בית אפרים חושן משפט קא

המדבר שלום אל עמו ועל חסידיו יזכר שלומכם ושלום תורתכם כערג נפש אוהביכם אליעזר בן נתן: הנה נא הואלתי לדבר אליכם לתת שאלתי שתשיבוני באר היטב על דברי על עסק ראובן ושמעון הדרים בעיר אחת זה במבוי אחד וזה במבוי אחר בין הגוים ושניהם אומנותם שוה להתפרנס ממנה ויצא שמעון ממבוי זה שהיה דר בה ושכר בית במבוי של ראובן ברחוק משער של בית אחד ואין אדם יכול לכנוס לביתו של ראובן א"ל יעבור לפני בית שמעון וטוענו ראובן קא פסקית לחיותי כי כל אותן שהיה רגילין לבא אצלי עד עתה באים אצלך ושמעון משיב בכל יישובי ישראל דרים זה אצל זה ומתפרנסין מאומנות אחת מסחורה וריבית ואנו מה נשתנו וראובן משיב בכל יישובי ישראל המבואות פתוחות ובאים בא' משני צדדים פעמים עוברים לפני פתח הבית של זה ופעמים לפני פתח זה כו' מהחיצונים הוא שאין לו יציאה וביאה אלא לפני פתח ביתך ועתה רבותי היכי נדיינו להאי דינא אי כר"ה דאמר בר מבואה אבר מבואה מעכב כו' וכ"ש אבר מבואה אחריתא וסוגיא דשמעתי' כוותי' אזלא מדאמרינן א"ל ר"ה לרבא לימא ר"ה דאמר כר"י וא"ל רבא א"ת רבנן כו' ומדמהדר רבא לאוקמי לר"ה כרבנן ש"מ דעיקר הוא וברייתא נמי כר"ה דייקי דקתני אחד מבני מבוי שביקש לעשות רופא כו' עד חבירו מעכב עליו והשתא היזק דריסת הרגל מצי מעכב היזק חיות לא כ"ש ואע"ג דתניא תיובתא עושה אדם חנות וכו' הא מוקמינן לה כרבנן ור"ה כרשב"ג ועיקר הוא דאמר ר"י כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו כו' וברייתא נמי קרוי' משנה חיצונה ואמרינן נמי שנו חכמים בלשון המשנה ונדון אחר ר"ה או דילמא כיון דר"ה ברי' דר"י פליג עליו ואומר דבר מתא כו' מעכב מלעשותו אומנות בעירו הואיל ואינו שכינו בעירו ואי שייך בכרגא דהכא הוי כשכינו בעירו ולא מצי מעכב מלעשות אומנתו בעיר אבל לא אצלו במבוי ובר מבואה אבר מבואה דנפשי' לא מצי מעכב וכל מילתא כת"ק דר"ש אזלא ובעי ר"ה בדר"י אבר מבואה דעלמא מאי כלומר הא דאמר ת"ק ולשכינו אינו כופהו דווקא שכינו במבוי או אפי' שכינו בעיר ועלתה בתיקו ותיקו דממונא לקולא ועבדינן כוותי' דהוא בתרא ולא מצי ראובן לעכב על שמעון א"ד כיון דפסיק לחיותי' כאלו נוטל נשמתו ממנו ותיקו דאיסורא הוא ולחומרא ואת"ל דממונא הוא ולקולא מי אמרינן כיון דר"ה סבר דפלוגתא דרבנן ורשב"ג על ב' שכנים במבוי וקאמר איהו כרשב"ג ולר"ה ברי' דר"י מספקא ליה אי אפילו שכינו שבעיר קאמרי רבנן כר"ה דיינינן דפשיטא לי' דבשכינו שבעיר ל"פ דודאי מעכב ואמרינן הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו ופרשו הגאונים אם יש לקורא חנות יסמוך