בית אפרים חושן משפט קד

דמותר לירד לאומנות חבירו ס"ל דגם ר"י מודה בזה אלא דחילוק קליו' הוי אקרובי' דעתי' טפי דדעתא דתינוק מקרבא לגבי אמגוזי וה"ל כדרך רמאות שמרמה את התינוקת שיבואו אצלו לקנות אע"פ שאין דעת אביהם בכך אלא שולחי' אותם לקנות באשר ימצאו מן היפה ומן המשובח יותר ורבנן פליגי מטעם דאנא פליגנא כו' ומכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל דר"י מיירי בתינוקות שרגילין לבא אצל חבירו וכמש"ל. ועכ"פ מבואר דאף ר"י דאוסר בחילוק קליות מודה ביורד לאומנות חבירו דשרי ואצ"ל בחנות דלסחורה דודאי שרי לכ"ע והא לכם תשובות מהר"מ ב"ב דפוס פראג סי' תרע"ז וז"ל ראובן הי' מתעסק באומנתו ובא שמעון ועסק בה אחריו וצווח ראובן לגזור לבל יעסוק בה אחר כו' ואח"כ נדר שוחד למושל העיר לבלתי יעסיק באותו אומנות כ"א הוא לבדו כו' כך ראינו שאם שמעון זה בן מבואו של ראובן שאין יכול לעכב עליו אע"ג דאמ' במ"ב דרש רבא תרי"ג מצות כו' לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנת חבירו זו מדת חסידות אבל לענין שורת הדין לא כדאמרינן בפרק לא יחפור אמר ר"ה בר מבואה דאוקי ריחייא כו' ולית הלכתא כוותי' אלא כר"ה ברי' דר"י חדא דר"ה ברי' דר"י בתראה ואשכחן בהלכות קצובות דשדרו ממתיבתא כל היכא דתשכח אמוראי דפליגי ותשכח בתראי דפליגי בהדא מלתא נמי הלכתא כבתראי ומסור' בידינו ו' דורות הי' רבנן אמוראי כו' מכאן שר"ה בדור של רבה הי' דהוא דור רביעי וכיון שהוא אחרון הלכתא כוותי' ועוד דאר"ה כרשב"ג שהוא יחידי כו' ובברייתא אין הלכה כרשב"ג וקם לי' ר"ה ברי' דר"י כרבנן ומש"ה אמר הא מילתא דפשיטא ולא צריכא ובכל מקום הלכה כרבים ור"ה ברי' דר"י ס"ל הכי והלכה כמותו וכ"ש שפריך על דעת ר"ה מברייתא אחרת עושה אדם מרחץ כו' ומה שאמר ראובן מושל העיר צוה ודינא דמלכותא דינא לאו כי האי אלא כגון דקטלי דקלא ועבדי גשורי. אבל האי כיון דצווח שמעון נשאל דינינו ונעשה כפי שורת הדין והמשפט ולא שמע דברי חבירו ותלה בגוים שימינם כו' ודבר זה רשע גזל ותרמית: ובענין זה שאל רבנא טודרוס ורבנא משה ב"ר יהודא לפני רבנא קלונמוס ראובן שיש לו בית הריחיים ורצה שמעון להעמיד אצלו ראובן מעכב עליו והשיב הוו יודעים שהלכה כר"ה ברי' דר"י הלכך אם הוא בר מבואו אין יכול לעכב עליו והרשות בידו לעשות בתוך שלו כמו שאדם עושה בתוך שלו ואם בן מבוי אחר הוא כיון שאנו אומרים תיקו דין ממון הוא להקל ואנו עושים בו לשני צדדים אם קדם ראובן והעמיד את הריחיים אין כח בשמעון לכופו ולעקרו משם אם עד שלא העמידו באו לב"ד וא"ל ראובן עשה בתוך מבוי שלך אין מניחין אותו להעמידו אצלו הנה אור עולם ומומחה לרבים הורה