בית אפרים חושן משפט קג

לא מצי מעכב מ"מ בכה"ג שהוא מרגיל הרגילות אצל חבירו דדמי לדגי' דיהבי סיארא הוי מצי מעכב אף אי לאו טעמא דאנא פליגנא כו' ובס"ד דר"ה דאמר כר"י הוי ס"ל דחכמים פליגי נמי אהך דמרחיקין כו' ולפי המסקנא דא"ל אנא פליגנא כו' א"ש הך ברייתא אף לחכמים ולכך שפיר מייתי הרי"ף הך טעמא. אמנם לקמן אבאר דבלא"ה לק"מ: והנה יעברו לפנינו דברי הפוסקים שפסקו דלא כר"ה א' אחד הנה הרי"ף כ' וליתא לדר"ה דהא קם לי' כיחידאה ולעולם הלכה כסתם ועוד דהא ר"ה ברי' דר"י דהוא בתרא פליג עלי' כו' וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מהל' שכיני' שאפי' מבני מבוי אחרת אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק חיי. וכ"כ הרמב"ן וז"ל ופסקו הגאונים ז"ל כר"ה ברי' דר"י ופליגי דר"ה ואיכא דתמיהא לי' אי פליגי אדר"ה היכא אמר פשיטא ופירשו בשם ר"ת ז"ל דר"ה ברי' דר"י לאו אאומנות קאי אלא אמיני סחורה כעניינא דעמרויי וגרוגרת אבל באומנות קבועה מצי מעכב ולאו מילתא הוא ומאי דפשיטא לי' לר"ה ברי' דר"י משום דס"ל כרבנן ופשיטא לי' דליתא לדרשב"ג דיחידאה הוא עכ"ל: והנה לפי' ר"ת במיני סחורה כההיא דעמרויי וגרוגרות אף ר"ה מודה וליכא מאן דפליג דלא מצי מעכב כ"א אבר מתא אחריתי. וכבר כתבתי בתשובתי הראשונה שכך הוא דעת שלשה עמודי עולם שהשיבו להראב"ן דדווקא קאמר ר"ה דאוקי ריחייא כו' ע"ש ולפי"ז צ"ל הא דפריך מעושה אדם חנות כו' לאו מחנות פריך כ"א ממרחץ שהוא ענין אומנות א"נ משמע לי' דחנות נמי בחנות של אומנות מיירי כדאמרינן לעיל חנות שבחצר כו' אבל עושה מלאכתו ומוכר בשוק כו' וכן משמע בריש חזקת הבתים דקאמר ומודה ר"ה בחנותא דמחוזא דליממא עבידי ופירוש הרשב"ם ונ"י שם שר"ל אותן שמוכרין בהם לחם ויין כו' אבל סתם חנויות למלאכה עשוין כגון של צבעין ושל צמרין אלא שצ"ע לפ"ז מדקאמר רבינא לרבא לימא ר"ה דאמר כר"י הו"ל לשנויי דשאני התם דשרו רבנן משום דלאו באומנות מיירי אלא במיני סחורה. ולכאורה הי' אפשר לומר דחנות קבוע לסחורה כאומנות קבוע. דמי ור"ת מפרש לדר"ה ברי' דר"י במיני סחורה שמבי' לפי שעה כההוא דעמרויי וגרוגרת אלא דלפי"ז לא הו"ל להזכיר בדבריו אומנות כלל רק הו"ל לחלק בין ענין קבוע ובין ענין עראי א"ו שז"א ועיקר החילוק הוא בענין אומנותו בכך וכמ"ש לקמן וכן מבואר להדיא בתשובה שהשיבו הגדולים הנ"ל להראב"ן ע"ש והא דפריך ממתני' דב"מ דרבנן מתירין לחנוני לחלק קליות ואגוזי' היינו משום דבכל חנוני מיירי התם אף בחנות שאינו לסחורה כ"א מה שהוא עושה מעשה ידיו ומוכר ואומנותו בכך וגם אופה פת או בוצר יין מגתו ומוכר בחנות אפשר שג"כ בכלל זה אבל