לי' חנות וימעט חיותו מכלל דאם לא קוראהו לא יסמוך והיינו כר"ה ודיינינן כוותי' על כל דבר יעיינו רבותי אשר להם גולת עליות וגולות תחתיות ואור יקרות וקיפאון ויעמידני על האמת. תשובה מה ידענו ולא תדע כו' חזרנו על כל צידי ראיות דדווקא קאמר דאוקי ריחייא דהזיקו ניכר ומצוי לפוסק חייו מההוא דאין לו מחי' כ"א בזה אבל שאר מו"מ עם בני מבוי שלו אפילו ר"ה מודה דל"מ מעכב א"כ כגון חנות וחייט שהוא אומנותו זה חייו אבל שאר דברים שהוא קונה במעותיו או להלוות בריבית אין נראה שיכול לעכב שהרי כל ישראל אומנותם בכך ולדבריך אין אחד דר עם חבירו כלל: ועוד אפילו ר"ה דאסר להעמיד ריחיים ה"מ לבני מבוי שלו אבל לבני מבוי אחר אם רוצה לטחון טוחן ואין יכולים לעכב דהכי אמרינן גבי הנהו דיקולאי דאייתי דיקולו כו' מעלמא אתו ומעלמא לזבנו וכ"ש בן מבוי שהעמיד ריחיים אצל חבירו שיכול לטחון לבני מבוי אחר ואין חבירו מעכב רק שלא יטחון לבני מבוי שלו הרגילין אצלו וה"נ שמעון יכול להלוות לכל בני העיר שאינם מאותו מבוי אפי' לר"ה ועוד דמוקמינן ר"ה כרשב"ג ואין הלכה כמותו בברייתא דהכי משמע בא"ט גבי בני מעיים שניקבו וכו' וגבי אבל הוצרך לפסוק כוותי' הלכתא ומייתי סייעתא משמואל דאמר הלכה כדברי המיקל באבל וגם במס' שבת פרק ר"א קאמר את"ל פליגי רבנן עלי' הלכה כמותו או אין הלכה כמותו כו' ואף ר"י גופא מסיק התם הלכתא כרשב"ג ולא פרכינן מי אמר ר"י הכי והאמר ר"י כ"מ ששנה כו' אלא ה"ט דבברייתא לא אמר ר"י הלכה כמותו ועוד ממלתי' דייקי דקאמר במשנתינו ולא קאמר כ"מ ששנה סתם כדאמרינן גבי משנת ראב"י קב ונקי בכל דוכתי מפי רבינו הלוי ועוד מדר"ה ברי' דר"י בעי לה בר מבואה אבר מבואה אחרינא ועלתה בתיקו והיינו לשון בעל התלמוד שסידר הגמרא ועלתה בתיקו ש"מ הכי ס"ל ועוד אמרינן האי מאן דזבין ארעא מעכו"ם אמיצרא דישראל לית בי' משום דינא דבר מיצרא דא"ל ארי' אברחי' מינך ואם איתא לימא לי' פסקת לחיותי שיהיה עוברים עליך וקונים ממך ונושאין ונותנין עמך: ומה שאמרת מאחד מבני החצר שביקש לעשות רופא כו' אין הנידון דומה לראי' דהתם דווקא בני החצר מצי מעכבי דאינם יכולין לסבול דריסות רגל כל אדם וחצי הרשות קנוי להם לבני חצר אבל מבוי רשות כל אדם הוא ודריסת הרגל וזה עושה בשלו וזה עושה בשלו: ומה שפסקו הגאונים הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו להעמיד חנות אצל חנותו רבינו שלמה שדי בי' נרגא מהא דכתובות באושא התקינו שיהא אדם מגלגל עם בנו י"ב שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו והתם מה שייך להעמיד חנות ולפסוק חייו אלא להתריס