כן כר"ה ברי' דר"י ועוקר דברי ר"ה אין לנו לעמוד על דבריו עכ"ל תשובת מהר"מ ב"ב: והנה עוד שם תשובה בסי' תתט"ו וז"ל ראובן הי' לו מערופיא של כומרים כמה שנים והאי ראובן צורבא מרבנן הוא ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא ונכנסו להפסידו וקיבל עליהם בקהל והפרישם בחרם מאותו מערופיא ונסתפק לכם אם יש להפריש שאר ישראל שאינם תלמידיו מאותו מערופיא: תשובה מתוך שאלתכם (נ"ל שחסר מלת אין ניכר אם יש במקומכם דין מערופיא או לאו אין אדם אחד יכול לכפות הקהל שינהגו לו מנהג לעצמו ואע"ג דאמר ר"ה האי בר מבואה כו' לית הלכתא כר"ה דהא אותיבנא עושה אדם חנות כו' ואע"ג דאוקמי כתנאי הוא דאמר כרשב"ג הלכה כת"ק דרשב"ג וה"מ במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה וה"מ בשאר אינש אבל בצורבא מרבנן דעסיק במילי דשמייא מתעני למעבד לי' תקנתא כי היכא דלא מיטרד מגרסא וכעובדא דרב דימי כו' אבל מצאתי על אותו מערופיא של ישראל אין לישראל חבירו לפייסו ולשחדו כדי להפקיע מישראל דכתיב על שאול ועל בית הדמים מתוך שהרג הגבעונים שהי' מספיקים להם מזון כאילו הורגו ויורד לחיי חבירו ואמרינן עני המהפך בחררה כו' ואמר בפרק בר מבואה כו' ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דא"ל אנא פליגנא אמגוזי מאלו הראיות נראה דאסור ור"ת אמר דנכסי עכו"ם הרי הן כמו הפקר וכל מי שיוכל להחזיק בנכסים מחזיק והם שלו וכ"ש שאינו גוזלו ואמר בב"מ מי שהניח פיאה כו' גבי מציאה הלכך נראה דמותר הרי להדיא תשובת כמה גאוני עולם דלא מצי מעכב מלירד לאומנתו ואפילו במערופיא ממש דמותר ולקמן אבאר בזה: ובמרדכי פרק לא יחפור כ' וז"ל יש מקומות שדנו דין מערופיא וכן ראיתי רבינו יוסף ט"ע ומדמה לי' לדגים דיהיבי סיארא ויש מקומות שאין דנין ומתירין לישראל לילך למערופיא של חבירו ולהלוות לו ולשחדו לי' ולאפוקי מיני' דאין כאן גזל דנכסי עכו"ם הם הפקר וכל הקודם זכה בהם כדאיתא בפרק חזקת הבתים וכן הי' ר' אבא ור' אלעאי וכל רבותינו שוין בדבר ועוד ראי' מפרק קמא דב"מ נפל עלי' או פירש טליתו עלי' מעבירין אותו ממנו עכ"ל הרי מבואר דאי לאו דמדמי דין מערופיא לדגים דיהבי סיארא' הי' רבינו יוסף טוב עלם מתיר בפשיטות וכר"ה ברי' דר"י דפליג אדר"ה ומכ"ש לפי המקומות שאין דנין דין מערופיא כלל וכמ"ש שם דאפי' לשחודי לי' שרי לית דין צריך בשש דשרי בכל גווני: והנה במרדכי שם אח"כ כ' וז"ל ומבוי הסתום מג' צדדים כו' נראה דיכול לעכב עליו כדר"ה עיין בפרק ח"ה גבי נכסי עכו"ם כו' וגם בפ' האומר גבי רב גידל הוה מהפך כו' ופ"ק דב"מ גבי המגבי' מציאה לחבירו אבי אסף עכ"ל. ונלענ"ד דאבי אסף מייתי מתחלה דברי מי