלא כה"ג דריחייא דאינו מבטל לראשון לגמרי שהרי הראשון עומד בריחיים שלו אלא שהשני העמיד עוד אחר ומחסר לראשון ממחיתו שלא יהא ריווח הרבה לראשון כבראשונה אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון ולבטל אותו ממחיתו בענין החנות והאורענדות שאין רשות רק לאחד בכל העיר ובא השני והסיג גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי כ"ע מודו דמצי מעכב אפי' אבר, מבואה דידיה דהא ודאי פסק לחיותי' לגמרי וכ"כ בספר שארית יוסף כו' עכ"ל הנה מבואר מתוך דבריהם ז"ל דאע"ג דודאי ברי הזיקא ומחסר לראשון ממחיתו לא איכפת לן בהכי אם לא היכא דפסיק חיותי' לגמרי ודוחה אותו ממחיה זו לגמרי ולקמן אבאר בזה וכן דעת הלבוש ושאר אחרונים אשר מימיהם אנו שותין. הלא המה הסמ"ע והב"ח והש"ך והט"ז: וכ"כ בשו"ת חוות יאיר סימן מ"ב וז"ל והנה ממוצא דבר הנ"ל יצא לנו שיש ג' חילוקי דינים יורד לאומנות חבירו קי"ל דמותר לכתחלה אם לא בבר מתא אחריתא וכמבואר בסימן קנ"ו ואף דהאי מילתא דתהווהו בה אינשי ודאי הכי הוא והכי נהוג בכל תפוצות ישראל ויש לנו עוד ראיה חזקה מהא דאיתא במכות בא דוד והעמידן על י"א כו' ומפרש שם כולהו במילי דחסידות אשר בהם נדנוד עבירה ע"ש ובתוך הבאים מפרש לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו מכלל דשרי רק הצנועין והפרושין פורשין מזה עכ"ל הנה בפי' איתמר דכה"ג דיורד לאומנות של חבירו שרי לכתחלה ומשמע דאין חילוק בדבר אפי' היכא שמתקן ענינו בטוב יותר מחבירו אין לאסור וכמ"ש לקמן. ואחרי הודיע כל זאת אין נבון וחכם שיאמר שיש לפקפק בדבר לאיסור לא מיבעיא אם הענין כפי אשר כתבו ראשי העם ומנהיגי הקהלה יע"א שכל הדרכים שוים לטובה ולפעמי' יכשר זה ולפעמים זה שאין לפרכס בדבר כלל והאריכות אך למותר. אלא אפי' אם הענין כאשר הציע הרב האוסר כי החניות האלו החדשות הם מוכשרות יותר מהאחרות לפי שבני השוק שמצד זה כשרוצין לחניות הם צריכים לעבור דרך עליו מ"מ דבר פשוט הוא שאין יכול לאסור עליו שהרי הראב"ן והשלשה גבורים גדולי עולם האיתנים מוסדי ארץ כתבו בהדיא בההוא דמבוי סתום להתיר ואף הראב"ן שמגמגם בדבר לא עלה על לבו להחמיר משום שכל עכו"ם צריך לעבור דרך עליו רק משום דמספקא ליה דילמא הלכתא כר"ה עכ"פ בבר מבואה אחריתי הא לא"ה לא עלה על דעתו שום דבר אחר, לאסור מחמתו והראב"ן גופיה בספרו קבע מסמורות בהא דהלכתא כר"ה בריה דר"י וממילא שלא נשאר מקום לספק כלל וכן מבואר מהגהות מיימוני שאין לחלק בזה שהרי כ' דמאבי אסף משמע דהלכתא כר"ה והיינו משום ההוא דמבוי סתום כו' אלמא דס"ל דמה שאין עכו"ם יכול לעבור כ"א דרך עליו אינו מעכב. וכן מבואר מדברי הב"י שכ' דכיון דלא קי"ל כר"ה לית הלכתא כאבי אסף וכ"כ בד"מ כ"י שבידי וכן נראה מדברי הדרישה והפרישה וסמ"ע וכן הב"ח והש"ך והט"ז שהאריכו בענין זה ואי הוי ס"ל לחלק בהכי פשיטא דלא הוי שתקי מיניה ואיך לא אישתמיט חד מינייהו להביא דין כזה ולתרוצי סוגיא אליבא דידיה דיש חילוק בין א"א לעבור כ"א דרך עליו אלא ע"כ דכולהו ס"ל דאין לחלק בכך: