בית אפרים חושן משפט קב

שם וז"ל ומוקמינן דר"ה כרשב"ג והלכה כחכמים דאמרי אף לשכינו כופהו כו' בעי ר"ה ברי' דר"י בר מבואה דעלמא מאי תיקו ותיקו דממונא לקולא ואפילו אבר מבואה דעלמא ל"מ מעכב עכ"ל וכך עלה בהסכמה מכל הראשוני' ואחרונים וכך עמא דבר ומעולם לא שמענו למחות במי שבונה לו בית באיזה מקום בעיר שהוא יותר מוכשר לפרנסת אכסניא אע"פ שהוא בונה אצל שערי העיר או בגובהה של עיר שהכל עוברים דרך עליו ואין מוחה בידם לומר דמפסיק לחיותא אם לא כשאחד בא לגור במקומו' שנוהגין חזקת ישוב או במקומו' שדנין דין מעריפא ועיין בשו"ת רש"ל ז"ל ומשאת בנימין בענין עני המהפך בחררה כו' והרבה יש לי לדבר בזה ולפי שאין ענינם לכאן וגם לאפס הפנאי ושעת הכושר אמרתי לקטוף מלילות ולהשאיר עוללות: זאת תורת העולה מכל מאי דכתיבנא הנראה בעיני עיקר לדינא כי בעלי החניות החדשות בריבם יצאו כנים. ואיש באחיו לא ידחקון באמיץ כח ורוב אונים כ"א ישבו תחתם חדשים גם ישנים כאשר בררנו הדין דין אמת מפי ראשונים ואחרונים ובעלי הריב אשר מישראל המה ב"ה מאמינים בני מאמינים. המפרנס מקרני ראמי' עד ביצי כינים. יכפיל פרנסתם ומשכורתם עשרת מונים הקולות יחדלון ומטר המריבה לא יותך ארצה ויטע ביניהם אהבה ואחוה כמים הפנים לפנים. לא ירעו ולא ישחיתו כאשר הי' לפנים ואשרי הדור שהגדולים נשמעין לקטנים ושלו' לדייני ישראל דברי זעירא דמן חברייא: הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד שאלה כז אמר אפרים שמעוני אחיי ורעי. אנשי עצתי ושעשועי. ראיתי עצמי כמחויב בדבר להציע. לרבים מה ראיתי על ככה ומה הגיע. כי באתי בידים שניות. לקרוא בראש הומיות. ובראש כל חוצות אשמיע. אצריח אף אריע. וריב לא לי אחקרהו ולדבר הלכה עצמי אתקיע. ועל ריב יעמדו למשפט במשפטי אכריע. אימא ליאיזי גופא דעובדא. הנהו חנותאי דמחוזא פלוני עבדי שיתין מיני לפדא. באמרם המלח והעורות ודג יבישה. וכל דבר הקשה. להם ניתנה למורשה. כי הם היושבים ראשונה במלח ועל עושה חדשות יתנכלו בנכלי דתות ודברו אתו קשות. איש נגדו כגור ארי' יזנק מן הבשן. של חבירי חדש ושלי ישן. וכאשר ירדו אל עמק יהושפט אז יחלק לב המורים. זה אומר זכיתי לבבי והגעתי לאבני שיש טהורים דרכי גזית וחזקתים במסמורים. וכנגדו החליק עליו. יהפוך כאופן במילין. מה אתה אומר. האבני חמר הי' לך לחומר ובין בצעי המים העמדת. מקום זה יסדת. על קו תוהו ואבני בוהו. ויתנו קול מבין עפאים. להעלות פראים על שפאים. ויתגודדו במשפטם עד הצהרים. ולקול שוועתם שמוע שמעתי אפרים. ומבני מתא קריבן לי קרבות יחפצון. שפתותיהם ידעו רצון. להגיד להם דבר חוק ומשפט עשוי באמת וישר. ואקומה נא ואסובבה בחדרי הפוסקי' כפי אשר היתה אלי עדנה ושעת הכושר והייתי ממהר לירד לעומק הדין כנשר יטוש. להשקיט הרעש ולהשקיע אש המחלוקת בטרם יתגלע הריב נטוש. אולם לא כאשר דמיתי כן היתה. וכל אשר על ריב מתעבר. חיילים יגבר. לא ישקיט עד אם כלה הדבר וכל אשר עשה בו מאמר. הוא קונה קנין גמור. ולא פריך שכן יש צד חמור. לא יאבה ולא ישמע למחות אבן הטועים. אף אם יקראו אחריו מלא המון רועים. ולא לבד חכמים ונבונים. זה מול זה חונים. כ"א מקטני ארץ. פורצי פרץ. לצאת ביד רמה. כנפש החכמה. וילכו דרך שיחם. העולה על רוחם ירקדו כאילים וכעדר העזים. מעיזים ומעיזים. ויוועצו נגידי העיר ושועי'. ראשי' ומנהיגים. ויעוררו אותי בדברים עריבים על אוזן שומע. דבר המלח ודתו להגיע. עוד הפעם מפי אל פיהם יגיח. מי השילוח ולהשיב אמרים. באורך וברוחב מפי סופרים וספרים. ולכן קמתי אני לפתוח לסדר מערכ' שני' על אבני ראמות וגביש בנוי'. ממקור ים התלמוד והפוסקים משיתי'. ובמאזני שכל הישר שקלתי'. ורגבי נחל האמת שמתי בילקוטי. ומלא חפנים ראיות ברורות. הנה הוא באמתחתי. ודרכי בשירים סכתי. שירה חדשה. יתחקה על שרשה. נושאת חן בעיני כל רואי'. מה נאוו