שהי' סובר דמצי מעכב כדר"ה (והוא מדברי הראב"ן כמש"ל בתשובתי הראשונה) וע"ז כ' אבי אסף לעיין בפ' ח"ה כו' ור"ל דמהני דוכתי מוכח דבכה"ג הוי כהפקר ולא מצי מעכב עליו כלל וכמש"ל מיני' לענין מערופיא. ולענ"ד הוא ג"כ מדברי אבי אסף ועכ"פ אי קי"ל כר"ה או לא זה מבואר שם בפירוש דלא קי"ל כר"ה שהרי כתב אח"כ במרדכי וז"ל כ' אבי אסף ראיתי בפירוש ר"ת מאי שייך בכרגא דמתא שרוצה להיות שייך בכרגא כו' לא מצי מעכב ויהא כבני העיר כו' ע"ש. וכן מבואר שם בשם רבינו אביגדור הכהן ע"ש ובמהרי"ק שורש קצ"ב כ' וז"ל ועוד תדע שכן הוא שהרי פסקו כל הפוסקים רב אלפס ורבינו משה ורבינו ישעי' האחרון מטראני וכן רבינו אשר דמאחר דמספקא לר"ה ברי' דר"י אי בר מבואה אבר מבואה אחרת יוכל לעכב ונשאר בתיקו שאין יכולין לעכב עליו מספק ועתה כוף אזנך ושמע אי אמרת בשלמא דהאי דלא מצי מעכב היינו שאין ב"ד מונעין אותו מלבוא ולעשות אותו אומנות מש"ה דין היא שכיון שנשאר בספק אין להם לב"ד לכופו לזה ולמונעו מלעשות שם אומנתו שהרי כלל גדול בדין שהמע"ה וזה הוא כמוציא מחבירו כיון שרוצי' לכופו שלא יבא והוי דינו כל דאלים גבר כיון דלא שייך כאן תפיסה כו' ועוד נלענ"ד כו' דפשיטא דמה שאמרו ר"ת ורבינו אשר שאין בני העיר יכולין לעכב עליו לבא לדור בעירם בלא רשותם כל שירצה לישא בעול עמהם זה דוקא בימיהם שלא הי' בדבר שום סכנה וחשש הריסת המעמד רק מיעוט הריוח והדבר דומה לבר מבואה דאוקי תנורא וריחייא ואתא בר מבואה חברי' כו' או שיש בדבר רבוי עין ומתוך כך השר מרבה העולים אבל עכשיו בעו"ה רבו כתות הדורשים כו' הלא דבר פשוט הוא שיכולין בני העיר לעכב מדין רודף ואע"ג דזה אינו מתכוין לרדוף ולהזיק כ"א להנאת עצמו מתכוון מ"מ פשוט דמשום זה לא יבצר מלהקרא רודף מידי דהוי אההוא דפר' הגוזל בתרא כו' וכן צ"ל ע"כ שיש חילוק בין מניעת הריוח והשכר כגון האי דמוקי תנורא וריחייא וכו' ובין היכא דאיכא היזק קצת וכ"ש בהיזק גדול וסכנה כי הא דהכא מדאמרינן בב"ב אמר ר"ה ברי' דר"י כו' בר מבואה אבר מבואה אחריתי מאי וסליק בתיקו והשתא יקשה לך אמאי לא פשיט לה מהא דתניא א' מבני מבוי שביקש להחזיר פתחו למבוי אחר בני מבוי מעכבין עליו ואפי' הי' לו שם פתח מקודם כו' והרי לך דבר מבואה אבר מבואה מצי מעכב כ"ש כשלא הי' לו שם שום חזקה מעולם כגון ההוא דמוקי תנורא וריחייא בצד של חבירו ומאי מבעי' לי' לדר"ה ברי' דר"י א"ו צ"ל דיש לחלק בין היכא דאיכא משום היזק כי ההוא דאחד מבני מבוי כו' ואיכא משום היזק דדריסת הרגל שאין רגיל אצלם כמ"ש רש"י או מפני שמרבה הדרך כמ"ש מקצת המפרשים ובין ההוא דבר מבואה אבר מבואה כו' דהתם אין שום היזק אלא מניעת השכר