ולהתקוטט עמו קאמר ואפי' לדברי הגאונים לא מצית למידק מיני' מידי דמי שאינו קורא לחבירו רשע מצי מעכב שלא יפסוק חייב אפילו לשכינו דמצינו למימר אבר מתא אחריתי מצי מעכב הואיל ולא קראו רשע אסור לפסוק חייו אבל לשכינו אפי' לא קראו רשע מצי לפסוק ולא מעכב. ומה שאמרת דשייך הכא תיקו דאיסורא קבלנו מרבינו הקדוש הלוי דאפי' הא דאמרינן תיקו דממונא לקולא קשה בעיני מה שייך לומר קולא גבי' ממונא דאי לההוא קולא לכשנגדו חומרא הוא הואיל והמע"ה וכ"ש דאיסורא ל"ש למימר הכא דהא ממש גוזל או מוסר ממון חבירו יותר נוטל נשמתו מזה והוי גורם בעלמא ולא חשבינן לי' איסורא וכאשר ראינו וידענו כתבנו לך ואת לא תעביד עובדא כ"א בבינתך וחכמתך כי אתך תמות חכמה ואורך ימים תבונה: תמי' אני אליעזר על פה קדוש רבינו שלמה מה שפירש יורד לחייו להתקוטט ולהתריס עמו גבי בנו הרי נוכל לפרש ג"כ שיקפח פרנסתו ולא יפרנסו כפירוש הגאונים ומה שכתבו דגוזל או מוסר ממון חבירו הוי גורם בעלמא לא חשבינן לי' איסורא חלילה כי יש איסור בדבר כדאמרינן בפרק לא יחפור זאת אומרת גרמא בניזקין אסור ופירשתי פירוש יפה בזה הספר עכ"ל הראב"ן: הנה טרחתי והעתקתי כל דברי התשובה בזה כי כמה הלכתא גברתא איכא למשמע מיני' ועין רואה תשור כי לא ירד הראב"ן לחילוקים אלו שכתב הרמ"א ואגודות אזוב משום שהמבוי סתום אלא כל עיקר ספק שלו שהי' מסופק אם יש לדון בזה כר"ה ושוב כתב דעכ"פ בבר מבואה אחרינא יש לדון כר"ה ואע"פ שצידד בדבר מ"מ לא העמיד על דעתו והנך רואה תשובת הגאוני' שהשיבו לו דאף בכה"ג שהמבוי סתום מכל צד ובר מבואה אחריני אפ"ה ל"מ מעכב: ויותר מזה מבואר בדבריהם דאף לר"ה ל"א בכה"ג שהוא קונה במעותיו או להלוות בריבית אין יכול לעכב שהרי כל ישראל אומנותם בכך שאל"כ אין אדם דר עם חבירו כלל ולפ"ז נראה דבחניות שלנו שעיקר עשייתם לסחורה מה שהוא קונה במעותיו ל"א בהא פסקת לחיותי ואותה שאמרו גבי חנות דלר"ה מעכב דזהו חייו היינו בחנות שעושה בו כלים למכור וכדאיתא במתני' חנות שבחצר יכול למחות כו' אבל עושה כלים יוצא ומוכר בשוק ע"ש: אך אפילו תימא דחנות בכל גווני מיירי הכריעו בזה הגאוני' הללו דלא קי"ל כר"ה וכשיטות הרי"ף והרמב"ם וש"פ. ותימא על אבי אסף שכתב שמעכב כר"ה והוא דבר הנראה לעינים שהוא מעתיק מדברי הראב"ן אלו והרי הראב"ן לא הכריע בדבר אלא הי' כמסתפק ושואל את פי הגאוני' הללו ולפי שנראה שמצדד לומר דהלכתא כר"ה וגם השיב על מ"ש שאין זה רק גורם לכן כתב בלשון נראה דמעכב כר"ה לומר דלזה דעתו נוטה אבל באמת מבואר שם בראב"ן בפסקי הלכותיו לב"ב שחזר והודה לדעת הגאוני' הנ"ל שכתב