לחיי התורה בחרוזיה ומה יפו פעמי נעלי'. ומעתה לא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה וגם לא אוציא מפי דבר מגונה. כ"א ללקט אורות בשדה הראשונים ולהעמיד האמת על מכונה. והמתעקש להעתיק צור האמת ממקומו ומבקש תואנה. יהי לו אשר לו גשומה אם שחונה. אני את נפשי הצלתי כי אחזתי דרכי דרך אמונה ולאדם מערכי לב ומד' מענה וזה החלי בעזה"י: מתחלה נידון היש מקום ללון על פסק היתר החניות החדשות מטעם דבה"ג לא הביא רק דברי ר"ה משמע דס"ל דהלכתא כוותי'. אומר אני שאין מקום פקפוק מחמת זה כלל שהרי כל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו כר"ה ברי' דר"י דהוא בתראה וכמו שאכתוב אותם אי"ה אחד אחד והרי כולם כאחד עונים ואומרים דלית הלכתא כר"ה ומי יחוש לדברי בה"ג יותר מהם ואפשר שיש חסרון בדברי בה"ג שלנו וכמ"ש בשו"ת מנחם עזרי' סי' ל"ב וז"ל ולאו כל כמינך לההביל דברי הבה"ג על בלי היות כתובין בספרו המצוי אצלינו כי חסרונות הרבה ראיתי בו בהרבה מקומות כו' ע"ש אמנם לענ"ד יש ליישב דברי בה"ג כהלכתא שלא יחלוק על הפוסקים הנ"ל ע"פ מה שמצאתי בבעל העיטור דף צ"א ע"ד וז"ל כדתניא כופין בני מבוי זא"ז שלא להושיב כו' ולשכינו אינו כופהו פירוש אדונינו אבינו ז"ל דרכן של בני אדם חייטין במבוי אחד ספרין במבוי אחד בפ"ע וכופין בני מבוי שלא להושיב חייט ממקו' אחר ביניהם במקום ספרין ולא ספר ממקום אחר במקום חייטי' וכן כולם ולשכינו אינו כופיהו וכדר"ה ברי' דר"י דאמר בר מבואה אבר מבואה י' לא מצי מעכב ובר מתא אבר מתא אחרינא אם שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב וכן פסק רב אלפס ז"ל דר"ה ברי' דר"י פליג אדר"ה ואיכא לפרושי דר"ה אבר מבואה אחרינא קאמר והכי איתא בנוסחא עתיקא דילן ובפירוש דשמעתתא כדפריש אדונינו הרב אבינו ז"ל ולר"ה פשיט' לי' לר"ה ברי' דר"י מספקא לי' והלכת' כר"ה ואשכחת דנוסחא עתיקא דר"ה דיוקא הוא עכ"ל בעה"ע: ודבר ברור הוא בעיני שגם דעת בה"ג כן הוא כנוסחא עתיק' שהביא בעה"ע ואבר מבואה אחרינא קאי ופסק הלכתא כרבא דמפשיט פשיטא לי' דבכה"ג מצי מעכב וכרשב"ג דאמר אף לשכינו כופיהו שלא להושיב שם חייט ממקום אחר: אמנם צריך לבאר לפ"ז הא דפריך עלי' מברייתא דעושה אדם חנות כו' דילמא בבר מבואה דנפשי' מיירי וצ"ל כיון דיהיב טעמא מפני שיכול לומר אני עושה בתוך שלי כו' האי טעמא שייך אף בבר מבואה אחריני ור"ה ברי' דר"י מספקא ליה אי הלכתא כרבנן או כרשב"ג ורבא פשיטא לי' דהלכתא כרשב"ג בהא ומ"מ צריך ליישב הא דא"ל רבינ' לרבא לימא ר"ה דאמר כר"י דתנן ר"י אומר לא יחלק אדם כו' וה"ל לפלוגי דאף רבנן מודו בבר מבואה אחריני ואין מתירין רק בבר מבואה דנפשי' וצ"ל דס"ל דרבינא משמע לי' דחכמים מתירין לחלק קליות ואגוזין לתינוקת אף לאותן שהיו רגילין לקנות אצל חבירו והם מכירין ויודעין מלפנים וכמ"ש לקמן לענין מערופיא ור"י אוסר מפני שהוא מרגילן אצלו וחכמים מתירין אף בכה"ג דכ"א עושה בשלו מה שרוצה וא"כ בכה"ג פשיטא דכבר מבואה אבר מבואה אחרינא דמי ואפ"ה ס"ל דלא מצי מעכב עלי' וע"ז אמרינן אפ"ת רבנן משום דמצי א"ל אנא פליגנא כו' ובהכי א"ש מה שהקשו התוס' תימא לרשב"א דאמאי לא מייתי הברייתא דלעיל דממ"נ ר"י דאמר לא יחלק כו' פליג אברייתא דעושה חנות כו' ולפמ"ש י"ל דמרבי יהודא אין ראי' דפליג אברייתא דאיכא למימר דמיירי בתינוקות שהם רגילין לבא אצל חבירו והוא מרגילן אצלו דבכה"ג דמי לדגים דיהבי סיארא וכמ"ש לקמן לענין מערופי' ועדיף מבר מבואה אחרינא ולזה מייתי תנאי דפליגי בהדיא: ובהא א"ש מה ששמעתי מי שדקדק דלמה הוצרך בש"ס דב"מ למימר בטעמא דרבנן משום דא"ל אנא פליגנא אמגוזי כו' הא קי"ל כר"ה ברי' דר"י וכן הרי"ף שם העתיק טעם זה אע"ג דפסק כר"ה ברי' דר"י ולפמ"ש א"ש דלא מבעיא לבעה"ע ובה"ג דודאי א"ש אלא אפי' להרי"ף דס"ל לפסוק דאף בר מבואה אחרינא