מה שהוא לסחורה שקונה במעותיו מזה ומוכר לזה בכה"ג קאמר ר"ה ברי' דר"י דלא מצי מעכב ור"ה מודה לו בזה: אמנם הרמב"ן דעתו דאפי' באומנות פליג ר"ה ברי' דר"י על ר"ה והלכתא כוותי' ונראה דמשמע לי' הכי מדאמרינן בתר הכי ומודה ר"ה במקרי דרדקי כו' ומודה ר"ה ברי' דר"י ברוכלין כו' משמע מזה דר"ה ברי' דר"י ור"ה פליגי אהדדי וקי"ל כוותי' וכן מבואר בסמ"ג דאפי' בן מבוי אחרת אינו יכול למונעו וכן פסק הראב"ן בספרו אפילו בבר מבואה אחריני וזה דעת שלשה עמודי העולם שהשיבו לו שחזרו על כל הצדדין ולא מצאו טעם לאיסור וכן פסקו התוס' וכן דעת הרא"ש וכן מבואר ממהרי"ח וא"ז שהביא בהג"א שם וכן פסק רבינו ירוחם בס' משרים נתיב ל"א חלק ו' וכתב עוד וז"ל וכן בני אדם שהולכין להלוות בריבית כו' ואם שני בני אדם דרים יחד בעיר אחת והאחד רוצה להלוות במעט ריבית יותר מחבירו מצי מעכב כי יאמר כמו החנוונים אני אחלק לתינוקת אגוזים חלק אתה להם שאר פירות כדי להרגילם אצלך עכ"ל. וכן דעת הטור והש"ע וכן באגודה כתב בפשיטות דברי הרי"ף דפסק דלא כר"ה ואע"ג דאח"כ הביא דברי אביאסף במבוי הסתום מג' צדדים כו' נראה דמעכב עליו עכ"ל מ"מ הדבר ברור שהוא ז"ל הי' סובר דאבי אסף במבוי הסתום קאתי עלה מטעמא לפי שאין יכול כותי לילך אם ילך תחלה לפני בית שמעון וכה"ג ס"ל דדמי למערופי' אבל אנחנו שזכינו לראות באור הגנוז ספר הראב"ן שביאר להדיא טעמא דידי' דהוה מספקא לי' דשמא הלכתא כר"ה ואי לית הלכתא כוותי' אפי' בכה"ג שאין יכול לכותי לילך כו' לא מצי מעכב. נמצינו למידין דלפי פסק האגוד' גופי' דפוסק כר"ה ברי' דר"י אף בכה"ג לא מצי מעכב ועוד דהתם מיירי ששמעון הרוצה לקבוע דירתו בראש המבוי הוא בא ממבוי אחר דכה"ג מספקא לי' דילמא עכ"פ הלכתא כר"ה בהא לגבי ספיקא דר"ה ברי' דר"י וכמבואר להדיא בראב"ן והאגודה ס"ל לדעת אביאסף דבכה"ג שפיר יכול לעכב על בן מבוי אחרת כיון שהוא בא ממקום אחר להפסיד פרנסתו אבל בר מבואה דנפשי' כיון דמסתמא קתני עושה אדם חנות כו' ומי לא עסקינן שהמבוי סתום והוא מקדים חנותו ומרחצו לחנותו ומרחצו של זה ואפ"ה קתני דשרי ואם איתא דבמבוי סתום כה"ג איכא איסורא לא הוה סתום לן תנא כה"ג אלא ע"כ דאין לחלק בכך עכ"פ בבר מבואה דנפשי'. אך כבר כתבתי בתשובתי והעתקתי דברי הגדולים הנ"ל דאפי' בכה"ג שא"א לעבור אם לא על פתחו של זה ואפי' בר מבואה אחריני דעתם להתיר ואצ"ל בר מבואה דנפשי': וכן מבואר בשיטה מקובצת לב"ב בשם הרשב"א שכ' וז"ל וא"ת כיון דר"ה אמר מצי מעכב היכא אמר ר"ה ברי' דר"י דפשיטא לי' כו' י"ל כיון דפלוגתא דרשב"ג ורבנן הוא וקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים מ"ה אמר דפשיטא לי' כו' וכן מבואר שם בשם עליות הרב החסיד רבינו יונה ז"ל וז"ל יש לפרש דר"ה ברי' דר"י פשיטא לי' דבר מבואה אבר מבואה אחרינא מצי מעכב שלא יושיב אומנתו בתוך המבוי של חבירו ובני המבוי יכולין לעכב שלא להשכיר לו בית אלא הכי מיבעי' לי' אם יוכל לעכב בר מבואה אבר מבואה אחר שלא יושיב אומנותו אצל מבוי זה חוץ למבוי בבתים הסמוכים לו כיון שדירתו במקום אחר רחוק מכאן והוא בא כאן לקבוע חנות מפני לוקחי' שמצויין כאן וכענין בר מתא אבר מתא אחרית' שהוא דר בעיר אחרת ובא להרויח לפרקים ולקבוע כאן אומנתו דאע"ג דתניא עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו דילמא ה"מ כשהוא דר בבית הסמוך לחנות זה או שדר בחנות אבל אם דר במבוי אחר רחוק מכאן אינו רשאי לקבוע אומנתו אצל חבירו כדי להרגיל את הלוקחי' מחבירו לבא אצלו כך נראה בעיני כו': עלה בידינו א' מבני חצר כו' וא' מבני מבוי שנעשה רופא אומן גרדי אינו רשאי לעכב שכיניו שבאותו מבוי מלעשות רופא אומן גרדי ואינו דומה לזו שאמרו עני המהפך בחררה כו' לפי שמצוי לו ליקח לחם מן הפלטר בדמי' ולפיכך כשהוא קונה חררה שמהפך בה העני נקרא רשע אבל זה אין מקום לקבוע שם אומנתו כמו במקום הזה או שמקום הזה מצוי בו הריווח לבעל אותו האומנות כו' ומרחיקין מצודת דג זה מן הדג כמלא ריצת הדג ואע"פ שאין מצוי לו לצוד דג כזה במקום אחר הנה דג זה כאלו ניצוד ועומד במצודת חבירו הפרוסה תחלה לפי שכבר נתן הדג סיירא במזונות שבמצודה לפיכך אין זה דומה למה שהתירו לחנוני להושיב חנות בצד חנותו של חבירו וכן לפאה שאע"פ שפירש העני טליתו מעבירין אותו הימנו כי הצייד יכול הוא להרחיק ולהפריש מצודתו ולצוד דגים אחרים וכופין בני מבוי זא"ז שלא להושיב חייט כו' שלא ימעט ריווח בני אומני מבוי זה ואם בא אחד מבני מבוי אחרת לקבוע חנות א' אצל חניות מבוי זה חוץ למבוי אע"פ שהוא דר במבוי אחר רחוק מזה והוא מושיב אומנתו בזה המבוי מפני שהוא מקום הרויח לבעלי אותם אומנות אין בני המבוי זה מעכבים עליו ויכולין א' מהאומנים שבעיר לעכב על האומנים הדרים בעיר אחרת כו' ע"כ מעליות הר"י ז"ל וכל עין רואה. תשור כי הר"י ז"ל מתיר אף באם דר במבוי רחוק מכאן ומכ"ש אם דירתו קבוע אצל החנות הזה שאין יכולין לעכב על ידו כלל ולקמן אבאר בזה והנה שם בשיטה מקובצת כ' מגליון התוס' בשם ריצב"א שתי' על קושית התוס' דאמאי לא מייתי ברייתא דלא יחלק כו' דשמא יש ליתן טעם דר' יהודא מודה דמצי לירד לאומנתו אע"ג דאסר לחנוני לחלק קליות ואגוזים עכ"ל: ולפ"ז פשיטא דא"ש מה שדקדקו בהך דב"מ דל"ל טעמא דאנא פליגנא אמגוזי כו' דודאי לפי מאי דקי"ל כר"ה ברי' דר"י